מערכה בפרשה • ה'שיעור כללי' בפרשה

[מחשבות טובות]

די לנו אם נעיין
בשו"ת מחקרי ארץ
ס' אמרות טהורות
והוראה ברורה
די בשלושה אלו להראות תוקף עיזוז נוראות הישיבה הנז'
על שלושה חיבורים אלו [ויש עוד, אבל אטו כי רוכלא, ומחילה ממי שלא כתבתי] אפשר לומר בביטחון עצמי מלא וללא פחד ומורא
כי אין כמעט דוגמתם בדורינו, בשום ביהמ"ד אחר, של שום עדה אחרת.
זה פשוט לכל מודה על האמת באמת.

אמת חותמו. כשמו כן הוא "מתוק מדבש", עם עין טובה וכוח פירגון נדיר ומיוחד.

 

[מתוק מדבש]

ומסכן מי שלומד בספרים חשובים ונוראים אלו ואינו מצליח להבין, יושב מולם וסובל מחוסר הבנה.
רחמנות עליו.
אח"כ זה מתפרץ בהזדמניות אחרות. ה"י.

 

[מחשבות טובות]

ויש עוד, אבל אטו כי רוכלא, ומחילה ממי שלא כתבתי...

א. חושבני שראוי להזכיר את חתדב"נ בעל שו"ת אלישיב הכהן שליט"א, אשר בבחרותו כבר כתב את הספר הנפלא 'וספרתם לכם'.
ב. בעקבות הזכרת שו"ת מחקרי ארץ, עיינתי שם רגע כמימרא, וראיתי כעין החשמל, דבר הקשור להאמור לעיל, ואתה תחזה:

 

[מתוק מדבש]

בעקבות הזכרת שו"ת מחקרי ארץ, עיינתי שם רגע כמימרא, וראיתי כעין החשמל, דבר הקשור להאמור לעיל, ואתה תחזה

אבל מה יעשו אותם רבנים שאינם יודעים ללמוד גמרא בעיון, מה יעשו?
יש לך פתרון?
זה בעיא רצינית היום שדורשת פתרון דחוף ממש.
רק תתאר לך איך הם יושבים מול הספרים הנ"ל ומתייסרים קשות, רחמנות. כואב הלב.

 

[מחשבות טובות]

אבל מה יעשו אותם רבנים שאינם יודעים ללמוד גמרא בעיון, מה יעשו?
יש לך פתרון?
זה בעיא רצינית היום שדורשת פתרון דחוף ממש.
רק תתאר לך איך הם יושבים מול הספרים הנ"ל ומתייסרים קשות, רחמנות. כואב הלב.

אוהבן של ישראל הרב מתוק מדבש, קשה לראותך מתייסר בעוונות הדור, ומה אדע ולא ידע כת"ר, אולי באמת תעלה אשכול על נושא חשוב ובעיה (לא רק בעיא) קריטית זו, לא יבוש מפני המלעיגים, רק שכאן באשכול המערכה חוששני שיגלוש מידי ויהיה גירה בעיני השטן רח"ל.

 

[יעקבי]

אבל מה יעשו אותם רבנים שאינם יודעים ללמוד גמרא בעיון, מה יעשו?
רק תתאר לך איך הם יושבים מול הספרים הנ"ל ומתייסרים קשות, רחמנות. כואב הלב.

עכ"פ אינם מתייסרים מול הגמרא, וכפי שהעידו כאן באחד מאשכולות הפורום על ראש ישיבה לשעבר מפי ר"מ אצלו, שמעולם לא ראהו פותח גמרא!

 

[מחשבות טובות]

לחו"ר אתרא הדין כותל המזרח שליט"א
בכבוד ובברכה, מצורף גיליון המערכה, בפרשת מטות-מסעי, לכל מאן דבעי
בענין מחשבת עבירה.​

נ"ב. אולי נזכה גם השבוע לסיוע הכהן.

