אני בכללי חושב שספר של מחבר זמנינו אפי' אשכנזי על הלכות טהרה שלא מביא מ
"טהרת הבית" (אפי' שלא פוסק כמותו בכמה הלכות)
אפילו פעם אחת זה התעלמות מוחלטת מהמציאות שזה הספר הכי מקיף שהיה מאז ומעולם בהלכות טהרה וזלזול מוחלט בו.
כל זה חוץ מהטענה של
@מושיב יחידים שבמקומה עומדת.
ואעתיק פה מה שכתבו בנושא זה במקו"א.
הצג קובץ מצורף 13534
כיון שיש בתגובה כה קצרה כ"כ הרבה אי דיוקים ואי הבנות אשתדל לתמצת ככל האפשר.
וקודם אקדים לעניין הטכני – שהתגובה שציטטת מופיעה בקובץ משנת יוסף במכתב למערכת על שם א.צ מירושלים.
אך כל התוכן שם הוא כתוב בהרחבה בשו"ת ראשון לציון בתשובה ל "יהודה בן דוד" עורך הקבצים משנת יוסף,
ולכן מאוד תמוה לי טכנית – שגם הקובץ הנ"ל העורך שם הוא "יהודה בן דוד" שהעלה מכתב ע"ש א.צ מירושלים, בוא בזמן שהוא עצמו קיבל מר' יצחק תשובה על כן, והתוכן הוא כפול.
ומי שמכיר את יהודה בן דוד הנ"ל שיברר את זה עמו.
זה הצד הטכני – ועתה אגיב לגופו של עניין
העניין הזה הוא מח' ראשונים שקולה , האם הושטה מידו לידה זה איסור גמור אי לאו.
ויסוד המח'- האם האיסור הוא רק בדרך חיבה כיין וכד', או שהאיסור הוא בכל דבר שמא יגע בבשרה.
ובשו"ע העתיק את לשון הטור , ושם בב"י מביא את מח' הנ"ל
ומסיים הב"י- שהרשב"א והרא"ש למדו שזה איסור להושיט מידו לידה
לשון הרשב"א תורת הבית-
ולא יושיט מידו לידה שום דבר שמא יגע בבשרה.
לשון הרא"ש כתובות פרק ה סי' כד- ולי נראה ללמוד מכאן איסור וכו' אבל לכל אדם אסור שמא יגע בה,
והטור כתב ע"ז לשון ולא יושיט מידו לידה – וע"ז הביא הב"י את הרא"ש והרשב"א הנ"ל והיינו שלשון
ולא יושיט - זה איסור .
עוד מקום בב"י שמבואר לאיסורא בהמשך על סעיף י
גבי מזיגת הכוס דהאם שרי מזיגת כוס שלא בידה, דהרא"ש ביאר דביין שהוא דבר של חיבה ממילא יש איסור אף שלא בידה, אך בשאר דברים שאינם של חיבה האיסור הוא רק מידה שמא יגע בה
אך לפי החולקים [הסמ"ג והתרומה] אם לומדים דהאיסור לתת בידה הוא רק יין שהוא של חיבה ואין הבדל בין יין לשאר דברים, ולכן אף ביין שרי כשזה לא בידה.
והשו"ע ס"י להדיא פסק- כהרא"ש והטור והרשב"א שיין אסור אף לא בידה, שזה בעצם ע"פ הב"י שלפי הראשונים הנ"ל ס"ל דהושטה מיד ליד אסור בכל הדברים, ובדבר של חיבה אסןר אף שלא בידה.
אלא שבטהרת הבית כתב- "ונראה שאע"פ שהרמב"ם והיריאים והרא"ה והמאירי כולהו ס"ל להתיר, וכן דעת ספר התרומה והסמ"ג שיש להתיר מעיקר הדין.
מ"מ כיון שלעומתם הרמב"ן והרשב"א ורבינו יונה ובעל האשכול והאור זרוע ומהר"ם והרא"ש והארחות חיים אוסרים.
והואיל ולאו מילתא דטריחא כולי האי להזהר שלא להושיט מיד ליד ראוי להחמיר אף בספיקא דרבנן, וכו'.
ועל כל פנים גם מרן לא כתב לשון איסור אלא לא יושיט מידו לידה והיינו דרך סייג וגדר והרחקה".
עכ"ל הטה"ב.
ומאוד זרים ומוזרים הדברים- אחרי שזה מחלוקת שקולה, והשו"ע פסק כהרא"ש והרשב"א, איך אפשר להורות לספרדי להקל נגד מרן.
הלא בדברים- שמרן היקל הרב עובדיה סובר שאסור להחמיר , וכאן שהשו"ע החמיר פעמיים גם בסעיף א וגם בסעיף י וכפי החשבון בב"י בשני הסעיפים שאחד קשור לשני ושני הנושאים משליכיל זה על זה איך ללמוד את דין הושטה מידו לידה, ואתה מקל נגדו?.
ומה שסיים – לשלון השו"ע "לא יושיט" זה לא לשון איסור הוא תמוה שבעתיים , דהא לשון זה היא של "הרשב"א" שעל לשון זו כתב הב"י שהרשב"א "אוסר".
ונראה כביכול שכל הנושא הזה בטהרת הבית – הוא בלי לחשבן את הב"י כלל.
עתה נעבור לבנו של הר' עובדיה וכן לתלמידו.
בספר קצה המטה [אושרי אזולאי] – שהתייחס לנקודה הזו , המציא , שכיון שהרמב"ם התיר היה לו לשו"ע לפסוק כמותו ובפרט שאין לזה מקור בש"ס אז מסתבר שהשו"ע פסק זאת רק דרך סייג והרחקה.
ונראה מדבריו – שלא פתח ב"י מעודו – וכי לא נתקל בהרבה דברים שהב"י נטה קו מהרמב"ם?.
ובפרט – שאין זה רמב"ם מפורש להיתרא, אלא זה רק דיוק מהרמב"ם וכפי שהביא שם הב"י.
אך לגופו של עניין- כל מי שילמד את הב"י שם בשני הסעיפים יראה דדייק ודקדק הב"י את לשונו בשו"ע לאיסורא, וכל מה שמנסה אותו תלמיד כביכול ליישב את הרב עובדיה , הוא רק מזיקו, אם זה רמת הטענות וסגנון התשובות.
וכן בנו ר' יצחק בשו"ת ראשון לציון הנ"ל השיב דברים מעין טענות הנ"ל , ונראה מכל דבריהם שענו מבלי ללמוד את הב"י עם המקורות של הראשונים.
[ומה שהביאו מתורות אמת [בירדוגו] הוא באמת פליג על השו"ע וכמו שכותב שם שאפשר לסמוך על הסמ"ג והתרומה, דזה ודאי נגד השו"ע דפסק בשני סעיפים כהרשב"א והרא"ש והטור].
ולסיום- מה שכתב שם בקובץ משנת יוסף שהעלה בתגובה שציטטתי - "שבספר טללי טוהר" השיג על היביע אומר והעלים את הטענות של היביע אומר
להד"מ - כי כלל לא מזכיר את היביע אומר וכלל לא משיג עליו , אלא כותב את מח' הראשונים בקצרה עם השו"ע שפסק כהרשב"א.
ובאמת שאין שום טיעון בטה"ב שיש מה להשיב עליו
