למה קשה לכבד גדולים שאינם בשיטתנו? והאם אפשר לפתור את זה?

מים מתוקים

חבר פעיל
הצטרף
25/12/24
הודעות
57
א"א לברוח מזה שכשתלמיד חכם גדול בישראל מסגנון שונה פוסק או מביע דעה/השקפה שלא נשמעת לנו... הרצון לבוז, לזלזל, ולבטל הוא כה חזק שצריך לכבוש את היצר בכל הכוח כדי לא לזלזל ולהקטין את אותו גדול בישראל...
ושאלתי את עצמי לא פעם מה הסיבה והשורש של ההתמודדות הלא פשוטה הזאת, של הניסיון המאוד קשה הזה, לנו בני התורה שמשתדלים להקפיד על קלה כבחמורה, על קיום הלכות, והוראות הבורא ואני מדבר על אלו שבדר"כ מצליחים לשמור את לשונם...
אנו רואים לאורך ההיסטוריה שההתמודדות הזאת הייתה מנת חלקם של רבים מהדורות שהתמודדו עם הקושי הזה ועם המחיר היקר שנגבה ע"כ, למרות שכבודם של תלמידי החכמים הכי מבטא את כבודו של ה'... אלו שמתאמצים כל חייהם לעשות באמת ובתמים את רצון ה' תוך יגיעה אמיתית וקשה, בהתמסרות מוחלטת, בעבודה גדולה....
ואם נפרק לחלקיקים קטנים את העבודה העצומה, והדרך המיוחדת שעשו גדולי ישראל אנחנו נראה כמה באמת אנו מעריכים כל שנייה ושנייה של התגברות ועמל, של וויתור וזמן, של שליטה עצמית והכנעה, (לו יצוייר שנראה אברך או בחור ישיבה שהוא "גדול" "צדיק" בתחום מסוים אחד הרי נעריץ אותו בלי סוף...)
אז איך ידינו קלה על ההדק בלשלוח חיצים או לכתוב תגובות/מאמרים שבזים ומבטלים את הקדוש והיקר מכל (לצערי גם בפורום כאן חלק קטן גם אם לא בצורה מפורשת אבל די סמויה... וחבל, עד שיש פורום מיוחד שנותן במה לכל גדול"י.... מ"מ)

יותר מזה כולנו רואים ועדים לכך שאחד הדברים שהכי חסרים לה' בעולמינו בתקופה האחרונה זה הכבוד של לומדי התורה שנרמס ע"י לא מעט מהציבור הכללי והד"ל...
זה המעט שאנו יכולים לעשות בשביל כבוד ה' המושפל זה שנדע להיזהר בכבודם של אלו מעמידי התורה גם אם אותם גדולי ישראל חכמי התורה אינם כסגנוננו ולא הולכים בשיטתנו, וכדברי הח"ח/ר"י סלנטר זי"ע כשיהודי בן תורה מזלזל במשהו קל בעיירה, יהודי רחוק עובר בחמורות...

אז למה?! מה קשה כ"כ בלכבד או לפחות בלהיזהר לא לזלזל, לא להתנגח/לעקוץ/ וכדו'...?!

אני חושב שהסיבה לכך נובעת דוקא בגלל גדולתינו ומעלתינו בגלל שאנחנו מקפידים כ"כ על קלה כבחמורה, דוקא בגלל שאנו יראים ואכפת לנו על רצון ה' כ"כ, ולכן אנו מקילים בלזלזל בתלמידי חכמים...

