לחצו כאן – תרומה לשמואל

ספר בית הבחירה למאירי, ומחברו

מעתיק מ"ש בענין זה בספר יד חיים ח"ב סי' ז אות ב [נדפס בשנת תשע"ה]

השגות המהרש"ל על המגדל עוז

ב. והנה מאחר שכוונתו הייתה ליישב דעת הרמב"ם, השיגו עליו, ובפרט האריך הרחיב בזה מהרש"ל בלשון מדברת גדולות, ובהקדמתו לים של של שלמה על בבא קמא אחר שתקף בחריפות את רבינו הרמב"ם על שלא הראה מקורותיו, כתב, וכמה פעמים השיג עליו הראב"ד בדברים נכוחים לעין כל, בדבר הנראה לעינים. והמגיד משנה כתב בעצמו שהוא טעות סופר, או הודה ולא בוש. והמגדול עוז כתב, תמה אני אם יצא ההשגה מפי הראב"ד. וכתב דבריו כמצליף, ומקלקל ומעות הדברים בלי טעם וריח, ועובר בבל תשחית הדיו. כאשר כתבתי עליו בפרק החובל (סי' ט), ובכמה מקומות. ע"כ.

וכוונתו להשיג על מ"ש המגדל עוז (פרק ב מהל' חובל ומזיק הל' יט) בזה"ל: כתב הראב"ד ז"ל וכו'. ואני אומר תמה אני אם יצא דבר זה מפיו, שהרי דברי הרמב"ם מפורשים בפרק החובל וכו'. אלא ודאי אחד מן התלמידים אמרה ותלה אותה באילן גדול. ע"כ.

ומהרש"ל בים של שלמה (פרק החובל סי' ט) גם הוא כתב לתמוה על הרמב"ם בזה, וכדברי הראב"ד, אך שוב הביא דברי המגדל עוז (והייתה לו גירסא אחרת בדברי המגדל עוז ממה שלפנינו), וזת"ד: והמגדול עוז כתב, תמה אני אם יצא הדבר מפי הראב"ד וכו'. עד וטוב היה לו השתיקה וכו'. עכ"ל. והנה מרוב שיבושיו לא כתבתיו, ושריה ליה מאריה, אף שהיה חכם ותלמודי בודאי, אבל מי שמעיין ברוב דבריו ובפלפולו ומעיין אחר כך בשמעתא יהיו דברים זרים ומבולבלים ואינם מתוקנים. ומה נאה למגיד משנה שאינו נושא פנים לעולם, כי לפעמים הוא מכריע גם כן כהראב"ד. מה שאין כן המגדל עוז שלעולם הוא מסכים עם הרמב"ם. ואלמלא היה מישבו החרשתי. אבל לכתוב לשונות גדולות, תמה אני אם יצא מפי הראב"ד וכו', וטוב היה לו השתיקה וכו', קשה בעיני. ולא אוכל להתאפק מה שעשה עוד, כי בהלכות נערה בתולה (פ"א ה"ח) על מ"ש הראב"ד להשיג על הרמב"ם כי בגמרא איתא להדיא וכו', כתב על זה, וגמרא זו איני יודע. ע"כ. והיא גמרא מפורשת וכו'. וכן תמצא בכמה מקומות בלי מספר. וכל הקוראים בו מבלי שמורגלים בו ויודעים מקור מצבו, יסתמרו שערות ראשם מהירוסו ומבלבולו. אבל תודה לה' כבר אני יודע אופני מרכבתו באיך ומה יתנהג, עד שאין אני מתמיה עוד בעיונו כי כך דרכו, ובודאי כבר נתן עליו הדין בחיבורו. ועליו אני אומר וטוב היה לו השתיקה, ולא להחסיד הראב"ד ז"ל, כי כל הפוסל במומו פסול. על כן אין לסמוך על הכרעתו בשום אופן אם לא שמביא ראיות עצומות, ואז נסמוך על הראיות ולא עליו. עכת"ד.

ובים של שלמה גיטין (פ"ב סוף סי' לז) כתב, והמגדל עוז כתב על כל דבריו שתלמוד ערוך הוא. וכבר ידוע דרכו המשתבש. ע"כ.

ובים של שלמה בבא קמא (פ"ט סוף סי' כז) כתב, והמגדל עוז רצה ליישבו בדברים שאין בהם טעם וריח. ראה מה שכתב בסוף דבריו שאם וכו'. ראה איך הבין ועיין וכו'. וכבר כתבתי בפרק החובל שכך דרכו ברוב המקומות, ואין לסמוך עליו. ע"כ.

ועוד שם להלן (ס"ס נט) כתב, ורצה המגיד משנה ליישבו בשינוי דחיקה, על כן לא כתבתיהו, ואמר שהוא עצמו כתב עליו וצ"ע. ויישר כוחו שמודה. ולא כמגדל עוז שכתב שההשגה לא יצאה מפי הראב"ד, ומאריך בדברים באין שכל. ואפילו רמיזת תבונה לא השגתי מדבריו. וכבר כתבתי דרכו בפרק החובל. ע"כ.

ובים של שלמה יבמות (פרק ו סוף סי' יא) כתב, ואל תשגיח בדברי המגדול עוז, הלא כבר גליתי דרכו בפרק החובל. ע"כ. ובפרק קמא דכתובות (סי' כד) כתב, ואל תשגיח בדברי המגדול עוז שרצה ליישבו, ולא ראה באור השכל, כמו שכתבתי עליו בהחובל. ע"כ.

