ת"ח אחד שלח לי להעלות מפרי דתו,
אין לי הכח להכנס ולכתוב בנשא זה של גידו''ק, למרות שיש לי על זה המון חומר בכתובים ואולי אעלה, אבל לחו''ר הפורום יספיק אם אביא כאן ממש''כ בזה בעבר בקוצר אמרים, ובפרט אנשים שערבבו בין דין טומאה וטהרה, דין פנים חדשות, ודין גידו''ק בסוכה, אחר המחילה רבה לא קרב זה אל זה:
משום שהגדרת "גידולי קרקע" בשבת שונה מהגדרתה למצוות סוכה, ודינו טומאה וטהרה, וההבדל הזה משפיע על הלכות שבת.
הגדרת "גידולי קרקע" בשבת:
בסוכה, ההגדרה של "גידולי קרקע" היא קפדנית, ומתייחסת לדבר שגדל ממש בקרקע, כמו "מגורנך ויקבך" (דברים שצומחים מהאדמה ומתייבשים). לכן, עפר או ברזל אינם נחשבים ל"גידולי קרקע" לעניין סוכה, ואי אפשר לסכך בהם.
לעומת זאת, בשבת ההגדרה שונה ורחבה יותר: "כל דבר שבא מהקרקע אפילו נחצב בקרקע זה גם כן נחשב לגידולי קרקע". הרחבה זו היא "הרחבה עצומה".
ה"פרי מגדים" מסביר הרחבה זו בכך שחלק מהסממנים (לתערובת הקטורת במשכן) נמצאו בתוך מעבה האדמה.
לגבי מלח, הובא בשם הגאון רבי עקיבא איגר שמדובר במלח גס, הנחשב כעפר (וממילא כגידולי קרקע לעניין שבת).
השפעת הגדרת "גידולי קרקע" על טחינה (כולל מליחה) של דברים שאינם צומחים מהקרקע:
לכאורה, על פי ה"בית יוסף" בשם ה"תרומת הדשן", אין איסור "טחינה" אלא ב"גידולי קרקע".
אולם, ישנם מספר ראיות חזקות הסותרות הבנה פשוטה זו ומלמדות שיש "טחינה" גם בדברים שאינם "גידולי קרקע".
מלח: ישנם שלוש ראיות מהתוספתא, הגמרא בביצה, והירושלמי, המלמדות שיש איסור "תכינה" (טחינה) במלח. יצוין במפורש שמלח "ודאי לא גדיל לקרקע" (מלח בוודאות אינו צומח מהקרקע). למרות זאת, הוא נכלל בהלכות טחינה. לפי רבי עקיבא איגר וה"פרי מגדים", מלח גס נחשב כעפר, וככל דבר "שבא מהקרקע אפילו נחצב בקרקע", הוא נכלל בהגדרת "גידולי קרקע" לעניין שבת.
עפר ומתכת: ישנם ראיות נוספות לגבי טחינת רגבי עפר ולגבי שיוף מתכת (מהרמב"ם), שמוכיחות שיש "טחינה" גם בדברים שאינם "גידולי קרקע" (במובן של צמיחה).
לסיכום, הגדרת "גידולי קרקע" בשבת מורחבת וכוללת גם דברים שנחצבו מהקרקע כמו מלח גס.
וכל שכן דבר שהוא ממש מן הקרקע. וכמו שהראינו לעיל דכן הוא דעת רוב הראשונים וכפי שהוכיח במישור, הרב רזיאל כהן.
