ספר כתר שם טוב (גאגין) מהימנותו והיחס אליו

[חיים גולדברג]

כל מה שאתה טוען גם הם טוענים.

כון, כולם טוענים לשמור על המסורת.
כולם אומרים "אנחנו הולכים בדרכו של מרן", "אנחנו נאמנים לשולחן ערוך", "גם אנחנו ממשיכים שיטה".
אבל ההבדל האמיתי לא נמצא בסיסמאות אלא בפרטים.
כי השאלה היא לא מה אתה אומר אלא איך אתה פוסק.
האם כשמרן והרמב"ם פוסקים שאין לברך, אתה פוסק כך או שאתה מביא דעה אחרת ומתעלם מהם?
האם כשיש שורת פוסקים ספרדים שמעידים על מנהג מסוים, אתה מציג את כולם — או רק את מה שמתאים לך?
האם אתה בונה פסיקה על שיקול דעת עצמאי או שאתה כופף את דעתך למסורת, גם כשזה לא נוח?
הנאמנות למרן נבחנת לא בכוונה אלא בכרעה.
לא במה שאתה טוען אלא במה שאתה מוכן לוותר עליו כדי להישאר נאמן לשיטה.
אז נכון, כולם אומרים "אנחנו שומרים על המסורת".
אבל רק מי שמוכן להציב את מרן מעל עצמו, גם כשזה דורש ענווה, גם כשזה דורש לוותר על חידוש, גם כשזה דורש להחביא את דעתך
רק הוא באמת ממשיך שיטה.
כי מסורת לא נמדדת ברטוריקה אלא בהכנעה.

 

[חיים גולדברג]

זה ההסבר שלו
שיערב

לאחרים יש הסברים אחרים, וגם להם שיערב

רק ההבדל, שלאחרים זה ע"פ אותם הפוסקים שהם המציאו את הכלל של קבלת הוראות מרן

ואילו אצלם זה החלטות עצמאיות מתי להחליט א ומתי ב.
וזו זכות לגיטימית

תבחר איזה צד יותר מחוור, והבוחר יבחר

נכון גם מרן נטה לעיתים מדבריו בשולחן ערוך אבל ההבדל הוא מהותי.
כי כל נטייה של מרן נעשתה מתוך שיטה ברורה על פי עקרונות שהניח בעצמו:
שיקול דעת מול שלושת עמודי ההוראה, הכרעה לפי רוב הפוסקים, או התחשבות במנהג קדום ומבוסס.
לעומת זאת, כשפוסק בן זמננו נוטה מדברי מרן בלי להיצמד לעקרונות הללו, אלא לפי מה שנראה לו "מעשי" או "ראוי" —\ זו כבר לא נטייה בתוך השיטה, אלא שבירת המסגרת.
ואתה כותב "גם לאחרים יש הסברים אחרים" אמת.
אבל ההבדל הוא שיש מי שפועל בתוך גבולות השיטה, ויש מי שקובע לעצמו מתי מרן מחייב ומתי לא.
וזה לא "שני צדדים לגיטימיים" אלא צד אחד שממשיך מסורת, וצד שני שמבקש לפרש אותה מחדש.
אז כן, "הבוחר יבחר" אבל שיידע מה הוא בוחר:
האם הוא בוחר שיטה עם גבולות, מסירה, ועקרונות,
או שהוא בוחר גישה שבה כל אחד נעשה מרן לעצמו.

 

[אלישמע]