ובים של שלמה יבמות (פ"ד סוף סי' ה) כתב, ואל תשגיח במגדול עוז (פי"א מהא"ב ה"י) שרצה לישב הרמב"ם, וכתב שאדרבה הוא סבר ומפרש כדעת ר"י והרמב"ן. ומה אעשה שכך דרכו, שהלשון מדבר וליבו אין עמו, כאשר כתבתי בפרק החובל ויתר מקומות שאין לסמוך עליו. ע"כ.

והניף ידו שניה בים של שלמה יבמות (פרק ו סי' כ) וז"ל: ומה אעשה עם המשובש בעל מגדול עוז שכתב שאף רש"י כיון לפירושו, והוא ממש היפך פירושו. ע"כ.

וכן כתב עוד שם (פרק ח דיבמות סי' יח), והמגדל עוז כתב וכו'. ושרי ליה מאריה שסבר וכו'. עוד כתב המגדל עוז שיש לו ראיה מן הסוגיא, אלא שאין לו חפץ להאריך כי ברור הוא. ואני אומר, מאחר שהנגלות כך [ר"ל כי כבר תפס עליו מהרש"ל שם על ראיותיו], הנסתרות על אחת כמה וכמה. ומכל מקום אבא לגלות את דבריו, שהוא סובר שיש לו ראיה מהתם דפריך וכו'. ואין זה ראייה כלל וכו'. וכן השיגו [על הרמב"ם] הראב"ד והרשב"א והטור. והמגדל עוז (פט"ז מהל' איסורי ביאה ה"ב) כתב, שתמה אם יצא הדברים מפי הראב"ד. ואל תשגיח ביה כל עיקר, כי כן דרכו כאשר כתבתי בפרק החובל. ע"כ.

ובכתובות (פ"ג סי' ז) ד"ה והרמב"ם, כתב, ואל תשגיח במה שרצה בעל מגדול עוז ליישבו ואמר שפסק כרבי מאיר, כי לא ראה באור השכל. ע"כ.

ובבבא קמא (פ"ב ס"ס כא) כתב, והמגדל עוז רצה ליישבו וצלל במים אדירים. וחרס בידו העלה כדרכו בפרק החובל. ע"כ. וכן כתב עוד (בפרק ה דבבא קמא סימן מד) וז"ל: כתב המגדל עוז (פי"ב מהל' נזקי ממון הט"ז) שאינו מאמין שיצא ההשגה מפי הראב"ד, כי מ"ש הרמב"ם וכו'. והאריך מאד בדברים שאין בהן ריח וטעם, כי איך יתכן דבריו וכו'. ע"כ.

ובים של שלמה (פ"ו דב"ק סי' כד) ד"ה והמגדול, כתב, והמגדל עוז כתב שהשגה זו לא יצאה מפי הראב"ד. והאריך בדברים שאין בהן טעם וכו'. ע"כ.

ועוד כתב בבבא קמא (פ"ח סוף סי' לז), והמגדול עוז האריך בפלפול ליישבו בדברים שאין בהם ממש. ע"כ.

דברי החיד"א כי מרן הבית יוסף נשתמט מלהביא מדברי המגדל עוז

ומרן החיד"א בספר שם הגדולים ח"ב (מע' מ אות לה) אחר שרמז בקיצור לדברי מהרש"ל, כתב, ובא וראה קדושת מרן הבית יוסף שאינו מזכירו להמגדל עוז אלא לאיזה צורך לבקיאות או למה שמביא לתשובה לחכמי לוניל וכיוצא בזה. ע"ש. וכוונתו ז"ל כי מרן ז"ל נזהר בלשונו שלא להשיג על דברי המגדל עוז, אלא משתמט מלהזכיר מדבריו.

מדברי מרן הבית יוסף על המגדל עוז

וקצת יש להעיר עליו שהיה לו להעיר ממ"ש מרן הבית יוסף גופיה על המגדל עוז בכמה מקומות, כי הנה מרן בבית יוסף א"ח (סי' יא ס"ב) כתב, ובעל מגדל עוז כתב שהרמב"ם סובר וכו'. נראה שהוא מפרש שמה שהשיב הרמב"ם וכו'. ואין זה במשמע דברי הרמב"ם, דאם כן למה הוצרך לומר וכו'. ע"כ. וכן הוא בכסף משנה (פ"א מהל' ציצית ה"י). ע"ש. ובכסף משנה (פ"ג מהל' שקלים ה"ד) כתב, בעל מגדל עוז נתן טעם לדברי רבינו ואינו מספיק. וצ"ע. ע"כ.

ומרן בבית יוסף יו"ד (סוף סי' רד) כתב, ובעל מגדל עוז ירד להציל והעתיק לשון הגמרא לומר שפסק הרמב"ם ז"ל מבואר בגמרא. והדבר ברור לכל מעיין דבעל מגדל עוז שותא דמרן הראב"ד ז"ל לא גמר, ודבריו לא יועילו ולא יצילו. ע"כ. ובבית יוסף אה"ע (סוף סי' קכג) כתב, ובעל מגדל עוז כתב דאיתנהו בפרק מי שאחזו, ואני חיפשתי כל הפרק בבבלי ובירושלמי וגם בתוספתא בדקתי כל הגמרא ולא מצאתי. ע"כ. וכן הוא בכסף משנה (ספ"ג מהל' גירושין). ע"ש.

