מי שמצטער בזה שנשאר ער בליל שבועות מבטל מצות שמחת וכבוד יום טוב

  • יוזם האשכול יוזם האשכול כהן
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
פלא פלאים.
הרב @כהן והראשל"צ הגר"י יוסף כיוונו לדבר אחד.
הצג קובץ מצורף 5564
לא יודע אם זה אותו כוונה...
מדברי הרב @כהן היה נראה שכמעט כל אחד מצטער מכך ואין לו להישאר ער בלילה.
מדברי מרן שליט"א כאן משמע שמדבר על מי ש"חלוש" או "זקן" ויש לו "צער גדול" ועוד לשונות כעין זה.
ובפרט שעיקר השאלה הייתה למי שהתפילה שלו בבוקר לא תהיה בריכוז שבזה וודאי עדיף טפי שישן.
 
אתה באמת חושב שכוונת החיד"א שיאכל רק את המינימום האפשרי במהירות וילך ללמוד?
פשוט שהחיד"א מתכוון לומר את סדר ליל שבועות. אין בדבריו שום הוראה לקצר את הסעודה ושאר שיגעונות שיש לאנשים היום.
ולכן ברור שאין שום מקור לכך שהלימוד בלילה יבוא על חשבון עונג יו"ט, ובטח לא בחג זה שנאמר עליו שהכל מודים דבעינן נמי לכם.
יסוד ושורש העבודה -
1748541225701.png
 
שמח שאחרי יגיעה רבה סוף סוף מצאת מקור להנהגה השגויה הזאת, למעט באכילתו ביום טוב שהוא ציווי מהתורה, כדי לעשות תיקון שהוא מנהג. זה לדעתי עיוות גדול, והפיכת עיקר לטפל. אם אתה נוהג לעשות כל מעשיך על פי ספר יסוד ושורש העבודה, אשריך וטוב לך. אך לנו אין אלא דעת הפוסקים שלא הזכירו דבר כזה כלל, ואדרבא, הזהירו לא לגרוע משמחת יום טוב. מצורף בזה תשובת הגאון בעל אבני ישפה:
1748554546867.png
 
לדעתי עיוות גדול, והפיכת עיקר לטפל
אתה לא מתיירא לכתוב כך על היסוד ושורש העבודה?
גם אם נראה לך אחרת, קצת כבוד וד"א
זה בלי להיכנס שזה דיבר על מיעוט, וזה דיבר על ביטול, ולא קרב זא"ז
וכל האשכול הזה הוא לא קושיא, אלא תירוץ
 
אתה לא מתיירא לכתוב כך על היסוד ושורש העבודה?
גם אם נראה לך אחרת, קצת כבוד וד"א
מחאתך על כבוד הרב הקדוש בעל יסו"ה מיותרת ואינה נכונה.
ספר יסוד ושורש העבודה הוא ספר המלהיב מאד לעבודת השם, וכבר נאמר שמי שמרגיש יובש וחוסר חיות בעבודת ה' ילמד בספר זה. אך אין זה אומר שכל דבריו הם ודאי נכונים, כי הוא מביא הרבה הנהגות לפי הקבלה, ויש בו דברים לא מעטים שלא מסתדרים עם הפשט.
דוגמא אחת שזכורה לי כעת, שכתב על חג סוכות שמחויב אדם שלא לצאת כל שבעת החג מהסוכה לביתו כלל וכלל, אם לא לדבר הכרחי מאד. והמשיל שאם צריך לשתיה ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית לומר להביא לו המשקה לסוכה, אסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדיבורים של צרכי השתיה, ואם ישהה מעט יותר מכדי צרכו בבית עובר על מצות עשה של בסוכות תשבו, וכן על כל רגע ששהה בביתו חוץ לסוכה בלא הכרח.
וכבר תמהו עליו רבים, וביניהם בספר תפילת דוד נפש דוד (לאדר"ת עמ' רי) שהרי כל השנה כולה כל אחד בביתו יוצא ובא ואינו יושב בביתו בלי הרף, ומשום הכי בודאי 'תשבו כעין תדורו' הוא גם כשיוצא לפעמים להתענג ולטייל, ולא מסתבר שתחייב התורה לאדם שיהא יושב בביתו ז' ימים כבבית האסורים ח"ו, דהא דרכיה דרכי נועם כתיב (משלי ג' יז).
והתשובה לכך היא שהרב בעל יסו"ה מגודל פרישותו לא חש לשום צער גופני, וכל כולו היה רק לקיים רצון השם, ולכן בספר זה מובאים הרבה חומרות שאף אחד לא חש להם. אך מי שחושב בימינו שהוא בדרגות כאלו, חי בדימיונות. ולכן זה עיוות גדול לנהוג כך.
 
זה בלי להיכנס שזה דיבר על מיעוט, וזה דיבר על ביטול, ולא קרב זא"ז
לא נראה לי שעיינת היטב בכל הסוגיה הזאת וכל מה שנאמר כאן בעניין זה.
ודרך אגב הרה"ג בעל אבני ישפה היה מרבותי, ובנו הוא חבר טוב מאד שלי, והוא אמר לי שאביו היה אומר שסעודת יום טוב של עצרת צריכה להיות יותר גדולה משאר ימים טובים, וכמובן שלא היה מקצר בה, למרות שהיה אומר גם את התיקון. כך שבודאי שקשור זה בזה, גם המיעוט וגם הביטול, וכמו שזה לא נכון לעשות, גם זה לא נכון לעשות.
 
שמח שאחרי יגיעה רבה סוף סוף מצאת מקור להנהגה השגויה הזאת, למעט באכילתו ביום טוב שהוא ציווי מהתורה, כדי לעשות תיקון שהוא מנהג. זה לדעתי עיוות גדול, והפיכת עיקר לטפל. אם אתה נוהג לעשות כל מעשיך על פי ספר יסוד ושורש העבודה, אשריך וטוב לך. אך לנו אין אלא דעת הפוסקים שלא הזכירו דבר כזה כלל, ואדרבא, הזהירו לא לגרוע משמחת יום טוב.
שותא דמר לא ידענא, החיד"א והיסוש"ה לא כתבו שחייבים למעט באכילה, זה הנהגה טובה, ומה להם להפוסקים להזכיר את זה, ולמה קשור לכאן אם מישהו נוהג בכל מעשיו ע"פ היסוש"ה
דוגמא אחת שזכורה לי כעת, שכתב על חג סוכות שמחויב אדם שלא לצאת כל שבעת החג מהסוכה לביתו כלל וכלל, אם לא לדבר הכרחי מאד. והמשיל שאם צריך לשתיה ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית לומר להביא לו המשקה לסוכה, אסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדיבורים של צרכי השתיה, ואם ישהה מעט יותר מכדי צרכו בבית עובר על מצות עשה של בסוכות תשבו, וכן על כל רגע ששהה בביתו חוץ לסוכה בלא הכרח.
וכבר תמהו עליו רבים, וביניהם בספר תפילת דוד נפש דוד (לאדר"ת עמ' רי) שהרי כל השנה כולה כל אחד בביתו יוצא ובא ואינו יושב בביתו בלי הרף, ומשום הכי בודאי 'תשבו כעין תדורו' הוא גם כשיוצא לפעמים להתענג ולטייל, ולא מסתבר שתחייב התורה לאדם שיהא יושב בביתו ז' ימים כבבית האסורים ח"ו, דהא דרכיה דרכי נועם כתיב (משלי ג' יז).
וכדבריו פסק גם הכה"ח -
1748570269566.png

ועי' מ"ש על זה בילקוט יוסף -
1748572307219.png
 
שותא דמר לא ידענא, החיד"א והיסוש"ה לא כתבו שחייבים למעט באכילה, זה הנהגה טובה, ומה להם להפוסקים להזכיר את זה, ולמה קשור לכאן אם מישהו נוהג בכל מעשיו ע"פ היסוש"ה

וכדבריו פסק גם הכה"ח -
הצג קובץ מצורף 5594

ועי' מ"ש על זה בילקוט יוסף -
עניין מצוות סוכה היא רק דוגמא להנהגה של בעל יסו"ה ששייכת רק לצדיקי עליון, ויש עוד דוגמאות רבות כאלה, ולא כאן המקום לדון בזה, רק אביא מה שכבר כתב בספר תורת המועדים על השונה הלכות סימן תרל"ט שברור שאין הכוונה להיות בסוכה כפשוטו כל הזמן, כי סוכה לא הוי בית האסורים כמו שהגדיר החזו"א ואינו עובר על לאו, אלא הכוונה כשאין לו מניעה להיות בסוכה אסור לו להיות מחוץ לסוכה, וזוהי שיטת הפוסקים. אבל לא שיטת היסו"ה.
ונחזור לדיון הראשון בעניין היחס למיעוט בעונג יו"ט כדי להרויח עוד כמה דקות לימוד, כי רבים טועים בזה וחושבים שמצות היום בעצרת היא ללמוד כמה שיותר והאכילה והשינה הם לא העיקר, ואפילו צריך למעט בהם.
ובכן אביא לקמן ראיות מחז"ל שעיקר עבודת היום ליחיד היא דווקא העונג באכילה, וזו צורת קבלת התורה (הסיבה לכך היא פשוטה אך צריך להביא לפני כן כמה הקדמות):
* בפסחים סח: אמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא. (ויש גורסים דבעינן כולו לכם).
* מר בריה דרבינא כולי שתא הוה יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכיפורי.
* במשנה במסכת חולין (פג.), המובאת גם בע"ז (ה:) מובא שנוהג זה להרבות בסעודה בעצרת היה עוד מזמן המשנה, וכל איתא התם:
בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחברו צריך להודיעו "אמה מכרתי לשחוט", "בתה מכרתי לשחוט". ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג, וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה, וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל.
* רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדי לי עגלא תלתא. אמר אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא. (לא אמר הביאו לי ספר תורה לרקוד עימו אלא ביקש דבר גשמי).

כלומר יום זה נקבע כיום שבו יש חשיבות מיוחדת לאכילה ותענוג הגוף יותר מכל שאר המועדים, שבשאר ימים טובים וגם בשבת יתכן שהעונג והשמחה מעסק התורה ומצוותיה ידחה את העונג מאכילה ושתיה, ויחשב לו אפילו למצוה שנמנע מהם, אבל בחג שבועות אין בזה מצוה, ואפילו יש בזה איסור.
האכילה והשתיה והתעסקות בצרכי הגוף ביום זה באות לבטא גם כלפי חוץ את השמחה המיוחדת שיש ביום זה על הזכות העצומה שזכינו בו לקבל את התורה, דלא די בזה שהשמחה תהיה בלב, שהרי זה אמור להיות קיים כל השנה, אלא ביום זה צריך לעשות פעולות חיצוניות שמגלות את אותה שמחה. וזו היא היחודיות של מועד זה על שאר המועדים.
 
הנהגות חכמים אלו אינם רק בגדר מילי דחסידות אלא הם דברי הלכה והנהגות מחייבות לכל אחד ואחד, כפי שלמד רבי משה אבן מכיר בספר 'סדר היום' מהגמרא דלדעיל, שיש חיוב להתענג ולשמוח בחג שבועות יותר מכל חג אחר, וז"ל:
בחג השבועות ראוי שישמח בו האדם שמחה יתירה מפני שהוא יום שנתנה בו תורה לישראל, והכל מודים בקדושתו הגדול מקדושת שאר הימים טובים, ש'הכל מודים בעצרת דבעינן לכם', והטעם כדי לשמח הגוף שעוסק בתורה ובמצות שניתנו ביום הזה, וכן מצינו פסחים ע"ח ע"ב במר בריה דרבינא דכולא שתא הוא בתעניתא בר ממעצרתא וכו', מטעם זה שאמרנו אין ראוי לענות הגוף ביום זה כיון דבאמצעות הגוף התורה מתקיימת ואין לזולתו קיום, וראוי לשמחו ולענגו בשמחת התוספת יותר משאר חגים ומועדים.

וכן שמעתי מרבי ומורי הגאון רבי יעקב רוזנטל זצ"ל אב ב"ד דחיפה, שסעודת היו"ט של עצרת היא עבודה עיקרית בחג זה יותר משאר חגים. והלימוד כל הלילה הוא מנהג חדש שהתפשט בציבור בעקבות הנהגתו בהישיבות. והוא כמובן מנהג חשוב. אך יש לדעת מה עיקר ומה טפל.
 
ראשי תחתית