ספר כתר שם טוב (גאגין) מהימנותו והיחס אליו

ואגב, על המשפט הזה:
החיד"א, רבי חיים פלאג'י, השדי חמד כולם נטו ממרן מתוך השיטה, לא מחוץ לה.
הם לא אמרו "מרן לא מחייב", אלא "כך קיבלנו את מרן — עם כללי נטייה ברורים".
לא הבנתי מה ההגדרה של 'מתוך השיטה', ומי הוא לדעתך שיוצא 'חוץ לשיטה'.
וגם לא ידעתי כיצד אפשר להוכיח כן, שהרי כל החולק על מרן (והוא מאלו שקבלו הוראותיו באופן כללי) תמיד מנמק עצמו מדוע הוא חלק.
ונמצא שלעולם יאמר לך שהוא כמוך נמצא 'בתוך השיטה'.
 
לא הבנתי מה ההגדרה של 'מתוך השיטה', ומי הוא לדעתך שיוצא 'חוץ לשיטה'.
וגם לא ידעתי כיצד אפשר להוכיח כן, שהרי כל החולק על מרן (והוא מאלו שקבלו הוראותיו באופן כללי) תמיד מנמק עצמו מדוע הוא חלק.
ונמצא שלעולם יאמר לך שהוא כמוך נמצא 'בתוך השיטה'.
מי שבתוך השיטה
מקבל את מרן כסמכות מחייבת,
ונוטה ממנו רק לפי כללים ברורים:
מנהג קדום, רוב הפוסקים, צורך ציבורי, ספק דאורייתא.
מי שמחוץ לשיטה
רואה את מרן כבסיס חשוב אך לא מחייב,
ונוטה ממנו לפי שיקול דעת אישי, גם בלי כלל ברור.
ההבדל לא בטענה אלא בעקביות.
לא כל מי שמנמק ממשיך שיטה. השאלה היא:
האם הוא פוסק מתוך מסגרת,
או בונה לעצמו מסגרת חדשה בכל פעם.
 
מכבד את הכנות שלך, באמת. אבל אם כל מה שצריך כדי "להתפכח" זה לראות מחלוקת אחת או שתיים —אז כנראה שלא הבנת מהי שיטה. כי שיטה לא נבחנת לפי מקרה בודד, אלא לפי עקרונות עקביים. וגם אם תמצא מקום שבו אפשר לחלוק —זה לא הופך את כל המפעל לפסול, אלא רק מוכיח שהוא חי, נושם, ומתמודד. אז כן, תקרא גם את הדעה הנגדית אבל אל תתבלבל: היכולת לחלוק לא מבטלת את העומק, האחריות והמסורת שמאחורי הפסיקה. היא רק מחייבת אותך ללמוד עוד לא למהר לשפוט.

אז הבנתי מהו ציטוט לא מדוייק,
מהי הבנה גרועה (אפי' לא שטחיות, פשוט קריאת חצי טקסט. בבחינת "שומר השם את כל אוהביו ואת כל הרשעים", או "השם את כל אוהביו ואת כל הרשעים ישמיד").
וכשראיתי את הלשונות החריפים שלו ושל תלמידיו נגד החלקים, הבנתי שהם פשוט עסוקים במיגננות במקום להתמודד עם הטענות.
וכששלחתי בעצמי שאלות לחצר... הבתי זאת ביתר שאת.
(שאלת, אז עניתי).
 
ידידי, לא רק שלא התחלת ללמוד, אפילו לא התחלת לקרוא...
חלמא טבא חזית.
ידידי, אם בעיניך לומר שהב"ח לא חלק על עצם סמכות מרן זה "חלמא טבא חזית" —
אז כנראה שאתה עצמך עוד לא התחלת לקרוא את הב"ח.
כי מי שלמד אותו באמת, יודע:
הב"ח חלק על פרטים, לא על העיקר.
הוא לא ביטל את מרן — הוא בירר את גבולותיו.
וזה ההבדל בין פוסק לבין פוסק על פוסקים.
 