ובבית יוסף יו"ד (סי' רכ סי"ח) כתב, ובעל מגדל עוז כתב שספר מוטעה בא לידי הראב"ד, ואילו באה לידו הנוסחא הנכונה וכו', לא היה משיגו. וכתב כן לפי שחשב שלא היה משיגו הראב"ד אלא על סוף דבריו ולא על תחילתן. והדבר ברור שאם היה מבין בעל מגדל עוז דברי הראב"ד לא היה כותב כן, כי דבר פשוט הוא שעל תחילת דבריו הוא משיגו. ע"כ. ובבית יוסף יו"ד (סי' רלו ס"ד) כתב, ובעל מגדל עוז כתב וכו', שהושג הרמב"ם על שהשמיטה. ותירץ הכי, דטעמא דהרמב"ם משום דבירושלמי פליגי עליה דעולא. ודבריו אינם מכוונים, שהרי הרמב"ם פסקה בהדיא להא דעולא. ע"כ.

ובכסף משנה (פ"א מהל' ביאת המקדש ה"י) כתב, ותירץ במגדל עוז וכו'. ואינו נראה שהרי בגמרא אמרו וכו'. ע"כ. ובכסף משנה (פ"ד מהל' איסורי מזבח הט"ו) כתב, ובעל מגדל עוז וכו'. ופירושו דחוק הוא ביותר. ודו"ק.

ואחר זמן ראיתי למהר"ר הגרי"ח סופר שליט"א בספר שובי השולמית ח"ד (סימן יב עמוד ק) בהערה, שכבר קדם ורמז לחלק מדברי מרן הבית יוסף הנ"ל, והוסיף עוד מ"ש בכסף משנה (פ"ז מהל' מעשר שני ה"ה) וז"ל: כתב מגדל עוז שיש ללמוד כן מדתניא וכו'. ואי מהא לא איריא וכו', אבל הטעם וכו'. ע"כ. ובכסף משנה (פ"א מהל' ביאת המקדש ה"י) כתב, כתב בהשגות וכו', ותירץ במגדל עוז וכו'. ואינו נראה, כי בגמרא וכו'. ולכן נ"ל שרבינו [הרמב"ם] מפרש וכו'. ע"כ.

דברי הש"ך על המגדל עוז

גם הש"ך חו"מ (סי' לו סק"ו) כתב וז"ל: אני עיינתי במגדל עוז וראיתי שכותב ומבלבל כדרכו, וכל סתירותיו אדרבה ראיות הם לדברי הראב"ד. ותמהני על מהר"ם אלשקר שמביא ראיה מבעל מגדל עוז, הלא ידוע דרכו של הבעל מגדל עוז שמהפך תמיד דברי אלהים חיים, ואיך לא נתן לב בכאן לראות אם צדקו דבריו טרם שיכתוב שסתר השגת הראב"ד. ע"כ.

וכן ראיתי לו עוד בחושן משפט (סי' מא סוף ס"ק יט) שכתב, ומה שכתב המגדל עוז שם שדברי הרמב"ם הם ש"ס וכו', כבר ידוע שהוא כותב בלי עיון והשגחה כלל ומקלקל דבריו שלא במשפט. ע"כ.

ושו"ר בש"ך (סי' פח סוף ס"ק לה) שכתב, גם מה שכתב המגדל עוז (פ"א מהלכות טוען ונטען ה"ח), על השגת הראב"ד וז"ל. ואני אומר זה לא יצא מפיו שהרי דין זה כתבו הרי"ף וכו'. הוא מקלקל השורה כדרכו ברוב המקומות, שהרי לא כתב הרי"ף שם רק וכו', ואינו ענין לדין זה כלל. ע"כ.

ובש"ך יו"ד (סי' קי סק"ב) כתב, ודלא כבעל מגדול עוז שכתב שם דברים מעורבבים בלא טעם. ע"ש.

ונראה ברור כי הש"ך נמשך בזה אחר דברי מהרש"ל. ושו"ר בש"ך (סי' שו סוף סק"ו) שהביא דברי מהרש"ל (פ"ט דבבא קמא סוף סי' כז) הנ"ל, וסיים בזה"ל: ואני אומר שאף שכך דרכו של המגדל עוז ברוב המקומות, מכל מקום בזה אף שקרוב הדבר שלא כיוון האמת, מכל מקום אין השגה עליו, כי אולי כוון למה שכתבתי וכו'. ע"כ. וזכורני שכן כתב עוד הש"ך בהלכות השבת אבידה, וכעת קשה עלי החיפוש.

ומהרלב"ח בתשו' (סי' נג) כתב, ועל זה תראה איך בעל מגדל עוז לא הבין ההשגה כלל. ע"כ.

דברי הרדב"ז על בעל המגדל עוז

והרדב"ז בתשובה ח"ה (סי' ערה) על מה שכתב השואל להעיר על בעל מגדל עוז שלא ירד לסוף דעתו של הראב"ד ז"ל. השיב: כבר כתבתי למעלה שלא משכנתי נפשי לתרץ דברי בעל מגדל עוז, דכהנה רבות עמו. ע"כ. וע"ע שם בתשו' הרדב"ז (ריש סי' קסב) שכתב, שאלת ממני ידיד נפשי לבאר לך הלכות הרב ז"ל וכו'. ומה שכתב בעל מגדל עוז לתרץ השגות הראב"ד ז"ל לא יספיק לך, כי אין דבריו מתיישבים בקצת מקומות, ולעשות רצונך וכו'. ע"כ.

