מחשבות טובות
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 308
עקב חבילי טרדין שהשתרגו על כתף הכהן הנושא את נושאיו, על כן ס'יכום בקרבך לא הביא אל הקודש פנימה, גם שבוע שעבר גם שבוע זה.
מערכה בפרשה • ה'שיעור כללי' בפרשה
- יוזם האשכול מחשבות טובות
- תאריך התחלה
מחשבות טובות
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 308
לחו"ר אתרא הדין כותל המזרח שליט"א מצורף גיליון המערכה בפרשת פנחס - בענין הבועל ארמית קנאים פוגעים בו.
נ"ב. אולי נזכה גם השבוע לסיוע הכהן.
דבר נוסף, רצוני להקדיש הגיליון לע"נ הטהורה של עמוד ההוראה וראש הישיבה מרן חכם בן-ציון אבא-שאול זצוק"ל, אולם הכצעקתה כסף מנלן גמר קיחה קיחה הנה זה עומד אחר כותלנו כל נדיב לבו יביאה עד הפ'רשה ל'ו ישלם נז'ר שלם כי מציון תצא אורה הוא ימליץ טוב בעדו ובעד כעמ"י לטב ולחיים ולשלם אמן.
דבר נוסף, רצוני להקדיש הגיליון לע"נ הטהורה של עמוד ההוראה וראש הישיבה מרן חכם בן-ציון אבא-שאול זצוק"ל, אולם הכצעקתה כסף מנלן גמר קיחה קיחה הנה זה עומד אחר כותלנו כל נדיב לבו יביאה עד הפ'רשה ל'ו ישלם נז'ר שלם כי מציון תצא אורה הוא ימליץ טוב בעדו ובעד כעמ"י לטב ולחיים ולשלם אמן.
דרופתקי דאורייתא
חבר חדש
- הצטרף
- 24/12/24
- הודעות
- 189
נכתב בזה באיזה מקום כאן או במקו"א, מי שיכול להביא קישור תע"ב
נמצא האבידה, הנה היא לפניך:
מחשבות טובות
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 308
אולי כדאי שכבודו יפתח על זה אשכול נפרד, למען באר וברר הדבר מחוור כשמלה.
ב"ה שאפשר לשמוע את קולו של הראש"ל באופן ברור.
ובכך לדעת את דעתו, ולהבדיל בין דעתו לבין דעת "העורכים".
דיעוי' בספריו האחרונים שהעורכים הדפיסו את קבלת הוראותיו של הילקו"י ושאסור לחלוק עליו וכו', תילצנה אוזנים וכו'.
וכיון שידוע לכל שלא יתכן דבר כזה לשום בר דעת בדורינו היתום, ובפרט שהוכחשו רוב החתימות, ע"כ למימר שזה יד זדונית של העורכים,
שהרי כידוע הראש"ל אינו בעד לפרגן לבני אדם יותר מידי, וק"ו דברים שכאלו.
ופשוט אצלי שרק העורכים שהכניסו לספר את הפזלון, המה המה המדברים אל פרעה בנ"ד.
וכסאו של הראש"ל נקי ב"ה.
דרופתקי דאורייתא
חבר חדש
- הצטרף
- 24/12/24
- הודעות
- 189
היכן ראית כזאת?
דרופתקי דאורייתא
חבר חדש
- הצטרף
- 24/12/24
- הודעות
- 189
נמחק...
מחשבות טובות
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 308
מישהו יכול להסביר למה נמחק?
פלוריש (אריאל)
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 238
הרב יצחק יוסף ביקר במספר הזדמנויות את הנאמ"ן, בטענה ששיבח את הרב משה לוי יותר מדי, וזה גרם לו שיהיה לו העוז לחלוק על גדולי הפוסקים.
מאידך, ראיתי כעת מכתב של בוגר כסא רחמים, שמתלונן שהישיבה מתפארת רק ברב משה לוי, ואנשים חושבים שכביכול זהו הת"ח המופלג היחיד שיצא מכס"ר, בעוד שיצאו ממנה ת"חים רבים. מצ"ב.
בדרך התורה
חבר חדש
- הצטרף
- 2/7/25
- הודעות
- 68
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,788
מוקף בחבילי טרדי'ן, אך לחביבות הרב בעל @מחשבות טובות, אמרתי אעלה כאן דב'ר. בעז''ה
תמיד אנו אומרים "קנאים" פוגעים בו, מי מוגדר כקנאי, ומי לא מוגדר כקנאי, האם מותר לכל אדם כשר להרוג אדם הבועל ארמית? או מי שמופלג בחסידות. מה גדרי הדברים.
