כבודו עירבב בין ביאליק שאמר שם ביהמ''ק השלישי ועל כך מוסבים דברי הח''ח לבין דברי הרב קוק במעמד וסילופם ע''י כמה עלובים, אתה מסתמא מכיר את מכתבו של הרב קוק לרב יוסף משאש
ספר דת הציונות [מפוצל מאשכול אחר]
- יוזם האשכול בקשו פני
- תאריך התחלה
כבודו עירבב בין ביאליק שאמר שם ביהמ''ק השלישי ועל כך מוסבים דברי הח''ח לבין דברי הרב קוק במעמד וסילופם ע''י כמה עלובים, אתה מסתמא מכיר את מכתבו של הרב קוק לרב יוסף משאש
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,163
האדם הלז הוא מגמתי (תברר באלעד)
אבל בעיקר יש לו חוסר הבנה בסיסי, מי שקרא את הנאום בשלמותו מתחילה ועד סוף מבין שזה פשוט חוסר הבנה
משום שכל עיקרו של הנאום הוא הטפה כנגד השפעות זרות
אבל גם בלי זה וכי הראי''ה שקרן???
תקרא את מכתבו לגר''י משאש ותראה בעצמך
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 5,163
אין לי נפק"מ בזה.
שמו הרב אברהם חזן, ושמו הספרותי יואל אלחנן, וכבר אתמחי גברא בעיוותים היסטוריים על ימין ועל שמאל.
וכבר ידועים דברי הגרע"י על מה שכתב על הגרא"י קוק.
ות"ח נוספים אמרו בדומה.
איש שמחלל שם שמים ומבזה ת"ח על ימין ועל שמאל.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,860
אחר המחילה, אף שודאי הגזים, אבל לענ''ד פועל ממניעים טובים, הוא עצמו למד בבתי''ס מזרחי, והדרדר מאד, כי עירבו להם בין קדש לחול.
ואכן אף כוונת הראי''ה הייתה רצויה, מ''מ הדרך למעשה הוכיחה ואכמ''ל. וכידוע מהחזו''א דלמעלה אומרים לו "קוק" (תראה) וזה בעצמו הצער למעלה. וד''ב.
אחר המחילה, הסיפור שציטטת הוא לא מהחזו''א אלא מרב אחר
אלא שטעות היסטורית בידכם: למזרחי חלש כמו בנט ודומיו אין שום קשר היסטורי ותיאולוגי לראי''ה ולמשנתו
החיבור ביניהם קרה בשנות הל' שתלמידי בנו רצ''י הקימו את גוש אמונים ואז הם חיזקו את המזרחי והחלישו את עצמם
ההמשך של הראי''ה זה משפחות מפוארות מתלמידיו, כמו משפחת אויערבך ואלישיב ופרוש (נכדי מקורבו רמ'מ' פרוש כמו הרב קרלנשטיין)
וכן משפחת אריאלי ר' אשר אריאלי ודומיו ומשפחת ר' אריה לוין וכדומה
כל דברי כבודו לא מתירים לשקר שקרים נבזים כגון שהעיפו את הראי"ה קוק מוולוז'ין ועוד שטויות ודברי רשעות, גם על רבנים שאינם ציונים רק בגלל שהוא מצא מתחת לקש התייחסות טובה שלהם למשהו מהציונות...
וכבר הוא אמר לת"ח אחד שיש "רבנים שמתירים לו לשקר". וד"ב.
דרך אגב גם בנו הרה"ג צבי יהודה קוק התנער מהמזרחי.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,860
זה אני מסכים.
אך חשוב לציין שהיו גם גדולי גדולי שדברו עליו בחריפות, בלי קשר לזיופי אזמרך בלאומים.
ומנגד יש גדו"י שדיברו עליו בהערכה ואף בהערצה גדולה.
כהאמרי אמת מגור, הגרא"ז מלצר, הגרצ"פ פראנק ועוד אעפ"י שלא הסכימו איתו.
אז יש לכאן ויש לכאן. ואף על מרן החזו"א יש עדויות שעמד במשך כל זמן שדיבר.
וידועים דברי חכם בן ציון שאעפ"י שיש מח' היא עניינית ויש להיזהר בכבודו. וחכם יהודה צדקה אמר שהיה מלאך ה'. ועוד ועוד ועוד.
אז בחירה של כבודו איך להתייחס לזה. אני מעדיף להיזהר בכבודו ובתורתו וגדלותו.
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 2,443
מרן הגרע"י זיע"א לא התייחס למה שכתב, כי לא ראה מה כתב. רק אמרו לו, ושאלו אותו האם הרב קוק היה אדם גדול, והתייחס רק לגדלות הרב קוק.