 

[מחשבות טובות]

לחו"ר אתרא הדין כותל המזרח שליט"א
בכבוד ובברכה, מצורף גיליון המערכה, אלה הדברים, אשר אני נותן לפני החברים
בענין שוחד לגוי השופט, ונתן לך אות או מופת

ואולי נזכה כי ס'יכום בקרבנו יביא, הרב כהנא דמסייע חכם עדיף מנביא​

 

[מחשבות טובות]

ברשות מרנן ורבנן, לכבוד פרשת ואתחנן, אגישה מאשר חנן, ובצל שדי אתלונן
חמדת התורה תאוה לעיניים, בעת מנוחה לרובצי בין המשפטיים, נופשי נאות דשא בשדי חמד, ברוך אשר תורה לעמו מלמד​

 

[מחשבות טובות]

שמא הפעם כהנא דמסייע יטרח, ויאיר לכל יושבי כותל המזרח, בתמצית וסיכום אשר בו מחכימות האותיות, מאשפות ירים שער הרחמים והפרחים לאריות​

 

[מחשבות טובות]

ולא אחר הנער, דרך קסתו שלף חרבו מתער, זריזים מקדימים, לרגל זמן בין הימים, דמתקרי בין הזמנים, בו ינוחו חכמים ונבונים.
לכל חו"ר כותלנו מוגש באהבה, מערכה בפרשת עקב ענוה, פיקודי ה' ישרים ותורה תמימה, בענין טעימה ושתיה קודם הבהמה​

 

[מחשבות טובות]

ראה אנוכי נותן לפניכם ברכה, בזאת הפרשה לקראת מערכה
הפעם אודה את ה' המבורך, לו דומיא תהילה לאין תכלית כי לא נערך
כי הוא הנותן חיל לצב"י להניף יד חזקה, ומערכה בפרשה לרבנן ותלמידהון להעניקה​

 

[שמעון טרבלסי]

וכל זה מלבד עשרות שיעורים שבועיים לבעלי בתים

נראה לי שנקודה זו אינה נכונה.

 

[שמעון טרבלסי]

די לנו אם נעיין
בשו"ת מחקרי ארץ
ס' אמרות טהורות
והוראה ברורה
די בשלושה אלו להראות תוקף עיזוז נוראות הישיבה הנז'
על שלושה חיבורים אלו [ויש עוד, אבל אטו כי רוכלא, ומחילה ממי שלא כתבתי] אפשר לומר בביטחון עצמי מלא וללא פחד ומורא
כי אין כמעט דוגמתם בדורינו, בשום ביהמ"ד אחר, של שום עדה אחרת.
זה פשוט לכל מודה על האמת באמת.

נראה לי שנסחפת.
לדוג', שו"ת הרי יהודה ד"ח לרב משה יהודה בוגר חזו"ע אינו נופל במאומה משותי"ם אלו. ובמובנים מסויימים עולה עליהם.
לגבי הוראה ברורה אין חולק על ההיקף, הבעיה שם שלפעמים מכריעים מעצמם נגד גדולי הפוסקים, ואפי' נגד הב"י בהבנת הראשונים.

 

[שמעון טרבלסי]

ולא אחר הנער, דרך קסתו שלף חרבו מתער, זריזים מקדימים, לרגל זמן בין הימים, דמתקרי בין הזמנים, בו ינוחו חכמים ונבונים.
לכל חו"ר כותלנו מוגש באהבה, מערכה בפרשת עקב ענוה, פיקודי ה' ישרים ותורה תמימה, בענין טעימה ושתיה קודם הבהמה​

בענין האות האחרונה.
בהלכה ברורה סימן קסז סעיף כג בענין איסור אכילה קודם שיתן לבהמתו, כתב בזה"ל "וראוי להחמיר בזה גם כשמגדל בביתו חיה טמאה כגון חתול או כלב". ומשמע מדבריו שבכל חיה טמאה הוא רק חומרא.

ובשעה"צ הערה מקורו מד' שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א (סי' יז) שכ' שהמגדל חתול אין חיוב אבל נכון להקדים. והו"ד בברכ"י (ס"ק ח) ובעו"פ, וכ' בהלכ"ב "אבל בשו"ת שבות יעקב ח"ג (ס"ס יג) כ' דהיינו אף בבהמות או חיות טמאות, וכו'".

ואחהמ"ר השבות יעקב לא חילק בין טמאה לטהורה, אלא כ' דינו מחמת "שמזונותיהן מצויין תדיר בכל מקום. שכלב חוטט באשפות ומגרר העצמות וכלבא בכפנא גללי בלע. וכן החתול מזונותיו עמו בכל מקום שהולך, ולא יחסר לחמו להתפרנס משיורי מאכל וכל דבר מיאוס שמשליכין אליו. וגם ניזון מצידת העכברים והכלב אינו צריך למזונות הרבה. וכו'".

וא"כ ראשית אין בזה חילוק בין טמאה לטהורה, ואין ראיה שהשבות יעקב שכתב שאין ביניהם חילוק לא יסכים לחילוק זה. (ובלא"ה בשו"ע סי' שכד ס"ז מבואר אף בחיה טמאה מזונותיה עליך. ועי' חזו"ע שבת ח"ג עמ' כד, וח"ד עמ' ער, שאף בכלב הפקר יש מצוה קצת להאכילו, ומותר להאכילו בשבת. ע"ש).