כון, כולם טוענים לשמור על המסורת.
כולם אומרים "אנחנו הולכים בדרכו של מרן", "אנחנו נאמנים לשולחן ערוך", "גם אנחנו ממשיכים שיטה".
אבל ההבדל האמיתי לא נמצא בסיסמאות אלא בפרטים.
כי השאלה היא לא מה אתה אומר אלא איך אתה פוסק.
האם כשמרן והרמב"ם פוסקים שאין לברך, אתה פוסק כך או שאתה מביא דעה אחרת ומתעלם מהם?
האם כשיש שורת פוסקים ספרדים שמעידים על מנהג מסוים, אתה מציג את כולם — או רק את מה שמתאים לך?
האם אתה בונה פסיקה על שיקול דעת עצמאי או שאתה כופף את דעתך למסורת, גם כשזה לא נוח?
הנאמנות למרן נבחנת לא בכוונה אלא בכרעה.
לא במה שאתה טוען אלא במה שאתה מוכן לוותר עליו כדי להישאר נאמן לשיטה.
אז נכון, כולם אומרים "אנחנו שומרים על המסורת".
אבל רק מי שמוכן להציב את מרן מעל עצמו, גם כשזה דורש ענווה, גם כשזה דורש לוותר על חידוש, גם כשזה דורש להחביא את דעתך
רק הוא באמת ממשיך שיטה.
כי מסורת לא נמדדת ברטוריקה אלא בהכנעה.

זהו שלא,
אף אחד לא טוען שהוא נאמן למרן.
וכבר השיב לך @כאחד העם שהם מסתמכים על אותם פוסקים שלמדו אותנו שקבלנו הו' מרן,
להם הם נאמנים, למסורת של צורת קבלת ההוראות מקדמת דנא, (לפני חכם עובדיה והרב יצחק).

 

[ידידיה]

כון, כולם טוענים לשמור על המסורת.
כולם אומרים "אנחנו הולכים בדרכו של מרן", "אנחנו נאמנים לשולחן ערוך", "גם אנחנו ממשיכים שיטה".
אבל ההבדל האמיתי לא נמצא בסיסמאות אלא בפרטים.
כי השאלה היא לא מה אתה אומר אלא איך אתה פוסק.
האם כשמרן והרמב"ם פוסקים שאין לברך, אתה פוסק כך או שאתה מביא דעה אחרת ומתעלם מהם?
האם כשיש שורת פוסקים ספרדים שמעידים על מנהג מסוים, אתה מציג את כולם — או רק את מה שמתאים לך?
האם אתה בונה פסיקה על שיקול דעת עצמאי או שאתה כופף את דעתך למסורת, גם כשזה לא נוח?
הנאמנות למרן נבחנת לא בכוונה אלא בכרעה.
לא במה שאתה טוען אלא במה שאתה מוכן לוותר עליו כדי להישאר נאמן לשיטה.
אז נכון, כולם אומרים "אנחנו שומרים על המסורת".
אבל רק מי שמוכן להציב את מרן מעל עצמו, גם כשזה דורש ענווה, גם כשזה דורש לוותר על חידוש, גם כשזה דורש להחביא את דעתך
רק הוא באמת ממשיך שיטה.
כי מסורת לא נמדדת ברטוריקה אלא בהכנעה.

רבי חיים פלאג'י עומד בקריטריונים שלך כשומר המסורת?

 

[חיים גולדברג]

זהו שלא,
אף אחד לא טוען שהוא נאמן למרן.
וכבר השיב לך @כאחד העם שהם מסתמכים על אותם פוסקים שלמדו אותנו שקבלנו הו' מרן,
להם הם נאמנים, למסורת של צורת קבלת ההוראות מקדמת דנא, (לפני חכם עובדיה והרב יצחק).

אז בעצם אתה מודה בפה מלא לא נאמנות למרן, אלא נאמנות ל"מסורת שלפניו", כפי שאתם מפרשים אותה.
אבל כאן בדיוק טמונה ההחמצה:
כי אותם פוסקים שאתם מצטטים החיד"א, מהר"י עייאש, ר' חיים פלאג'י, השדי חמד לא הציבו את עצמם כמקור סמכות עצמאי, אלא כעדים נאמנים לכך שהוראות מרן התקבלו בכלל קהילות הספרדים.
הם לא באו לומר "אנחנו קובעים מתי מרן מחייב ומתי לא", אלא להיפך הם באו לחזק את עקרון הקבלה, לא לפרק אותו.
אז אם אתם באמת נאמנים להם
אל תשתמשו בהם כדי לעקוף את מרן, אלא כדי להעמיק את ההכרה בסמכותו.
וכשאתם אומרים "לפני חכם עובדיה והרב יצחק"
אתם שוכחים שמרן הבית יוסף עצמו הוא שקבע את כללי ההכרעה,
ושחכם עובדיה והרב יצחק לא חידשו שיטה, אלא החזירו עטרה ליושנה.
אז כן, אפשר לבחור להעמיד את האחרונים כתחליף למרן,
אבל זו לא מסורת זו מהפכה במסווה של שימור.
ומי שבוחר בכך שיקרא לילד בשמו.
אל יאמר "אני ממשיך את המסורת", אלא "אני בונה שיטה חדשה".
ואז נוכל לדון באמת לא על טקסטים, אלא על יושרה.