ובאמת כי הרדב"ז בכמה דוכתי העיר על המגדל עוז שלא ירד לכוונת השגת הראב"ד וכיו"ב. וזו לשון הרדב"ז (פ"א מהל' נדרים סוף הט"ו): ומה שכתב בעל מגדל עוז לתרץ דברי רבינו, לא הבנתי דבריו, דהוי כטענו חטים והודה לו בשעורים. ע"כ. וע"ע להרדב"ז (פרק כ מהל' עדות סוף ה"ג) שכתב, והוי יודע כי בעל מגדל עוז לא ירד לסוף דעת הראב"ד ז"ל וכתב כל הבקיאות של מכות ושבפרק מרובה. ובא החלום ברוב ענין. כי אין בכל דבריו תירוץ למה שהשיג הראב"ד, ואני עשיתי שלום ביניהם. דוק ותשכח. ע"כ. והרדב"ז (פט"ז מה' מאכ"א ה"ג) כתב בזה"ל: ומה שהאריך בעל מגדל עוז אינו כלום, שלא עיין בדבר כלל, ואפילו מה שבסוף הפרק לא ראה, שהרי העלה בסוף לשונו כי וכו'. הילכך כל דבריו בזה הם מבלי עיון, ויש לו שכר טוב בעמלו שהורה לנו את הדרך ואל מקומות הדין אשר נבא אליהם. עכ"ל. שו"ר להרדב"ז (פרק ז מהל' שחיטה הל' יד) שכתב, ומה שכתב בעל מגדל עוז בדעת רבינו שהוא מחלק וכו', וסמך על מה שכתב [הרמב"ם] וכו'. אינו נכון כלל שאין וכו', ולא היה סותם רבינו. ולא עיין בדברי רבינו כלל, ואפילו עיון הקל. דאם איתא וכו'. ע"כ. ודו"ק.

במה שמביא המגדל עוז בשם רבותיו

וכן ראיתי בספר אור החיים (סי' אלף רטז אות א) שהביא מ"ש רבי יצחק דמן עכו בספר כת"י מאירת עינים (פרשת וזאת הברכה דף שיא ע"ב) שהתמרמר על מ"ש המגדל עוז בספרו כתר שם טוב, וז"ל: אבל לדברי רבי שם טוב גאון ז"ל לא נתכוין הרב מעולם, וילך טעם זה ושיבוש זה עם שאר שיבושים אשר כתב בספרו, ועם שאר דברים אשר מדעתו בדה ועשה דברים אשר הם כבשונו של עולם כאילו הם דברי חידה. כאשר ראיתי כתוב באיגרת ששלח אחד מהתלמידים ההגונים של גדולי הדור הרשב"א והחסיד ריב"ט שהוא מזכיר תמיד בדבריו כי מהם קיבל, לרבותיו דברים על שם רש"ט גאון ועל רבי יהושע שועיב חבירו, וז"ל, ודע לך שכמה דברים מצאתי היפך מכתבם ממה שקיבלתי לפניהם של רבי יהושע וכמו כן רבי שם טוב, בדו דברים רבים בפירוש מליבם, מה שאינו דעת הרבנים ז"ל. ע"כ.

אולם במה שכתב להעיר על המגדל עוז שמביא בשם רבותיו, הנה הש"ך בספרו תקפו כהן (סי' יב) כתב, ואף שידוע שהבעל מגדל עוז מבלבל דבריו ברוב המקומות שלא במשפט, וכן כתב עליו מהרש"ל (פרק החובל סי' ט), ומהרלב"ח בתשובה בפירושו להלכות מאכלות אסורות (דף קיג סוף ע"ב). וגם בכאן נראה לעין שכתב דבריו שלא בהשגחה, ולא הבין דברי הראב"ד וכו'. מכל מקום אף על פי שהבעל מגדל עוז חשוד לקלקל, אינו חשוד להחליף, וכל שכן להעיד עדות שקר ח"ו, ובלי ספק מה שכתב וכן קיבלנו מרבותינו הוא אמת וכו'. ע"כ. ודו"ק. [ועיין לקמן בסמוך בשם היד מלאכי שנתרעמו על המגדל עוז שלא השוה את מידותיו "בשמועותיו", וי"ל].

ודע כי מרן החתם סופר בתשובה, כתב, שכל מה שתקפו כל כך את בעל המגדל עוז [וכן הבנימין זאב, ועיין בזה בחיבורי יד חיים ח"א], לפי "דהתם חששו לשגגת הוראה שימשכו אחריה", הובא בשו"ת חתם סופר (הוצאת המאור חלק שביעי, עניינים שונים סי' יא דף עט רע"א). וע"ש עוד (דף פ סע"ב). וראה עוד שם (דף עח רע"א) ד"ה ואם.

פלוגתת הרב המגיד והמגדל עוז כמאן נקטינן

ולכאורה לפי זה ניחא מ"ש בשו"ת גנת ורדים (חחו"מ כלל א סי' א) וז"ל. יש להקשות על המבי"ט איך שבק הסכמת ה"ה כסברת הרמב"ם והלך על דרך מגדל עוז, דפשיטא דלא שבקינן דברי ה"ה ואזלינן בתר מגדל עוז, כנודע וכמפורסם לכל, דדברי ה"ה הם עיקר לגבי מגדל עוז. ומזה אין להאריך. ע"כ.

