הערות על ספר "אוצר השיער" בדין פאה

[א. כהן]

אתה לא יכול להוציא את דברי הישכיל עבדי מהקשרם, להתמקד אך ורק במילים "נפש חיונית", ואז להעמיד פני תם ולשאול מדוע סרטי תועבה אינם מותרים, הרי אין להם נפש חיונית.

כי הישכיל עבדי מדבר על שיער. הוא לא מדבר על הגוף ולא על דמות הגוף. ובשיער שייך לחלק בין נפש חיונית לבין שיער תלוש, אבל בגוף לא שייך לחלק כי גם תמונתו מביאה הרהור, קל וחומר הגוף עצמו לאחר שנתלש, וממילא גם תמונתו אסורה.

אבל השוואה בין שיער שבעצמותו אינו כלום (כפי שכתבתי ששיער שאינו ערוה בעצם אלא ערוה מדרבנן, והראשונים סייגו זאת לשיער שרגיל להיות מכוסה, אבל אם רגיל להיות גלוי אינו ערוה כלל) לבין ערוה בעצם שאינה תלויה ברגילות, היא השוואה מגוחכת.

ואע"פ שהישכיל עבדי לא דיבר על רגילות, ברור ופשוט שדבריו נשענים על כל דברי הראשונים לגבי שיער שרגילים בו ולגבי ההיתר לרווקה לגלותו, דהיינו לא מבעיא מונח על השולחן אלא גם אם מונח על הראש ומחובר אליו, עדיין לא גורם הרהור. ואף אחד לא חשב לאסרו משום "תמונת ערוה" של הנשואות (בפרט שהרואה אשה לפניו אינו יודע אם רווקה היא או נשואה, ומהיכי תיתי להמציא המצאות שדוקא בנשואה יהרהר).

וממילא אין שום קושיה גם מבגד צמוד, ובצבע הבשר (אלא בגרביונים שמעיקר הדין אין צורך בכיסוי כלל ואכמ"ל, וכפי שכתב הגר"מ פיינשטיין), ולא קרב זה אל זה.

אתה פשוט מתעלם במכוון ממה שכתב הישכיל עבדי: "דאין יצר הרע שולט אלא בדבר הדבוק בגוף האשה עצמה, היינו הדבר הדבק בגוף הערוה עצמה, דאין שליטה להיצר הרע אלא בדבר שיש לו נפש חיונית, לא בדבר שאין לו נפש חיונית".

אילו היה רוצה להתיר מצד הרגילות, היה כותב שאפילו אם בעיקרון 'שולט' היצר הרע בתלוש כמו במחובר, בכל זאת כאשר חובשת פאה נכרית ורגילה לצאת עמה שפיר דמי כי רגילים בה.

ומדתלה את ההיתר במה ש'לא שולט היצר בתלוש' והוי כ'פגר מת', מוכח בבירור שלא תלה את דבריו מצד הרגילות כלל, אלא אין הרהור 'בעצם' בדבר שהוא תלוש, דהא הוי כ"פגר מת". וא"כ יש להקשות כנ"ל שאם כן גם סרטי תועבה מותר לכתחילה, מכיון "שלא שולט היצר בתלוש והוי פגר מת", וכן גרביונים על כל הגוף בצבע הגוף – גם כן שפיר דמי, ואע"פ שזה דומה לגופה ולכאורה היא נראית ערומה ועלול להביא הרהור, מ"מ "לא שולט היצר בתלוש והוי כפגר מת". וכן על זה הדרך.​

 

[א. כהן]

ולמעשה את קושיית ההבל שהקשית על ה"ישכיל עבדי" יכולת להקשות על הראשונים עצמם, כיצד חילקו בין שיער שרגילים בו לשיער שלא רגילים בו, וכי כן יהיה הדבר אם רגילות הנשים ללכת ללא בגדים כלל? אלא וודאי שיש חילוק בין שיער קול ושוק לבין הגוף עצמו, ופשוט.

שוב, אתה ממשיך עם הסלט שלך בין דברי הישכיל עבדי לבין רגילות, כנראה הסלט הזה טעים לך, שיערב לך.

