מנחות קושיא על ר"ח מבריסק הידוע שאי אפשר לעשות הידור אחרי שיצא יד"ח המצוה

באנר
איך בדף סד. איתא ששוחטים בהמה שמנה
הרי שכבר יצאו יד"ח בכשרה, ואפי' לגבי חילול שבת?
יפה ייש"כ!
וראה בתשובות והנהגות לרב שטרנבוך חלק ה' סימן רכח מה שכתב לחלק בזה וז"ל:
מיהו במק"א ח"ד סי' (קס"א) [קס] ביארתי דלע"ד דברי הגר"ח הם דוקא לענין נוי שאין הנוי תועלת לחפצא באתרוג גופא אלא הוא דין כללי בכל המצוות לייפות המצוה ואפי' בפרוכת ס''ת יש מצוה לנאותה אבל היכא שמתקן את המצוה גופא שבאופן זה הוא מן המובחר כמצותה לכתחילה לזה מועיל גם אם מתקן אח"כ וכ"ש כשעסוקים באותו ענין ע"ש שהוכחתי כן וכו' ע"ש.
ואמנם מה שציין לעיין בספרו חלק ד שם הביאור מעט שונה וכאן נראה מייושב יותר.
 
עדיין לא יצאו ידי חובה שעדיין לא הקריבו.
אגב, עיקר הנושא באריכות הוא בבית הלוי בענין לחזור על ציצין שאין מעכבין את המילה, לשיטת הרמב"ם, שאפילו בחול אין לחזור עליהם, ומשם הוציא את היסוד הנ"ל.
 
יפה ייש"כ!
וראה בתשובות והנהגות לרב שטרנבוך חלק ה' סימן רכח מה שכתב לחלק בזה וז"ל:

ואמנם מה שציין לעיין בספרו חלק ד שם הביאור מעט שונה וכאן נראה מייושב יותר.
ולפי"ד בדוגמא הידועה בנ"ח מי שהיה נר אחד ובירך והדליק, ואח"כ נוסף לו נרות להידור, אי"ז דומה להגר"ח [וכן בהידור בדיני אתרוג וכמש"ש]
 
עדיין לא יצאו ידי חובה שעדיין לא הקריבו.
רש"י לא כ"כ,
ולא עוד - אלא אפי' לכתחילה אומרים לו לאחר שחיטת כחושה
הבא שמינה לכתחילה ושחוט.
לחזור על ציצין שאין מעכבין את המילה, לשיטת הרמב"ם, שאפילו בחול אין לחזור עליהם
אי משום הא
יש לדחות דהוי חובל
וכיון שלא מעכב
כבר פקע משם חפצא דמצוה
 
רש"י לא כ"כ,
ולא עוד - אלא אפי' לכתחילה אומרים לו לאחר שחיטת כחושה
הבא שמינה לכתחילה ושחוט.
לענ"ד רש"י מתייחס לשחיטה שהיא אינה הקרבה. וזריקת הדם היא ההקרבה. ולכן אחר שחיטת כחושה שלא נזרק דמה אומרים לו הבא שמינה ושחוט.
 
לענ"ד רש"י מתייחס לשחיטה שהיא אינה הקרבה. וזריקת הדם היא ההקרבה. ולכן אחר שחיטת כחושה שלא נזרק דמה אומרים לו הבא שמינה ושחוט.
ודאי ופשוט, אין שייך כלל לנידון הגר"ח, דמצות הקרבן בזריקה.
 
לענ"ד רש"י מתייחס לשחיטה שהיא אינה הקרבה. וזריקת הדם היא ההקרבה. ולכן אחר שחיטת כחושה שלא נזרק דמה אומרים לו הבא שמינה ושחוט.
ודאי ופשוט, אין שייך כלל לנידון הגר"ח, דמצות הקרבן בזריקה.
לכא' סתם שחיטה בדברי רש"י, היינו שהיה גם זריקת דם.
ויש לסייע הבנה זו מהברכי יוסף או"ח ער"ב שגם מי שיצא
בדיעבד בקידוש על יין מגולה יחזור עם ברכה ע"פ הגמ' הנ"ל, ואם איתא
דאיכא לאוקמי לפני זריקה, איך מתיר ברכה לבטלה,
הא לא דמיא כעוכלא לדנא?

[וכמדו' שיש לדון מהתוס' בדף סד. שם, ומהמפ' על רמב"ם שגגות פ"ב וזכורני גם מהכלי חמדה
שדיבר בזה באיזהו מקומ'ן וצל"ע בדבריהם].

ואפשר לחלק באופן אחר שבקרבנות ההידור הוא מדאו'
ולכן שייך גם אחרי הקיום לעומת זה אלי ואנווהו שבשאר המצוות שהוא דרבנן. (וצ"ב איך למד הברכ"י הנ"ל).

ועוד אפשר שבלולב כיון שמקיים כל רגע מצוה (כתוס' פסחים ז: סוכה לט. רא"ש סוכה ג, לג)
לכן רק שם כ' הגר"ח דבריו.
 
נערך לאחרונה:
ראשי תחתית