והאם כשקנאי הורג, מותר להשכים ולהרגו, או שההרגו חייב מיתה, והאם לאחרים מותר להרגו מדין רודף.
נדון זה עולה בפרשתנו, שהשבטים בזו לפנחס, טענו כי מעשיו נבעו מ"תאוות רציחה" ולא מצדקות. זאת משום שאבי אמו של פנחס ("פוטי בן הראיתם") היה מפטם עגלים לעבודה זרה.
התורה, לעומת זאת, סתרה טענה זו בכך שייחסה את פנחס לאהרן, סבו. אהרן, "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". בכך, התורה קבעה שמעשהו של פנחס נבע ממידות אהרן, וביקש שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים ועצירת הנגף. המקור מדגיש כי פעולה נמדדת על פי שורשה וכוונה טובה, ולא רק על פי תוצאתה.
מי נחשב "קנאי"? לא כל אחד רשאי להרוג; רק "בני אדם כשרים המתקנאים קנאתו של מקום" (רש"י) או "בחורים נכבדים המקנאים קנאתו של מקום" (המאירי).
ישנה מחלוקת אם הכוונה ל"בחורים צעירים" ש"דמם רותח" (כהסבר תורת חיים והטור), או ש"בחורים" הכוונה ל"נבחרים".
האם צריך התראה? הרמב"ם והראב"ד דנו בשאלת התראה לפני הריגה, ולא מצינו התראה במעשה פנחס. יתכן שהדבר נבע מצורך השעה עקב המגפה.
איסור התייעצות ("הבא לימלך אין מורין לו"): אם קנאי בא לשאול אם להרוג, אין מורים לו. זאת משום שההיתר נתון רק למי שפועל מתוך קנאות עצמית, ולא על פי הוראה. משה רמז לפנחס לעשות זאת בעצמו, מבלי להורות לו.
הגאון רבי שלמה היימאן הסביר כי אם אדם אינו מקנא לשם שמיים, הוא נחשב רוצח ממש.
המקור דן בפליאה שבדין זה: כיצד זמרי נפטר מהריגת פנחס, הרי פנחס פעל כדין?.
שיטת הר"ן: הר"ן מסביר שפנחס, אף שפעל ברשות ואף במצווה (לדעתו), אינו פועל ברשות בית דין. לכן, דין "הבא להורגך השכם להורגו" חל על זמרי כלפי פנחס, כי הקנאים פוגעים בבועל ל"נקמה" ולא להצילו מן העבירה שכבר נדבק בה. זהו חיוב מיתה שאינו על ידי בית דין.
שיטת הראשונים (הרא"ש והרמ"ה): סוברים שדין קנאים פוגעים בו הוא רשות בלבד ולא מצווה. ולכן, אם זמרי הרג את פנחס, זמרי אינו נהרג עליו, כיוון שלזמרי ניתנה רשות להציל את עצמו ממי שבא להורגו, ופנחס אינו "רודף גמור" (כלומר, לא רודף שבא להרוג שלא ברשות או שיש עליו חיוב מיתה מבית דין).
המשל"מ ורבי שלמה איגר: הנרדף עצמו אינו צריך לדקדק ב"אחד מאבריו" ויכול להרוג את הרודף. לכן, הרודף נחשב "גברא קטילא" (אדם שמותר להורגו) כלפי הנרדף.
הגרי"ז: דחה את הרעיון ש"גברא קטילא" חל גם על אדם אחר שאינו הנרדף. לדעתו, רק הנרדף פטור מהריגת הרודף כשניתן להציל באבר.
תירוץ הגרש"ר: הנרדף פטור מדיוק באבר הרודף כי הוא "בהול על נפשו" ואינו יכול לדקדק. מצב זה הופך את הרודף ל"גברא קטילא" כלפי כל אדם, אך זאת רק בהקשר של דיני רודף. במקרה זמרי ופנחס, פנחס הוא ה"רודף" כלפי זמרי, אך פנחס אינו חייב מיתת בית דין, ולכן הדין מורכב יותר.
תמיד אנו אומרים "קנאים" פוגעים בו, מי מוגדר כקנאי, ומי לא מוגדר כקנאי, האם מותר לכל אדם כשר להרוג אדם הבועל ארמית? או מי שמופלג בחסידות. מה גדרי הדברים.
