אם "זה לא מוכרח" וגם יש "עוד אחרונים שכתבו כן שמשמע מדבריהם שאין לחלק כנ"ל" אז מה ההשגה על אלו "שלומדים שלא בעיון"?
משא ומתן בדברי בעל ה'ילקוט יוסף' שליט"א (3)
- יוזם האשכול משיב כהלכה
- תאריך התחלה
ההשגה היא שכמו שבספירת העומר לא מצאנו לשום פוסק מפוסקי זמנינו שאמר שאם לא עושים "כוונה נגדית" מפורשת א"א לברך אח"כ, (ואני מאמין שגם הרב דוד יוסף שליט"א מודה לזה)
אז למה שבדיני ברכות זה יהיה שונה??
או בקיצור.
מה ההבדל בין ספיה"ע לברכות?
למה זה פשוט לך, אדרבה למה לא תגיד דכיון דבאמת אין טעם לחלק, דעתו לפסוק כמו הגר"ז גם גבי ספיה"ע.
וזה פשוט למעיין בילקו"י שגם הוא הבין כן, ולכן מקשה עליו דאין כאן עיון (שלא שם לב לסברא של כוונה נגדית), וכתב עוד שאין להביא ראיה מדברי מרן זצ"ל בחזו"ע שם לרווחא דמילתא.
וסך הכל שיטת הגר"ד שליט"א הוא דיש לחוש גם בדיעבד לסב"ל וכדעת הגר"ז (שבודאי אין סובר שסתם כוונה נגדית מהני, וכמו שהסביר לך לעיל הרב @כהן), ובדאי לא נעלם ממנו דברי אביו בחזו"ע, וזה דרכו לחשוש טובא לסב"ל (אפי' יותר מאביו כידוע למעיין בספריו).
כי הוא כתב במפורש כמו דעת מרן זצוק"ל שיכול לברך.
לא הסביר לי הרב @כהן.
אדרבה הבאתי לו סתירה בדברי הגר"ז בעצמו שמשמע מדבריו שכוונה נגדית כן מועילה ולא ענה לי ע"ז...
דבר ראשון כמו שכתבתי שכתב להדיא כמו מרן זצוק"ל.
וגם א"כ היה לו לומר שחולק על מרן זצוק"ל ורוב הפוסקים שאומרים שמועיל כוונה נגדית.
הוא מעולם הוא לא כתב כן מעצמו, זה ספר שנכתב לפני 25 שנה על פי פסקי מרן זצ"ל. למה להמשיך להקשות כשאין קושיא?
עוד לא הבנתי מה דעתך בדעת הרב דוד יוסף שליט"א...
א. גם בספיה"ע וגם בברכות דעתו שאין לברך. (ואז חולק על מרן זצוק"ל ועל הגר"ז גופיה כמו שהבאתי בספיה"ע ולא הזכיר זאת)
ב. דעתו כן רק גבי ברכות. (וצ"ע מה החילוק בין ברכות לספיה"ע)
צד א'
(מרן זצוק"ל בחזו"ע לא כתב להדיא מה הדין במי שלא התנה שלא רוצה לצאת יד"ח, אבל אה"נ דפשטות הדברים שאפשר לו לברך, אבל אפשר הגר"ד שליט"א חולק על אביו, וחושש לסב"ל).
לא הבנתי מש"כ 'על הגר"ז גופיה', הגר"ז לא דיבר על כוונה נגדית, כמו שאתה כתבת בעמצך לעיל:
היה לגאון הרב דוד יוסף שליט"א לבאר שחולק על מרן זצוק"ל ולא סתם לסתום את הדברים.
יש לך ישוב אחר על הסתירה? (ואם אין לך אז נחזור לנקודה שכמו שבספיה"ע הגר"ז סובר כן ה"ה בברכות)
לרגיל בספריו, הוא עושה את זה הרבה (בדברים קטנים כמו כאן, שדעת מרן זצ"ל לחשוש לכתחילה, ודעת הגר"ד שליט"א לחשוש גם בדיעבד).
ובאמת כך עדיף לפי ההלכה, עי' ט"ז (סי' ר"מ סק"ג) וז"ל דאם הוא חולק על אביו ויש עוד אחר שאומר כאביו והוא רוצה להוכיח ולכתוב דעתו כדעת החולק על אביו לא יזכיר שם אביו אלא שם האחר כיון שיוכל לעשות דרך כבוד יעשה ע"ש.
להבל"ח,
כך דרכו של הכה"ח כשחולק על הבא"ח.
לשון הגר"ז: 'ונמצא שהיה דעתו בפירוש וכו'. זה לא 'סתם' כוונה נגדית, שם זה עדיף. אין סתירה בדברי הגר"ז.
גם מש"כ בילקו"י שם דהגר"ז מיירי רק אם שמע ממנין אחר, זה ודאי לא איך שהבין מרן זצ"ל בדעת הגר"ז...
למה זה נחשב "דעתו בפירוש"??
כיון שהוא יודע שהוא הולך לברך וודאי אין דעתו לצאת יד"ח.
מרן זצוק"ל כמדומני לא הביא את דברי הגר"ז בסעיף י"ד ואיננו יודעים איך הבין אותו.
- בכל מקרה נראה לי זה חידוש בדעת הרב דוד יוסף שליט"א לומר שסובר כן גם גבי ספיה"ע, (ובפרט שלא כתב שחזר בו ממה שהביא בשם מרן זצוק"ל בספר תורת המועדים) ואם מישהו יוכל לשאול לדעתו נשמח מאוד.
אם לא הביא אותו, מסתמא זה בגלל שהוא לא הבין שיש ראיה משם לסברא זו של סתם כוונה נגדית.
אני חושב שלדעת הגר"ז לא מספיק שיודע שעתיד לברך בעצמו, הרי גם מי שנצא בביהכנ"ס מבעו"י (כבסעי' י"ב) יודע שרוצה לספור בעצמו כשיגיע זמן לילה ודאי, אלא צריך שיחשוב בדעתו בפירוש, או שהוא לא רוצה לצאת עכשיו, או אפילו אם רק חושב על איך לצאת ע"י עצמו (כגון שמברר מספר היום) זה ג"כ מהני, וזה שבא הגר"ז לבאר בהמשך דבריו שכתב (סעי' י"ד): "שהרי בשביל כך הוא שומע, ונמצא שהיה בדעתו בפירוש שלא לצאת בשמיעה זו".
אחר העיון יש צדק בדברי כת"ר, ובאמת פשטות הדברים של הגר"ז הם שבסתמא יצא יד"ח ואין לו לחזור ולברך.
(רק כמו שכתבתי באמת צריך לברר אם הרב דוד יוסף שליט"א סובר כן גבי ספיה"ע)
ייש"כ. האמת אגיד, שגם אני לא הבנתי את זה בתחילה, רק תוך כדי המו"מ כשעיינתי בזה. ומיניה ומנאי רווחא שמעתתא.