הרחבת הדברים- חונכנו וזוהי מטרתינו האמיתית לעשות את החובה הבסיסית המוטלת עלינו כיהודים, כעם ה'. שמירת המצוות וההשקפות הטהורות שלנו הם דבר עדין ורגיש מאוד, כמו "אתרוג ביום הראשון של סוכות...", כשה' שם אותנו תחת רבותינו מנחילי דרכינו שיובילו אותנו להתקדם ולהתעלות בצורה שבה הוא כיון את הדברים שם נאחזת דרכינו זה המשענת הבסיסית של היהדות שלנו של הדבר שבלב פנימה אנחנו הכי מעריכים ולכן כשמגיע גדול ישראל אחר שבתוך הלב פנימה גם אותו אנו מעריכים כי הוא מקיים, עושה, וגודל פחות או יותר על אותם ערכים שאנחנו גדלנו עליהם, רק בצורה ובסגנון שונה...
לכן כשהוא משמיע מאימרותיו והשקפותיו שלא מסתדרים לפי הבית מדרש שעליו חונכנו שמה בדיוק אנחנו מתערערים, נחלשים, וכל אמונתינו ודרכנו נתקלים בפחד וחרדה קיומית שהעולם הבסיסי והערכים שעליהם חונכנו וגדלנו אינם נכונים ואולי מעוותים... (אפשר לקחת דוג' ממה שקרה בתקופת יוזמת הרפורמה המשפטית שמחנה השמאל נלחץ והבעיר את המדינה והגיעו למעשים הזויים כי הוא הרגיש שלוקחים לו את הערכים הכי חשובים שלו שעליהם הוא חונך וגדל "דמוקרטיה", והפחד מלהישאר בלי כלום הוציא אותו מכליו ומדעתו...)
וזה לא נכון!!! הגדול בישראל שליט"א שאמר את מה שאמר דיבר לצאן מרעיתו שאותם הוא מנהיג וכלל אינו מכוון לאלו שחונכו בבית מדרש אחר... גם אם הוא פונה בצורה כללית כי הוא הגדול בישראל מאמין בשיטה שלו ורוצה שתורתו והשקפתו תתרחב....
וההסתבכות הזאת שמלחיצה אותנו כל כך ומפחידה היא זאת שגורמת להתקפות נגד גדולים שחושבים אחרת או להקטין את אותם גדולים כביכול לשקר לעצמינו ולומר "אתה לא עומד ועושה את הערכים שעליהם חונכתי ולכן במילים אחרות (תחת כיסויים וכיבוסי מילים..) אנו כביכול אומרים "אל תביע דעה אחרת שסותרת את הבית מדרש שהתקדמתי, שגדלתי, שהתעלתי.."
מה הפתרון לזה?! בקרוב בלנ"ד אכתוב...
אשמח לתגובות......
 
נערך לאחרונה על ידי מנהל:
זה לא נכון!!! הגדול בישראל שליט"א שאמר את מה שאמר דיבר לצאן מרעיתו שאותם הוא מנהיג וכלל אינו מכוון לאלו שחונכו בבית מדרש אחר... גם אם הוא פונה בצורה כללית כי הוא הגדול בישראל מאמין בשיטה שלו ורוצה שתורתו והשקפתו תתרחב....
ותיעשה התורה לשתי תורות?!.

כבר בית שמאי הזדעזעו מהאפשרות שתיקבע הלכה כבית הלל, וזה מובן, וכך צריך להיות ההרגש הטבעי שאם מישהו אומר פשט שלהבנתי נראה כמראה פנים שלא כהלכה יהא בי תחושת זלזול בו, ואימה מכך שדבריו יקבעו כפסק, (וודאי שצריך להיזהר מלדבר בגדו"י שלא להיכוות בגחלתם).

אבל ההרגש לעצמו בריא וטבעי.
 
שים לב,
בדר"כ הספרדים מכבדים את כל גדלו"י מכל העדות והחוגים
להוציא את גדול"י שמבזים אותם,
או חכמים ספרדים שמבזים חכמים ספרדים אחרים
כי הנפש הספרדית אינה יכולה לסבול זלזול בחכמים
לכן אוטומאטית מקימים בעצממם מכבדי אכבד וכו'
והבן מאוד כי עמוק ומתוק הוא
 
וכבר דיברו ביזדים השבוע על האיסור לזלזל בחכמי ישראל, והוא פלאי.
וכבר נאמר אין אדם רואה נגעי עצמו.
וידוע המעשה באותו מלך שרצה לדעת על קבוצת אנשים מי מבניהם היה הגנב והראה להם תמונה של אדם פורץ לבית ושאל מה הוא עושה, אחד אמר פורץ שהוזמן ע"י בעלי הדירה - ושוחרר, אחד אמר מתנדב בידידים - שוחרר, וכן הלאה, עד שאחד אמר גנב - ונתפס. יען כל אחד בטוח שכולם כמוהו.
 
