באנר תרומה

קטניות למרוקאים-תוקפו של מנהג

באנר
ובעיה זו היא בעיה עתיקה עוד מזמן חזקיה ושבנא:

וראה להגאון ר' אברהם מסלונים בספרו יסוד העבודה (יסוד העבודה - חלק ב פרק ג) "דענין שבנא וסייעתו הם היו כל לימודם שלא לשמה ובשביל הנאתם וכמו שאמר ר"א שבנא בעל הנאה היה ר"ל שכל עסקו בתורה ומה שהרביץ ברבים היה הכל בשביל כבודו. ולכן היה אומר תמיד לתלמידיו שאין צריך להסתכל בדרכי מוסר ואין לבלות העת כ"א לרבות תמיד בלימוד התורה. וגם א"צ לסגף עצמו כלל. כ"א ליהנות מעוה"ז ג"כ וע"י הלימוד יקנה ג"כ עוה"ב. וחזקיה הוא היה מוכיח לתלמידיו שהם ימשכו ידיהם מן הנאת עוה"ז. וגם ישתדלו לתקן דרכיהם בדברי מוסר ובכדי שעי"ז יהיו לומדים לשמה ואז יזכו לעוה"ב. ומפני כן היו רוב העם נוטים אחרי שבנא כמחז"ל עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו, עמי לכל מי שמיקל אליו שומע ומבקש ממנו שיגיד לו איך להקל.
והראיה עד"ז מה דאיתא שם (בדף צד) אר"י מאי דכתיב מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך, מארת וכו' זה פקח בן רמליהו שהיה אוכל מ' סאה גוזלות בקנוח סעודה ונוה צדיקים יברך זה חזקיה מלך יהודה שהיא אוכל ליטרא ירק בסעודה וכו' וחובל עול של סנחרב מפני שמן של חזקיה שהיה דולק בביהכנ"ס ובבימה"ד והיה אומר כל שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב ועל אותו הדור הוא אומר וכו' אע"פ שאלף גפן באלף כסף לשמיר ושית יהיה. ופרש"י אע"פ שהן יקרים מפני שאין כרמים מצוין הן מניחים מלעבוד ומביירין אותם ועוסקים בתולרה.

ואחז"ל שם בסנהדרין 'מאי חזקיה, שחיזק את לבן של ישראל לאבינו שבשמים'. ושבנא וסייעתו. את שגם הם עסקו בתורה אבל היו בעלי הנאות ותורתם שלא לשמה, ואשר ע"כ הם לא בטחו בה' ורצו להשלים לסנחרב. ועד"ז אמר הכתוב כי השתות יהרסון אלו חזקיה וסייעתו שהם נקראים משתותו של עולם כמו שאמר שם בגמרא שהם הצדיקים כמאה"כ לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. א"כ צדיק הקב"ה מה פעל ומפני מה ברא את העולם לתוהו ח"ו. ומעתה יבוארו הכתובים שבסימן ויסרני מלכת בדרך העם הזה פי' מה שהם דרכם ג"כ מחזיקים מאוד בלימוד התורה ורק שהם להנאתם מכוונים ואינם מעוררים בלבם יראת ה' ובטחון עליו

ואשר ע"כ הם דעתם להשלים עם סנחרב לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר. ור"ל בין בדעתם בהתנהגותם עם למוד תורתם. ובין בדעתם הזה שאומרים קשר להשלים עם סנחרב כי קשר רשעים אינם מן המנין. את ה' צבאות אותו תקדישו פי' תתנהגו בדרך הטוב שתראו שיתקדש שם שמים על ידכם ועל דרך הזה יהיה כל התנהגותכם בתורה ובכל מעשיכם כי הוא מוראכם. והוא מעריצכם במעלת הבטחון. ואשר ע"כ צור תעודה פי' שמור התראתי חתום תורה של דברי נבואתי בלמודי כפרש"י מה שהם לומדים תורתי לשמי וביראת שמים. וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב שהגם שהם בזכותם אינם כדאי שיוושעו אבל הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' שהם התלמידים שנקראים בנים כמחז"ל הם יהיו לאותות ולמופתים בישראל. מפני שהתלמידים אלו הם כל כוונתם לעבוד את ה' וכי הם צבאותיו ועבדיו. ולכן סיים שם הכתוב לאותות ולמופתים בישראל מעם ה' צבאות השוכן בהר ציון:

וכן התאונן הגאון הגדול בסוף תקופת הראשונים על דורו (מהרי''ק סי' לז) "אבל מה אעשה ואין הדור שומע להחמיר אלא מקלו יגיד לו".

ומרן הבית יוסף בשו''ת אבקת רוכל (סימן סג) מעתה מי הוא זה אשר מלאו לבו לצור צורה כזו בהיכל, ולא שמע לקול מורה להחמיר, כי אם לקיים בעצמו מקלו יגיד לו, אין זה כי אם גובה לב נאם הצעיר יוסף בכמהרר"א קארו זלה"ה.

ובשו''ת שאילת דוד מקרלין (סימן ה) והשני אנחנו כעת במקום מים הרעים והתלמידים ישתו וימותו, כי עמי מקלו יגיד לו כל המיקל כו'

משנה הלכות ח''ו קעד - להוי יודע כי מה זה צער כזה נגד צער שגרם ח"ו לשכינה ולכלל ישראל שכותב לשנות קיום מצוה גדולה כזו והיום ישנה מצוה זו ולמחר מצוה אחרת ולמחר יאמרו אליכם בניכם אם אתם יכולים לשנות המצות כפי הזמן, א"כ גם אנחנו נשנה ח"ו, ויסמוך על איזה מתיר או סתם מקלו יגיד לו וח"ו תפק תורה ולכן חכמים הזהרו והזהרו ואם רוצה להתראות אתי פה אל פה הנני מוכן ומזומן לקבלו בידידות ולהסביר לו גודל הענין לפענ"ד והשומע ישמע ותבא עליו ברכת טוב.

ובחלק ז קמב - ואם על ר' יוסי שהתיר ג' דברים קרי ליה יוסי שרי' ורבי לא רצה להתיר עוד אחת דלא לקרי ב"ד שרי', ואם זה מתיר איסורים לרוב ודאי שמו של מקלו יגיד לו נאה לו.
 
וראה להגאון הרב וייס גאב''ד העדה החרדית, בהקדמתו למנחת יצחק על החשיבות להגיע לאמת, בין להקל ובין להחמיר, "וכן אנכי בעניי בעמדי על פתח שער ספרי אשר רובו ככולו להוראת הלכה למעשה בעזה"י, ויש לחוש הרבה למה דאיפלגו תנאי בברכות בבכורות דף מ' ע"א אמר לו ר"ע לריב"נ עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל, אמר ריב"נ לר"ע עד מתי אתה מאכיל לישראל נבלות טרפות וכו' עכ"ל. הרי באיזה צד שיהי' אחריות גדולה על המורה.

והנה האחרונים נקטו כמה פעמים 'כחא דהתירא עדיף' והוא בנוי על דברי הש"ס ברכות ס' ע"א ביצה ב' ע"ב נדה נ"ט ע"ב ועוד בכמ"ק ועי' מזה בס' באר משה בקונטרס כלל גדול בתורה מאמר זכרון טוב אות טו"ב, אמנם כוונתם רק לשם המושאל, ולא שיהי' באמת ראי' מדברי הש"ס הנ"ל שצריכים להדר אחרי כחא דהיתרא,
ואדרבה מלשון רש"י ביצה שם דכתב וז"ל שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר עכ"ל ועיי"ש בתוס' וכעין זה ברש"י כתובות דף ז' ע"א דכתב וז"ל משום דכל אדם רשאי להחמיר וכו' עכ"ל
 
תרתי דסתרי לא רגל על לשונו
ואפי' הכי סיפר סיפורים אלו??
לפי ידיעתי [לאחר הבירור למי הכוונה] היה ראש ישיבה חשוב מאד. אלא שראה שכפי דעתו, יש כאן חשש ללכת אחר דרכו ההלכתית וההשקפתית, ואמר זאת לבני משפחתו, לתועלת.
 