אבל כבר התבאר לעיל דלא מיניה ולא מקצתיה, לגבי רגילות - אם כתוב שמועיל רגילות באיבר מסויים אין זה אומר שגם באיבר השני מועיל, כי באיבר הקל יותר מועיל רגילות ובאיבר החמור יותר לא מועיל. אבל אם הישכיל עבדי טוען שבדבר תלוש התנתק היצר הרע, אז זה סברא בעצם – שבדבר תלוש היצר הרע לא יכול לשלוט, אז מה אפשר לחלק? שבאיבר החמור היצר הרע יכול לשלוט גם בדבר התלוש ובאיבר הקל הוא לא יכול לשלוט בדבר התלוש? בזה הוי כפגר מת ובזה לא הוי כפגר מת? הרי זה חוכא ואיטלולא ממש.​

 

[א. כהן]

אתה מוסיף ביזוי על ביזוי, כביכול מישהו הכריחו לתת טעם להש"ג, ולכן נזקק לכתוב "דברי נביאות".

הוא לא נתן טעם ל'שלטי גיבורים', אלא ל'גמרא' לפי השלטי גיבורים. וע"ז הוא אמר ש"קים להו לחז"ל" כך וכך. ועל חכמי הגמרא אין לי קושיות של 'דברי נביאות'. וכפי שכתבתי לעיל:

[ואמנם אילו זו היתה הפאה נכרית של הש"ס היינו נזקקים 'להבין' ולתת בזה איזה טעם אפילו מחודש (וגם בזה הייתי מעדיף להשאיר בצ"ע או ברגילות ולא להגיע לסברת הישכיל עבדי), אבל לפי מה שהתבאר שלא זה הפאה נכרית של הש"ס, א"א להיתלות ב'דברי נביאות' אלו].​

 

[א. כהן]

ההיפך הוא הנכון, מוכח מהראשונים כפי שכתב השלטי גיבורים, ואתה מתעקש שמוכח להיפך, ולאחר מכן מעמיס בדברי האחרונים שבוודאי היו מודים להבנתך השגויה.

אני מתעקש כי אכן באמת מוכח להיפך, דברים פשוטים וברורים כפי שיכול כל מעיין לראות לעיל, וכאן הבאתי את הדברים מסודרים בזה מדברי הראשונים, דבר דבור על אופניו.

 

[משיב כהלכה]

לקמן אענה על סדר דבריך, רק ברפרוף קל על תגובותיך ראיתי כעת הערה על "השמטת מילים קריטיות" כדרך הזייפנים רח"ל, אולם אין זה אלא מתוך חוסר הבנה מצידך, לאחר שבציטוט זה השמטת בעצמך את מה שכתבתי לעיל מזה.

אתה מצטט מהריטב"א ומשמיט מילים קריטיות באותו הקטע? וזו לשונו: "דילמא מחכו לה עלה, ואצטריך תנא לאשמועינן דאפ"ה לא תצא דזמנין דמחכי עלה שאינה יכולה לכסות כל כך שלא יראה שערה ואתיא למשלפה ומחוייא להו בידה". כלומר לא מדובר בצמות היוצאות לכתחילה מהכיסוי, אלא במעט שיער ש'אינה יכולה לכסות כל כך' אותו.

ובכן, אצטט את הקטע במלואו:

חלמא טבא חזית, אין שמץ ראיה מהראשונים אלא להיפך ממש, יש ראיה מהראשונים שהפאה היתה מגולה, ותוס' ר"י הזקן שאתה מנפנף בו בכל הזדמנות, כתב במפורש "פאה שהיא משערות תלושות ואי חזו להו כלל מחייכי עלה", דהיינו שהרואה פאתה יגחך עליה ואם הפאה מכוסה כיצד יגחך, זאת אומרת במפורש בדבריו כדברי התוס' שלנו שגם הם כתבו שאסורה לצאת עם הפאה בשבת, כיוון ד"וודאי דמחכו עלה", רק שאתה דחית אותם באוקימתות משעשעות, ולא די בזה אלא אתה כותב ש"מפורש בהם" כדבריך...

