מגבונים לחים בשבת

  • יוזם האשכול יוזם האשכול נחום
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
אבל הוא כותב שאם משפשף חזק את התינוק זה סחיטה גמורה. למה אתה משמיט את זה?
רק את ההיתרים צריך להביא, ואת החלקים שלא מסכים משמיטים?
איך זה עובד?
התכוונתי רק לאפוקי מה שכתבת "בנחת".
דעתו להתיר בשימוש רגיל.
 
כולם חששו שגם בנחת עדין תיווצר סחיטה מסויימת.
ועיין במאמר של ד"ר אמיץ וינברג בעמודה השמאלית בהדגש.
 
כולם חששו שגם בנחת עדין תיווצר סחיטה מסויימת.
ואם נסכם זאת, הוייכוח יותר מציאותי כמדומני.
- גדולי הדור שחששו גם בנחת או בשימוש רגיל, זה משום שחששו שעדין יהיה סחיטה.
אולם הרב וויס שליט"א והרב אלקנה שליט"א ביררו שבאופן כזה "במציאות" אין חשש סחיטה.
 
תעיין במה שהבאתי לעיל מויען שמואל ותראה שענו על זה, וטענות אלו מובאות שם היטב. יש שם עוד הרבה עמודים לפני. עלו כל הני טענות והשיבו עליהם בדברים נכוחים.
אעבור על זה יותר מאוחר.
כרגע אין לפני אוצר החכמה...
במה ששלחת לא ראיתי שענו על זה, אולי בעמודים לפני.
 
תעיין במה שהבאתי לעיל מויען שמואל ותראה שענו על זה, וטענות אלו מובאות שם היטב. יש שם עוד הרבה עמודים לפני. עלו כל הני טענות והשיבו עליהם בדברים נכוחים.
עברתי על התשובה הנ"ל, ויש לי כמה הערות אבל אין כאן המקום לפרטן.

- רק אומר שדן שם בסברא שהוי "פסיק רישיה דלא ניחא ליה",
אבל לא נכנס למה ששלחתי לך שבכלל בשימוש רגיל במגבון אין אפי' "פסיק רישיה".

1750699513602.png1750699533254.png
 
יש הבדלי גישות יסודיים, אך בירור הלכה, חייב להיות יסודי ולא מהעתקות פוסקים, וצירופים מבלי לבדוק כל סברא לגופה.
כשת''ח למד מאות סוגיות בעיון, ויודע שסברא מסויימת נפסקה לחומרא מספק, ולא כודאי, מצד שעיין בסוגיא, ומצרף לקולא במקרה שיש עוד קולות הכל בסדר, אך שמצרף כל מיני סברות, שעומדים על כל אחד אין בו כדי סמיכה,
וכמו שאמרו פעם: אפס ועוד אפס ועוד אפס ואפילו מיליון אפסים שוה אפס.
והסומכים על צירופי שיטות יחידאיות, הרי הם כהולכים על משטח של מחטים מתחת רגליהם, ואין להם משטח יציב תחת הרגליים. וזה הכל.
בעקרון אתה צודק אבל אתה מפספס את הנקודה פה. אין אמת מוחלטת שרק צריכים לגלות אותה ע"י עיון. יש המון המון שאלות שתלויים בסברא, ונחלקו בהם גדולי הפוסקים זה אומר בכה וזה אומר בכה. עם כל העיון והעמקה בסברא, הרבה פעמים עדיין א"א להגיעה להכרעה סופית.
והשאלה היא איך להתמודד אם זה. ולכן כתבתי לעיל שצריך הרבה שימוש חכמים.
 
אין אמת מוחלטת שרק צריכים לגלות אותה ע"י עיון. יש המון המון שאלות שתלויים בסברא, ונחלקו בהם גדולי הפוסקים זה אומר בכה וזה אומר בכה. עם כל העיון והעמקה בסברא, הרבה פעמים עדיין א"א להגיעה להכרעה סופית.
ופשוט. ובכה''ג אלו ואלו דא''ח
 
הראינו לעיל דהשו''ע פסק בזה כרבינו חננאל.
מחילה מכת"ר, אבל זה תמוה מאוד מה שכתבת.
כיון שדעת הרי"ף הרא"ש והרמב"ם לפסוק כרב ושמואל ודלא כר"ח, ובב"י הביא דבריהם, ובשו"ע סעי' ז פסק כדבריהם, מהכי תיתי לומר שפוסק כר"ח "באופן חלקי" נגד ג' עמודי הוראה!?
 
מחילה מכת"ר, אבל זה תמוה מאוד מה שכתבת.
כיון שדעת הרי"ף הרא"ש והרמב"ם לפסוק כרב ושמואל ודלא כר"ח, ובב"י הביא דבריהם, ובשו"ע סעי' ז פסק כדבריהם, מהכי תיתי לומר שפוסק כר"ח "באופן חלקי" נגד ג' עמודי הוראה!?
מחילה, פתחת שו''ע???????
שו"ע אורח חיים - סימן שכ - (ז) לסחוט כבשים (פי' פירות ומיני ירקות המונחים בחומץ ובמלח כדי שלא ירקבו) ושלקות, אם לגופם, שא"צ למים ואינו סוחטן אלא לתקנם לאכילה, אפי' סוחט לתוך קערה שאין בה אוכל, מותר. ואם צריך למימיהן, מותר לסחוט לתוך קדירה שיש בה אוכל, אבל אם אין בה אוכל, אסור. ולר"ת, כל שהוא צריך למימיהן, חייב חטאת אפילו סחט לקדירה שיש בה אוכל. (ולדבריו, הסוחט אשכול לקדירה נמי אסור) (טור):
למימיהן אסור, זה מה שכתבתי. ואגב לא כתבתי כן מעצמי אלא הבאתי ביאור שהוא מהלך עמוק של הגרא''מ שך בספרו אבי עזרי, ע''ש ותרוה צמאונך. ואם חלקו עליו בדין השני לא חלקו בדין ראשון.
 
