מנהגי מרוקו

מנהג מרוקו בקריאת המגילה לנשים ביום.
בכל ספרי חכמי מרוקו יש דיונים לגבי הברכה בקורא לנשים ובאף אחד מהם לא נזכר פטור נשים מקריאה/שמיעה ביום
למעט שו"ת מים חיים משאש סימן ש שכתב לדון במנהג העולם שלא שומעות והביא מכ"י ר"ד משאש שמצא בספר מאורי אור על מגילה שפטר ויישב המנהג. מרן הגר"ע חלק. אבל למעשה חוץ מהעדות ממקנס שלא הייתה דתית מאוד באותה התקופה, לא מצאנו "מנהג" שלא לשמוע מגילה ביום. ופשיטא שאין ללמוד ממנו נגד פסיקת הגמרא...
 
הגאון רבי יוסף משאש דן ליישב מנהג העולם בזמנו, כיום אכשר דרא וכל הנשים שומעות.
 
הגאון רבי יוסף משאש דן ליישב מנהג העולם בזמנו, כיום אכשר דרא וכל הנשים שומעות.
כמו כן הגאון רבי יוסף משאש דן ליישב מנהג נשות מקומו שאינן מכסות הראש (ואף כתב בחריפות נגד המכסות...) וכיום אכשור דרא שכולן מכסות - חוץ מהחילוניות או המסורתיות שאינן מוגדרות דתיות
 
ממנהגי פורים מספר נוהג בחכמה לרבי יוסף בן נאים

במוצאי תענית אסתר אוכלים תבשיל פולים זכר למ"ש במגילה יג שאסתר אכלה זרעונים

נוהגים להכות בהמן. ור"כ בן מלכא בספר כף נקי כתב שבכל מקום עושים רעש גדול ביום הפורים ובפרט בבית הכנסת... להודיע לגוים מה קורה למי שמיצר ליהודים...

האבות נותנים לקטנים ממתקים ומעות מפני שעיקר התשועה באה בזכות הבל פיהם של תינוקות של בית רבן

נותנים מעות למשרתות הישמעליות

מנהגים שונים בברכת המגילה לנשים וציין לפקודת אלעזר תרפט ב, וכתב שמנהג אביו לברך

אוכלים לביבות ממולאות בבשר ושקדים
 
כמו כן הגאון רבי יוסף משאש דן ליישב מנהג נשות מקומו שאינן מכסות הראש (ואף כתב בחריפות נגד המכסות...) וכיום אכשור דרא שכולן מכסות - חוץ מהחילוניות או המסורתיות שאינן מוגדרות דתיות

אכן.

אבל הוא לא כתב בחריפות נגד המכסות, אשתו כיסתה את ראשה ולא היה לו שום דבר נגד זה. הוא רק דיבר על הנשים בימינו שכיסוי הראש עבורן הוא דבר מכוער.
 
לגבי המנהג לברך לקרוא את ההלל בראש חדש.
שהוא מנהג כל יוצאי צפון אפריקה מרוקו וטוניס.
היום הייתי בבית כנסת של טורקים דוברי לאדינו שמשמרים את מנהגיהם בשירי לאדינו ועוד הם מגיעים מסלוניקי לארצות הברית. ויש להם בית כנסת המשמר מנהגיהם.
והם גם כן מברכים את הברכה לקרוא את ההלל.
בשיחה עם המתפללים אמרו לי שהם דוברי לאדינו למרות שבטורקיה השפה המקומית ערבית בגלל שהם הגיעו בגירוש ספרד לטורקיה לפני 500 שנה.
והם משמרים מנהגיהם.
רואים שמנהג ספרד הקדום היה לברך!

ועוד יעויין בספר תרחם ציון שהביא יותר מ30 ראשונים הסוברים כן.
הרב @כהן ראיתי שיש לך הספר הבאת אותו בענין אחר. אשמח אם תעלה צילום. או מראי מקום לראשונים האומרים לברך.
והאומרים שלא.
חדש טוב!
 