 

[עת שערי רצון]

מי אמר שיש 'מעליותא' ללכת 100% כמ מרן, ולא 95% ?!
מי קובע מה זה 'פסיקה לפי מרן' ?!
לשם דוגמא: הגר''י מציג בישעוריו ''''קושיא עצומה'''' ונשאר בצ''ע כמובן (או דוחה אותו) על הבא''ח שכתב מצ''א ללכת כמו מרן, ומאידך פוסק נגד מרן,
בעוד שכל ילד בן 8 יבין שכנראה הבן איש חי הבין אחרת את הגישה למרן...

 

[אלישמע]

אז בעצם אתה מודה בפה מלא לא נאמנות למרן, אלא נאמנות ל"מסורת שלפניו", כפי שאתם מפרשים אותה.
אבל כאן בדיוק טמונה ההחמצה:
כי אותם פוסקים שאתם מצטטים החיד"א, מהר"י עייאש, ר' חיים פלאג'י, השדי חמד לא הציבו את עצמם כמקור סמכות עצמאי, אלא כעדים נאמנים לכך שהוראות מרן התקבלו בכלל קהילות הספרדים.
הם לא באו לומר "אנחנו קובעים מתי מרן מחייב ומתי לא", אלא להיפך הם באו לחזק את עקרון הקבלה, לא לפרק אותו.
אז אם אתם באמת נאמנים להם
אל תשתמשו בהם כדי לעקוף את מרן, אלא כדי להעמיק את ההכרה בסמכותו.
וכשאתם אומרים "לפני חכם עובדיה והרב יצחק"
אתם שוכחים שמרן הבית יוסף עצמו הוא שקבע את כללי ההכרעה,
ושחכם עובדיה והרב יצחק לא חידשו שיטה, אלא החזירו עטרה ליושנה.
אז כן, אפשר לבחור להעמיד את האחרונים כתחליף למרן,
אבל זו לא מסורת זו מהפכה במסווה של שימור.
ומי שבוחר בכך שיקרא לילד בשמו.
אל יאמר "אני ממשיך את המסורת", אלא "אני בונה שיטה חדשה".
ואז נוכל לדון באמת לא על טקסטים, אלא על יושרה.

אני נאמן לאלו שלימדו אותי שקבלנו הוראות מרן,
מה שהם קבלו קבלתי, ומה שהם למדו אותי שלא לקבל, לא אקבל.
מה חשבת מעיקרא ? שמה שמברכים הנותן ליעף כח זה מצד נאמנות למרן ?
זה נאמנות לאלו שלמדו אותנו שבזה לא לעשות כמרן. וכן בכולם.

 

[חיים גולדברג]

רבי חיים פלאג'י עומד בקריטריונים שלך כשומר המסורת?

רבי חיים פלאג'י ודאי עומד בקריטריונים של שומר מסורת.
הוא לא חידש שיטה ולא עקף את מרן, אלא בירר את דבריו והכריע בתוך גבולות ההלכה הספרדית.
כשהוא נטה זה היה בגלל מנהג קדום או צורך ציבורי, ותמיד מתוך אחריות למסורת.
הוא לא ראה עצמו כמקור עצמאי אלא כשליח של שיטה.
מי שמשתמש בו כדי לעקוף את מרן לא ממשיך אותו, אלא מנתק אותו מהקשרו.
זו לא דרכו של רבי חיים זו דרכו של מי שמחפש לעצמו היתר.

 

[כאחד העם]

אם כשמרן והרמב"ם פוסקים שאין לברך, אתה פוסק כך או שאתה מביא דעה אחרת ומתעלם מהם?