לפי ידיעתי [לאחר הבירור למי הכוונה] היה ראש ישיבה חשוב מאד. אלא שראה שכפי דעתו, יש כאן חשש ללכת אחר דרכו ההלכתית וההשקפתית, ואמר זאת לבני משפחתו, לתועלת.
אז למה לא אמר זאת גם לתלמידיו
להרחיקם וכו'?
 
ואדונינו מלך משיח היה משתבח (ברכות דף ד') שידיו מלכלוכים מדה שפיר ושליה "לטהר" אשה לבעלה ולא "לטמאה". ובברכות (דף כ"ח) על הא דתנו רבנן בכניסתו מהו אומר וכו' ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, הוסיפו הרי"ף והרא"ש "ולא על מותר אסור" ולא על אסור מותר. וראה בשל"ה הק' (מס' שבועות בד"ה תכלית הלימוד) דהמחמיר משום חסרון ידיעה הוא חסיד שוטה... ועוד הלא כבר אמרו חז"ל (שבת דף קמ"ה) אמור לחכמה אחותי את, אם ברור לך הדבר כאחותך שהיא "אסורה" לך אומרהו ואם לאו לא תאמרהו. הרי דגם לאסור אין לאסור אם איננו ברור לך הדבר לאיסור כאחותך, להחמיר אתה יכול להחמיר לעצמך כמה שאתה רוצה אבל לאסור לאחרים רק דבר ברור כאחותך תאסור. וכ"כ קמוח"ז מרן הח"ס זכי"ע (בחאו"ח סוף סי' קפ"א) וז"ל: מ"מ להורות לאחרים לאסור להו ולבטל נמי ממ"ע של אתרוג במידי דלא ברירא לן לא נראה לי, דאם אין "האיסור" ברור כאחותו שהיא אסורה לא נאמרה, עכ"ל. הרי כדברינו. וזה לא כמו ששמעתי משמיה דשבשן אחד שאמר דפירוש דברי הגמ' שרק אם אין ברור לך הדבר "להתיר" כאחותך לאיסור לא תאמרהו, וזה שיבוש, אלא גם לאיסור לא תאמרהו, ואם ספק לך תחמיר על עצמך אבל אל תאמר איסור בדבר. ועיין בספרי באר משה ח"ב סי' ע' אות ו'. וגם לאחרים בתורת חומרא תחמיר ולא בתורת איסור". עכ"ל.


והגר"ע יוסף בספרו מאור ישראל דרושים (עמוד רלב) הביא בשם החיד"א שהאשכנזים מטים לגבורה, והספרדים מטים כלפי חסד. ולא ציין מקורו, וכפי הנראה נתכוין לכת"י הנ"ל.
 
אז למה לא אמר זאת גם לתלמידיו
להרחיקם וכו'?
הרב יוסף משאש לא היה רלוונטי לאף אחד בחמישים שנה האחרונות לכן לא טרח לספר לתלמידיו

לבני משפחתו סיפר בלחישה למען ידעו לדור אחרון
חשוב לדעת שהיה גם מספר במעלותיו, ולדוגמא אמר שכשהיה רואה בחור ישיבה היה נוהג כיהושפט מלך יהודה שגם אם היה בחברת המון העם שמלווים אותו היה מגפפו ומנשקו ומכבדו בכבוד גדול
 
בכל מקום שפתחתי בספריו נתקלתי בסברא ישרה ועמוקה, וכיוון בדרך כלל לאמת.

ויש להזדעזע מזקניך ומסיפורי המעשיות שלהם, ויש לבדוק את מידת יראת השמים שלהם.