אכן בספר דת הציונות יש דברים בעייתיים, אבל יותר מהם יש שם דברים חשובים!!! ורב תועלתו על נזקו.
אין הכי נמי. הוא כתב דברים גרועים ביותר עליו וממילא אכן דברי הגרע"י הם על דבריו.
לא יודע מה איתך, אני סולד משקרים נבזים וביזוי ת"ח גם שלא חושבים כמוני. בפרט אם הם על ימין ועל שמאל. לכן אני חושב שנזקו רב ביותר על התועלת.
כהנא דמסייע
חבר מוביל
- הצטרף
- 27/3/25
- הודעות
- 1,860
רק אומר בעדינות מירבית, א''א לכחש שהיה בקיא בכל התורה בישרות, ובכל כתבי המחשבה והקבלה, וכרכא דכוליה ביה.
ומצד אהבתי חקר האמת, עברתי גם על כל ספריו מכרך לכרך... לפני כמו''כ שנים.
אך א''א לכחש דהשכלה כללית וכמו שהאמרי אמת עצמו דאהבתו לא''י העבירתו וכו'. באותו מכתב עצמו.
בס' אורות לגבי בשר הקדש - במשחקי הכדור.
וע' בדברי הגאון ר' יוסף ידיד בסוף ספרו חלק ד'. שכתב דברים חריפים ע''מ שכתב שצריכים את הרשעים לקיום האומה כמו שמרים, וחסרים לנו עוד רשעים לקיום האומה וכו'. ע''ש.
ויש מקורות מהימנים גם ליחס החזו''א כלפיו.
מעתיק ממש''כ ידיד עם ציון מקור מדוייק לכל סיפור:
יחס החזון איש לרב קוק
ר' זלמן ינקלביץ שהיה שכנו של החזו"א העז פעם ושאלו לפשר הסיבה בה לא מבקר בירושלים, החזו"א לא ענה על הדבר בצורה ישירה רק סיפר לו מעשה בח"ח אשר כידוע חש אחריות לפעול לתקן כל פרצה בענייני היהדות בכל מקום ואף בזמני חולשתו פעל לתקן כל פרצה בחומות היהדות, פעם הגיעה לח"ח משלחת מהעיירה הקרובה לראדין והתלוננו על דבר הטעון תיקון ובקשו את התערבותו של הח"ח לתיקון הדבר, למרבה הפלא עברו חודשים והח"ח לא עשה שום דבר בנידון, הגיע הקיץ ובוקר אחד כשחזר הח"ח מתפילת שחרית עם תלמידו רבי אלחנן ווסרמן לפתע קרא לאחד העגלונים ובקשו לנסוע לאותה העיירה, כשחזר שאלו רבי אלחנן מה פשר החפזון שאחז בו לתיקון הדבר שהתלוננו עליו חודשים קודם לכן? ענהו הח"ח: "...לא נשכח מלבי הדבר, אך באותה העיירה מכהן רב הנמנה על חוגי ה"מזרחי" שקלתי בדעתי מה לעשות? אם אבקר במקום הרי מן הנימוס לבקר גם בבית המרא דאתרא... אולם חושש אני מלחלוק כבוד לרב שכמותו... מאידך קשה עלי המעשה להלבין את פניו ברבים לעיני כל בני קהילתו אם לא אגיע לבקרו, מכיוון שכך החלטתי להימנע מביקור בעיירה... אותו הבוקר נודע לי כי רב העיירה נסע מהמקום לא היה לי כל היתר לדחות את נסיעתי ומיהרתי לנסוע למקום עוד לפני אכילת פת שחרית נסעתי ותיקנתי את הטעון תיקון..." החזון איש סיים את הסיפור בלי להוסיף מילה, אך בן שיחו הבין יפה את הנמשל.. (פאר הדור ח"ב עמ' לה).
רבי פייבל שטיינברג ממקורביו של החזו"א סיפר, כי בליל יום הכיפורים חזר עם החזו"א מביהכנ"ס וסיפר לו החזו"א כי הרב קוק פרסם מאמר טרף בעיתון "היסוד" של הציונים, ובאותה השנה נפטר אותו הרב. עוד סיפר, כי החזו"א אמר לו שבחו"ל לא ידעו מהשקפותיו מדרכיו ו"ממחשבותיו" שאינן בסדר, שם חשבו שהשקפתו טובה יותר. החזו"א סיפר, כי בעת שלמד בוואלוזין, למד הרבה טור וב"י אמנם כאן בארץ רואים שסטה עם מחשבותיו לכיוון לא נכון. החזו"א אמר לר' לייב שוחט מנחלת גנים שאסור לו לסחור עם הביכאלעך של הרב הנ"ל.
