מי שמצטער בזה שנשאר ער בליל שבועות מבטל מצות שמחת וכבוד יום טוב

  • יוזם האשכול יוזם האשכול כהן
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

כהן

חבר בכיר
הצטרף
21/12/24
הודעות
1,062
כן מתבאר מדברי מהר"ל בגבורות ה' פנ"ג [והביאו הפתה"ד בסי' ר"פ] גבי ראב"ע וחכמים שהיו מספרים ביציאת מצרים כל ליל פסח וז"ל וכדי שלא יקשה לך איך היו מונעים את השינה מעיניהם ביו"ט אמרו שלא היה להם צער כי מחבוב המצוה היה הזמן קצר להם מאוד שלא הרגישו עד שעלה עמוה"ש עי"ש, ולפ"ז מי שכן מצטער מזה שנשאר ער וכפי שמצוי – אין לו להשאר ער כל הלילה. וכן האברבנאל בספרו זבח פסח בשער י"ג הקשה ממש קושיא זו מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם להסיר שינה מעיניהם ותנומה מעפעפיהם והתורה ציותה ושמחת בחגך וזה היה עינוי נפש, ותירץ וז"ל לפי שהלילה הזה ליל שמורים הוא לה' וישראל לא לנו כלל באותו הלילה כשיצאו ממצרים כי חלק הראשון מהלילה התעסקו בעשיית מצוות הפסח במצות ומרורים כמו שציוום ה', והחלק האחרון ממנה נתעסקו ביציאה ולכן לא נתנו כל הלילה לעפעפם תנומה ולפי שחייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים לכן ראו הקדושים האלה לעשות כמעשיהם שמיד בתחלה הלילה התעסקו במצוות המצה והמרור וזכר הפסח כמו שעשו אבותיהם במצרים, ואח"כ כל שאר הלילה היו מספרים ביציאת מצרים ובזה הראו עצמם כאלו הם יצאו ע"כ. ותירוץ זה לא שייך בליל שבועות.

והזוהר והב"י והאר"י וסיעתם לא היה להם קשה להשאר, מרוב חשקם בתורה וקבלתה, ולפ"ז אפשר להסביר את לשון הזוהר 'חסידי קדמאי', דרק החסידים שהיו נשארים כך בחפץ לב ולא היו נרדמים היו עושים כן, ולא שאר האנשים.
 
היום ב"ה גם מי שאינו בגדר 'חסידי קמאי' נהנה להישאר ער בלילה מחמת ה'מצב' שיש וה'ריתחא' בביהמ"ד.
[גם 'יושבי הברזלים' לצערנו נשארים ערים בלילה זה מתוך חדווה גדולה...]
אולי בישיבות זה כך.
בבתי הכנסיות גם של האברכים וכ"ש של בעלי הבתים המצב ממש לא כך. רוב הציבור מתי שהוא הולכים לשטוף פנים ושותים הרבה קפה ואקסלים, ולא נדבר על התפלה בבוקר.
אין לך מצטער גדול מזה.
 
אולי בישיבות זה כך.
בבתי הכנסיות גם של האברכים וכ"ש של בעלי הבתים המצב ממש לא כך. רוב הציבור מתי שהוא הולכים לשטוף פנים ושותים הרבה קפה ואקסלים, ולא נדבר על התפלה בבוקר.
אין לך מצטער גדול מזה.
ועדיין בד"כ הם "מרגישים" בכך את "מצוות היום". הייחודיות של שבועות. ויש חוויות מעייפות, אבל הם חויה.

ועצ"ע...
 
עדיין בד"כ הם "מרגישים" בכך את "מצוות היום". הייחודיות של שבועות. ויש חוויות מעייפות, אבל הם חויה.

ועצ"ע..
גם ראב"ע ור"ע וכו' הרגישו את מצות היום של סיפור יציאת מצרים, ואעפ"כ הקשו הנ"ל ותירצו תירוצים שלא שייכים בשבועות.
 