אני שמעתי מאדם שהיה עד ראיה לביקור של הגר"י משאש באילת, שהיה צריך לטוס בחזרה לביתו בחיפה והתעכב כי בירך ברכת המזון במתינות ובדקדוק כאדם שיש לו את כל הזמן שבעולם, והזהירו אותו שבוודאות הוא יפספס את הטיסה ולא התייחס אליהם, ולבסוף המטוס התעכב וממש חיכה לו עד שהגיע לשדה תעופה, רצון יראיו יעשה.

וכאן המקום לצטט את הסכמת מרן שר התורה הגר"ש משאש לספר אוצר המכתבים חלק א:

"עצור במילין לא אוכל, לבוא בארוכה בשבחי המאור הגדול המחבר הזה. מזה בן מזה. פאר משפחתנו. יוסף עינינו. המפורסם בכל תפוצות ישראל... בסילוקו נכבה אור גדול. אחד מן הרמתיים. מזוקק שבעתיים. סבא דמשפטים. מבני עליה המעטים. עטרת זהב גדולה. משיירי כנסת הגדולה. כמלאך האלהים זיו פניו ותארו... הדיין. החריף. הפסקן. הלמדן. המתמיד. המורה. המטיף. הדרשן. המשורר. הסופר המובהק. המליץ הגדול. הצייר. הדווקן ומסודר בכל ענייניו, גשמיים ורוחניים. חמישים שנה שפט את ישראל, רב פעלים מקבציאל. בחיבוריו הרבים הגביר חיילים. שואלין אותו בכל מקום ומשיב על כל קוץ תילי תילים. בתנ"ך בבבלי בירושלמי. בהלכה באגדה במדרש ובפוסקים. ביודעו ומכירו, לילה כיום יאיר, לא ביטל אך רגע מן התורה והעבודה. והיד כותבת, בור סוד שאינו מאבד טיפה. כל ימי היותו, דרוש דרש בקהילתו. מידי שבת בשבתו. שם ראיתי את הלחץ, בנות צעדה עלי שור לראותו. ולשמוע אמרותיו המתוקים המושכים את הלב" (ועוד ועוד ע"ש).

על אדם כזה פערו זקניך את פיהם וסיפרו לשון הרע.
הרב אברהם עמאר כשהיה בחור היה בן ישיבה כמעט יחיד
ופעם הרב יוסף היה בדיבור עם אנשים חשובים
וכשראהו רץ אליו וחיבקו וגיפפו ונשקו מרוב אהבתו לבן תורה
 
מי זה בני התורה דמרוקו?
בתקופה הזאת לא היה הרבה שומרי שבת במקנס המצב היה בכי רע
אני יודע זאת מתשובתו של ר''י משאש בשות שם שמנה שלושים טעמים להקל בטלטול ללא עירוב במקנס מכיוון שגזירת כרמלית לא שייכת היום כי אין בעולם עיר של שישים ריבוא
ועל כגון זה כתבתי שלא היו תורה במרוקו במאה חמישים מאתיים שנים האחרונות
והיה ע"ז אשכול שלם
 
מה הסגנון הזה, להדיר את הר"י משאש מדיונים הלכתיים רק בגלל שאתה גזען...
אדרבה, אם כבר להדיר היה צריך להדיר את הרבנים בעלי שלל המידות הרעות, השטחיות ובעלי ההעתק הדבק מכל דיון הלכתי...
אני בכלל לא גזען המכונאי רכב שלי הוא מרוקאי
והעוזרת אצלי בבית נשואה למרוקאי ואני ממש מכבד אותם
 
ועל כגון זה כתבתי שלא היו תורה במרוקו במאה חמישים מאתיים שנים האחרונות
והיה ע"ז אשכול שלם
אי אפשר לומר שלא הייתה תורה ח"ו
אם כי זה שהייתה מועצת הרבנות במרוקו עדיין לא מעיד על דת חזקה כמו מועצת השורא, חיזבאללה ודעא"ש ומשמרות המהפכה שהיו ועדיין במזרח.
 
ראשי תחתית