אולם הרב יד מלאכי (כללי המגדל עוז אות ח) כתב על זה, ואנכי לא ידעתי זו מנין לו, וקרוב לשמוע שהרב ז"ל למד לומר כן ממאי דחזה להרב בית יוסף יו"ד (ס"ס רד) ולמהרש"ל (בהקדמתו ליש"ש על קמא ובפרק החובל סי' ט) שנתרעמו על הרב מגדל עוז, שלא השוה את מידותיו בשמועותיו והלכותיו. אכן נודע דעד כאן לא כתבו כן אלא לגבי הראב"ד, שלא כלכל דבריו במשפט להשיב כהוגן על השגותיו, אבל כל זה איננו שוה להיכא דפליגי ה"ה והמגדל עוז בסברא דנפשיהו. וכן לא להיכא דפליגי בגירסת הרמב"ם. ותא חזי גברא רבה דמסהיד עליה דהר"ב מגדל עוז, הלא הוא הרב קורא הדורות (דף כד ע"ב, דפו"ח עמוד צ) שמידי דברו בו, כתב, שרבינו שם טוב זה היה מקובל ויודע גדול בחכמת הקבלה, נוסף על בקיאותו הרבה שהיה בקי בתלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי ותוספתאות ומדרשות, כמו שמוכח בספר מגדל עוז שהיה הכל ערוך לפניו כמו שלחן ערוך. עכ"ד. (ה)[1]וע' להאור שמח (פ"א מהל' נערה בתולה ה"ט) סוף ד"ה אמנם, שכתב, ועיין במגדל עוז שהטיב לדבר. ע"כ.

נפלו שיבושים על ידי מגיהים בדברי המגדל עוז

אולם בשו"ת חתם סופר ח"א מאה"ע (סי' קיב דף עז סוף ע"ג) מבואר בזה"ל: ואחר כך מצאתיו בספר מגדל עוז וכו'. עוד האריך שם [במגדל עוז] וסופו מבלבל דבריו, כדרך הספר ההוא שנשתבש על ידי מעתיקיו. מכל מקום מילי דמעליותא דאית ביה דרשינן בשמיה. ע"כ. וע"ע בס' אור החיים (סי' אלף ריז אות ב) שכתב, כי הכתב יד אשר ממנו העתיקו המדפיסים הספר בראשונה, היה מטושטש וחסר בהרבה מקומות. ע"ש. ולפ"ז אין מקום לטענותיו של מהרש"ל. כי הספר הזה נשתבש על ידי המעתיקים, ולאו מדידיה נפיק. ובזה מבואר עדות הרב קורא הדורות הנ"ל על המגדל עוז. כי דברי המהרש"ל על הרב מגדל עוז תמוהים מאד, ביודעינו כי היה הוא תלמיד הרשב"א. אלא ודאי מוכרחים אנו לומר שיש בספר הזה טעויות סופר, והוא ספר שנשתבש.

מרוב חפצו ליישב דברי הרמב"ם אפשר דלק דק כל כך

וקרוב לומר כי מלבד שנשתבש בדפוס, עוד בה, כי מרוב חפצו ליישב דעת רבינו הרמב"ם, לא דק כל כך. וכבר מצינו זאת על כמה גדולי עולם, ומרן בכסף משנה (פ"ו מהל' חמץ ומצה ה"ו) כתב על הראב"ד, שמרוב חפצו להשיג לא עיין כל כך. ע"ש. ועמש"כ בכיו"ב ביד חיים ח"א (כללי הראב"ד סוף אות ה, וכללי הרמב"ם סוף אות ב). ודו"ק.

[וק"ק על מה יצא קצפו של מהרש"ל על המגדל עוז שכתב על דברי הראב"ד, שלא יצאו מפי הראב"ד. והרי הוא לשון של כבוד, כיון דלדידה דברי הרמב"ם ברורים מאד ולכן אין מקום לתמיה זו שכתובה בשם הראב"ד. וע' במגדל עוז (פי"ד מהל' נזקי ממון ה"ז) שכתב: ואני אומר גם בזה שלא יצא מפי הראב"ד ז"ל שהרי הוא עוקר הרים וטחנן זה בזה, ואיך יוכל להאמין שהוא יעבור בשמועה זו במושכל ראשון. ע"כ. וצ"ל משום דאין אפשר להכריח על פי קושיא דאין זו דעת הראב"ד הכתובה בהשגותיו מדור דור. וע' בשו"ת הרדב"ז ח"ו (סי' ב אלפים ער) שכתב, בעל מגדול עוז האריך להביא ראיות וכו', ושלא ראה בזה חולק, אלא ודאי מעולם לא אמר הראב"ד דבר זה מעולם. ואני אומר במחילה מכבודו לא הבין כוונת הראב"ד בהשגתו וכו'. ע"כ. ודו"ק.]

ומהר"ר הגרי"ח סופר שליט"א העירני למה שכתב בספר בנין אפרים (בקונטרס עוז המגדל סי' יד והלאה) שהראה לנו עומק דברי המגדל עוז, וכמה פעמים החולקים עליו לא ירדו לסוף דעתו, ע"ש.
 