קצת כפיפות קומה ונמיכות רוח מול כל עם ישראל במשך כחמש מאות שנה לא תזיק כלל.
יש מצוה ליישב, ולא להקשות ולנסות לעקור כל דבר.
לא כל עם ישראל מכל העדות והחוגים טועים.
תפנים
סתם דבר לעג ולהג. אם אין תשובה - שותקים.
 
קצת כפיפות קומה ונמיכות רוח מול כל עם ישראל במשך כחמש מאות שנה לא תזיק כלל.
יש מצוה ליישב, ולא להקשות ולנסות לעקור כל דבר.
לא כל עם ישראל מכל העדות והחוגים טועים.
האם רצונך לומר שמי שלא לומד כל הלילה הוא נחשב חוטא? זה לא מצאנו בשום מקום. אלא ההפך.
שאלו פעם את הגרי"ש אלישיב מדוע לא נוהג ככל בית ישראל להיות ניעור כל הלילה בליל שבועות, וקם כהרגלו בשעה 2 אחרי חצות. והגרי"ש אלישיב הסביר שעשה חשבון שבשינוי שעות השינה המעטות שלו לא ירויח זמן של לימוד תורה, ועוד יחסרו לו 15 דקות! בשביל לימוד דקות יקרות אלו, הכריע כי עדיף שילך לישון בתחילת הלילה כהרגלו. (השקדן ב' עמ' 240).
וכן מטו משמיה דהגרי"ז שמהאי טעמא לא קיים המנהג להיות ניעור בליל שבועות לפי שאינו עונג יו"ט, והוסיף דעולם הפוך ראה, שלא מקיימים דין התוספתא הנ"ל להיות ניעור כל ליל שימורים ולעסוק ביצי"מ, ואילו בשבועות נשארים ערים כל הלילה למרות שהוא רק מנהג, ולא מוזכר אפילו בשו"ע.
 
היום ב"ה גם מי שאינו בגדר 'חסידי קמאי' נהנה להישאר ער בלילה מחמת ה'מצב' שיש וה'ריתחא' בביהמ"ד.
[גם 'יושבי הברזלים' לצערנו נשארים ערים בלילה זה מתוך חדווה גדולה...]
יש מליצה אצל חסידי גור: תיקון ליל שבועות שלנו הוא קריאת שמע על המיטה...
 
האם רצונך לומר שמי שלא לומד כל הלילה הוא נחשב חוטא? זה לא מצאנו בשום מקום. אלא ההפך.
שאלו פעם את הגרי"ש אלישיב מדוע לא נוהג ככל בית ישראל להיות ניעור כל הלילה בליל שבועות, וקם כהרגלו בשעה 2 אחרי חצות. והגרי"ש אלישיב הסביר שעשה חשבון שבשינוי שעות השינה המעטות שלו לא ירויח זמן של לימוד תורה, ועוד יחסרו לו 15 דקות! בשביל לימוד דקות יקרות אלו, הכריע כי עדיף שילך לשון בתחילת הלילה כהרגלו. (השקדן ב' עמ' 240).
וכן מטו משמיה דהגרי"ז שמהאי טעמא לא קיים המנהג להיות ניעור בליל שבועות לפי שאינו עונג יו"ט, והוסיף דעולם הפוך ראה, שלא מקיימים דין התוספתא הנ"ל להיות ניעור כל ליל שימורים ולעסוק ביצי"מ, ואילו בשבועות נשארים ערים כל הלילה למרות שהוא רק מנהג, ולא מוזכר אפילו בשו"ע.
ברור
זה לא הנושא.
הזלזול בכל מנהג שלא מוזכר בקדמונים.
 
ברור
זה לא הנושא.
הזלזול בכל מנהג שלא מוזכר בקדמונים.
אני מסכים בהחלט שאין לזלזל בשום מנהג. אבל כאן אין זלזול במנהג, אלא חיזוק מצווה דאוריתא. אם המנהג, חשוב ככל שיהיה, גורם לביטול של מצווה דאוריתא יש להעיר על כך, שלא יצא שכרנו בהפסדנו. ולדעתי רוב הציבור הוא בגדר מצטערים ביום טוב, כי אף שבלילה עצמו לא מצטערים כי שותים ואוכלים, וזה מעורר, אבל בזמן התפילה כבר מרגישים את הצער הגדול, ומחכים שיגמר מהר. ולכן מלבד ביטול עונג יו"ט גם לא מכוונים כראוי או לא מכוונים בכלל.
 