אין אחד שלא מביא את מרן
מביאים, אך מוסיפים דהמנהג דלא כוותיה

האם כשיש שורת פוסקים ספרדים שמעידים על מנהג מסוים, אתה מציג את כולם — או רק את מה שמתאים לך?

הדדי
כמו שהצד השני מעלים את המקורות שיש לצדדים אחרים, ואתה מוצא את המקורות בספרים של הר' סופר או הרב ניסן ועוד, ולא בספרי ר' עובדיה ובנו,

האם אתה בונה פסיקה על שיקול דעת עצמאי או שאתה כופף את דעתך למסורת, גם כשזה לא נוח?

הוא אשר אמרתי, אנו כפופים למסורת של מי שאמר שיש לנו קבלת הוראות מרן, ויש כאלה שלא כפופים אלא משחקים וזזים איך שמסתדר להם

אבל רק מי שמוכן להציב את מרן מעל עצמו, גם כשזה דורש ענווה, גם כשזה דורש לוותר על חידוש,

אין אף אחד שמוותר על חידוש, ואוי ואבוי אם נוותר על חידושים
כל אחד מחדש ומבסס את שיטתו ע"פ הפוסקים

 

[חיים גולדברג]

אני נאמן לאלו שלימדו אותי שקבלנו הוראות מרן,
מה שהם קבלו קבלתי, ומה שהם למדו אותי שלא לקבל, לא אקבל.
מה חשבת מעיקרא ? שמה שמברכים הנותן ליעף כח זה מצד נאמנות למרן ?
זה נאמנות לאלו שלמדו אותנו שבזה לא לעשות כמרן. וכן בכולם.

פה שאתה כותב שאתה נאמן לאלו שלימדו אותך.
אבל השאלה היא לא למי אתה נאמן אלא למה אתה נאמן.
כי אם אותם שלימדו אותך אמרו "קיבלנו הוראות מרן", אבל בפועל בכל מקום שנוח חולקים עליו — אז זו לא קבלה, זו סיסמה.
קבלת הוראות מרן זה לא מה שאומרים זה מה שפוסקים.
ומי שבכל פעם שמרן לא מתאים לו מוצא פתח לעקוף אותו בשם "המסורת" — לא ממשיך את מרן, אלא מחליף אותו.
אז כן, אפשר לומר "כך קיבלתי"
אבל אם מה שקיבלת סותר את מה שמרן כתב, ואת מה שהחיד"א, השדי חמד ורבי חיים פלאג'י העידו עליו
אז אולי לא קיבלת מסורת, אלא שבר של מסורת.

 

[אלישמע]

פה שאתה כותב שאתה נאמן לאלו שלימדו אותך.
אבל השאלה היא לא למי אתה נאמן אלא למה אתה נאמן.
כי אם אותם שלימדו אותך אמרו "קיבלנו הוראות מרן", אבל בפועל בכל מקום שנוח חולקים עליו — אז זו לא קבלה, זו סיסמה.
קבלת הוראות מרן זה לא מה שאומרים זה מה שפוסקים.
...

נכון, אז אם החיד"א שלימד אותי שבכלל קבלנו הוראות מרן, מלמד אותי ג"כ שהרבה פעמים לא לעשות כמרן, אז למי אהיה נאמן ?

 

[כאחד העם]

כי אם אותם שלימדו אותך אמרו "קיבלנו הוראות מרן", אבל בפועל בכל מקום שנוח חולקים עליו — אז זו לא קבלה, זו סיסמה.
קבלת הוראות מרן זה לא מה שאומרים זה מה שפוסקים.

אבל צריך להתחיל מ- א

מי אמר שקיבלנו הרואות מרן?
מי המציא את זה?