אלה דברים שלא ייתכנו כלל ועיקר, ודאי שתורת הראשונים היא נר לכל האחרונים וודאי מכללם גם לגאון בעל חזון איש, וזה דברים ברורים מתוך ספרו שהוא דן בעומק דברי הראשונים וכל שעה לא זז מחבבם. ואין אדם שיחלוק על סדר קבלת התורה.
והדיונים מסוג זה, הם נובעים מאנשים שלא שמשו כל צרכם ומדברים דברי פחז על הגדולים וביניהם על הרב בעל חזון איש, ואחר כך בהסתכלות שטחית על פני הדברים בספר חזון איש, על פי הכלל ש"צדיק הראשון בריבו", מולידה ההסתכלות האישית הדבר את המסקנות הבלתי אפשריות הללו.
שוב, אלו הראשונים המוכרים לנו היום. אבל החזו"א אחז (וכ"ה ההגיון) שכוחם של הראשונים אינו רק מחמת קדמנותם בהיסטוריה אלא גדלותם שהוכחה במהלך הדורות. ולכן אם נמצא כת"י של אדם לא ידוע שחי בימי הראשונים לא יהיה לו תוקף של ראשון. (איני אומר כן לגבי המאירי שידוע שיש לו התכתבות עם הרשב"א על אף שלא היה לו תפקיד רשמי בחיי חיותו ככל הידוע, אבל כנראה שהחזו"א אחז שצריך שיהיה כלל בזה שכל דבר חדש שמתגלה אין לו תוקף של ראשון, וכן מהסיבה השניה שהזכרתי שהדברים עצמם שכתב לא עברו את ביקורת הדורות).
אבל חלילה שלא ישמע מדבריי איזה זלזול כלשהו בא' מן הראשונים, מהסיבה הפשוטה שזה מגוחך שנדון בכלל בגדלותם.
 
כמו כן המאירי שאל כמה שאלות מהרשב"א ונמצאים השאלות בשו"ת הרשב"א והרשב"א כותב לו בכבוד.
לא ידוע כן

תראה במכון ירושלים בתשובות הנ"ל שמוזכר המאירי תראה שזה לא שאלה לרשב"א, אלא זה מישהו אחר

כידוע שבשו"ת הרשב"א נכנסו בדפוסים גם שאלות ותשובות מראשונים אחרים.

מ"מ מה שאני בדקתי, במקומות שמוזכר המאירי שם בשו"ת, זה לא מהרשב"א בכל אופן
 
לא ידוע כן

תראה במכון ירושלים בתשובות הנ"ל שמוזכר המאירי תראה שזה לא שאלה לרשב"א, אלא זה מישהו אחר

כידוע שבשו"ת הרשב"א נכנסו בדפוסים גם שאלות ותשובות מראשונים אחרים.

מ"מ מה שאני בדקתי, במקומות שמוזכר המאירי שם בשו"ת, זה לא מהרשב"א בכל אופן
המאירי בעצמו מביא דברים שהרשב"א כתב לו בתשובה.
 
מקור לדברים
היכן החזו"א שציטטת
חזו"א או"ח סי' ל"ט ו' "אין לסמוך על כתבי יד הנמצאים בהפסקת מסורת דור דור", מועד ס"ז י"ב (לגבי פי' הר"ח) "אבל לא ידענא אם אפשר לסמוך על הנדפסין מחדש שכבר הפסיקה המסורה בינינו". וע"ע קוב"א ח"א ל"ב וח"ב כ"ג.
ואגב אורחא אביא מש"כ בשמו על הגר"א (קוב"א ח"א ל"ב שם) "אנו מתייחסים להגר"א בשורה של משה רבנו ע"ה, עזרא ע"ה, רבנו הקדוש, רב אשי, הרמב"ם, הגר"א, שנתגלה תורה על ידו כקדוש המעותד לכך, שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, והוא נחשב כאחד מן הראשונים, ולכן חולק עליהם בכמה מקומות בתוקף עוז".
 
שוב, אלו הראשונים המוכרים לנו היום. אבל החזו"א אחז (וכ"ה ההגיון) שכוחם של הראשונים אינו רק מחמת קדמנותם בהיסטוריה אלא גדלותם שהוכחה במהלך הדורות. ולכן אם נמצא כת"י של אדם לא ידוע שחי בימי הראשונים לא יהיה לו תוקף של ראשון.
חזו"א או"ח סי' ל"ט ו' "אין לסמוך על כתבי יד הנמצאים בהפסקת מסורת דור דור", מועד ס"ז י"ב (לגבי פי' הר"ח) "אבל לא ידענא אם אפשר לסמוך על הנדפסין מחדש שכבר הפסיקה המסורה בינינו". וע"ע קוב"א ח"א ל"ב וח"ב כ"ג.

איני יודע אם מה שכתבת לזה נתכוין החזו"א.

כי מה שאני הבנתי מהחזו"א, הוא, שיש ראשונים שלא היה מסורת מדור דור וכיון שכל הראשונים זה היה העתקות מכת"י, ויתכן שהמעתיק לא העתיק טוב או ששינה לפי ראות עיניו.

ולכן צריך שיהיה בראשונים "בקורת הדורות" שזה עבר הגהת החכמים במשך הדורות עד אחינו, דאז רואים שאם הם עברו על הדברים וראו שהדברים מחוורים א"כ אפשר לסמוך על דבריהם

ולכן גבי המאירי- שהרי ידוע שזה עבר את הגהת הגדולים הן החיד"א שמביאו וכן הרדב"ז, וכלה עד המ"ב שעבר על דבריו הלוך ושוב [כפי שרואים מחיבורו שמביאו כסדר] וא"כ ודאי ודאי שהחזו"א לא קאי דבריו עליו.