עוד סיפר, כי החזו"א התנגד כי אחד הרבנים המפורסמים [הרב חרל"פ] שהיה תלמידו יהיה רב ראשי, ומאחרי הקלעים עמל והשתדל כי יבחר הרב הרצוג, וכן החזו"א פעל בדבר אצל רבי חיים עוזר, ונימוקו היה כי מחשבותיו של התלמיד אינם בסדר כמו רבו ומזה יש לפחד, משא"כ לגבי הרב הרצוג (מעשה איש ח"ה עמ' קעא) (רבי יעקב אדלשטיין אמר למרות שהרב הראשון היה ירושלמי עם קפוטה ושטריימל בקי בנגלה ובנסתר ומולו היה הרב הרצוג היה גם בעל השכלה גבוהה דוקטור שיודע שמונה שפות העדיף החזו"א את הרב הרצוג כי הרב הראשון אם יחליט משהו לא ניתן יהיה להזיזו מדעתו לעומתו הרב הרצוג לא היה כך, ואכן לימים כשהיה נידון להביא לארץ סוג בהמות מסוים והרב הרצוג פסק שהם כשרות ומותר להביאם כתב לו החזו"א כי אם יפרסם את ההיתר יצא נגדו בכל הכח ובעקבות הדברים לא פירסם את ההיתר (בנתיבות ההלכה מו' עמ' 379). .
רבי אלעזר צדוק טורצין סיפר [וכן שמענו מרבי חיים קניבסקי] מעשה נורא שהיה מוכח בו, היה זה בכולל חזו"א בליל יוהכ"פ אחרי תפילת "כל נדרי" ניגש החזו"א אל קבוצה מתלמידיו והתחיל לומר "בואו נדבר לשון הרע כשר (אכשרע לשון הרע).. והחל לדבר על הרב שדימה רח"ל את האוניברסיטה בירושלים לבהמ"ק השלישי וכו' לפתע החל החזו"א לומר כלפי שמיא: "...נו... ריבונ של עולם, מספיק בשבילו מה שקלקל עד כאן..." (מעשה איש ח"ז עמ' צד', זכור לדוד עמ' רצ', עוד בענין זה בספר "המשגיח רבינו ירוחם" עמ' 292). רבי דוד פרנקל סיפר, כי בליל יוהכ"פ אחד דיבר החזו"א נגד פסק של רב מסוים, והתבטא על הענין בחריפות גדולה, כשנשאל החזו"א מה זה שייך עכשיו בליל יוהכ"פ ובפרט שכבר השמיע דברים אלו מזמן, השיב החזו"א: "...זה גופא רציתי ללמד כי מה שמותר לדבר מותר אפילו בליל יום הכיפורים ומה שאסור לדבר אסור גם ביום רגיל..." (זכור לדוד ח"ב עמ' קעז). רבי אברהם הורביץ סיפר, כי שמע מרבי פייבל שטיינברג כי פעם בעת שחזר עם החזו"א מבהכנ"ס הגדול בב"ב סיפר לחזו"א כי הדפיסו מאמר מאת הרב קוק שם כתב אודות משחק הכדורגל שמשחקים באר"י שזה מאד חשוב בשמים... הגיב החזו"א ואמר: "...כך... הוא כבר הגדיש את הסאה (אזוי, ער איז שוין אריבער די מאס...]..." ובאותה שנה נפטר הרב קוק ( רבי חיים קניבסקי סיפר: "אחד מרבני המזרחי אמר דברים על "כדורגל", ואמר החזו"א "מיט דעם האט הער גענדיקט! - עם זה הוא גמר...", מעשה איש ח"ה עמ' לב). עוד סיפר רבי פייבל כי בעת הנחת אבן הפינה לישיבת 'בית יוסף' נאם הרב קוק ובמשך כל זמן נאומו עמד החזו"א על רגליו לכבודו ועדיין יש תמונות שבהם ניתן לראות זאת, הוסיף רבי אברהם ואמר כי אצל החזו"א לא היתה זאת סתירה, כי את הרב קוק עצמו היה מכבד אבל על שיטתו בענין הציונות היה חולק מכל וכל וכפי שאמר פעם החזו"א למוכר ספרים אחד כי את ספריו בלימוד יכול למכור אבל לא את ספריו בהשקפה (שה לבית, גשמי ברכה עמ' תז', זכור לדוד עמ' רצא).
יעיין כב' כאן בדברי הגרא"י קוק זצ"ל על דברים אלו.
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 2,443
חסום.
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 2,443
אבל יש שם גם הרבה דברי אמת נחוצים. ומהם אתה לא צריך לסלוד אם שוחר אמת אתה.