אינני מסכים כל כך עם הנחת היסוד של הכותב
שבסתמא לא מכבדים דעות אחרות
ואבאר דברי
נכון אמת היא שפעמים שומעים דעה של רב שאינו קשור לקהילה או לאזור האישי שלי ואני מתנגד
אבל עדיין כל אחד יוכל למצוא רב שאינו קשור אליו שלא יפריע לו הדעה השניה
למשל אכתוב בעדינות כדי שדברי יובנו
אדם ששייך לתלמידיו של הרב מאזוז כשישמע את דעתו של רב מסויים שפעמים רבות תוקף את הישיבה שלהם ואת ראש הישיבה שלהם
מיד יתנגד ויסתור את הדברים
אולם אם הוא ישמע דעה מאדמו"ר מסויים אע"פ שאינו קשור אליו כלל וכלל מ"מ לא יפריע לו
כוונתי לומר שבסוף שאם הויכוח נהיה אישי אנחנו בבעיה, אבל אם זה לאמיתה של תורה אז האמת והשלום אהבו
מרן הגרע"י היה אוהב את החולקים עליו בצורה יוצאת דופן כדוגמת הרב משאש ועוד, אבל כשהיו רבנים שלחמו בו אישי הוא ידע לחלוק עליהם בצורה תקיפה
ודו"ק
 
אינני מסכים כל כך עם הנחת היסוד של הכותב
שבסתמא לא מכבדים דעות אחרות
ואבאר דברי
נכון אמת היא שפעמים שומעים דעה של רב שאינו קשור לקהילה או לאזור האישי שלי ואני מתנגד
אבל עדיין כל אחד יוכל למצוא רב שאינו קשור אליו שלא יפריע לו הדעה השניה
למשל אכתוב בעדינות כדי שדברי יובנו
אדם ששייך לתלמידיו של הרב מאזוז כשישמע את דעתו של רב מסויים שפעמים רבות תוקף את הישיבה שלהם ואת ראש הישיבה שלהם
מיד יתנגד ויסתור את הדברים
אולם אם הוא ישמע דעה מאדמו"ר מסויים אע"פ שאינו קשור אליו כלל וכלל מ"מ לא יפריע לו
אני חושב שאתה רק מחזק את דבריי, הסיבה שכשיש רב שלא קשור לקהילה וכו' ברור שזה לא יגרום לזעזוע כי התלמיד של המנהיג/הראש ישיבה/הראש"ל/הרב עיר כלל לא מתערער כשהוא נגדו, כי מאוד ברור לו ה-"70 פנים לתורה" אך כשזה תלמיד חכם גדול מישראל מאזור יותר קרוב שהתלמיד מרגיש שייכות גדולה וקשר (שאמור להיות..) הוא מרגיש איזה סתירה וחרדה כתוצאה מהמחלוקת וההתקפה על קהילתו/תורתו/
ותיעשה התורה לשתי תורות?!.

כבר בית שמאי הזדעזעו מהאפשרות שתיקבע הלכה כבית הלל, וזה מובן, וכך צריך להיות ההרגש הטבעי שאם מישהו אומר פשט שלהבנתי נראה כמראה פנים שלא כהלכה יהא בי תחושת זלזול בו, ואימה מכך שדבריו יקבעו כפסק,
התורה היא האחת, השקפת החיים כל אחד רואה זאת לפי אופיו וסגנונו....
בכל אופן דיברתי עלינו התלמידים ולא על המנהיגים ובעיקר בהנהגות צורות לימוד והמסתעף (משהו יותר מערכתי...) ומזה מגיעה ההתערערות וכמובא לעיל...
 
