הבא"ח נטה מדברי מרן פעמים רבות אבל הוא לא קיבל את עקרון קבלת הוראות מרן כפסק מחייב, אלא ראה עצמו ממשיך פסיקה בבלית עצמאית. זו לא שאלה של מספר מקרים זו שאלה של שורש סמכות. לעומת זאת, מרן הגר"ע יוסף זצ"ל העמיד את מרן הבית יוסף כסמכות מחייבת, וכל נטייה שלו נעשתה מתוך כללים ברורים: רוב הפוסקים, מנהג קדום, צורך ציבורי, ספק דאורייתא והכול מנומק, מבורר, ומיוסד.
זו מנין לך?? והרי הוא הוא שכתב בהדיא שקבלנו הוראות מרן.
אם יש לך קושיות על 'כללי נטייתו' אתה מוזמן להקשות, אבל לא להציג את הדברים באופן שלדעתו 'זה לא מחייב'.
מה עוד שגם סיסמא זו לא תגהה מזור, כי אם 'ישנה פסיקה בבלית עצמאית' הרי עליה תריק את כוס התימה, מי התיר לה להיות עצמאית, והרי כל חכמיה ורבניה מודים שקבלו הוראות מרן.
אלא על כרחך, שאין זו מוגדרת 'פסיקה עצמאית' אלא 'כללי הנטייה' שלה שונים מכלליו של הגרע"י.
וכללי נטייתה מנומקים ומוסברים לא פחות.
מי שמחוץ לשיטה
רואה את מרן כבסיס חשוב אך לא מחייב,
ונוטה ממנו לפי שיקול דעת אישי, גם בלי כלל ברור.
אז לדעתך הבא"ח היה מחוץ לשיטה?
למה?
אולי 'כללי הנטייה' שלו כוללים מקום שבו לא ניתן ליישב את מרן.
ואתה קורא לזה 'שיקול דעת אישי'.
וגם לדעתי לא יימצא שום מקרה בעולם שיבוא פוסק שקיבל הוראות מרן ויחלוק עליו מסברתו (שיקול דעת אישי) בלי להסתמך על פוסקים נוספים.
כך שאתה תצטרך להתאמץ להביא דוגמא ל'שיקול דעת אישי' שאינו 'עומד בכללים'.
ואגב, אם כבר, 'רוב הפוסקים' שאותם אתה כותב כ'כללי נטיה' המוסכמים על הגרע"י, הם אכן מוסכמים עליו?
או ש'קיבלנו הוראותיו אפילו לעומת מאה פוסקים' (לשון הבא"ח)?
סוף דבר:
הכל מודים שקבלנו הוראות מרן.
רוב ככל הפוסקים שאחרי מרן, המפורסמים ויוצרי ה'קבלה' של ההוראות בכל מקום אצל בני ספרד, היתה להם שיטה מסוימת אימתי יש לנטות מן הכלל של קבלת ההוראות.
גם להגרע"י יש שיטה מסוימת אימתי לנטות מן הכללים של קבלת ההוראות.
אם נפשך לומר שאלו חוץ לשיטה ואלו בתוכה, אמור.
אם תרצה לומר שאלו 'קיבלו את מרן לא כמחייב' וזה קיבלו 'כמחייב' אמור.
אבל יש ביניהם מחלוקת ברורה.
ויש לכל אחת מהדעות די השב על דברי זולתה.
ודבר זה דורש בירור נוקב (שאין לבוא אליו עם דעות קדומות או התלהבות נערית), לבחון כלל וכלל, נטיה ונטיה, ולראות האם כך היתה ההנהגה אצל רוב בני ספרד או לא.
ויש דברים שכבר הגרע"י היקל עלינו את המלאכה כשאמר בפה מלא שהוא חולק על רוב חכמי ספרד בזה.
והוא בענין קבלת הוראות האריז"ל שהבאתי למעלה.
אצל החיד"א וסיעתו זו נטיה בסיסית ומובנית במערך קבלת ההוראות, אצל הגרע"י זו טעות ואסור לעשות כן.
ומעתה מי הוא זה שיאמר לבא"ח 'מה שכתבת שקבלנו הוראות האריז"ל, אין זה אלא משום הפסיקה העצמאית שהיתה בארצך, אבל אני הולך בדרכו של מרן'?
והלא הכל מודים בדרכו של מרן.
אלא מחלוקת של מרן והאריז"ל, ולדעת החיד"א וסיעתו בטלה מחלוקת כי ברור להם שמרן היה חוזר בו.
לדעת הגרע"י אין זה ברור כלל (ואולי ברור להיפך) ואין להתחשב בדעת האריז"ל בזה.
ונמצא שמי שיאמר שזו מחלוקת של 'הבא"ח מול מרן'. הרי הוא טועה ומטעה ולא ידע בכללי ההלכה בין ימינו לשמאלו.
דומה הדבר בדיוק למי שימצא מקרים שהגרע"י נוקט נגד מרן משום שהוא סובר שאילו ראה מרן דברי פוסק פלוני היה חוזר בו, ויאמר כנגדו שזו מחלוקת של 'הגרע"י מול מרן'. הלא לשחוק יחשב.