בספר צפיחת בדבש דף נ"ו ע"ג עמד בזה וכתב ב' תירוצים
1748000920877.png
התירוץ השני זה כמו שכתבתי שרק למי שבאמת מתענג מותר.
התירוץ הראשון זה כעין מה שכתבו אבני הכותל ודעה את ה'.
אולם יש לדון בדבריו, שהרי מי התיר 'להצטער מעט' בצער 'הגוף' ביו"ט כדי להרויח 'תיקון רוחני גדול'.
שמחת יו"ט היא שמחת 'הגוף', לאכול ולשתות ולישן וכדומה [המטרה היא כדי להגיע לקרבה לה', אבל האמצעי הוא הגוף והוא 'חובה'].
הרי אין להתענות ביו"ט אפילו מי ששמח בזה, ורק בשבת שהחיוב הוא 'עונג' התירו, ולכן התירוץ העיקרי נראה התירוץ השני, שרק מי ש'באמת' שמח בזה יכול להשאר ער.
 
ועדיין בד"כ הם "מרגישים" בכך את "מצוות היום". הייחודיות של שבועות. ויש חוויות מעייפות, אבל הם חויה.

ועצ"ע...
הבעיה שלימוד התורה בלילה הפך להיות עיקר עבודה היום [דבר שבכלל לא מוזכר בגמ' ובפוסקים], עד שזה בא על חשבון החיוב האמיתי של השמחת יו"ט והעונג, דוקא ביום זה שיש בו ענין לענג עצמו יותר משאר ימים טובים. כדאיתא בגמ' (פסחים סח): אמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא.
כלומר יום זה נקבע כיום שבו יש חשיבות מיוחדת לאכילה ותענוג הגוף יותר מכל שאר המועדים, שבשאר ימים טובים וגם בשבת יתכן שהעונג והשמחה מעסק התורה ומצוותיה ידחה את העונג מאכילה ושתיה, ויחשב לו אפילו למצוה שנמנע מהם, אבל בחג שבועות אין בזה מצוה, ואפילו יש בזה איסור, וכמו שמוכח גם מהמשך הגמ' שם:מר בריה דרבינא כולי שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי.

ואכן ב'סדר היום' הסיק מגמ' זו שיש חיוב להתענג ולשמוח בחג שבועות יותר מכל חג אחר, וז"ל:
בחג השבועות ראוי שישמח בו האדם שמחה יתירה מפני שהוא יום שנתנה בו תורה לישראל, והכל מודים בקדושתו הגדול מקדושת שאר הימים טובים, ש'הכל מודים בעצרת דבעינן לכם', והטעם כדי לשמח הגוף שעוסק בתורה ובמצות שניתנו ביום הזה, וכן מצינו פסחים ע"ח ע"ב במר בריה דרבינא דכולא שתא הוא בתעניתא בר ממעצרתא וכו', מטעם זה שאמרנו אין ראוי לענות הגוף ביום זה כיון דבאמצעות הגוף התורה מתקיימת ואין לזולתו קיום, וראוי לשמחו ולענגו בשמחת התוספת יותר משאר חגים ומועדים.

