המנהג ידוע מאות בשנים, אך מה שקורה היום במקומות רבים, התערובת וחוסר הצניעות, ודאי נוגד את ההלכה.
הייתי באירועים כאלו בציבור היראים, המקפידים על קלה כבחמורה, אבל עד החינה, שם נפרצו הגבולות והמחיצות (תרתי משמע).
בכל משפחתי המורחבת (בני תיירה וכו') מעולם לא נהגו בזה, לכה"פ בארץ.
מעניין לבדוק עדויות האם בחו"ל גם נמנעו או לא. השאלה אם בכלל יש לזה מקור, מה עניינו? מה טעמו?
ידוע בהרבה עדות שבליל הטבילה היו באים כל הקרובות ומלוות את הכלה. וגם היום אמהות רבות באות עם הבת הכלה למקווה עם מיני מתיקה. וזה זכר למה שנהגו בחו"ל וד"ב.
ידוע בהרבה עדות שבליל הטבילה היו באים כל הקרובות ומלוות את הכלה. וגם היום אמהות רבות באות עם הבת הכלה למקווה עם מיני מתיקה. וזה זכר למה שנהגו בחו"ל וד"ב.
והסבירה שהיו טובלות בנהר, והמים היו קרים כקרח ממש ולפעמים שהיה שלג וקרחים וקור גדול. וקרה שכלות לא היו מסוגלות להשלים את הטבילה כראוי,
וכן שזה נהיה סיוט וקושי גדול עבורן שהיה פוגע מאוד בשמחתן.
לכן עשו מזה עניין שמח שכולן היו מלוות אותה בשמחה.
אמנם רק השושבינות ממש, אחיותיה או אמה היו יורדות איתה לנהר עצמו, והשאר חיכו לה למעלה עד שתעלה ותחזור.