ועוד יעויין בספר תרחם ציון שהביא יותר מ30 ראשונים הסוברים כן.
הרב @כהן ראיתי שיש לך הספר הבאת אותו בענין אחר. אשמח אם תעלה צילום. או מראי מקום לראשונים האומרים לברך.
והאומרים שלא
אין לי את הספר.
יש מאמרים אחרים של הרב גבאי והרב סקלי.
למעשה 'בכל' העולם בירכו על ההלל חוץ מא"י וסביבותיה ע"פ הרמב"ם ומעט ראשונים שעמו.
 

סיבוב הקערה מעל ראשי המסובים​

רבי יצחק אלחדב מחכמי ספרד במאה ה-14 כותב:

ומנהג ספרד להגביה הקערה בידו, ואומר הא לחמא עניא, כלומר, זהו הלחם לחם עוני שאכלו אבותינו במצרים. ונהגו להקיף הקערה סביב ראש הקטנים[15]

— יצחק אלחדב, פסח דורות באתר: hebrewbooks
ומנהג נפוץ בקרב יוצאי קהילות צפון אפריקה, בעיקר מרוקו ותוניס, לסובב את הקערה מעל ראשי כל המסובים ואומרים ”בבהילו יצאנו ממצרים הא לחמא עניא בני חורין”. על מנהג זה מספר החיד"א,[16] שביקר בתוניס בשנת תקל"ד (1774). לפי עדותו, המשרת סובב את הקערה שלש פעמים מעל ראשי המסובים (אך לפי הוראת החיד"א - לא מעל ראשי הנשים). גם ישראל יוסף בנימין מתאר מנהג דומה בקרב יהודי תוניס.[17] הרב יעקב משה טולידאנו מציין שגם בני יהדות מרוקו נהגו כן.[18] הרב שם טוב גאגין מספר כי בביקור במרוקו בשנת תרצ"ב (1932), שאל את רבני מרוקו לפשר מנהג זה, והם השיבו לו כי יש בדבר סגולה לברכה ולהגנה מכל פגע וצרה.[19]

רבי משה בן מכיר כותב ששמע על המנהג לסובב את הקערה בעת אמירת "הא לחמא עניא" ותמה עליו, והוסיף כי לא ראה מי שנהג כך.[20]

לפי השערות, מקורו של המנהג בהרחבה של המנהג שרווח בזמן התלמוד לסלק את השולחן מלפני המסובים בשלב זה של הסדר, במטרה לעורר את הילדים לתמוה על כך.[21] כך כותב רבי משה פיזנטי מחכמי סלוניקי במאה ה-16 ואחרים.[22] השערה נוספת אותה מעלה רבי יוסף בן נאים, שבסיבוב הקערה על תכולתה רומז בעל הבית למסובים: כך יצאתם ממצרים, כל אחד משא על כתפו (שמות, י"ב, ל"ד) ועל ראשו, ויצאו "בבהילו", כלומר, בחיפזון.[23] רבי חיים פלאג'י כותב שמנהגם לסובב את הקערה מעל ראשי בני הבית בעת אמירת "מה נשתנה" ונימק את הדבר על פי הקבלה.[24]

מנהג קדום יותר, ודומה במקצת, מתאר רבי מנחם המאירי, להגביה את הקערה בעת סילוקה בשעת אמירת "הא לחמא עניא" עד לגובה הכתף, זכר לאופן שבו נשאו בני ישראל את צרורותיהם ביציאת מצרים.[25]
 
רבי אברהם אנקווה כותב בהגדה שלו שמנהגם לאכול כזית כרפס,
האם ידוע על עוד חכמי מרוקו שנהגו כן?
 
עמידה בקדיש של ליל שבת - מעולם לא נהגו לעמוד במרוקו, כך העיד הגר"ש משאש. למדתי זאת בזכות הרב יצחק יוסף שכתב בשם הרב משאש הפוך...
הצג קובץ מצורף 2640
 
נערך לאחרונה:
ראשי תחתית