ושנית בזמנינו שרבים מהאנשים שמגדלים בביתם כלבים או חתולים, הינם נעולים בביתם או בחצרם, א"כ אינם משוחררים לחטט באשפות וכד', וממילא חל עליו חיוב גמור לתת להם לפני שאוכל.

 

[מחשבות טובות]

נראה לי שנסחפת.
לדוג', שו"ת הרי יהודה ד"ח לרב משה יהודה בוגר חזו"ע אינו נופל במאומה משותי"ם אלו. ובמובנים מסויימים עולה עליהם.
לגבי הוראה ברורה אין חולק על ההיקף, הבעיה שם שלפעמים מכריעים מעצמם נגד גדולי הפוסקים, ואפי' נגד הב"י בהבנת הראשונים.

המילים 'נראה לי שנסחפת' אלו הן בדיוק המילים שסיפר לי השבוע ידידי (בסוף החלטתי להעלים שמו) נר"ו שאמר לו הרי"ץ שליט"א בעל ילקוט יוסף' על הספדו במוסאיוף על מרן הגאון הנאמ"ן זצוק"ל... וכמו ששם זה לא היה נכון, כך גם כאן. ודו"ק היטב.

שו"ת הרי יהודה לידידנו הגאון ימ"י שליט"א אכן מיוחד הוא בהקיפו ובבקיאותו, אבל כמדומה שחכם מתוקוש התכוון לספרים שמשדדים עמקים בשיטות הראשונים, ומבררים פשט הסוגיא עמוק עמוק בעיון חודר. ואם רצית בוגר חזו"ע שמתפרס ומאריך, היה לך להביא את הגאון עטרת פז שליט"א. ועכ"פ חושבני שגם ידידינו מתוק מדבש יסכים שידידנו אהובינו הגאון רבי בועז כדורי שליט"א (שסורב לקבל הסכמת ראש ישיבתו, ודיברנו בזה בזמנו ואכמ"ל) איהו הכותב החשוב מבוגרי הישיבה, ולא לחינם מרן הגרע"י זצ"ל היה מעיין ומפלפל בדבריו כידוע ליודעי ח(זו)ן.

לגבי הוראה ברורה מלבד ההיקף, המעלה שלהם שאינם מלקטים כסומא בארובה כרוב מלקטי הדור האחרון, אלא מעיינים היטב מתוך ביקוש האמת, ולכן לפעמים גם מוצאים את ההבנה הנכונה בדברי הראשונים הגם שהחכמים שלפניהם לא עלו עליה, כמובן צריך הרבה דרגות כדי להגיע לשלב זה, אבל מי שהגיע לזה, אין לנו אלא לשבחו ולפארו ולא להקטינו ולהקניטו.

 

[מחשבות טובות]

מחשבות טובות אמר:
וכל זה מלבד עשרות שיעורים שבועיים לבעלי בתים

נראה לי שנקודה זו אינה נכונה.

 

[מחשבות טובות]

בענין האות האחרונה.
בהלכה ברורה סימן קסז סעיף כג בענין איסור אכילה קודם שיתן לבהמתו, כתב בזה"ל "וראוי להחמיר בזה גם כשמגדל בביתו חיה טמאה כגון חתול או כלב". ומשמע מדבריו שבכל חיה טמאה הוא רק חומרא.

ובשעה"צ הערה מקורו מד' שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א (סי' יז) שכ' שהמגדל חתול אין חיוב אבל נכון להקדים. והו"ד בברכ"י (ס"ק ח) ובעו"פ, וכ' בהלכ"ב "אבל בשו"ת שבות יעקב ח"ג (ס"ס יג) כ' דהיינו אף בבהמות או חיות טמאות, וכו'".

ואחהמ"ר השבות יעקב לא חילק בין טמאה לטהורה, אלא כ' דינו מחמת "שמזונותיהן מצויין תדיר בכל מקום. שכלב חוטט באשפות ומגרר העצמות וכלבא בכפנא גללי בלע. וכן החתול מזונותיו עמו בכל מקום שהולך, ולא יחסר לחמו להתפרנס משיורי מאכל וכל דבר מיאוס שמשליכין אליו. וגם ניזון מצידת העכברים והכלב אינו צריך למזונות הרבה. וכו'".

