מעשר ממעשר

[אור יעקב]

זה בדיוק הפוך ממה שהורה הרב מוצפי. ופשוט.

דברים הפוכים!?

אולי תאמר שאין כ"כ ראיה, וזה גם לא כי אם היעב"ץ דיבר שהבנים לא צריכים לעשר את הנדוניא אחרי שהאבא עישר, כל שכן אם היו מקבלים את הכסף המועשר - ופשוט.

 

[משיב כהלכה]

אחר העיון מצאתי דברים כמעט מפורשים בפ"ת ריש סי' רמט בשם היעב"ץ.
- מביא שם שאבא שמחתן את בנו ומביא לו נדונייא כותב שהיא חייבת במעשר (אפי' שיש שמקילים) ולכן האבא יעשר זאת קודם ושמביא לבן אין צריך לעשר את מה שמקבל (וכל זה בתנאי שבשעת הפרשת המעשרות חשב לתת זאת לנדונייא כמבואר שם)
(ואפי' שמביא אח"כ דברי השל"ה שצריך לעשר מירושה, אפי' שהאבא עישר זאת. אינו דומה.)
ואלה דברים מפורשים לסייעתא למה שהורה הרב בן ציון מוצפי שליט"א!

אחר העיון כנראה שלא עיינת מאומה, ואלו דברים מפורשים נגד הרב מוצפי.

ואם לא הבנת את הפתחי תשובה, לפחות היית פותח את היעב"ץ ורואה את מקור הדברים. אצטט:

"ישראל קדושים הם החמירו על עצמן בכל ארצות אשכנז קיימו וקיבלו עליהם חוק ולא יעבור לעשר ממון הנדוניא שמכניסים להזוג כדי שתשרה ברכה בממונם. ונוהגים האבות לחלקו כפי הישר בעיניהם, ושפיר עבדי לפי שיש לחוש שהבנים לא יחושו לכך ויחוסו על ראשית קנינם שלא לחסרו מיד, משא"כ האבות אפי' הן ציקנין אין עינם צרה בכך וניחא להו בהכי. ונפקי בהו י"ח מידי דהוה אתורם משלו על של חברו טובת הנאה שלו. מיהו הני מילי כשהאבות מחייבים עצמן במעות מעושרים, משא"כ במכניסין סתם כך וכך סכום מעות להזוג ואח"כ בהגיע תור הזיווג נוטלין המעשר. כבר נשתעבד כל הסך להזוג דמצוה עלייהו רמיא והם יעשו בו מה שירצו" (שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן ו).

מדובר שם על מנהג שכאשר נותנים לזוג כסף כמתנה לחתונה, מעשרים את אותו הכסף כדי "לחסוך" לזוג את המעשר, כי הזוג הצעיר יחוס על ממונו ולא יעשר אותו כנדרש לעשר כל כסף שהתקבל במתנה.

ובהמשך דבריו מדגיש שוב שאם כבר הוכנס כל הכסף לזוג, מצווה עליהם לעשר אותו וכבר לא יכולים ההורים להתערב ולעשר עבורם.

 

[משיב כהלכה]

כל שכן אם היו מקבלים את הכסף המועשר - ופשוט.

אין מושג כזה "כסף מעושר", כל כסף שמגיע אליך אתה חייב לעשרו, ואין זה דומה לפירות מעושרים וכנ"ל.

היעב"ץ דיבר באופן שהאבא מביא כסף לילד, ותוך כדי שמביא לו - מזכה אותו במצוות מעשרות ומעשר עבורו את הכסף כדי להפחית הניסיון של זוג צעיר.

אבל להבנתך העקומה, גם האבא לא היה צריך לעשר כסף זה, כיוון שהוא "מעושר"... (שהרי האבא מפריש מעשר מרווחיו).

 

[עיפרון מחודד]

צריך להיזהר משטחיות.!

 

[אור יעקב]

מדובר שם על מנהג שכאשר נותנים לזוג כסף כמתנה לחתונה, מעשרים את אותו הכסף כדי "לחסוך" לזוג את המעשר, כי הזוג הצעיר יחוס על ממונו ולא יעשר אותו כנדרש לעשר כל כסף שהתקבל במתנה.

היעב"ץ דיבר באופן שהאבא מביא כסף לילד, ותוך כדי שמביא לו - מזכה אותו במצוות מעשרות ומעשר עבורו את הכסף כדי להפחית הניסיון של זוג צעיר.

ואיך בדיוק האבא יכול לעשר בשביל הבן שלו ואיך יכול "לחסוך" זאת ממנו!?
אם יש "חובה" על המקבל להפריש בכל מצב מה זה יעזור שהאבא הפריש!?

זה כל הדמיון לנידון שם - וחבל שממהרים להשיג בלי להבחין בדברים.

 

[אור יעקב]

ואם לא הבנת את הפתחי תשובה, לפחות היית פותח את היעב"ץ ורואה את מקור הדברים. אצטט:

פתחתי לפני, ועדין השאלה במקומה עומדת.

צריך להיזהר משטחיות.!

אכן כן.

 

[משיב כהלכה]

ואיך בדיוק האבא יכול לעשר בשביל הבן שלו ואיך יכול "לחסוך" זאת ממנו!?
אם יש "חובה" על המקבל להפריש בכל מצב מה זה יעזור שהאבא הפריש!?

האבא אומר לבן שהוא מעשר עבורו, והוא כמובן מסכים.

אין "חובה" להפריש מעשר כספים - זה לא מדינא. אבל מי שמעוניין בברכה ורוצה להפריש, צריך להפריש גם ממה שמקבל במתנה כפי שמפורש בדברי היעב"ץ באופן שגם עיוור יכול לראות.

 

[משיב כהלכה]

וחבל שממהרים להשיג בלי להבחין בדברים

אתה לועג לרבך?

 

[אור יעקב]

האבא אומר לבן שהוא מעשר עבורו, והוא כמובן מסכים.

עכשיו אתה "ממציא" דברים שלא כתובים ביעב"ץ, שהאבא עשה זאת "בידיעת הבן"...

אין "חובה" להפריש מעשר כספים - זה לא מדינא.

יש מח' משולשת בנושא, ולא באתי להכריע כאן.

צריך להפריש גם ממה שמקבל במתנה כפי שמפורש בדברי היעב"ץ באופן שגם עיוור יכול לראות.

זה שצריך להפריש ממתנה לא קשור לנידוננו.

 

[אור יעקב]

אתה לועג לרבך?

אתה יודע בכלל מי זה "רבי"?

 

[משיב כהלכה]

זה שצריך להפריש ממתנה לא קשור לנידוננו

זה הנדון, להפריש כסף ממתנה שקיבלת ע"י אדם שרגיל לעשר את הכסף.

 

[משיב כהלכה]

עכשיו אתה "ממציא" דברים שלא כתובים ביעב"ץ, שהאבא עשה זאת "בידיעת הבן"...

לא רק שעשה זאת בידיעת הבן, אלא גם היה לוקח מהכסף שכבר נמצא אצלו ומעשר (ועל זה כתב היעב"ץ שישאיר לבן לעשר).

וכבר כתבתי לך שלשיטתך גם האבא לא היה צריך לעשר, שהרי הכסף כבר "מעושר" היות והוא רגיל לעשר.