לא חלקתי, אלא רק אמרתי:
אני סולד משקרים נבזים וביזוי ת"ח גם שלא חושבים כמוני. בפרט אם הם על ימין ועל שמאל. לכן אני חושב שנזקו רב ביותר על התועלת.
אנא תדייק.
שמעון טרבלסי
חבר בכיר
- הצטרף
- 21/4/25
- הודעות
- 2,443
לי היה יותר תועלת מספר זה מאשר נזק.
כי אני מעריך מאוד את הראי"ה קוק זצ"ל, ומאידך ספר זה חידד אצלי מאוד את הבעתיות במזרחי.
מאמרו של הג"ר משה צוריאל זצ"ל (שהיה גאון מופלג ועצום) על הפרשיה, עם ציטוטים מדויקים מכתבי הגרא"י קוק זצוק"ל:
במלחמת החיים של איש ציבור, הוא איננו יודע מראש איזו אמירה שלו, או כתיבת איזו פסקא, תעורר ויכוח ציבורי, זעם והתנגדות. כך אירע לרבנו הראי"ה, כאשר כתב פסקא בשבח מעשה ההתעמלות, ועורר נגדו "מלחמת עולמים" מצד מתנגדיו וצורריו.
נביא כאן הטקסט ממה שכתב:
"ההתעמלות, שצעירי ישראל עוסקים בה בארץ ישראל לחזק את גופם בשביל להיות בנים אמיצי כח לאומה, היא משכללת את הכח הרוחני של הצדיקים העליונים, העוסקים ביחודים של שמות הקדושים, להרבות הבלטת האור האלוקי בעולם, ואין גילוי אור אחד עומד בלא חברו כלל. 'ויעש דוד שם' (שמו"ב ח, יג). 'ודוד עושה משפט וצדקה לכל עמו' (שמו"ב ח, טו). 'ויואב בן צרויה על הצבא' (שמו"ב ח, טז). 'ולא נענש אבנר אלא מפני שעשה דמן של נערים שחוק' (ירושלמי, פאה א, א). אבל שיצחקו הנערים לחזק כחם ורוחם בשביל גבורת האומה בכללה, עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעלייתה ע"י שירות ותשבחות שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים. אלא שע"י הכונות העליונות עולה הנשמה הפרטית, וע"י המעשים המאמצים את גוף היחידים לשם הכלל, עולה הרוחניות החיצונית, ושניהם כאחד משכללים את סדרי הקדושות כולם" עכ"ל (שמונה קבצים, קובץ א' פסקא תשט"ז; והובא שוב ב"אורות", עמ' פ', בתוספת שורה שהוסיף רצי"ה ממה שכתב הרב במקום אחר על נושא זה עיי"ש).
ד"ר יהושע בארי בספרו "אוהב ישראל בקדושה" (ח"ג עמ' 107-119) אסף חומר היסטורי על העלילות שהעלילו אז על הרב כאילו הוא התיר חילול שבת במשחקי כדור רגל בשבת. כמובן לא היה בזה שום אמת, ושנאת אותם קנאים בעלי מדות מושחתות לא ידעה גבול. עיי"ש פרטים. והראי"ה עצמו כתב פעמים רבות נגד משחקי כדור רגל בשבת (עיין "אוצרות הראי"ה" מהד' שנת תשס"ב, ח"א עמ' 442, 460, 484-485, 499). מקצת מהרבנים לימדו זכות על דברי הראי"ה, ביניהם הרב יוסף משאש (מורוקו, מחבר ספר "מים חיים", ודבריו נדפסו בספר "אוצר המכתבים" ירושלים, תשכ"ט, ח"ב עמ' מב, ושוב בחוברת "לכבודה של תורה", שנת תשמ"ח, הו"ל הרב משה אלחרר, רב הישוב שלומי, בגליל), והרב חיים הירשנזאהן (מחבר "מלכי בקודש") ועוד. רבנים נוספים פנו להראי"ה לקבל ממנו הסברים, ויש בידינו אופנים שונים של תגובות הרב.
הבעיה המרכזית בפסקא הנ"ל היא שהרב משווה בין פעולות ההתעמלות, לשירות ותשבחות של דוד המלך. יתרה מזאת, הרב סבור כי "עבודת הקודש הזאת מעלה את השכינה מעלה מעלה, כעלייתה ע"י שירות ותשבחות שאמר דוד מלך ישראל בספר תהלים" עכ"ל. כלומר יש בה קדושה לתקן את השכינה! באותו דור שאחד מעיקרי מלחמת החרדים לדבר ה' היה נגד משחקי כדור רגל בשבתות (עם כל חילולי השבת של הצופים בכך, שהגיעו לשם ממרחקים) היתה זאת נועזות גדולה מצד הרב להמליץ זכות על משחקי הספורט. אנו נרכז כאן תחילה דברי הרב עצמו ואח"כ נערוך דברי המליצים לסנגר על דברי הרב.
