קדם אבונא דבשמיא וארעא
- יוזם הנושא אברימי
- תאריך התחלה
זכורני שכף החיים (איני זוכר היכן) כותב, שאין לומר וארעא, משום שמשמע מיניה דהוא שתי רשויות ח"ו. כביכול אבונא דבשמיא ואבונא דבארעא.
אני מחפש מה המקור שכן לומר.
אני חושב שזה היה המנהג המקורי.
לא המקורי, אבל נהגו בו כמה דורות.
יש לידע שהנוסח שלנו בתתקבל אינו נוסח ספרדי, שבו לא אמרו 'צלותנא ובעותנא עם', אלא רק 'צלותהון ובעותהון'.
הנוסח שלנו מגיע מנוסח רומניא הקדום שבו הוא ממש כפי שאנו אומרים, ושם אין 'וארעא'
בנוסח ארם צובה יש את הנוסח הנ"ל בצורה מורחבת יותר, אולם מתוקנת
כלומר לא אומרים שם 'אבונא' אלא 'אלהא דעבד', וזה מובן כיון שה' 'עשה' את השמים ואת הארץ, אבל ה' 'נמצא ושוכן' בשמים, וכמו שאומרים בכל מקום 'אלוהינו שבשמים', 'אבינו שבשמים'.
כנראה שבדורות האחרונים היה איזה 'הכלאה' בין הנוסחאות, ויצא 'אבונא דבשמיא וארעא'.
אולם האמת היא שאין לומר מלה זו, וכפי שהעלה מרן הגרע"י זצ"ל.
קבצים מצורפים
נערך לאחרונה:
דברי מלך
חבר חדש
- הצטרף
- 25/4/25
- הודעות
- 198
ושם כן כתוב וארעא.בנוסח ארם צובה יש את הנוסח הנ"ל בצורה מורחבת יותר, אולם מתוקנת
כך כתוב בסידורים הותיקים של מנצור ועוד.
הרי הסברתי מה ההבדל בין הנוסח שלהם לבין הנוסח של
נא לעיין היטב היטב.
אבינו - 'נמצא' בשמים, 'ושולט' בשמים 'ובארץ'.
כפי שכתוב בקהלת כי האלוהים בשמים ואתה על הארץ וכו'.
ולכן בנוסח ארם צובה שאמרו 'דעבד' - אפשר לומר גם 'וארעא',
אבל בנוסח שלנו שאומרים 'אבונא' - זה כמו 'אבינו שבשמים' שלא אומרים 'אבינו שבשמים ובארץ'.
וכבר העיר על זה היעב"ץ בלוח ארש
הטעם לשיבוש זה בנוסח אשכנז הוא משום שבעבר לא היה להם כלל קדיש על ישראל, וכפי שכתב מהרי"ל בתשובה סי' ס"ד: ומה שכתבת במקום שאין יתום אם יתבטל קדיש יתום, חלילה וחס, אלא לעולם אחר הדרשות והפסוקים חייבין להקדיש כמו שכתב המיימוני בהדיא. אפילו קדיש דרבנן היו אומרים אלא שנתבטל, דלא רגילי בהו אינשי ע"כ. וכ"כ יותר להדיא בשו"ת מהר"ם מינץ סי' קי"ט לענין סיום מסכת, וז"ל: אחר סיומו יאמר עשרה בני רב פפא. ואח"כ יאמר קדיש אם יש מניין, ויש שאומרים קדיש דרבנן, אך אותו קדיש אינו מצוי בינינו, לכן ברוב פעמים לא שמעתי לומר רק שלנו בלא תתקבל [דהיינו קדיש יהא שלמא] ע"כ.
ובתקופה מאוחרת כשהתחילו להכניס קדיש על ישראל - לא היה להם מסורת בזה
לא יודע.
גם המשפט 'וחיי אריכי ומזוני רויחי' - לא יודע מהיכן לקחוהו בקדיש [יש אצלם כן ביקום פורקן].
זה מופיע כבר בסידור הרז"ה, לפני כ300 שנה, שעליו היעב"ץ השיג.
לפני כן לא בדקתי.
אחד אלוקינו שבשמים ובארץ זה הולך כי מלא כל הארץ כבודו אבל אבינו שבשמים ושבארץ לא כ"כ הולך
מה שונה אבינו מאחד אלוקינו
בשניהם א"א לטעות שלא "מדובר" ביישות אחת הנמצאת בשמים ובארץ (מבלי להיכנס לעומק המושג)
