האם מנהג ה'חינה' שיש הנוהגים בו מקרב עדות המזרח, הוא מנהג נכון ומבוסס, או נעדר מקור יהודי?
בכל משפחתי המורחבת (בני תיירה וכו') מעולם לא נהגו בזה, לכה"פ בארץ.הייתי באירועים כאלו בציבור היראים, המקפידים על קלה כבחמורה, אבל עד החינה, שם נפרצו הגבולות והמחיצות (תרתי משמע).
מסתבר שזו מליצה בעלמא.שמעתי שרומזים שהוא ר"ת חלה, נדה, הדלקת הנר...
ברור...מסתבר שזו מליצה בעלמא.
שמעתי זאת פעם בעדות נאמנה מזקנה שכך היה בחתונתה.ידוע בהרבה עדות שבליל הטבילה היו באים כל הקרובות ומלוות את הכלה. וגם היום אמהות רבות באות עם הבת הכלה למקווה עם מיני מתיקה. וזה זכר למה שנהגו בחו"ל וד"ב.
נפלא מאוד!והסבירה שהיו טובלות בנהר, והמים היו קרים כקרח ממש ולפעמים שהיה שלג וקרחים וקור גדול. וקרה שכלות לא היו מסוגלות להשלים את הטבילה כראוי,
וכן שזה נהיה סיוט וקושי גדול עבורן שהיה פוגע מאוד בשמחתן.
לכן עשו מזה עניין שמח שכולן היו מלוות אותה בשמחה.
שמעתי שרומזים שהוא ר"ת חלה, נדה, הדלקת הנר...
שהמושג חינה ישנו גם על בני השפחה. ויבואו היודעים ויאמרו.
מסתבר שזו מליצה בעלמא.
זה לא זוהמה אלא מה שכתוב בשה"ש אשכול הכופר - וכמ"ש הרס"ג ועוד ממפרשי הראשונים. ובספרות המזרח נקרא "אלחינא" לחיניא" אלחינייא" והיו משתמשים בו הרבה לבושם ולקישוט. קצת מצחיק גם לראות את העוגות כמו שבוקי-ה ובקלבה, למה לא עם קוגעל ולעקיכ?רק לפעמים קצת מצחיק לראות אנשים נורמלים ביום רגיל רוקדים עם צלחות של עוגות ומורחים זוהמה על ידיהם
שיבושם לךזה לא זוהמה אלא מה שכתוב בשה"ש אשכול הכופר - וכמ"ש הרס"ג ועוד ממפרשי הראשונים. ובספרות המזרח נקרא "אלחינא" לחיניא" אלחינייא" והיו משתמשים בו הרבה לבושם ולקישוט. קצת מצחיק גם לראות את העוגות כמו שבוקי-ה ובקלבה, למה לא עם קוגעל ולעקיכ?
ראיתי עם מטאטא, וכן עם צעיפים וחבלים כאלושיבושם לך
ראיתה פעם מישהו רוקד עם קוגל?
ראיתי זריקת תפוחים ומגבות וריקודי מצווה מגוחכים מכמה סוגיםראיתי עם מטאטא, וכן עם צעיפים וחבלים כאלו
(עומדים ומתנענעים כביכול בדבקות)