א. להלן העתק מהנאמר ב"שבחי הראי"ה" (נכתב ע"י פרופ' חיים ליפשיץ) בעמ' קסג: "פעם אחת נזדמן לו לרב לראות ממה שפרסמו מחוגי הקנאים על דבריו בענין ההתעמלות, ובכה. (הערת מ. צ.: לפי מסמכים שהביא דר. בארי, הקנאים האשימו את הראי"ה בעידוד לחילול שבת ע"י משחקי כדור רגל). היו אז במחיצתו של הרב רק שלשה בחורים מבני ישיבתו, והסביר להם הרב מה היתה כוונתו בדבריו על ההתעמלות. וזו לשונו:
"קדושה זקוקה גם לגבורה, אף לגבורה גופנית. שמשון הגיבור היה גיבור בגופו, והיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג (סוטה ט ע"ב) ודוד המלך היה גיבור ממש, גיבור בגופו, והיה כולו קדושה".
ואחרי המשך דברים הוסיף:
"יש ערך גם לניצוץ של קדושה. אם יש אפילו רק נצוץ קטן של קדושה, אף בתוך תוכה של הטומאה, הרי כשהניצוץ הזה מתגלה, כלה הטומאה בהכרח ועוברת מן העולם. ומשום כך אין הסטרא אחרא מניחה לגלות את הניצוץ של קדושה. ההתעמלות יש בה ניצוץ של קדושה. אך יש ונלוים אליה ע"י צעירינו היום דברים של טומאה. על כן יש לגלות את ניצוץ הקדושה שבהתעמלות, ואז תכלה ותעבור מן העולם כל הטומאה הנלוית אליה. כי קדושה וטומאה הן תרתי דסתרי, ואינם יכולים לדור בכפיפה אחת" עכ"ל.
ב. שוב ב"שבחי הראי"ה" (של פרופ' חיים ליפשיץ) מביא בעמ' קפו, איך בזמן הראי"ה בקרו בארץ האדמו"ר מסוקולוב, והאדמו"ר מגור (ר' אברהם מרדכי) וגיסו ר' חנוך צבי בנדין, ושאלו לראי"ה על דבריו בענין ההתעמלות. הראה להם הרב מקור בדברי הרמב"ם ב"מורה נבוכים" (ח"ג פרק כה), כדלהלן:
"כי יש שם דברים רבים הם הכרחיים או תועלתם גדולה אצל אחדים, ואצל אחרים אין להם צורך כלל, כהתעמלות הגוף לכל שינויי מיניהם, שהם הכרחיים להתמדת הבריאות, כפי שראוי אצל מי שיודע מלאכת הרפואה וכו'. כגון המשחק בכדור, וההאבקות ועימול הידיים ועצירת הנשימה וכו' יהיו אצל אנשים סכלים 'מעשה שחוק', ואצל החכמים אינם שחוק!" עכ"ל.
ועל זה השיבו האדמו"רים הנ"ל, "גם מורה נבוכים אין אנו לומדים" עכ"ל מהמובא שם. ויש להעיר, אם כן לא על הרב קוק בלבד תלונתם, כי אם גם על כבוד הרמב"ם זצוק"ל!
ג. בשנת תרפ"א ענה הראי"ה על שאלה זו לראב"ד העיר טבריא מוהר"י זריהן. הדברים נדפסו ב"אגרות ראי"ה" (ח"ד עמ' פח-פט, וצילום של המכתב המקורי, באותיות ספרדיות יפות, הובא בכתב עת "פרי הארץ", שנת תשמ"ב, כרך ד, עמ' 84-85). וכך מבאר הרב: "על ענין ה"גבורה" שב(ספר) "אורות", הדברים מבוארים שכלפי קדושתה של כנסת ישראל הכל הוא קדוש ונשגב לאין חקר. ושמשון שנשתבח בגבורת גופו, הוא קדוש ה' ודן את ישראל כאביהם שבשמים, ונקרא על שמו של הקב"ה (עיין סוטה י ע"א). ומתוך הצורך הגדול של התגברות הקדושה בעולם באחרית הימים ע"י כנס"י, מוכרחת גם הגבורה הגופנית להתעורר ברב כח. ועל עובדי ה' באמת החובה מוטלת לזכך את היסוד הפנימי של הגבורה, בגבורה קדושה ברוחניות. וכפיר אריות ששסע שמשון הוא מכוון נגד הארי שהכה בניהו בן יהוידע האיש החי וכו' וכו'. וכשם שהעבודה הפנימית של קדושי עליון שבדורות כולם, היא נמשכת מהשפעת קדושתו של בניהו, כן כל העבודה של התגברות הגבורה הגופנית בכללות כנס"י היא נמשכת מקדושת נזיר אלוקים שמשון הגיבור. וכשם ששרשי הנשמות הללו הם אחוזים זה בזה, כן כל פרטי הענפים ג"כ אחוזים הם זה בזה" עכ"ל לעניננו.