החזווא א.JPG


ועוד

דגם החזו"א גופיה במקו"א שכתב שאין לסמוך על דבר שאינו במסורת דור דור, מ"מ אם ניכר מהתוכן שזה של גאונים וכד' כן סומכים
ודרך אגב- באותו מקום מביא ג"כ החזו"א את המאירי, אלא שכותב שלא ראהו בפנים כי אין לו ספריו, אך ציטט את דבריו מאחד שהביאו.

החזו''א.JPG
 
כי מה שאני הבנתי מהחזו"א, הוא, שיש ראשונים שלא היה מסורת מדור דור וכיון שכל הראשונים זה היה העתקות מכת"י, ויתכן שהמעתיק לא העתיק טוב או ששינה לפי ראות עיניו.

ולכן צריך שיהיה בראשונים "בקורת הדורות" שזה עבר הגהת החכמים במשך הדורות עד אחינו, דאז רואים שאם הם עברו על הדברים וראו שהדברים מחוורים א"כ אפשר לסמוך על דבריהם
זה מה שהוא כותב שם, אבל במקומות אחרים כותב שהבעיה בהפסקת המסורה ולט"ס אי"צ מסורה, רק לברור השיטות וכו', והדברים מפורסמים מאוד בשמו והאריכו בזה הרבה וכן בביוגרפיה של בראון עליו. (ובישיבת סלבודקא אף הקצינו בזה ביחס למאירי, וידוע גם אמירה בזה ממרן הגרד"ל שליט"א אבל איני רוצה להאריך במקום שאין מבינים הד' כה"צ ולעיתים מבינים כזלזול).
 
אבל במקומות אחרים כותב שהבעיה בהפסקת המסורה ולט"ס אי"צ מסורה
תעיין בציטוט שהעלתי שם הוא כותב בזה"ל שכבר הפסיקה המסורה בינינו ואין אנו יודעים מי המעתיקין וכו'

להוי אומר- מה שכתב בשאר מקומות שהבעיה בהפסקת המסורה
כאן ביאר ופירש דבריו מה הבעיה בזה - וכפי שביאר שהבעייה בהעתקות ובטעויות

אין כוונתו ט"ס מאות ה' לאות ע' כמו שהבנת מדבריו [וכמו שכתבת שלט"ס אין צריך מסורה], אלא כוונתו ט"ס במילים או שינויים וכד'
 
אין כוונתו ט"ס מאות ה' לאות ע' כמו שהבנת מדבריו [וכמו שכתבת שלט"ס אין צריך מסורה], אלא כוונתו ט"ס במילים או שינויים וכד
בבתי המדרשיות שלו מבינים את כוונתו לטעויות אמיתיות ולא מילים או שינויים.
 
ולכן אין לנו אלא מה שכתב איהו גופיה
למה אני צריך בית מדרש שלו, אם יש לי את דבריו ממש
כי אפי' אני שאיני קשור לבתי המדרשיות שלו אבל מכיר מעט מזעיר תורתו וספריו יודע שהרבה פעמים דבריו נכתבים ברמיזה ובהסתעפויות סביב הנקודה שעליה רומז, וסומך בזה על שומעי לקחו ומביני תורתו. (חוץ מזה שאולי יש מקומות שמרחיב בהנ"ל יותר במפורש. כבר כתבתי שאיני בקיא בספריו).
 
ודע שהרבה פעמים דבריו נכתבים ברמיזה ובהסתעפויות סביב הנקודה שעליה רומז,
שום רמזים ושום חידות
כתב דברים "מפורשים"
שהבעיה היא בגלל..... וכו' עיין לעיל

ועוד הבאתי לך- שעל המשפט הנ"ל הביא תשו' גאונים והוסיף שאעפ"כ זה ניכר שזה מהגאונים ולכן סומך על זה.
ועוד הבאתי לך שמזכיר את המאירי שם [אלא שלא היה לו את ספריו] בלא שום תוספת או הערה אלא מביאו בצורה רגילה.
 
לא נ''ל שזה הרמה, אלא שמתוך אהבתו לרמב''ם מקלקלת את השורה​
זהו תירוץ קלוש ומוזר, מלבד העובדה שאין שום סיבה נראית לעין שיאהב כך את הרמב"ם.
בנוגע לדברי מהרש"ל שהיה חכם ותלמודי - אין מזה ראיה, הכוונה היא שעסק בתלמוד וידע אותו, אך באמת לא ידע להבין סוגיה כצורתה.​
ובישיבת סלבודקא אף הקצינו בזה ביחס למאירי, וידוע גם אמירה בזה ממרן הגרד"ל​
לא ידועה לי של אמירה של הגרד"ל, ואינני מאמין שדיבר כנגד המאירי שהיה מגדולי הראשונים.
דומני שלא יזיק שיסבירו לתלמידי החזו"א שהיהדות אינה דת חדשה שהתחילה אצל החזו"א, וככזו - היא אינה בבעלותם הפרטית והם אינם רשאים לעשות בה כבתוך שלהם.​
 
דומני שלא יזיק שיסבירו לתלמידי החזו"א שהיהדות אינה דת חדשה שהתחילה אצל החזו"א, וככזו - היא אינה בבעלותם הפרטית והם אינם רשאים לעשות בה כבתוך שלהם.
למה סתם להטיל דופי
איפה ראית כזה ציטוט שהיהדות התחילה מהחזו"א וכו' והתורה בבעלותם הפרטית

הלכת רחוק מדי ואינך יודע את הדרך חזרה
 
למה סתם להטיל דופי?​
אין כאן שום הטלת דופי, אלא הכרת המציאות כמות שהיא.