והאם כשקנאי הורג, מותר להשכים ולהרגו, או שההרגו חייב מיתה, והאם לאחרים מותר להרגו מדין רודף.
נדון זה עולה בפרשתנו, שהשבטים בזו לפנחס, טענו כי מעשיו נבעו מ"תאוות רציחה" ולא מצדקות. זאת משום שאבי אמו של פנחס ("פוטי בן הראיתם") היה מפטם עגלים לעבודה זרה.
התורה, לעומת זאת, סתרה טענה זו בכך שייחסה את פנחס לאהרן, סבו. אהרן, "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". בכך, התורה קבעה שמעשהו של פנחס נבע ממידות אהרן, וביקש שלום בין ישראל לאביהם שבשמיים ועצירת הנגף. המקור מדגיש כי פעולה נמדדת על פי שורשה וכוונה טובה, ולא רק על פי תוצאתה.
דין "קנאין פוגעין בו" והגדרת ה"קנאי"
הדיון עובר לבירור יסוד ההלכה "קנאין פוגעין בו", המאפשרת לקנאי להרוג את הבועל ארמית בשעת מעשה.מי נחשב "קנאי"? לא כל אחד רשאי להרוג; רק "בני אדם כשרים המתקנאים קנאתו של מקום" (רש"י) או "בחורים נכבדים המקנאים קנאתו של מקום" (המאירי).
ישנה מחלוקת אם הכוונה ל"בחורים צעירים" ש"דמם רותח" (כהסבר תורת חיים והטור), או ש"בחורים" הכוונה ל"נבחרים".
האם צריך התראה? הרמב"ם והראב"ד דנו בשאלת התראה לפני הריגה, ולא מצינו התראה במעשה פנחס. יתכן שהדבר נבע מצורך השעה עקב המגפה.
איסור התייעצות ("הבא לימלך אין מורין לו"): אם קנאי בא לשאול אם להרוג, אין מורים לו. זאת משום שההיתר נתון רק למי שפועל מתוך קנאות עצמית, ולא על פי הוראה. משה רמז לפנחס לעשות זאת בעצמו, מבלי להורות לו.
הגאון רבי שלמה היימאן הסביר כי אם אדם אינו מקנא לשם שמיים, הוא נחשב רוצח ממש.
חידוש הדין ב"זמרי שהרג לפנחס"
נקודה מרכזית העולה בגמרא היא ש"אם נהפך זמרי והרגו לפנחס – אין זמרי נהרג עליו, שהרי רודף הוא".המקור דן בפליאה שבדין זה: כיצד זמרי נפטר מהריגת פנחס, הרי פנחס פעל כדין?.
שיטת הר"ן: הר"ן מסביר שפנחס, אף שפעל ברשות ואף במצווה (לדעתו), אינו פועל ברשות בית דין. לכן, דין "הבא להורגך השכם להורגו" חל על זמרי כלפי פנחס, כי הקנאים פוגעים בבועל ל"נקמה" ולא להצילו מן העבירה שכבר נדבק בה. זהו חיוב מיתה שאינו על ידי בית דין.
שיטת הראשונים (הרא"ש והרמ"ה): סוברים שדין קנאים פוגעים בו הוא רשות בלבד ולא מצווה. ולכן, אם זמרי הרג את פנחס, זמרי אינו נהרג עליו, כיוון שלזמרי ניתנה רשות להציל את עצמו ממי שבא להורגו, ופנחס אינו "רודף גמור" (כלומר, לא רודף שבא להרוג שלא ברשות או שיש עליו חיוב מיתה מבית דין).
דיני רודף ונרדף: היישום למקרה פנחס וזמרי
המאמר חוקר את היסודות העמוקים של דיני רודף ונרדף: האם הנרדף חייב להציל את עצמו רק ב"אחד מאברי הרודף" (לפצוע אותו ולא להרוג), או שרשאי להורגו מיד?.המשל"מ ורבי שלמה איגר: הנרדף עצמו אינו צריך לדקדק ב"אחד מאבריו" ויכול להרוג את הרודף. לכן, הרודף נחשב "גברא קטילא" (אדם שמותר להורגו) כלפי הנרדף.
הגרי"ז: דחה את הרעיון ש"גברא קטילא" חל גם על אדם אחר שאינו הנרדף. לדעתו, רק הנרדף פטור מהריגת הרודף כשניתן להציל באבר.