ד. ההסבר הנ"ל הוא לפי סודם של דברים. אבל הראי"ה גם הסביר את עמדתו לפי פשוטם של דברים. להלן העתק חלקי ממה שכתב בשנת תרפ"ח לגאון הרב יוסף משאש (מורוקו) על שאלתו בענין ההתעמלות. הדברים הובאו במלואם ב"לכבודה של תורה" בהוצ' הר"מ אלחרר, עמ' 109 וב"אוצרות הראי"ה" (מהד' תשס"ב ח"א עמ' 473-474, ובמהד' קמא ח"ד עמ' 189-190). נביא כאן את הנוגע לעניננו:
"ואנכי מעת בואי לארצנו הקדושה זאת היא מגמתי כפי כחי, לקרב גם את הרחוקים ולדבר על לבם שיתקרבו לתורה ומצוות, ואפילו אלו הצעירים שרוצים להתפתח בבריות גופא, כדי שיהי כוחם חזק להגן על אומתנו הקדושה בעת זעם חס ושלום, בעת אשר צרים ואויבים קמים עלינו. דרכי להגיד להם שיכולים לכוין מעשיהם לשם שמים, להוסיף אומץ וגבורה בכנסת ישראל כדי שקדושת הש"י ואור שכינתו הקדושה תהיה מופיעה בגבורה בעולם. ואז שכרם רב וחלקם יהי' חלק צדיקים קדושי עליון, כמו שהיו אבותינו הגיבורים, חיילותיו של בית דוד, ובזה חיזקו את אור הקדושה. ודברים אלו ראוים כל חכמי ישראל צדיקי הדור להגיד לדורנו, ויקרבו (ק' מנוקדת פתח) הרבה לבבות לאבינו שבשמים. ואיזה חסרון יש בזה? וכי עד כאן לא למדנו (ברכות סג.) כי 'בכל דרכיך דעהו' הוא היסוד 'שכל גופי תורה תלויים בו'? ואם אפשר להכניס רוח קדושה גם באלה שהם מתגדרים בגבורה גופנית, הלא נוציא יקר מזולל (ע"פ ירמיה טו, יט). ובזה כחם של צדיקים מתעלה, וגבורת הקודש מתרוממת בתפארת עוזה. והלא כל הדברים נאמרים רק בתנאי ובקשר של שמירת תורתנו הקדושה ושל תגבורת קדושת האמונה, והדבקות בתורה ובמצוות באהבת הש"י ויראתו. ואיך בודים דברי דופי על דברי קודש, שהם הם עיקרי תורתנו הקדושה?" (עד כאן הבאנו מה ששייך לעניננו).
ה. יש לשים לב כי דברי הרב בשבח ההתעמלות נמצאו ב"קובץ ראשון" של "שמונה קבצים", כלומר דברים שכתב לפני שנת תרע"ד (1914). והיא פסקא תשט"ז מתוך תתק"ג פסקאות, כלומר באומדן משוער נכתבה בשנת תרע"ג. בעת ההיא היה מצב הספורט בארץ חובבני, ולא משך קהל רב של צופים. אבל כעבור שנים (שנת תרפ"ז) מחה הרב במכתבו לקונגרס הציוני:
"סידורי הספורט, אשר הנוער שלנו מחזיק בהם בחיבה מופרזת, והדברים מגיעים עד כדי חילולי קודש פומביים ע"י משחקי כדור הרגל בשבתות וימים טובים בהמון רב, בארח כזה שכל הסביבה היהדותית מרגישה בזה תהומי עלבון אין קץ" ("חזון הגאולה", עמ' רמב).
כלומר, אין להקיש מהמצב בתקופה מאוחרת יותר לנאמר בתקופה קדומה, שאז לא יצא מזה הנזק בו מדובר.