הדבר היחיד שמפורש בתוס' ר"י הזקן הוא שהפאה היתה צמה קלועה היוצאת מהכיסוי גם ברשות הרבים, כי לא יתכן שהיתה תחת הסבכה ומצד שני גם שהיתה גלויה ומחכו עלה, אלא שעיקרה קשורה בשיער תחת הסבכה, וצמתה יוצאת חוץ לכיסוי ומגולה ומחכו עלה (כל אלה שמכירים אותה שאין לה שיער, ועתה השתמשה בפאה, כהיום שרואים מישהו קרח ופתאום חובש פאה על ראשו).

וכן לשיטת המביאים ראיה מחוטי שיער, נראה מדברי הראשונים שהיו אלה שערות קשורות סביב צמתה הקלועה, או כתוספת שיער לצמתה, כדאיתא בריבב"ן למסכת שבת (דף ס"ד): "בחוטי שער בין משלה בין משל חברתה, שער של אשה אחרת, שיהו קליעותיה גסות". וכן כתב הר"י מלוניל (שם), "בחוטי שער, לכרוך בהן שערות ראשה ולקלוע בהן קליעת ראשה". וברש"י (שם) ובנימוקי יוסף (שם) ובר"ן (על הרי"ף שם דף כ"ח), "יוצאה אשה בחוטי שער. שקולעת בהן שערה". ובספר הבתים (שם), "יש מי שביאר חוטי שער שקולעת בהן שערה וקווצותיה. וכתב הר"ם ולא תצא זקינה בשער של ילדה [אבל ילדה יוצאת בחוטי זקנה]... וטעם הדבר מפני שהוא גנאי לה, ותשלפם ותבא להביאם ד' אמות ברשות הרבים".

וכן בגמ' שם אמרו שלא תצא זקנה בשל ילדה וילדה בשל זקנה, וביארו תוס' "דכיון דגנאי הוא לה ודאי מחכו עלה", וכן בריטב"א (שם) "דבודאי מחכו לה עלה ושלפא ומתייא להו בידה", ובחידושי הר"ן (שם) "דילמא מחכו עלה כשהיא מתנאה בשער של ילדה ושקלא להו ואתיא לאיתויינהו", ובנימוקי יוסף (שם) ובתוס' הרא"ש (שם), "דזימנין דמחכו עלה ואתי לאיתויי". ומכל זה מוכח בפשטות שהיתה צמתה הקלועה גלויה ברשות הרבים, דאם לא תאמר כן אין שום הבנה לכל הנ"ל.

עד כאן מה שכתבתי לעיל, וכעת נעבור ל"השמטה" הקריטית בדברי הריטב"א, שבעצם היא חוסר הבנה מצידך.

כפי שכתבתי, הריטב"א דיבר על חוטי שיער שקולעת בהן צמתה, וזקנה יצאה בחוטי שיער של ילדה, דהיינו שקולעת כל צמתה היוצאת מהכיסוי - בשיער של ילדה המכסה אותה, אבל "אינה יכולה לכסות כל כך שלא יראה שערה" הטבעי שהוא בצבע לבן, ואז יצחקו עליה כי נראה השיער הלבן מתחת לחוטי שיער, ותשלוף ותטלטל אותו ברשות הרבים.

אבל לולא ההסבר הזה, אין שום הבנה לדברים. זקנה יוצאת לרשות הרבים בשיער של ילדה? בשביל מה? הרי ממילא לא נראה שערה כלל?

היא לא מצליחה לכסות? כל אשה בימינו עם מטפחת הכי פשוטה מצליחה לכסות קליעת שערה! קל וחומר בזמנם שהוסיפו כיסויים משום דת יהודית.

והדברים פשוטים ומאירים כספירים.

 

[משיב כהלכה]

התכוונתי למשנה סדורה בדווקא ולא חיפוש אחר הודעות.

תוכל לראות באתר "פאה או מטפחת" חומר מסודר לפי נושאים.

אם האתר חסום בנטפרי, פנה אליהם ודרוש שיפתחו את האתר, שחוץ מד"ת מגדולי הפוסקים אין בו מאומה.