נשים מנענעות ד' מינים?

הכל נכון,
אבל כתקנה לכלל העם לא רצו להנהיג ולהרגיל בכגון דא,
שאין אתה יודע להכין דברים מגיעים,
וכבר נודעו בשערי רבני השכונות העושים מלאכתם קודש סיפורים על נשים שעמדו והתפללו זמן רב לאחר שחזר בעליהן בבית הכנסת ..

ולא כל אשה חכמה היא להביא בידיה כל מה שצריך, והמוחש לא יוכחש (ואולי אשת חבר כהרב @אלישמע חשובה היא ואם רק לגבה דידה נדבר, אה"נ)

דוקא אני רואה, שכולם רגילות לעמוד בקידוש ולשמוע הברכה.
ואמנם מקפידות על זה, ומה הבעייה ? (הבעל כ"כ רעב עד שהוא צריך לאכול את אשתו ?).
 
מה לא נראה?

לא נראה לי שאצל הנשים זה ישאר על אש גבוהה,
ועכ"פ מי שאצלו אשתו היא הסמרטוט שלו,
אז לא תוכל לשכנע אותו אחרת.
זה צריך טיפול יסודי ושרשי הבנוי על אימון בין הצדדים,
ואינו ענין לויכוח בפורום (במתווה של "בין ספרדים למשוכנזים").
 
ואפי' אם זה יעזור לשנות לאדם אחד את הקו החשיבה שלו , היה שווה המאמץ

זהו, מי שהוא בר שינוי, מסתמא יוכל לפנות בפרטי.
אא"כ תעלה סדרת מאמרים מנומקים עם מקורות לכאן ולכאן,
אבל בלי להיסחף להבדל שבין מגזרים, כי זה יגרום להרבה לסגת לפני שהבינו במה דברים אמורים.
אלא סתם מאמרים ב"כבוד האשה", מה זה אומר,
איך צריך להתייחס לאשה, ואיך אסור להתייחס לאשה, ומה אסור לבעל לעשות.
ואגב זה ליישב את המאמרים בחז"ל ובראשונים שנראה לא ככה, בלי להיכנס לפן העדתי כיום, אלא סתם להבדל בין אז לעכשיו.
ולצטט מכתבים/סיפורים מגדו"י איך הם התנהגו לאשה,
ולא לשכוח "לתת לה על הראש" במה שצריך, אבל להסביר שיש לה ראש, ושזה דור אחר עם גישה אחרת.
וכמו שכל אחד מסוגל להבין שחוסך שבטו שונא בנו, אין הכוונה להרביץ לילד כשאתה עצבני (גם אם פעם היו עושים כך), וכיום שבטו זה לא בהכרח מכות. א"כ ה"ה הכא.
 
קראתי את כל ההודעות עד כה,
ותודה על הכנות, נחמד וראוי לשמוע באמת מה חושבים ...
(אך עדיין לא קראתי את ה[עיין כאן] ..)

תשאל כל אישה, מה היא הייתה מעדיפה, התשובה ברורה, 'אל תתחיל לבקש ממני עוד,
תן לי לארגן את הסעודה, ללכת ולחזור כרצוני, לנשנש במטבח כשהגברים לא רואים ...'
ואל תאמר, לא בקשתי רק הסכמתי לה לברך, כי כשאתה מתחיל עם הברכה, בסוף ימליצו לה גם לישון בסוכה עם כל התנאים ששם ....

ושאני לולב שכל קיום המצווה הוא רגע אחד,
ולפי הידוע לי בשום מקום לא נהגו לברך על הסוכה בעצמן, מקסימום לשמוע בקידוש, ואם הן מכוונות ממש לצאת יד"ח הברכה, יואיל נא אבי המשפחה לוודא שאכן אכלה רעייתו שיעור כדין, כי בקושי בשבת עושות כן אם לא בשימת לב מיוחדת.
 
זה אני רואה כל הזמן, כשיש אורחים, הן יושבות ומדברות בלה בלה בלה, וכשהגברים מגיעים הן נזכרות להתפלל.
כמה נכון ... כל מילה ...

עבור אותן נשים מה שלא תסכים ותתקן, כל עוד לא חייב, יש להן להיכן לברוח.

תקנה היא לכלל העם, ואני על משמרתי אעמוד שאם תסכים לה לברך וממילא תצריכה לאכול שיעור כדין בזמן ובכמות, לה עצמה יהיה פחות נח ואחרי פעם אחת או שתיים תוותר על הברכה הזו עם כל תנאיה ומעלותיה.
 