תירוץ הגרש"ר: הנרדף פטור מדיוק באבר הרודף כי הוא "בהול על נפשו" ואינו יכול לדקדק. מצב זה הופך את הרודף ל"גברא קטילא" כלפי כל אדם, אך זאת רק בהקשר של דיני רודף. במקרה זמרי ופנחס, פנחס הוא ה"רודף" כלפי זמרי, אך פנחס אינו חייב מיתת בית דין, ולכן הדין מורכב יותר.
פלוריש (אריאל)
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 238
אבקש מחילה מהרבנים כאן בפורום. כנראה לא ניסחתי את דבריי טוב, ולכן טעו מי שטעו כביכול באתי לבקר את הרב משה לוי.
חלילה.
כוונתי שהטענה שכס"ר מתפארת ברב משה לוי היא נכונה, וכדאי היה להם להתפאר בעוד גידולים שלהם.
אבל, כמובן, הטענה שכביכול שבחים אלו גרמו לגר"מ לוי לגאווה שמותר לו לחלוק על פוסקים סתם, היא לענ"ד שטות גמורה. ואדרבה, כמה פעמים שראיתי את דבריו ואת דברי המשיגים עליו, היו דבריו נראים לי ישרים יותר מדברי המשיגים.
וכדי לכפר על הטעות, אצרף מאמר נוסף שכתב ת"ח מן החשובים שהצמיחה ישיבה זו, ואולי יתעניינו הקוראים
מחשבות טובות
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 308
הגאון איש האלוקים רבינו משה הלוי זצוק"ל אין שני לו במכלול העצום של גדלותו, קודם צריך ללמוד בעיון את תורתו אשר ספריו זה רק כתוצאה מבקיאותו הגדולה ועיונו העמוק (שכתב כל זה כאשר הבין שימיו ספורים), וכל זה מלבד שיעורים בעיון עמוק ופלפול התלמידים שמסר בישיבה (שאני לא מכיר חכם ספרדי בדורותינו שכתב מערכות ופסקי הלכה מסודרים יחד עם שיעורי עיון עמוקים במשך שעות, וכל זה מלבד עשרות שיעורים שבועיים לבעלי בתים), וכדאי לקרוא קצת בספרים 'והאיש משה' וכן 'והאר עינינו בתורתך' 'באמונתך' ועוד, כדי לדעת היקף גדולתו וקדושתו של אותו איש שהסתלק מעמנו צעיר לימים (אך בא בימים). וכבר אמר מרן הגרע"י זצ"ל שהספרדים לא יודעים להעריך מה שיש להם, ואילו היו מבינים אזי היו נושאים אותו על כפיים.
ולכן אע"פ שבכסא רחמים ישנם (תו)ת"ח(ים) גדולים ועצומים, אבל ודאי שאפשר להתפאר כסדר באותו גאון אדיר שלא היה דוגמתו.
כמדומני שאין כאן אשכול עליו, לכן ראוי לפתוח. רק חוששני מפני כל מיני קנאים וכדו' שינסו להמעיט בערכו.
דברים פשוטים.
אמיתים ונכונים.
כל הרעש והצלצולים זה עד שלומדים את הדברים בפנים.
אחרי שרואים את הויכוחים, ומעלת הגהמ"ח זיע"א, הכל ברור.
מחשבות טובות
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 308
אמנם אחר התבוננות, אכן ראוי שמי שבא לשווק את הישיבה, לא ידגיש רק את צמיחתו של הגאון הנ"ל כיוצא מן הכלל והוא נבדל ואינו נבלל ונכלל, אלא כדבר שיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו, אשר משם יצאו אלופי ישראל ואדירי התורה (שגם אני לא ידעתי מזה בצעירותי אלא רק בשנים האחרונות), והגאון משה האיש איהו דוגמא למופת ועטרת התלמידים מבית היוצר הנזכר, וכדמסיים רבינו הרמב"ם בסוה"ל שמיטין ויובלות ולא שבט לוי בלבד וכו' ודו"ק.
די לנו אם נעיין
בשו"ת מחקרי ארץ
ס' אמרות טהורות
והוראה ברורה
די בשלושה אלו להראות תוקף עיזוז נוראות הישיבה הנז'
על שלושה חיבורים אלו [ויש עוד, אבל אטו כי רוכלא, ומחילה ממי שלא כתבתי] אפשר לומר בביטחון עצמי מלא וללא פחד ומורא
כי אין כמעט דוגמתם בדורינו, בשום ביהמ"ד אחר, של שום עדה אחרת.
זה פשוט לכל מודה על האמת באמת.
נושאים דומים:
