באנר תרומה

מי שמצטער בזה שנשאר ער בליל שבועות מבטל מצות שמחת וכבוד יום טוב

  • יוזם האשכול יוזם האשכול כהן
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
מעטים הם שלא פוגע להם בתפלה.
אני לומד כל הלילה,
ואם מרגיש בסוף הלילה עייפות ויש לי צד שלא אהיה מרוכז בתפילה, אני הולך לישון. שעה וחצי.
אולם לרוב אם ישנתי היטב בערב חג איני צריך לזה
בלאו הכי זה ברור שלא שייך להפסיד תפילה, בשביל מנהגן הקדוש של ישראל.
על זה לא דברתי
רק דברתי שעם תכנון נכון איתיה להאי ולהאי.
 
אני הולך לישון. שעה וחצי.
ואז מתפלל לא בנץ, או שהולך שעה וחצי לפני עלות השחר?

אם לא בנץ - גם בזה יש עיקולי ופשורי אם מותר לישון לאחר עלות השחר, וכן מעלת התפלה בנץ וק"ש קודם הנץ, שיש בזה אריכות גדולה.

בפרט למי שרגיל להתפלל בנץ בכל יום, בודאי שלא יפסיד מעלת הנץ דוקא ביום זה. וא"כ יצטרך לישון בתוך הלילה.

בסוף אתה מגיע למה שכתבתי אבל בצורה עדינה יותר.
 
בסוף אתה מגיע למה שכתבתי אבל בצורה עדינה יותר.
לענ''ד החכמה בהלכה, לדעתי היא העדינות להלך בחכמה, בין שלל המקורות והמנהגים, וההכרעה בין דברים סותרים
אימתי כן ואימתי לא. מה דאורייתא, מה דרבנן מה מנהג, לקיים הכל בכל האפשר, את השחור לבן א''צ אף אחד.
ובנדון דידן גם האר''י והב''י לא יחשבו ויאמרו ויעלו בדעתם שזה חשוב מתפילה.
אולם ודאי שמנהגן של ישראל להשאר ער הוא טוב וראוי
ונכון להתכונן אליו כראוי בכל היכולת
ולהרבות בלימוד תורה בתכנון נכון.
 
אם לא בנץ - גם בזה יש עיקולי ופשורי אם מותר לישון לאחר עלות השחר, וכן מעלת התפלה בנץ וק"ש קודם הנץ, שיש בזה אריכות גדולה.
מנסה לקום לנץ. אכן.
לרוב זה לא קורה כי אני מתכנן עצמי נכון.
אך יש ב''ה ילדים ומשפחה, ולפעמים קורים דברים בלתי צפויים. וודאי דהעיקר זה תורה, ותפילה, ועונג יו''ט. והכל בשקל הקדש.
 
ולהרבות בלימוד תורה בתכנון נכון.
עכשיו אתה מגיע לתחלת האשכול.

כל הנושא הוא על מי 'שלא מצליח' לתכנן נכון, ויש הרבה כאלו, וכפי שכתב גם @ואני תפילתי מה הם עושים.

כרגע אתה מודה שילכו לישון בלילה לפחות איזה שעה או שעתיים. זה בדיוק מה שכיוונתי מתחלה. והכל בא על מקומו בשלום.
 
והזוהר והב"י והאר"י וסיעתם לא היה להם קשה להשאר, מרוב חשקם בתורה וקבלתה, ולפ"ז אפשר להסביר את לשון הזוהר 'חסידי קדמאי', דרק החסידים שהיו נשארים כך בחפץ לב ולא היו נרדמים היו עושים כן, ולא שאר האנשים.
אני שמח שזה הייתה כוונתך מתחילה, אולם לא באתי אלא משום שהמשמעות של דבריך בהתחלה הייתה שרובא דאינשי אינם שייכים בהאי דינא, ולהם זה ביטול עונג יו''ט, ואין כאן היתר כי זה לא יום דין, וכו'.
אני כתבתי שזה מתאים לכל אדם אם הוא מתכנן נכון. וכפי שנהגו כלל ישראל.
אולם בגוונא שאכן יבא על חשבון תפילה וכדו', אין ספק ולית מאן דפליג.
 
עוד מראה מקומות בזה

חמדת ימים שבועות פרק ג אות פט
פט) והן רבים עתה עם הארץ מטים עקלקלותם למהר בסדר למודם ובעלות השחר שחרות התרדימה נופלת עליהם וישכבו וירדמו, וכן לא יעשה לאבד טובה הרבה כי עת רצון היא לחסות בנועם ה' בטולא דמהימנותא ולא לחסות בשינה אחד משישים במיתה וכל חסדו כציץ השדה ואל יהי לו מושך חסד, ואף גם זאת חוששני להם מחטאת שמא יאנסו בשינה ההיא ויקראו קריאת שמע שלא עם הצבור או שלא בעונתה ונמצאת תקנתם קלקלתם אחר שלא דקדקו בתפלת חובה מה שראוי לדקדק ולא יקובל התוספת אם לא יעשה האדם החובה, ועל כן ראוי להודיען ולהזהירן על ככה, ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב.

סידור יעב"ץ
1748180556093.png

פלא יועץ - עצרת
והכל הולך אחר החתום שיתגבר כארי להיות ער בשעת ק"ש ותפילה שאם לא יוכל עמוד יותר טוב שינוח מעט בלילה או ישכב כל הלילה ולא יקרא ק"ש ותפילה כשהוא מנמנם
 
מרן הגרע"י זצוק"ל אפי' שפסק שאסור ללמוד תורה בשבת באופן שמנדד עיניו משינה ומצטער בכך. (אא"כ מחמת "רוב חשקו בתורה לא מרגיש שום צער")
מ"מ פסק לגבי התיקון שכיון שכל מי שנשאר ער "יודע את מעלת התיקון" וודאי שעושה זאת משמחה ואינו צער בשבילו.
(עיין חזו"ע שבת ח"ב עמ' רטז)
 
מ"מ פסק לגבי התיקון שכיון שכל מי שנשאר ער "יודע את מעלת התיקון" וודאי שעושה זאת משמחה ואינו צער בשבילו.
(עיין חזו"ע שבת ח"ב עמ' רטז)

והוא כעין מה שכתבתי, שאם לא ישאר ער - יצטער יותר.
 
סתם לדבר ולכתוב גבוהה גבוהה כאילו בקי בכל התורה כולה.
כה"ח סי' ר"פ אות ד': ועוד עיין שם בפתח הדביר אות ב' מה שכתב לאסור לעשות תיקון כרת בליל שבת ולצער עצמו בנדידת השינה יעו"ש:
אם אתה נותן לי מוסר על דיבור גבוהה גבוהה, כנר' אני באמת חייב חשבון הנפש
ובאמת, ראה זה פלא, שהצפיחת בדבש עצמו העיר על זה -
1748218873600.png
ומצאתי שם שהוא גם כותב אותם "דברי להג ולעג" שכתב הרב @ספיר ויהלום -
1748219131161.png
אכן, בהמשך דבריו כותב ליישב ב' קושיות אלו, אבל זוהי נקודת המוצא שלו, ודי בזה
 
הצג קובץ מצורף 5357
מצטער מאד. אבל אתה ממש לא מבין את דברי החיד"א. זה דרכו, לכתוב את הסדר המינימלי וכמובן כל המוסיף מוסיפים לו. כמו שמופיע כמה שורות מתחת למה שציטטת לגבי קידוש בוקר של שבועות (ותקרא היטב ותראה שאין כוונת החיד"א להורות שיאכל מעט וילך לישון ואח"כ יאכל סעודה שלמה כמו שנוהגים היום חלק מהציבור).
כמדומה שכת"ר לא מבין את דבריו, ובודאי לא בא הגחיד"א לכתוב דברים פשוטים וידועים לכל
ומ"ש כמה שורות מתחת לזה, כוונתו להזהיר על כמה נקודות, וכמ"ש ביתר ביאור בספרו מורה באצבע -
1748219862819.png
ומומלץ לפני שאתה מחלק תארים למי שאתה מתכתב איתו (כמו בעלי בתים) לברר אם הוא באמת ראוי לתואר הזה.
אני מצטער שכת"ר נפגע ממה שכתבתי, וממש לא לזה התכוונתי
כוונתי היה להענין הכללי שמה שנראה לנו כדבר ברור מסברא, הרבה פעמים לא מתאים עם סברת התורה
 
לא ראיתי שהבאת את הנקודות שהבאתי
הבאתי את סוף דבריו, לאחר שנוקט שכן יש איסור [כדעת הפתה"ד והכה"ח] שמיישב את הענין של חג השבועות בב' דרכים וכו'.
ומצאתי שם שהוא גם כותב אותם "דברי להג ולעג" שכתב הרב @ספיר ויהלום -
יש הבדל, כיון שהצפיחית בדבש לא הביא את המקורות שהבאתי [אברבנאל ומהר"ל] ולכן לא ראה מקום לאסור אלא 'מסברא', ולכן כתב שמנהג ישראל יוכיח, אבל אני הבאתי מקורות לאיסור, וע"ז 'להג ולעג' 'ספיר ויהלום' כנגד מקורות ברורים בדברי סרק.
 
פלא פלאים.
הרב @כהן והראשל"צ הגר"י יוסף כיוונו לדבר אחד.
הצג קובץ מצורף 5564
לא יודע אם זה אותו כוונה...
מדברי הרב @כהן היה נראה שכמעט כל אחד מצטער מכך ואין לו להישאר ער בלילה.
מדברי מרן שליט"א כאן משמע שמדבר על מי ש"חלוש" או "זקן" ויש לו "צער גדול" ועוד לשונות כעין זה.
ובפרט שעיקר השאלה הייתה למי שהתפילה שלו בבוקר לא תהיה בריכוז שבזה וודאי עדיף טפי שישן.
 
אתה באמת חושב שכוונת החיד"א שיאכל רק את המינימום האפשרי במהירות וילך ללמוד?
פשוט שהחיד"א מתכוון לומר את סדר ליל שבועות. אין בדבריו שום הוראה לקצר את הסעודה ושאר שיגעונות שיש לאנשים היום.
ולכן ברור שאין שום מקור לכך שהלימוד בלילה יבוא על חשבון עונג יו"ט, ובטח לא בחג זה שנאמר עליו שהכל מודים דבעינן נמי לכם.
יסוד ושורש העבודה -
1748541225701.png
 
שמח שאחרי יגיעה רבה סוף סוף מצאת מקור להנהגה השגויה הזאת, למעט באכילתו ביום טוב שהוא ציווי מהתורה, כדי לעשות תיקון שהוא מנהג. זה לדעתי עיוות גדול, והפיכת עיקר לטפל. אם אתה נוהג לעשות כל מעשיך על פי ספר יסוד ושורש העבודה, אשריך וטוב לך. אך לנו אין אלא דעת הפוסקים שלא הזכירו דבר כזה כלל, ואדרבא, הזהירו לא לגרוע משמחת יום טוב. מצורף בזה תשובת הגאון בעל אבני ישפה:
1748554546867.png
 
לדעתי עיוות גדול, והפיכת עיקר לטפל
אתה לא מתיירא לכתוב כך על היסוד ושורש העבודה?
גם אם נראה לך אחרת, קצת כבוד וד"א
זה בלי להיכנס שזה דיבר על מיעוט, וזה דיבר על ביטול, ולא קרב זא"ז
וכל האשכול הזה הוא לא קושיא, אלא תירוץ
 
אתה לא מתיירא לכתוב כך על היסוד ושורש העבודה?
גם אם נראה לך אחרת, קצת כבוד וד"א
מחאתך על כבוד הרב הקדוש בעל יסו"ה מיותרת ואינה נכונה.
ספר יסוד ושורש העבודה הוא ספר המלהיב מאד לעבודת השם, וכבר נאמר שמי שמרגיש יובש וחוסר חיות בעבודת ה' ילמד בספר זה. אך אין זה אומר שכל דבריו הם ודאי נכונים, כי הוא מביא הרבה הנהגות לפי הקבלה, ויש בו דברים לא מעטים שלא מסתדרים עם הפשט.
דוגמא אחת שזכורה לי כעת, שכתב על חג סוכות שמחויב אדם שלא לצאת כל שבעת החג מהסוכה לביתו כלל וכלל, אם לא לדבר הכרחי מאד. והמשיל שאם צריך לשתיה ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית לומר להביא לו המשקה לסוכה, אסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדיבורים של צרכי השתיה, ואם ישהה מעט יותר מכדי צרכו בבית עובר על מצות עשה של בסוכות תשבו, וכן על כל רגע ששהה בביתו חוץ לסוכה בלא הכרח.
וכבר תמהו עליו רבים, וביניהם בספר תפילת דוד נפש דוד (לאדר"ת עמ' רי) שהרי כל השנה כולה כל אחד בביתו יוצא ובא ואינו יושב בביתו בלי הרף, ומשום הכי בודאי 'תשבו כעין תדורו' הוא גם כשיוצא לפעמים להתענג ולטייל, ולא מסתבר שתחייב התורה לאדם שיהא יושב בביתו ז' ימים כבבית האסורים ח"ו, דהא דרכיה דרכי נועם כתיב (משלי ג' יז).
והתשובה לכך היא שהרב בעל יסו"ה מגודל פרישותו לא חש לשום צער גופני, וכל כולו היה רק לקיים רצון השם, ולכן בספר זה מובאים הרבה חומרות שאף אחד לא חש להם. אך מי שחושב בימינו שהוא בדרגות כאלו, חי בדימיונות. ולכן זה עיוות גדול לנהוג כך.
 
זה בלי להיכנס שזה דיבר על מיעוט, וזה דיבר על ביטול, ולא קרב זא"ז
לא נראה לי שעיינת היטב בכל הסוגיה הזאת וכל מה שנאמר כאן בעניין זה.
ודרך אגב הרה"ג בעל אבני ישפה היה מרבותי, ובנו הוא חבר טוב מאד שלי, והוא אמר לי שאביו היה אומר שסעודת יום טוב של עצרת צריכה להיות יותר גדולה משאר ימים טובים, וכמובן שלא היה מקצר בה, למרות שהיה אומר גם את התיקון. כך שבודאי שקשור זה בזה, גם המיעוט וגם הביטול, וכמו שזה לא נכון לעשות, גם זה לא נכון לעשות.
 
שמח שאחרי יגיעה רבה סוף סוף מצאת מקור להנהגה השגויה הזאת, למעט באכילתו ביום טוב שהוא ציווי מהתורה, כדי לעשות תיקון שהוא מנהג. זה לדעתי עיוות גדול, והפיכת עיקר לטפל. אם אתה נוהג לעשות כל מעשיך על פי ספר יסוד ושורש העבודה, אשריך וטוב לך. אך לנו אין אלא דעת הפוסקים שלא הזכירו דבר כזה כלל, ואדרבא, הזהירו לא לגרוע משמחת יום טוב.
שותא דמר לא ידענא, החיד"א והיסוש"ה לא כתבו שחייבים למעט באכילה, זה הנהגה טובה, ומה להם להפוסקים להזכיר את זה, ולמה קשור לכאן אם מישהו נוהג בכל מעשיו ע"פ היסוש"ה
דוגמא אחת שזכורה לי כעת, שכתב על חג סוכות שמחויב אדם שלא לצאת כל שבעת החג מהסוכה לביתו כלל וכלל, אם לא לדבר הכרחי מאד. והמשיל שאם צריך לשתיה ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית לומר להביא לו המשקה לסוכה, אסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדיבורים של צרכי השתיה, ואם ישהה מעט יותר מכדי צרכו בבית עובר על מצות עשה של בסוכות תשבו, וכן על כל רגע ששהה בביתו חוץ לסוכה בלא הכרח.
וכבר תמהו עליו רבים, וביניהם בספר תפילת דוד נפש דוד (לאדר"ת עמ' רי) שהרי כל השנה כולה כל אחד בביתו יוצא ובא ואינו יושב בביתו בלי הרף, ומשום הכי בודאי 'תשבו כעין תדורו' הוא גם כשיוצא לפעמים להתענג ולטייל, ולא מסתבר שתחייב התורה לאדם שיהא יושב בביתו ז' ימים כבבית האסורים ח"ו, דהא דרכיה דרכי נועם כתיב (משלי ג' יז).
וכדבריו פסק גם הכה"ח -
1748570269566.png

ועי' מ"ש על זה בילקוט יוסף -
1748572307219.png
 
שותא דמר לא ידענא, החיד"א והיסוש"ה לא כתבו שחייבים למעט באכילה, זה הנהגה טובה, ומה להם להפוסקים להזכיר את זה, ולמה קשור לכאן אם מישהו נוהג בכל מעשיו ע"פ היסוש"ה

וכדבריו פסק גם הכה"ח -
הצג קובץ מצורף 5594

ועי' מ"ש על זה בילקוט יוסף -
עניין מצוות סוכה היא רק דוגמא להנהגה של בעל יסו"ה ששייכת רק לצדיקי עליון, ויש עוד דוגמאות רבות כאלה, ולא כאן המקום לדון בזה, רק אביא מה שכבר כתב בספר תורת המועדים על השונה הלכות סימן תרל"ט שברור שאין הכוונה להיות בסוכה כפשוטו כל הזמן, כי סוכה לא הוי בית האסורים כמו שהגדיר החזו"א ואינו עובר על לאו, אלא הכוונה כשאין לו מניעה להיות בסוכה אסור לו להיות מחוץ לסוכה, וזוהי שיטת הפוסקים. אבל לא שיטת היסו"ה.
ונחזור לדיון הראשון בעניין היחס למיעוט בעונג יו"ט כדי להרויח עוד כמה דקות לימוד, כי רבים טועים בזה וחושבים שמצות היום בעצרת היא ללמוד כמה שיותר והאכילה והשינה הם לא העיקר, ואפילו צריך למעט בהם.
ובכן אביא לקמן ראיות מחז"ל שעיקר עבודת היום ליחיד היא דווקא העונג באכילה, וזו צורת קבלת התורה (הסיבה לכך היא פשוטה אך צריך להביא לפני כן כמה הקדמות):
* בפסחים סח: אמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא. (ויש גורסים דבעינן כולו לכם).
* מר בריה דרבינא כולי שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי.
* במשנה במסכת חולין (פג.), המובאת גם בע"ז (ה:) מובא שנוהג זה להרבות בסעודה בעצרת היה עוד מזמן המשנה, וכל איתא התם:
בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו "אמה מכרתי לשחוט", "בתה מכרתי לשחוט". ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה, וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל.
* רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא. אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. (לא אמר הביאו לי ספר תורה לרקוד עימו אלא ביקש דבר גשמי).

כלומר יום זה נקבע כיום שבו יש חשיבות מיוחדת לאכילה ותענוג הגוף יותר מכל שאר המועדים, שבשאר ימים טובים וגם בשבת יתכן שהעונג והשמחה מעסק התורה ומצוותיה ידחה את העונג מאכילה ושתיה, ויחשב לו אפילו למצוה שנמנע מהם, אבל בחג שבועות אין בזה מצוה, ואפילו יש בזה איסור.
האכילה והשתיה והתעסקות בצרכי הגוף ביום זה באות לבטא גם כלפי חוץ את השמחה המיוחדת שיש ביום זה על הזכות העצומה שזכינו בו לקבל את התורה, דלא די בזה שהשמחה תהיה בלב, שהרי זה אמור להיות קיים כל השנה, אלא ביום זה צריך לעשות פעולות חיצוניות שמגלות את אותה שמחה. וזו היא היחודיות של מועד זה על שאר המועדים.
 
ראשי תחתית