אני חושב שאתה רק מחזק את דבריי, הסיבה שכשיש רב שלא קשור לקהילה וכו' ברור שזה לא יגרום לזעזוע כי התלמיד של המנהיג/הראש ישיבה/הראש"ל/הרב עיר כלל לא מתערער כשהוא נגדו, כי מאוד ברור לו ה-"70 פנים לתורה" אך כשזה תלמיד חכם גדול מישראל מאזור יותר קרוב שהתלמיד מרגיש שייכות גדולה וקשר (שאמור להיות..) הוא מרגיש איזה סתירה וחרדה כתוצאה מהמחלוקת וההתקפה על קהילתו/תורתו/
כוונתי שאם אדם אומר זה הרב שלי ואני לא בתחרות עם השני ועם הרב שלו זה לא יפריע לו
בעוונות היום הרבה מרגישים תחרות ובמקום להעלות את עצמו או את רבו מנסים להקטין את השני
המציאות שבסוף יש מנהיג לבירה והם מוקנים שלא לומר כלים מאליהם
 
חסידא קדישא ופרישא הזה, נלחם בו אישית?
הס מלהזכיר.
אין כוונתי אישית אלא אי"ז מח' הלכתית נטו
אלא דברים נוספים שהיו
והראיה הידידות הגדולה שהיתה לפני אותו עניין
בקיצור לעניינו לשמוע את החולקים ודאי ודאי בבחינת מינאי ומינלך יתקלס עילאה
 
וזה לא נכון!!! הגדול בישראל שליט"א שאמר את מה שאמר דיבר לצאן מרעיתו שאותם הוא מנהיג וכלל אינו מכוון לאלו שחונכו בבית מדרש אחר... גם אם הוא פונה בצורה כללית כי הוא הגדול בישראל מאמין בשיטה שלו ורוצה שתורתו והשקפתו תתרחב....
לא הצלחתי להבין את הטקסט...
אם הוא מאמין בשיטה שלו ורוצה שהיא תתרחב - ברור שהוא מכוון למי שגדל בבית מדרש אחר, הוא ממש קורא ללא קול "בוא אלי, לבית המדרש שלי, ותחסה תחת כנפיי"...


שמעתי פעם סיפור שגביר אחד שאל ראש ישיבה חשוב "כיצד שכאן, בקהילה שלנו יש בית כנסת אחד וכולם בשלום ושלווה השקט ובטח, למה אצלכם לכל עשרה אברכים יש בית כנסת משלהם, תלמדו מאיתנו?"
וענה לו אותו ראש ישיבה: "במפעלים שלכם, אתם גם בשותפות אהבה ואחווה ושלום ורעות - או ששם כל אחד פועל בנפרד במפעל משלו? כשמשהו הוא ממש העסק שלך - אתה גם מצליח לשתף בזה אנשים ולנהוג ברוממות רוח מוחלטת?
"כל מה שאתם חיים בקהילה אחת זה כי אין שום משמעות למושג קהילה, ברגע שיש משמעות - יש מחלוקת."
 
זה מה שהראשיב'ה ענה אבל בשפה מעודנת.
אתה מתכוון לזה?
מה מעודן פה?

אגב, בזמנו הרבה הבינו שמדובר במשפחה ספרדית... כך טרחו לשווק את מנהיגות הראשיב'ה לספרדים השבורים והרצוצים...

האמת שבקרב סביבתו ידוע מאוד, ובפרט בין בני התורה הספרדים שהשתדלו אצלו בקבלת בניהם... שדעתו של רה"י הייתה שלא לקבל ספרדים כלל למוסדות החינוך, וכמה וכמה (חשובים...) שפנו אליו נדחו על הסף...

עוד שמעתי מכלי ראשון מת"ח שנכח אצלו בדיון על פתיחת ישיבה ספרדית... שאמר שאין ראשי ישיבות ספרדים, ולכן בישיבות ספרדיות צריך להביא ראשי ישיבות אשכנזים...

עוד ראיתי עדות מתלמידו שאמר שהרמב"ם היה בבחינת "סיני" ורק במורה נבוכים רואים שיש עיון והבנה, משום שמאוד אהב את נושאי האמונה...
 