ואז להתקדם לשלב ב'

אתה מתחיל מהאמצע, וגם נשאר שם, לא התקדמת מאום

 

[ידידיה]

רבי חיים פלאג'י ודאי עומד בקריטריונים של שומר מסורת.
הוא לא חידש שיטה ולא עקף את מרן, אלא בירר את דבריו והכריע בתוך גבולות ההלכה הספרדית.
כשהוא נטה זה היה בגלל מנהג קדום או צורך ציבורי, ותמיד מתוך אחריות למסורת.
הוא לא ראה עצמו כמקור עצמאי אלא כשליח של שיטה.
מי שמשתמש בו כדי לעקוף את מרן לא ממשיך אותו, אלא מנתק אותו מהקשרו.
זו לא דרכו של רבי חיים זו דרכו של מי שמחפש לעצמו היתר.

אפילו שהוא כתב לברך אחרי ההדלקה, והתיר לנשים לברך על הלולב?

 

[ידידיה]

הוא לא ראה עצמו כמקור עצמאי

מי כן?

 

[חיים גולדברג]

נכון, אז אם החיד"א שלימד אותי שבכלל קבלנו הוראות מרן, מלמד אותי ג"כ שהרבה פעמים לא לעשות כמרן, אז למי אהיה נאמן ?

שואל אתה: אם החיד"א הוא שלימד אותנו שקיבלנו הוראות מרן, והוא עצמו מלמד שלא תמיד עושים כמרן — למי אהיה נאמן?
והתשובה: דווקא לחיד"א. אבל לחיד"א השלם, לא לחיד"א מקוטע.
כי החיד"א לא בא לומר ש"מרן מחייב כשנוח", אלא להיפך — הוא העמיד את מרן כעמוד ההוראה, והוסיף כללים מתי ניתן לנטות ממנו:
כאשר יש מנהג קדום ברור, או דעת רוב הפוסקים נגדו, או צורך ציבורי גדול.
אבל הוא מעולם לא אמר שכל פוסק יכול להחליט מתי מרן מחייב ומתי לא זו לא שיטה, זו אנרכיה.
ולכן, נאמנות לחיד"א איננה נאמנות לחריגים, אלא לשיטה שהוא עצמו בירר.
ומי שלוקח את החריגים ומעמיד אותם ככלל לא נאמן לחיד"א, אלא משתמש בו.
אז כן, תהיה נאמן לחיד"א
אבל תזכור שהוא עצמו היה נאמן למרן,
והוא לא בנה פסיקה על תחושות, אלא על כללים.
ומי שמבקש ללכת בדרכו
לא שואל "למי אהיה נאמן", אלא "איך אהיה נאמן באמת".

 

[חיים גולדברג]

אפילו שהוא כתב לברך אחרי ההדלקה, והתיר לנשים לברך על הלולב?

ודאי שרבי חיים פלאג'י כתב מה שכתב אבל השאלה היא איך הוא כתב, למה הוא כתב, ובאיזה הקשר.
כשהוא התיר לנשים לברך על הלולב, או כתב לברך אחרי ההדלקה, הוא לא בא לעקור את מרן, אלא לברר את שיטתו לאור המנהג הרווח בזמנו ובמקומו.
הוא לא אמר "מרן טעה", אלא "כך נהגו רבותינו, ויש לזה על מה לסמוך".
זו לא פסיקה עצמאית זו בירור בתוך גבולות המסורת.
אבל מי שלוקח את דבריו כדי לומר "הנה, גם רבי חיים חלק על מרן, אז גם אני יכול"
לא ממשיך את רבי חיים, אלא משתמש בו כדי להצדיק פסיקה עצמאית שאין לה שורש בשיטה.
רבי חיים לא היה פוסק שמחפש קולא הוא היה פוסק שמחפש אחריות.
ומי שמצטט אותו בלי להבין את גבולות שיטתו לא מצטט, אלא מנתק.

 

[ידידיה]

והוא לא בנה פסיקה על תחושות,

מי הוא זה שכן בנה על תחושות?

 

[כאחד העם]

שואל אתה: אם החיד"א הוא שלימד אותנו שקיבלנו הוראות מרן, והוא עצמו מלמד שלא תמיד עושים כמרן — למי אהיה נאמן?
והתשובה: דווקא לחיד"א. אבל לחיד"א השלם, לא לחיד"א מקוטע.