והנה יש הממהרים בסעודת ליל שבועות כדי להרבות בלימוד הלילה, וכדי לנצל כל רגע פנוי בחג. ניתן לשמוע מאותם טועים אמרות בסגנון של: "בשביל עונג יו"ט לא צריך לשבת הרבה זמן בסעודה, מספיק לאכול כמה מאכלים טובים ולרוץ ללמוד". ועוד כהנה וכהנה. אין כל מקור להנהגה כזו. בדיוק כמו שלא ימהר לסיים בדיקת חמץ כדי לחזור לבית המדרש, כך אין להזדרז ולזרז בסעודת ליל יו"ט בשביל להרוויח עוד זמן של לימוד. בליל יו"ט יש דין לאכול סעודת יו"ט, וככל מצוה עוברת שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, גם מצות סעודת יו"ט דוחה מצוות תלמוד תורה. בפרט שלסעודת שבת ויו"ט יש גם חלק גדול מאד במצוות חינוך הילדיםיש הממהרים בסעודת ליל שבועות כדי להרבות בלימוד הלילה, וכדי לנצל כל רגע פנוי בחג. ניתן לשמוע מאותם טועים אמרות בסגנון של: "בשביל עונג יו"ט לא צריך לשבת הרבה זמן בסעודה, מספיק לאכול כמה מאכלים טובים ולרוץ ללמוד". ועוד כהנה וכהנה. אין כל מקור להנהגה כזו. בדיוק כמו שלא ימהר לסיים בדיקת חמץ כדי לחזור לבית המדרש, כך אין להזדרז ולזרז בסעודת ליל יו"ט בשביל להרוויח עוד זמן של לימוד. בליל יו"ט יש דין לאכול סעודת יו"ט, וככל מצוה עוברת שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים, גם מצות סעודת יו"ט דוחה מצוות תלמוד תורה. בפרט שלסעודת שבת ויו"ט יש גם חלק גדול מאד במצוות חינוך הילדים
 
בבתי הכנסיות גם של האברכים וכ"ש של בעלי הבתים המצב ממש לא כך. רוב הציבור מתי שהוא הולכים לשטוף פנים ושותים הרבה קפה ואקסלים, ולא נדבר על התפלה בבוקר.
אולי זה סיבה לאמץ לימוד ישיבתי בריתחא....
אכן במקומות שקוראים "רק" תיקון, יש מקום גדול לחשש זה.
ועיין בהר צבי לרצ''פ פראנק בזה
 
אולי זה סיבה לאמץ לימוד ישיבתי בריתחא....
גם זה כולי האי.
מה יעשה מי שלא הצליח להירדם ביום ערב שבועות?
גם ללימוד בריתחא יש גבול, ולא כולם נהנים בכל שעת לימוד, והדברים ידועים.
הרבה נשארים בגלל שלא נעים מהחברים וכו'.
 
משום מה נכנס בציבור שלנו שמי שנשאר ער כל הלילה חייב להספיק תפילה בנץ, וממילא מתעכב עד התפילה - ובמקום לקבל תורה כראוי אחרי לילה של הכנה, הוא נרדם ועייף, הן בתפילה - שאם לא כיון לבו לא יצא, והן בזמן קבלת התורה בפועל - בשמיעת עשרת הדברות בקריאת התורה.
העצה הראויה היא - להישאר ער כמנהג האריז''ל עד עלות השחר, לברך ברכות השחר וק''ש. וללכת לישון כ3 שעות ולהתפלל במתינות לפני סוף זמן תפילה בערנות והכנה הראויה לתפילה.
כמובן שכ''א לפי כוחו, אבל יש הרבה מהציבור שיעדיף לנהוג כן, אלא שצריך לארגן ב' מניינים בכל ביהכ''ס [אצל החסידים יש הרבה מניינים כאלה], ולא לקחת כמובן מאליו שכולם צריכים להישאר להתפלל בנץ - להרוויח את מעלת הנץ ולא לצאת י''ח תפילה ביום קדוש זה. וכנ''ל בהושענא רבה.
 