נערך לאחרונה:
וכבר נאמר אין אדם רואה נגעי עצמו.
וידוע המעשה באותו מלך שרצה לדעת על קבוצת אנשים מי מבניהם היה הגנב והראה להם תמונה של אדם פורץ לבית ושאל מה הוא עושה, אחד אמר פורץ שהוזמן ע"י בעלי הדירה - ושוחרר, אחד אמר מתנדב בידידים - שוחרר, וכן הלאה, עד שאחד אמר גנב - ונתפס. יען כל אחד בטוח שכולם כמוהו.
שפתיים ישק!
 
בנותן טעם להביא כאן סיפור שסיפר הרב משה רבי על קבלה והֲכָלָה של מי שלא נוהג כמוני:

"שלום, אני מירי (34) מבני ברק, בת לרב קהילה חשוב בעיר.

מתוקף תפקידו כרב קהילה, ואנו כמשפחה שחיינו בתוך זה, היינו תמיד מרגישים מחויבים למעמד. זה התבטא תמיד בכך שהיינו חייבים ללכת לפי הכללים שאבא היה אומר לציבור. לנו זה היה קשה, אבל הבנו את המחויבות, וכך חיינו התנהלו לאורך שנים.

עד שאחי שאול נפגש עם מישהי מדהימה. השמחה הייתה גדולה, שאול היה מאושר, אבל מהר מאוד הסבירו לו שיש תנאים לקבלת הכלה המיועדת. "אצלינו הולכים רק עם כיסוי ראש מלא, אני מבקש ממך להודיע את זה לכלה המיועדת", אמר אבא לשאול בנחרצות.

גם אני הייתי שותפה לזה, והייתי מאוד רוצה שלא יהיה לאבא שלי בושות, שהוא מדבר על משהו - ובבית שלו לא מיישמים. אני לא מדברת על אחי הגדול, שנלחם בכל הזדמנות לומר: "אצלינו בבית יש כללים, אצלינו בבית לא יהיה פאה, אצלינו בבית יש כללים של צניעות וחייבים לקבל אותם".

שאול ישב על סוגיית הפאה הנוכרית, הבין שמבחינה הלכתית זה כנראה מותר, אבל יהיה לו קשה לשכנע את אבא שלו. יחד עם זאת הוא הבין שהוא לא יכול לְרַצּוֹת את אבא שלו על חשבון בחירת ליבו, והיות שביניהם סוכם שהיא כן תלך עם פאה, זה לא הוגן ואנושי לבטל שידוך על כך. בפרט שהיה מדובר בבחורה שהוא מאוד ראה בה שותפה מלאה לחיים, אשת חסד ואצילת נפש עם לב טוב שקשה להשיג.

מה שקרה בעקבות זה, שהכלה כיבדה מאוד את משפחתנו, ולא הייתה מגיעה אלינו עם פאה לבית. כמובן, שאנחנו לא הסתפקנו בזה, ורצינו שתלך עם כיסוי ראש מלא. עכשיו אני מבינה כמה שאול היה חכם, הא ידע בדיוק מה הוא עושה.

אנחנו, מצידנו, לא שקטנו ולא נחנו לרגע. אם גיסתנו הייתה מגיעה עם פאה לאירועים בהם אנו נמצאים, היא הייתה מקבלת ייחס שונה: בקושי מדברים איתה, ויותר מתאספים לצד הכלות שבאו עם כיסוי ראש מלא. רצינו שהיא תבין שכך לא מגיעים לאירועים שלנו, וכל שכן אם מישהו מבני הקהילה של אבא שלי נמצא שם באותו אירוע, שאז מבחינתנו זה לא יסולח.

וזה לא נגמר בזה, כי גם אם היא הייתה מגיעה לשבתות עם בגד מעודכן שלא הולך לפי הכללים המחמירים שלנו, ואין כאן המקום לפרט, היינו עוזרים לה להיות צנועה: כמו לסדר לה את הבגדים בידיים, להעיר כל מיני הערות של צניעות שכביכול הערנו לה כי היא לא שמה לב פשוט, וכל מיני טכניקות שיגרמו לה ליישר קו עם קוד הלבוש שלנו.