ו. עוד יש לדייק כי המבקרים ביקורת לא דייקו במשמעות של אות כ'. כאשר הרב כתב שההתעמלות "מעלה את השכינה וכו' 'כעלייתה' ע"י שירות ותשבחות", לא התכוון לומר שהן שתיהן בדרגא שווה. אלא כ' הדמיון באה להודיע כי כמו שזו מעלה את השכינה, כך זו מעלה לשכינה, אבל כל אחת מהם באופן שונה, באיכות שונה. וכך גם מפורש בדבריו שם, שהשירות ותשבחות מעלים את הנשמה הפנימית, ושהפעילות המעשית מעלה את הרוחניות החיצונית.
ז. גם הרב י"מ חרל"פ נזקק לבירור נושא זה, ודבריו נמצאים במאמר "טובים מאורות" (נדפס ב"מעייני ישועה", מהד' שנת תשל"ז). דבריו מבוססים על מאמר חז"ל "אין השכינה שורה אלא על חכם גיבור עשיר ובעל קומה" (שבת צב.). פיתוח גבורת הגוף היא שלב בהתכוננותנו להשראת שכינה בישראל.
מה היה לך זה לא משנה, דיברתי על עצם הוצאת ספר כזה.
מה לעשות שגם לאחר פטירת הראי''ה בתרצ''ה ועד לפטירת החזו''א בתשי''ד הוא עלה לירושלים רק פעמיים
וגם לגבי הסיפור עם ר' פייבל שטיינברג, כבר בפורום לתורה טחנו את זה והוברר כלא נכון בעליל
מה שברור ושיש לנו בכת''י שהחזו''א כתב לו 'מרן' זה וודאי נכון. ובלא סתירה לביקורת החריפה שמתח עליו
לצערינו זה רחוק מלהיות מדויק מה שכתב החכם הנ''ל וכבר הגרע''י בסירטון הידוע רמז לזה
יש לנו מה ללמוד מהם בענייני צניעות הנשים
ומנגד:
החזו"א פנה לרב קוק אחרי עלותו ארצה באמצע תמוז תרצ 'ג: "הוד כבוד מרן שליט"א שלומכם ישגה' והחזון אי"ש השתמש בתואר הכבוד "מרן" רק לגדולים ביותר בעיניו כמו הרב מלצר, הרב גרודז'ינסקי, הרביצחק זאב סולובייצ'יק והרב אלחנן בונם וסרמן.
וכן, בהנחת אבן הפינה לישיבת "בית יוסף" בבני ברק, החזון אי"ש עמד משך כל נאום הברכה של הרב קוק, כבוד שלא נתן לגדולי תורה אחרים שדיברו שם, ולאלה ששאלו אותו מדוע שלא ישב, הוא ענה: "דיתורה שטייט!" (מיידיש: "התורה עומדת"!).
כששכב מרן הרב קוק זצוק"ל על ערש דווי, הגאון הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי זצ ל "סיפר לחזו"א על מחלת הרב. כששמע החזו"א על מצבו הקשה של הרב זלגו עיניו דמעות ושלח מיד שליח להודיע לרב קוק שהוא מתכוון לבקרו, אך הרב קוק ענה לשליח: "החזון איש הוא מהשקדנים הגדולים שבדור, ואני חס על ביטול התורה שלו. אנא מסור לו שאני מבקש שיתפלל עלי בביתו ".
מכאן אתה למד שהטענות של חרדים כאלו ואחרים כאילו החזון איש אמר על הרב קוק שיהיה בגיהינום שקריות לחלוטין.
וכן הטענה שמה שה'חזון איש" ' לא עלה לירושלים בזמן שהרב קוק היה רב שם זה זו ראיה להתנגדותו האישית לרב קוק, טענה זו אינו נכונה.
הרב קוק נפטר שנתיים וחודש ושבועיים וחצי אחרי עלותו של החזון אי"ש לארץ,והחזון אי"ש ביקר בירושלים רק 3 פעמים בעשרים השנים ושמונת החודשים שחי בארץולא לפני שמלאו 7 שנים מיום עלייתו ארצה, כך שמה שלא ביקר בירושלים במשך קצתיותר משנתיים שעברו בן עלייתו של החזון אי"ש לפטירת הרב קוק, אין זו ראיהלהתנגדות אישית לרב קוק, כיוון שהיו תקופות ארוכות בהרבה שבהן לא ביקר בירושלים,ולראשונה עלה לירושלים, כאמור, לאחר 7 שנים מעלייתו לארץ -5כ, שנים מפטירת הרבקוק. וכן ב"פאר הדור" כרך ב' בעמ "ל' ח כתוב שהחזון אי"ש בעצמו אמר שהסיבה היא לא בגלל הרב.