שכח מה זה עמל תורה, ומה זה יראת הוראה.
יש קונטרס 'יראת ההוראה' של הרב ניסן מאלעד, על כללי הפסיקה של הבן איש חי
ממליץ בחום !
אם תקרא בזה מסתמא תראה ישועות מעל לדרך הטבע ... (כמו שכתבת שמי שלומד ילקוט רואה אור גדול ...)
 
ידידי, אם בעיניך לומר שהב"ח לא חלק על עצם סמכות מרן זה "חלמא טבא חזית" —
אז כנראה שאתה עצמך עוד לא התחלת לקרוא את הב"ח.
כי מי שלמד אותו באמת, יודע:
הב"ח חלק על פרטים, לא על העיקר.
הוא לא ביטל את מרן — הוא בירר את גבולותיו.
וזה ההבדל בין פוסק לבין פוסק על פוסקים.
כתבת למעלה שהבאח לא קיבל את עיקרון קבלת הוראות מרן כפסק מחייב.
אתה חוזר בך?
ב"ח מאן דכר שמיה?
 
הבא"ח נטה מדברי מרן פעמים רבות אבל הוא לא קיבל את עקרון קבלת הוראות מרן כפסק מחייב, אלא ראה עצמו ממשיך פסיקה בבלית עצמאית. זו לא שאלה של מספר מקרים זו שאלה של שורש סמכות.
ידידי, אם בעיניך לומר שהב"ח לא חלק על עצם סמכות מרן זה "חלמא טבא חזית" —
אז כנראה שאתה עצמך עוד לא התחלת לקרוא את הב"ח.
כי מי שלמד אותו באמת, יודע:
הב"ח חלק על פרטים, לא על העיקר.
הוא לא ביטל את מרן — הוא בירר את גבולותיו.
וזה ההבדל בין פוסק לבין פוסק על פוסקים.

בינה מלאכותית והיפוכה.
 
אז ודאי אתה יודע שהבדל בין מהדורות זה לא "שמים וארץ", אלא בירור והעמקה.
צר לי להודיע לך שבמהדורות החדשות המון קטעים כפולים ומשולשים, ומעורבים בכל מיני עניינים לא קשורים
לדוגמא בהלכות קידוש 10 עמודים על פאה נכרית
בהלכות יום כיפור כמה עמודים על הכלל החדש (המצאה) שלא אומרים סב'ל נגד גדול הדור (הכוונה למרן הרב עובדיה כמובן, אך ורק)
כמה עמודים על קבלת הוראות מרן באמצע הלכות חנוכה, וכיו''ב כהנה רבות אין ספור
 
בינה מלאכותית והיפוכה.

נכון, ייתכן שטעיתי בניואנס. הבא"ח, כמו הב"ח, לא הלך שבי אחרי פסקי מרן בכל עניין. ההבדל הוא בגישה: הבא"ח ראה עצמו ממשיך מסורת פסיקה עצמאית, ולכן במקרים מסוימים חרג ללא עכבות מהשיטה של מרן. הב"ח, לעומת זאת, בירר את גבולות החיוב כלפי מרן מתוך עמדת יראת כבוד, גם כשחלק. כלומר, גם אם שניהם לא קיבלו באופן מוחלט—העקרון שמנחה אותם שונה
 