ברור שלחיד"א השלם
ולכן החיד"א כתב שלא קיבלנו הוראות מרן בדיני איסור והיתר
ולכן החיד"א הביא את המנהג בפשטות שלהדליק ולאחמ"כ יברכו
וכן סבר שנשים יכולות לברך על מצוות עשה שהז"ג
ועוד רבות רבות הדוגמאות

זה חיד"א השלם, אבל אתה עושה מה שנוח לך מהחיד"א

 

[אלישמע]

שואל אתה: אם החיד"א הוא שלימד אותנו שקיבלנו הוראות מרן, והוא עצמו מלמד שלא תמיד עושים כמרן — למי אהיה נאמן?
והתשובה: דווקא לחיד"א. אבל לחיד"א השלם, לא לחיד"א מקוטע.
כי החיד"א לא בא לומר ש"מרן מחייב כשנוח", אלא להיפך — הוא העמיד את מרן כעמוד ההוראה, והוסיף כללים מתי ניתן לנטות ממנו:
כאשר יש מנהג קדום ברור, או דעת רוב הפוסקים נגדו, או צורך ציבורי גדול.
אבל הוא מעולם לא אמר שכל פוסק יכול להחליט מתי מרן מחייב ומתי לא זו לא שיטה, זו אנרכיה.
ולכן, נאמנות לחיד"א איננה נאמנות לחריגים, אלא לשיטה שהוא עצמו בירר.
ומי שלוקח את החריגים ומעמיד אותם ככלל לא נאמן לחיד"א, אלא משתמש בו.
אז כן, תהיה נאמן לחיד"א
אבל תזכור שהוא עצמו היה נאמן למרן,
והוא לא בנה פסיקה על תחושות, אלא על כללים.
ומי שמבקש ללכת בדרכו
לא שואל "למי אהיה נאמן", אלא "איך אהיה נאמן באמת".

זו פרשנות שלך בהחיד"א, לי יש פרשנות אחרת.

 

[חיים גולדברג]

ברור שלחיד"א השלם
ולכן החיד"א כתב שלא קיבלנו הוראות מרן בדיני איסור והיתר
ולכן החיד"א הביא את המנהג בפשטות שלהדליק ולאחמ"כ יברכו
וכן סבר שנשים יכולות לברך על מצוות עשה שהז"ג
ועוד רבות רבות הדוגמאות

זה חיד"א השלם, אבל אתה עושה מה שנוח לך מהחיד"א

פה שאתה מבקש את החיד״א השלם כי באמת כך צריך ללמוד לא לצטט חצאים, לא להוציא דברים מהקשרם, אלא להבין שיטה שלמה.
אבל אם כבר חיד״א שלם אז בוא נלמד אותו בשלמותו, לא רק כשזה נוח.
החיד״א כותב במפורש בברכי יוסף (יו״ד סימן רמב) שקיבלנו הוראות מרן גם בדיני איסור והיתר, אלא שבמקומות שיש מנהג קדום ברור — הולכים אחר המנהג. הוא לא כתב שלא קיבלנו את מרן אלא שיש יוצאים מן הכלל, והם מוגבלים ומוגדרים.
גם לגבי הדלקת נרות וברכת נשים החיד״א לא בא לעקור את מרן, אלא לתעד מנהג שהיה רווח בזמנו, ולברר אם יש לו על מה לסמוך.
הוא לא כתב "כך צריך לעשות", אלא "כך נהגו", ויש בזה צדדים.
זו לא פסיקה נגד מרן זו עדות על מציאות, ובירור אם היא עומדת בכללי הפסיקה.
אז כן החיד״א השלם הוא פוסק שמעמיד את מרן כעמוד ההוראה,
ומברר את דבריו מתוך יראת שמים, לא מתוך מגמה.
ומי שלוקח את החריגים והופך אותם לכללים לא לומד את החיד״א, אלא מנצל אותו.
אז אם אתה באמת רוצה את החיד״א השלם
תלמד גם את המקומות שבהם הוא כותב שאין לחלוק על מרן,
ותראה שהוא עצמו לא ראה את עצמו כמקור עצמאי, אלא כשליח של שיטה.
וזה ההבדל בין מי שממשיך מסורת למי שמחפש לעצמו היתר.