תשאל כל אישה, מה היא הייתה מעדיפה, התשובה ברורה, 'אל תתחיל לבקש ממני עוד,
תן לי לארגן את הסעודה, ללכת ולחזור כרצוני, לנשנש במטבח כשהגברים לא רואים ...'
ואל תאמר, לא בקשתי רק הסכמתי לה לברך, כי כשאתה מתחיל עם הברכה, בסוף ימליצו לה גם לישון בסוכה עם כל התנאים ששם ....
מה אני צריך לשאול כל אשה
מספיק לי לשאול את אשתי

וכל מה שכתבת כאן במחילה לא רלוונטי לגביי, ואני מאמין שלעוד רבים מכאן ואף שלא מכאן
 
קראתי את כל ההודעות עד כה,
ותודה על הכנות, נחמד וראוי לשמוע באמת מה חושבים ...
(אך עדיין לא קראתי את ה[עיין כאן] ..)

תשאל כל אישה, מה היא הייתה מעדיפה, התשובה ברורה, 'אל תתחיל לבקש ממני עוד,
תן לי לארגן את הסעודה, ללכת ולחזור כרצוני, לנשנש במטבח כשהגברים לא רואים ...'
ואל תאמר, לא בקשתי רק הסכמתי לה לברך, כי כשאתה מתחיל עם הברכה, בסוף ימליצו לה גם לישון בסוכה עם כל התנאים ששם ....

ושאני לולב שכל קיום המצווה הוא רגע אחד,
ולפי הידוע לי בשום מקום לא נהגו לברך על הסוכה בעצמן, מקסימום לשמוע בקידוש, ואם הן מכוונות ממש לצאת יד"ח הברכה, יואיל נא אבי המשפחה לוודא שאכן אכלה רעייתו שיעור כדין, כי בקושי בשבת עושות כן אם לא בשימת לב מיוחדת.

איני יודע מה אמרה לך האשה,
אבל אני מכיר נשים רבות אחרות ששמחות במצוות.
ואמנם מעיקר דברי הפוסקים, ראוי שהאשה תהיה עם בעלה בסוכה אפי' בשינה ככל והצניעות מאפשרת זאת. - תשבו כעין תדורו.
וזה לא רק ענין בבעל, אלא גם באשה.
ומי שאינה רוצה לא חייבנו אותה, רק דנו בעצם הנושא. האם טוב וראוי [ומותר] לה לברך או לא.
אני יודע שכן. ומי שלא לא. - [גם אלו שלא מקפידות לישב בסוכה בודקא, כשכבר יושבים בסוכה, למה כ"כ לא תרצה לקיים את המצוה בברכה, כולה לאכול חתיכת לחם ותו לא, כ"כ גרוע ?].
 
כמה נכון ... כל מילה ...

עבור אותן נשים מה שלא תסכים ותתקן, כל עוד לא חייב, יש להן להיכן לברוח.

תקנה היא לכלל העם, ואני על משמרתי אעמוד שאם תסכים לה לברך וממילא תצריכה לאכול שיעור כדין בזמן ובכמות, לה עצמה יהיה פחות נח ואחרי פעם אחת או שתיים תוותר על הברכה הזו עם כל תנאיה ומעלותיה.


אהובי ורעי, לא מתקנים שום דבר.
דנים מה ראוי וטוב ונכון להנהיג כל אחד בביתו,
ומי שרוצה מנהיג כך, ומי שרוצה מנהיג אחרת.
שום דבר לא מחייב את אף אחד, אין מי שיכול היום לתקן תקנות ולגזור גזרות,
סה"כ דנים מה יותר ראוי ומה יותר נכון, והאם מותר או אסור, ובאיזה אופן.
ותו לא.
 
מה שידוע לי
שתפילין שאני - כיון דבעי גוף נקי , לכן החמירו הפוסקים על תפילין דווקא שאם אשה מניחה גוערין בה

אך בשאר מצוות מצינו איפכא, שנשים קיימו תמיד כסוכה ולולב ושופר וכו'
וציצית יש חשש לא ילבש
 
מ"מ ראינו להרבה גדולים שנהגו שנשותיהם ינענעו
כ"נ מרן הגאב"ד הגר"י מוצפי ומרן הגר"י ניסים[לגור ולדורות]
מרנא הגר"ע עטייה הגרב"ב טולידנו בגר"ש משאש הגר"מ אליהו ועוד ואף היו מברכים
ודינו שאינינו מברכים כמו שנהגו רוב אמותינו אך למנוע אין נראה
 
ראשי תחתית