הבא"ח נטה מדברי מרן פעמים רבות אבל הוא לא קיבל את עקרון קבלת הוראות מרן כפסק מחייב, אלא ראה עצמו ממשיך פסיקה בבלית עצמאית. זו לא שאלה של מספר מקרים זו שאלה של שורש סמכות. לעומת זאת, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל העמיד את מרן הבית יוסף כסמכות מחייבת, וכל נטייה שלו נעשתה מתוך כללים ברורים: רוב הפוסקים, מנהג קדום, צורך ציבורי, ספק דאורייתא והכול מנומק, מבורר, ומיוסד.
זו מנין לך?? והרי הוא הוא שכתב בהדיא שקבלנו הוראות מרן.
אם יש לך קושיות על 'כללי נטייתו' אתה מוזמן להקשות, אבל לא להציג את הדברים באופן שלדעתו 'זה לא מחייב'.
מה עוד שגם סיסמא זו לא תגהה מזור, כי אם 'ישנה פסיקה בבלית עצמאית' הרי עליה תריק את כוס התימה, מי התיר לה להיות עצמאית, והרי כל חכמיה ורבניה מודים שקבלו הוראות מרן.
אלא על כרחך, שאין זו מוגדרת 'פסיקה עצמאית' אלא 'כללי הנטייה' שלה שונים מכלליו של הגרע"י.
וכללי נטייתה מנומקים ומוסברים לא פחות.
מי שמחוץ לשיטה
רואה את מרן כבסיס חשוב אך לא מחייב,
ונוטה ממנו לפי שיקול דעת אישי, גם בלי כלל ברור.
אז לדעתך הבא"ח היה מחוץ לשיטה?
למה?
אולי 'כללי הנטייה' שלו כוללים מקום שבו לא ניתן ליישב את מרן.
ואתה קורא לזה 'שיקול דעת אישי'.
וגם לדעתי לא יימצא שום מקרה בעולם שיבוא פוסק שקיבל הוראות מרן ויחלוק עליו מסברתו (שיקול דעת אישי) בלי להסתמך על פוסקים נוספים.
כך שאתה תצטרך להתאמץ להביא דוגמא ל'שיקול דעת אישי' שאינו 'עומד בכללים'.

ואגב, אם כבר, 'רוב הפוסקים' שאותם אתה כותב כ'כללי נטיה' המוסכמים על הגרע"י, הם אכן מוסכמים עליו?
או ש'קיבלנו הוראותיו אפילו לעומת מאה פוסקים' (לשון הבא"ח)?

סוף דבר:
הכל מודים שקבלנו הוראות מרן.
רוב ככל הפוסקים שאחרי מרן, המפורסמים ויוצרי ה'קבלה' של ההוראות בכל מקום אצל בני ספרד, היתה להם שיטה מסוימת אימתי יש לנטות מן הכלל של קבלת ההוראות.
גם להגרע"י יש שיטה מסוימת אימתי לנטות מן הכללים של קבלת ההוראות.
אם נפשך לומר שאלו חוץ לשיטה ואלו בתוכה, אמור.
אם תרצה לומר שאלו 'קיבלו את מרן לא כמחייב' וזה קיבלו 'כמחייב' אמור.
אבל יש ביניהם מחלוקת ברורה.
ויש לכל אחת מהדעות די השב על דברי זולתה.
ודבר זה דורש בירור נוקב (שאין לבוא אליו עם דעות קדומות או התלהבות נערית), לבחון כלל וכלל, נטיה ונטיה, ולראות האם כך היתה ההנהגה אצל רוב בני ספרד או לא.

ויש דברים שכבר הגרע"י היקל עלינו את המלאכה כשאמר בפה מלא שהוא חולק על רוב חכמי ספרד בזה.
והוא בענין קבלת הוראות האריז"ל שהבאתי למעלה.
אצל החיד"א וסיעתו זו נטיה בסיסית ומובנית במערך קבלת ההוראות, אצל הגרע"י זו טעות ואסור לעשות כן.
ומעתה מי הוא זה שיאמר לבא"ח 'מה שכתבת שקבלנו הוראות האריז"ל, אין זה אלא משום הפסיקה העצמאית שהיתה בארצך, אבל אני הולך בדרכו של מרן'?
והלא הכל מודים בדרכו של מרן.
אלא מחלוקת של מרן והאריז"ל, ולדעת החיד"א וסיעתו בטלה מחלוקת כי ברור להם שמרן היה חוזר בו.
לדעת הגרע"י אין זה ברור כלל (ואולי ברור להיפך) ואין להתחשב בדעת האריז"ל בזה.
ונמצא שמי שיאמר שזו מחלוקת של 'הבא"ח מול מרן'. הרי הוא טועה ומטעה ולא ידע בכללי ההלכה בין ימינו לשמאלו.
דומה הדבר בדיוק למי שימצא מקרים שהגרע"י נוקט נגד מרן משום שהוא סובר שאילו ראה מרן דברי פוסק פלוני היה חוזר בו, ויאמר כנגדו שזו מחלוקת של 'הגרע"י מול מרן'. הלא לשחוק יחשב.
 
כדוגמא ראו כאן:
 
הר' @חיים גולדברג
אולי תסביר לי למה אתה חושב שהר' מרדכי אליהו לא מקבל את תוקפו של מרן
הוא מקבל אותם בהחרגה אחת ''פסקי הבן איש חי'' בדיוק אבל בדיוק כמו הבן איש חי

לא הצלחתי להבין מכל המלל של כבודו תשובה ברורה
 
נכון, ייתכן שטעיתי בניואנס. הבא"ח, כמו הב"ח, לא הלך שבי אחרי פסקי מרן בכל עניין. ההבדל הוא בגישה: הבא"ח ראה עצמו ממשיך מסורת פסיקה עצמאית, ולכן במקרים מסוימים חרג ללא עכבות מהשיטה של מרן. הב"ח, לעומת זאת, בירר את גבולות החיוב כלפי מרן מתוך עמדת יראת כבוד, גם כשחלק. כלומר, גם אם שניהם לא קיבלו באופן מוחלט—העקרון שמנחה אותם שונה
מכיון שאני רואה כאן דברים שחייבים להבהרה כי יש כאן טעויות שלא יכולות להיות עולות על הדעת למי שלמד הלכה, אפילו נושא אחד בעיון כראוי, כמו שבת או נדה, יודע גם יודע דהב''ח עצמאי, אך מכבד את הבית יוסף ומנסה להבינו מקודם. אך יפסוק כהבנת עצמו לבסוף. ואילו הבא''ח ינסה להבין דעת הב''י ולהכריע כמותה, חוץ מסיבות מיוחדות. כל הדרך הזו, לשנות ולעוות דברים ברורים כשמש, לא ניתן אלא להאמר בפני מי שיודע מעט הלכה בעיון, וכל שכן הרבה, וד''ב.
 
מכיון שאני רואה כאן דברים שחייבים להבהרה כי יש כאן טעויות שלא יכולות להיות עולות על הדעת למי שלמד הלכה, אפילו נושא אחד בעיון כראוי, כמו שבת או נדה, יודע גם יודע דהב''ח עצמאי, אך מכבד את הבית יוסף ומנסה להבינו מקודם. אך יפסוק כהבנת עצמו לבסוף. ואילו הבא''ח ינסה להבין דעת הב''י ולהכריע כמותה, חוץ מסיבות מיוחדות. כל הדרך הזו, לשנות ולעוות דברים ברורים כשמש, לא ניתן אלא להאמר בפני מי שיודע מעט הלכה בעיון, וכל שכן הרבה, וד''ב.
איך הב"ח נכנס לכאן???
הדיבור היה על הבאח רבינו יוסף חיים
 
הרב @ידידיה תגובתי הייתה על זה.
נכון, ייתכן שטעיתי בניואנס. הבא"ח, כמו הב"ח, לא הלך שבי אחרי פסקי מרן בכל עניין. ההבדל הוא בגישה: הבא"ח ראה עצמו ממשיך מסורת פסיקה עצמאית, ולכן במקרים מסוימים חרג ללא עכבות מהשיטה של מרן. הב"ח, לעומת זאת, בירר את גבולות החיוב כלפי מרן מתוך עמדת יראת כבוד, גם כשחלק. כלומר, גם אם שניהם לא קיבלו באופן מוחלט—העקרון שמנחה אותם שונה
 
ראשי תחתית