מהכי תיתי לומר שפוסק כר"ח "באופן חלקי"
ביאור הלכה סימן שכ ד"ה ולר"ח
ולר"ח וכו' - עיין במ"ב שכתבנו דכל הפוסקים פליגי על הר"ח והיינו בדין השני לענין משקה הבא לאוכל אבל בדין הראשון שלו דפוסק דבכבשים ושלקות יש חיוב חטאת כשסחטן למימיהן יש הרבה ראשונים דס"ל כוותיה היינו הרשב"א והרוקח ואו"ז ויראים להרא"מ וטעמם דפסקו כר"י דקי"ל כותיה נגד רב ושמואל דסובר דכבשים ושלקות כשסחטן למימיהן חייב וטעם הרי"ף וסייעתו מבואר בהרי"ף. ודע עוד דאפילו לשיטת הר"ח דסובר כר"י מ"מ מודה דשאר פירות מותר לסחוט למימיו לכתחלה וכנ"ל בס"א [ולהכי לא הזכיר המחבר כלל בס"א דעה זו לענין שאר פירות אפילו לחומרא בעלמא] שכן איתא בר"ח שבידינו בהדיא דסוחטין לכתחלה בפגעין ופרישן וע"כ טעמו משום דס"ל דכבשים ושלקות דרך לסחטן משא"כ בשאר פירות או משום דהבלוע בכבשים שם משקה עליו מקודם וכמ"ש במ"ב והנה בהגהות סמ"ק הוכיח מהא דכבשים ושלקות דאף בסחיטת פירות אסור למימיהן ובאמת מפירוש ר"ח מוכח איפכא וע"כ הטעם כמו שכתבנו וכבר ביארנו לעיל בבה"ל באריכות עי"ש:
 
מחילה, פתחת שו''ע???????
חבל ככה לדבר בזלזול...
- עדין לא הבנתי על מה הערת?
- כתבתי שזה איסור דרבנן כדעת רש"י וסייעתו. (וכ"פ ג' עמודי ההוראה)
- וכן השו"ע שציטטת פוסק כן - "ואם צריך למימיהן ואין בה אוכל אסור"

- דהיינו שרק "אסור" (מדרבנן) אבל לא חייב חטאת כדעת ג' עמודי ההוראה שהביא הבית יוסף. (כמו שכתב המ"ב שם)
נכון שהבאה"ל הביא כמה ראשונים שסוברים כדעת ר"ח, אבל דעת ג' עמודי ההוראה והשו"ע לא כן.

- כעת אשמח שתגיד לי בדיוק על מה הערתך...
 
מותר לסחוט לתוך קדירה שיש בה אוכל, אבל אם אין בה אוכל, אסור.
והיינו איסור דרבנן כמו שכתב המ"ב שם והאחרונים. (כדעת ג' עמודי ההוראה שהביא הב"י)
למימיהן אסור, זה מה שכתבתי.
אני אמרתי ש"אסור"...
אבל מדרבנן. (ולכן אינו "חייב")
והיינו בדין השני לענין משקה הבא לאוכל אבל בדין הראשון שלו דפוסק דבכבשים ושלקות יש חיוב חטאת כשסחטן למימיהן יש הרבה ראשונים דס"ל כוותיה היינו הרשב"א והרוקח ואו"ז ויראים להרא"מ וטעמם דפסקו כר"י דקי"ל כותיה נגד רב ושמואל דסובר דכבשים ושלקות כשסחטן למימיהן חייב
ודעת ג' עמודי ההוראה ומרן השו"ע לא כך.
לא הבנתי מה קשה לך!?
 
והיינו איסור דרבנן כמו שכתב המ"ב שם והאחרונים. (כדעת ג' עמודי ההוראה שהביא הב"י)

אני אמרתי ש"אסור"...
אבל מדרבנן. (ולכן אינו "חייב")

ודעת ג' עמודי ההוראה ומרן השו"ע לא כך.
לא הבנתי מה קשה לך!?
תעיין באבי עזרי בפנים, ואח''כ בדברי, ואם יהיה לך הערה בכל זאת על דברי, תגיד לי.
 
תעיין באבי עזרי בפנים, ואח''כ בדברי, ואם יהיה לך הערה בכל זאת על דברי, תגיד לי.
עיינתי, ואעיר כמה הערות.

א. כל המהלך של הרב שך זצוק"ל הוא לומר שהשו"ע (והרמב"ם) מחמירים כשיטת ר"ח לעניין שלקות שאסור לסוחטם לתוך אוכל. (משא"כ באשכול שמותר)
- אבל פשוט שרק "חוששים" לו (לשיטתו) שיהיה אסור לסחוט לתוך אוכל, אבל ברור שהוי איסור דרבנן ולא דאורייתא כמו שסתם בשו"ע.

ב. הרב שך זצוק"ל כותב שהשו"ע "חשש" לשיטת הר"ח.
אבל כמו שכתבתי לעיל זה צ"ע טובא, כמו שהבאת לעיל את לשון מרן השו"ע שסתם להדיא בהלכה שרק יש "איסור"
(מדרבנן כמו שכתב המ"ב וש"א) ולדעת ר"ח "חייב".
משמע מלשום השו"ע בבירור שפוסק כסתם. (וגם לשיטת הרב שך השו"ע "חושש" לר"ח, אבל ברור שפשט השו"ע לא כמוהו כמו שסתם, והיה קשה לרב שך רק למה הזכיר אותו הכא ולא קודם)

1750771098103.png
 
ראשי תחתית