וא"כ ראשית אין בזה חילוק בין טמאה לטהורה, ואין ראיה שהשבות יעקב שכתב שאין ביניהם חילוק לא יסכים לחילוק זה. (ובלא"ה בשו"ע סי' שכד ס"ז מבואר אף בחיה טמאה מזונותיה עליך. ועי' חזו"ע שבת ח"ג עמ' כד, וח"ד עמ' ער, שאף בכלב הפקר יש מצוה קצת להאכילו, ומותר להאכילו בשבת. ע"ש).

ושנית בזמנינו שרבים מהאנשים שמגדלים בביתם כלבים או חתולים, הינם נעולים בביתם או בחצרם, א"כ אינם משוחררים לחטט באשפות וכד', וממילא חל עליו חיוב גמור לתת להם לפני שאוכל.

אחה"מ שותא דמר לא גמרינן.

דהנה זה לשון שו"ת שבות יעקב
ונראה דאין חילוק בין בהמה וחי' ועוף בין טמאה וטהורה דאתי' בהמתך בהמתך משבת וכדאי' בש"ס דב"ק דף נ"ד ע"ב וכן משמע בספר חסידים סי' תקל"א וז"ל לענין אכילה הבהמה קודמת דכתיב ויתן תבן ומספוא לגמלים והדר ויושם לפניו לאכול וכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו' ​

וא"כ דברי מרן הראש"ל שליט"א בהלכה ברורה שרירין וברורין קיימים ונאמנים
ומכיון שכת"ר טורח תמיד ליישב מי שמוקשה, על כן טרחתי, ובינותי כי נתחלף ליה בדברי היעב"ץ, דאיהו כתב את הציטוט שהבאת לעיל.
אלא שבכל זאת לק"מ, והיינו אחר שמתבאר דאדרבא אלו הן דברי מי שאינו אוסר כי אם מצדד שזה רק מידת חסידות, שפיר הביא לדברי היעב"ץ שמהם יוצא עכ"פ בחיות מסוימות שאין חיוב, והביא זאת בתור קישור והקדמה למסקנתו בשם השבו"י שאינו סובר לחילוקי היעב"ץ, וממילא ראוי להחמיר בכל גוונא, ודו"ק.

 

[שמעון טרבלסי]

הצג קובץ מצורף 9540

בדיוק כמו שכתבתי, למעלה מעשרים שיעורים סה"כ, אינם עשרות שיעורים לבעלי בתים.
תוריד את השיעורים בישיבה ואת השיעורים שלא היו לבעלי בתים (כגון השיעור בחולון ביום שישי), ותראה שאין עשרות.
דבר זה אינו מוריד מאומה מגדלותו, אלא רק בירור האמת.

 

[שמעון טרבלסי]

אחה"מ שותא דמר לא גמרינן.

דהנה זה לשון שו"ת שבות יעקב​

ונראה דאין חילוק בין בהמה וחי' ועוף בין טמאה וטהורה דאתי' בהמתך בהמתך משבת וכדאי' בש"ס דב"ק דף נ"ד ע"ב וכן משמע בספר חסידים סי' תקל"א וז"ל לענין אכילה הבהמה קודמת דכתיב ויתן תבן ומספוא לגמלים והדר ויושם לפניו לאכול וכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך וגו' ​

וא"כ דברי מרן הראש"ל שליט"א בהלכה ברורה שרירין וברורין קיימים ונאמנים
ומכיון שכת"ר טורח תמיד ליישב מי שמוקשה, על כן טרחתי, ובינותי כי נתחלף ליה בדברי היעב"ץ, דאיהו כתב את הציטוט שהבאת לעיל.
אלא שבכל זאת לק"מ, והיינו אחר שמתבאר דאדרבא אלו הן דברי מי שאינו אוסר כי אם מצדד שזה רק מידת חסידות, שפיר הביא לדברי היעב"ץ שמהם יוצא עכ"פ בחיות מסוימות שאין חיוב, והביא זאת בתור קישור והקדמה למסקנתו בשם השבו"י שאינו סובר לחילוקי היעב"ץ, וממילא ראוי להחמיר בכל גוונא, ודו"ק.

ראשית ייש"כ על תיקון הטעות.
שנית, לעיקר הנידון, אין מי שכתב שבבעלי חיים טמאים זה חומרא, ואין מי שהיקל בהם בכלל.
יש רק קולא של השאילת יעב"ץ בחיות שחוטטות באשפה וכד'.
וטעם היתר זה לא שייך בזמנינו בד"כ במי שמגדל בעלי חיים בביתו, וכמו שגם אתה העלית בדבריך.
ולא כדברי ההלכה ברורה, שדבריו בזה תמוהים מאוד.