והיא? היא הייתה שותקת, אולי קצת מראה חוסר נוחות, מרגישה חדירה לפרטיות, ושליטה ואגרסיביות מצידנו (היום אני מבינה את זה. אז, מי בכלל חשב על זה, ותיכף תבינו למה). אותנו זה לא עניין בכלל, מבחינתנו ראינו רק את עצמנו, ואת החובה שלנו שחלילה התמונה המשפחתית שלנו לא תצא כמו שאנו רוצים.

על כל זה אני הייתי שותפה מלאה עם אמי ואחיותיי. זו היתה מבחינתנו חובה קדושה.

עד שקרה הדבר הבא...

הציעו לי בחור מאוד מאוד חשוב, משהו לא שגרתי. כשביררנו על המשפחה הבנו מיד שמדובר במשפחת אצולה מבחינה רוחנית. הסגנון הקפדני, הדביקות בעקרונות, והפרט שקשור לסיפור שלנו: הם אמרו שהם מעוניינים בכיסוי ראש מלא בלבד. טוב, אני הרי באתי משם, זה דווקא התאים לי ולאבא שלי, אבל מהר מאוד הבנתי לאחר נישואי, שהעסק לא כזה פשוט.

פעם כשהגעתי לשבת להורי בעלי, אחותו קראה לבעלי ודיברה איתו. לאחר מכן הוא קרא לי לצד ושאל: "יש לך כאן עוד בגד?". שאלתי אותו למה, והוא אמר לי בפירוש: "יש כאן בעיה עם הבגד הזה, זה מפריע מאוד להורים שלי". אני כמובן, הייתי בהלם, הלם מוחלט. הרי אני באתי מבית, ששם ענייני הצניעות הם בראש מעיינינו, ולי מעירים על צניעות?!

עם כל העצבים והפגיעה שלא מקבלים אותי איך שאני - הלכתי והחלפתי בגד.

וכך בכל פעם שנפגשתי עימם בשבתות, שמעתי הערות מהגיסות שלי, על איך אני מתלבשת, וכל מיני הערות שכבר בעיניים הייתי מרגישה אותם. זה כל כך הרחיק אותי, גרם לי להרגיש דחויה ושלא מקבלים אותי איך שאני. זה גרם למתח ביני לבין בעלי, וכשהבנתי שאני צריכה להגיע לשם, הייתי בלחץ מטורף.

לא יכולתי להירגע מזה, והרגשתי מרוחקת ומנודה. בעלי היה חסר אונים, והודעתי לו חגיגית: "אני להורים שלך לא יכולה להגיע ככה, אני לא צריכה להיות במבחן בכל פעם שאני פוגשת את אחיותיך, אני לא עוברת את זה יותר". בעקבות זאת היינו מגיעים לשם כל שלושה חודשים, ובחגים מדי פעם - אם הייתי רגועה מהפעם האחרונה שהייתי אצלם.

ואז חשבתי על גיסתי, אשתו של שאול. הבנתי כמה אני התנהגתי בדיוק כמו אחותו של בעלי, כמה הייתי מרחיקה אותה, כמה אולי היה בניהם ריב בגללי, כמה היא הייתה נפגעת ומתייסרת מהמבטים, מההערות, מ'העזרה שלנו' המרושעת לגרום לה להיות צנועה יותר, כמה זה היה פוגע בה יותר ממה שאני נפגעתי, כי אצלה זה קרה במשך שנים, מידי חודש שהיא באה אלינו, וגם באירועים שהיינו מתראים ומתנהגים אליה בקרירות, ובמבט עוין כשלא הגיעה איך שרצינו. לא יכולתי לסלוח לעצמי, התחלתי לשחזר את כל אותן סיטואציות שהבכנו אותה: אני, אמי, ואחיותיי, את גיסתי המסכנה.

אבל היה דבר אחד שעליו לא הפסקתי לחשוב: איך אני אחרי מה שעברתי אצל הוריי בעלי, עוד לא עברה שנה וכבר ברחתי משם והגעתי פעם ב... והיא, הגיסה הזאת, אצילת הנפש הזו, המשיכה להגיע, ולכבד את אח שלי למרות כל מה שעשינו לה. על הגבורה שיש בה, על כך שהתאפקה ושתקה ושתקה ושתקה, ואף אחד מאיתנו לא ידע להכיל, ולהעריך במה זכינו.