כן מתבאר מדברי מהר"ל בגבורות ה' פנ"ג [והביאו הפתה"ד בסי' ר"פ] גבי ראב"ע וחכמים שהיו מספרים ביציאת מצרים כל ליל פסח וז"ל וכדי שלא יקשה לך איך היו מונעים את השינה מעיניהם ביו"ט אמרו שלא היה להם צער כי מחבוב המצוה היה הזמן קצר להם מאוד שלא הרגישו עד שעלה עמוה"ש עי"ש, ולפ"ז מי שכן מצטער מזה שנשאר ער וכפי שמצוי – אין לו להשאר ער כל הלילה. וכן האברבנאל בספרו זבח פסח בשער י"ג הקשה ממש קושיא זו מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם להסיר שינה מעיניהם ותנומה מעפעפיהם והתורה ציותה ושמחת בחגך וזה היה עינוי נפש, ותירץ וז"ל לפי שהלילה הזה ליל שמורים הוא לה' וישראל לא לנו כלל באותו הלילה כשיצאו ממצרים כי חלק הראשון מהלילה התעסקו בעשיית מצוות הפסח במצות ומרורים כמו שציוום ה', והחלק האחרון ממנה נתעסקו ביציאה ולכן לא נתנו כל הלילה לעפעפם תנומה ולפי שחייב אדם להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים לכן ראו הקדושים האלה לעשות כמעשיהם שמיד בתחלה הלילה התעסקו במצוות המצה והמרור וזכר הפסח כמו שעשו אבותיהם במצרים, ואח"כ כל שאר הלילה היו מספרים ביציאת מצרים ובזה הראו עצמם כאלו הם יצאו ע"כ. ותירוץ זה לא שייך בליל שבועות.

והזוהר והב"י והאר"י וסיעתם לא היה להם קשה להשאר, מרוב חשקם בתורה וקבלתה, ולפ"ז אפשר להסביר את לשון הזוהר 'חסידי קדמאי', דרק החסידים שהיו נשארים כך בחפץ לב ולא היו נרדמים היו עושים כן, ולא שאר האנשים.

דברים נפלאים, ולפ"ז צריך להקפיד היטב על שינה ביום כדי שלא ירגיש עייפות בלילה.

רק יש בעיה לסוג מסויים של אנשים שהקריאה מעייפת להם את העיניים (גם באמצע היום) וגורמת להם עייפות עצומה, ובאופן כזה צריך פשוט להפסיק את הלימוד וללכת לאכול ולשתות ולצאת החוצה לנשום אוויר, עד שיחזור לעצמו ושב ורפא לו.

כמו כן כפי שכתב קודמי, טוב לוותר על התפילה בנץ, ללכת לישון מעט ולהתפלל בשעה 9, מאשר להתפלל תפילה מתוך שינה. דא עקא שלציבור אין כח ללכת לביתם ולחזור להתפלל.

רבי נחמן מברסלב אמר שעיקר התיקון בליל הושענא רבה הוא לומר את התיקון, גם אם ילך לישון בשעה 1 או 2, ועיקר התיקון בליל שבועות הוא להישאר ער, וכולי עלמא כיום רוצים תיקונים (כנראה מרוב שמקלקלים) ולכן אם לא יהיה לו תיקון יש בזה חשש "מצטער" גדול יותר...
 
קצת כפיפות קומה ונמיכות רוח מול כל עם ישראל במשך כחמש מאות שנה לא תזיק כלל.
יש מצוה ליישב, ולא להקשות ולנסות לעקור כל דבר.
לא כל עם ישראל מכל העדות והחוגים טועים.
תפנים.

אף אחד לא בא לעקור,

הוא רק שואל,

מותר לשאול, וחובה לשאול,

אם לא, חסל סדר קושיות בימינו:

"אם אמרו כנראה שהם יודעים מה שאמרו"...

"אם נהגו, הם ידעו למה"...

ובכלל בימינו נוסף דבר חדש: "אם ... פסק כך כנראה שהוא חשב על כל הקושיות שלך שלדעתו אין מקום לקושיא"... וד"ל.
 
אם הם היו יושבים ללמוד זה וודאי היה שמחה גדולה.
רק שבדר"כ הם נשארים לשבת 'על הברזלים', ולכן זה לצערנו.

המכוון היה שזה יום שכולם נשארים בו ערים, ולא נחשב צער.

אגב - ייתכן שיש גם להביא בחשבון את הצער של הבושה מפני החברים וכו' על כך שלא נשאר ער כל הלילה.
לא יודע מה יותר גורם צער - הבושה מהחברים או העייפות.
 
ראשי תחתית