ועוד:
סיפר הרב קרול, רבה של כפר חסידים, שכאשר בא אצל מרן הרב זצ"ל התכונן לדבר עמו על כמה סוגיות שהכין היטב, ולתדהמתו הרב היה בקיא בכל השיטות כאילו למדן ממש עכשיו (ליקוטי הראי"ה, עמ' 53).
סיפר הרב דב אליעזרוב: באחד הפעמים שביקרתי אצל הרב, היה שם גם הרב מטעפליק, וראינו דבר שעורר אצלנו התפעלות עצומה. הובאה לפני הרב שאלה בהלכות נשים, והנה הרב התחיל לקרוא בעל פה את דברי הגמרא והרמב"ם ושיטות הראשונים ושולחן ערוך, הכול היה מבורר לפניו. ופעם אחרת ראיתי שהיה אצלו מלומד שחיבר ספר על מסכת מידות, והיו בידו ציורים, והתפלאתי לראות שהרב מעיר לו הערות שונות ומתקן תיקונים בנושא שרק מעטים עוסקים בו (שם, עמ' 56).
סיפר הרב בצלאל ז'ולטי זצ"ל, שבהלווייתו של מרן הרב קוק זצ"ל התהלך יחד עם המשגיח, ר' לייב חסמן, והרחוב שליד בית הרב התמלא ברבנים וראשי ישיבות ותלמידי חכמים מירושלים ומכל הארץ, ואמר לו הרב חסמן ביידיש: "אתה רואה פה כל כך הרבה ראשים, ובכן דע לך, שאנו הולכים ללוות ראש שהיה גדול מכל הראשים האלה יחד" (שם, עמ' 52).
כתב הרב זוין זצ"ל, שבעצמו היה מגדולי הגאונים: "לא יהיה הדבר להגזמה אם נאמר, שמרן הגראי"ה קוק זצ"ל, היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה שהיה שליט בהלכה ובאגדה כאחת. יחיד היה הרב במשנה גדלות – בנגלה ובנסתר… בעצמו של דבר, היה הוא גופו בבחינת הלכה ואגדה…" (אישים ושיטות, עמ' 210).
סיפר הרב קרול, רבה של כפר חסידים, שכאשר בא אצל מרן הרב זצ"ל התכונן לדבר עמו על כמה סוגיות שהכין היטב, ולתדהמתו הרב היה בקיא בכל השיטות כאילו למדן ממש עכשיו (ליקוטי הראי"ה, עמ' 53).
סיפר הרב דב אליעזרוב: באחד הפעמים שביקרתי אצל הרב, היה שם גם הרב מטעפליק, וראינו דבר שעורר אצלנו התפעלות עצומה. הובאה לפני הרב שאלה בהלכות נשים, והנה הרב התחיל לקרוא בעל פה את דברי הגמרא והרמב"ם ושיטות הראשונים ושולחן ערוך, הכול היה מבורר לפניו. ופעם אחרת ראיתי שהיה אצלו מלומד שחיבר ספר על מסכת מידות, והיו בידו ציורים, והתפלאתי לראות שהרב מעיר לו הערות שונות ומתקן תיקונים בנושא שרק מעטים עוסקים בו (שם, עמ' 56).
סיפר הרב בצלאל ז'ולטי זצ"ל, שבהלווייתו של מרן הרב קוק זצ"ל התהלך יחד עם המשגיח, ר' לייב חסמן, והרחוב שליד בית הרב התמלא ברבנים וראשי ישיבות ותלמידי חכמים מירושלים ומכל הארץ, ואמר לו הרב חסמן ביידיש: "אתה רואה פה כל כך הרבה ראשים, ובכן דע לך, שאנו הולכים ללוות ראש שהיה גדול מכל הראשים האלה יחד" (שם, עמ' 52).
כתב הרב זוין זצ"ל, שבעצמו היה מגדולי הגאונים: "לא יהיה הדבר להגזמה אם נאמר, שמרן הגראי"ה קוק זצ"ל, היה בדורנו היחיד בין גדולי התורה שהיה שליט בהלכה ובאגדה כאחת. יחיד היה הרב במשנה גדלות – בנגלה ובנסתר… בעצמו של דבר, היה הוא גופו בבחינת הלכה ואגדה…" (אישים ושיטות, עמ' 210).
אם היית מציץ בקישור, היית רואה שזה ציטוט ממאמר של איזה חוקר.
כך שכל הכתרים שקשרת לראשו אינם ענין להכא.
(חוץ מענין הלה"ר והוצש"ר שזה כבר ענין שלך איתו ועם הקב"ה).
דברי נכדו אתה מתכוון...
כך קראתי בעבר בספר "מעשה איש".
אגב ידוע שכמעט כל תלמידיו התנגדו אליו בחריפות.
וגם עוד כמה דברים...
קישור יש?