אתם בטח יודעים, שיש פעמים בחיים שאתה מגיע לרגע האמת, אתה פתאום מוכן לבקש סליחה מאנשים שלא אהבת ובהם פגעת, לדבר ולפרגן לאלו שאיתם לא דיברת ומהם ברחת. זה בחינה עוצמתית שיש בנו, שמתעוררת ברגע האמת. אז זה בדיוק קרה לי, והחלטתי שאני מדברת איתה על זה.

לאחר שסיפרתי לה מה אני עוברת עם משפחת בעלי, אמרתי לה: "אני חייבת להגיד לך משהו: את לא יודעת כמה הבנתי אותך פתאום, את מה שאת עברת כאן איתנו". היא הביטה בי לרגע, ובחוכמת הלב שלה אמרה: "שטויות, הכל בסדר". עוד תזכורת עבורי לראות, כמה אני רחוקה מהגיסה שאת דמה אני אישית שפכתי, כמה הכל בחיים זה עניין של מידות, מזה זה מתחיל, ובזה זה נגמר.

למדתי מזה כמה נקודות:

א. אני יכולה להרגיש אישה של עקרונות, אישה שגיבשה לעצמה עמדות ברורות שעליהם היא נלחמת, אבל לבינתיים אני דורסת את כל העומד בדרכי.

ב. אני יכולה להרגיש שאני מקפידה על עקרונות מסוימים, אבל כשמישהו פתאום מחמיר יותר ממני בנושא בו אני מחמירה, אני כבר מזלזלת בו, והופכת אותו לבעייתי. למה? למה אני לא מקבלת את החומרא שלו? כנראה שאצלי זה לא היה חומרא, אלא רק תמונה יפה שרציתי להשיג.

ג. אני יכולה לראות מישהי שלא לבושה כמוני, לראות בה בעייתית ופשרנית, אבל כשפתאום נותנים לי להרגיש כך, אני מבינה שלכל אחת יש את הניסיון שלה, ואם אצלי זה על א' אצלה זה על ב' ואצל אחרת זה על ג'. ואל לי להיכנס ולדון את מה שהיא עוברת בכלל, כל עוד לא הגעתי למקומה.

ד. אחרי כל ההתנהגות שלנו לגיסה המדהימה הזו, בעלת המידות הטהורות הללו, לא יצא מזה כלום. היא לא שינתה קוד לבוש, היא לא הפסיקה ללכת עם פאה בזכותנו, אלא רק לימדה אותנו פרק בשתיקה, במשפחתיות, בעבודת המידות. ואנחנו? אנחנו נשארנו אותו הדבר".
 
אתה מתכוון לזה?
מה מעודן פה?

אגב, בזמנו הרבה הבינו שמדובר במשפחה ספרדית... כך טרחו לשווק את מנהיגות הראשיב'ה לספרדים השבורים והרצוצים...

האמת שבקרב סביבתו ידוע מאוד, ובפרט בין בני התורה הספרדים שהשתדלו אצלו בקבלת בניהם... שדעתו של רה"י הייתה שלא לקבל ספרדים כלל למוסדות החינוך, וכמה וכמה (חשובים...) שפנו אליו נדחו על הסף...

עוד שמעתי מכלי ראשון מת"ח שנכח אצלו בדיון על פתיחת ישיבה ספרדית... שאמר שאין ראשי ישיבות ספרדים, ולכן בישיבות ספרדיות צריך להביא ראשי ישיבות אשכנזים...

עוד ראיתי עדות מתלמידו שאמר שהרמב"ם היה בבחינת "סיני" ורק במורה נבוכים רואים שיש עיון והבנה, משום שמאוד אהב את נושאי האמונה...
הבלים!
מרן הגראי"ל הורה להכניס לישיבותיו 25% ספרדים, וכך הוה
מיותר לציין שהרבה מהספרדים עלו באיכותם על חבריהם האשכנזים
כי הם היו צריכים להתאמץ יותר בקבלה
ופעמים שבעקבות הוראת הגראי"ל היה לספרדים יותר קל להתקבל במובנים מסוימים
 
ראשי תחתית