בחוג תלמידי החזון איש - שאף אחד שם, כולל הגרד"ל, אינם באמת תלמידים של החזון איש, כמובן - ישנה סוג של התייחסות ריבונית לכל נושא ביהדות, הדבר הזה בא לידי ביטוי בשני תופעות מרכזיות:
א) כל דבר שהחזון איש אמר הופך לאחד מעיקרי האמונה, בלי שום התחשבות ויחס להיגיון או לדעות של חכמים אחרים, במקום לנסות למתן ולהסביר את החזו"א יש שם התלהבות ילדותית להקצין אותו ככל שניתן כדי להעצים את הייחודיות של הקהילה.
ב) תופעה דומה היא גם חוסר ההבנה וההכלה של שיטות שאינם סבורות כמו החזון איש, היחס של תלמידי החזו"א הוא שכל מי שאינו לומד בשיטת הלימוד של החזון איש הוא בטלן שמבזבז את זמנו לריק, וגם תלמיד חכם שהחזון איש לא התייחס אליו בכבוד מספיק, מזולזל באופן בוטה, ההרגשה היא שקיבלנו יחד תורה מסיני שאף אחד לא מודע לה, ורחמנות על אלו שלא זכו לאור הגדול ולא פסקה זוהמתן.

היחס למאירי הוא ממש התגשמות קלאסית של התופעה הנזכרת, החזון איש טען טענה מחודשת ותמוהה ביחס למאירי, כולנו רואים כי המאירי כתב חיבור מקיף באופן שאין שני לו בבהירותו ובעוצמתו, וכן כתב גם 'חיבור התשובה' וחיבור על מסכת אבות ועוד כמה חיבורים כיו"ב, כך גם החוקרים מעריכים שהיה לו חיבור נוסף על כל הש"ס שהיה בנוי מחידושים בנוסף ל'בית הבחירה', למרות עובדות ידועות אלו - החזו"א לא החשיב כל כך את המאירי, דעתו בנושא הזה נחשבת תמוהה וחריגה, וכך מתייחסים אליה כל ציבור היראים לדבר ה', אך בחוג חזו"א דווקא ייהנו מכך שיש להם מקום להתגדר בו ולהפגין עד כמה הם ממשיכי דרכו של החזון איש, כך כולם יאמרו בלחישה שבחוג חזו"א נאמרים דברים חריפים כנגד המאירי, ומיד ידעו כולם שהם לא כמו שאר הציבור, הם באמת תלמידי החזון איש, (למרות שלא ראו אותו מימיהם, כמובן), התופעה הזו היא תופעה פסולה, וראוי למתוח עליה ביקורת ולא להתפעל ממנה.

בגרות היא תכונה שצריכה להגיע בשלב מסוים בימי הנעורים, מי שכל חייו מצוי במרדף אחרי תחושת שייכות וייחודיות מזויפת - בהחלט ראוי לביקורת.​
 
אין כאן שום הטלת דופי, אלא הכרת המציאות כמות שהיא.

בחוג תלמידי החזון איש - שאף אחד שם, כולל הגרד"ל, אינם באמת תלמידים של החזון איש, כמובן - ישנה סוג של התייחסות ריבונית לכל נושא ביהדות, הדבר הזה בא לידי ביטוי בשני תופעות מרכזיות:
א) כל דבר שהחזון איש אמר הופך לאחד מעיקרי האמונה, בלי שום התחשבות ויחס להיגיון או לדעות של חכמים אחרים, במקום לנסות למתן ולהסביר את החזו"א יש שם התלהבות ילדותית להקצין אותו ככל שניתן כדי להעצים את הייחודיות של הקהילה.
ב) תופעה דומה היא גם חוסר ההבנה וההכלה של שיטות שאינם סבורות כמו החזון איש, היחס של תלמידי החזו"א הוא שכל מי שאינו לומד בשיטת הלימוד של החזון איש הוא בטלן שמבזבז את זמנו לריק, וגם תלמיד חכם שהחזון איש לא התייחס אליו בכבוד מספיק מזולזל באופן בוטה, ההרגשה היא שקיבלנו יחד תורה מסיני שאף אחד לא מודע לה, ורחמנות על אלו שלא זכו לאור הגדול ולא פסקה זוהמתן.

היחס למאירי הוא ממש התגשמות קלאסית של התופעה הנזכרת, החזון איש טען טענה מחודשת ותמוהה ביחס למאירי, כולנו רואים כי המאירי כתב חיבור מקיף באופן שאין שני לו בבהירותו ובעוצמתו, וכן כתב גם 'חיבור התשובה' וחיבור על מסכת אבות ועוד כמה חיבורים כיו"ב, כך גם החוקרים מעריכים שהיה לו חיבור נוסף על כל הש"ס שהיה בנוי מחידושים בנוסף ל'בית הבחירה', למרות עובדות ידועות אלו - החזו"א לא החשיב כל כך את המאירי, דעתו בנושא הזה נחשבת תמוהה וחריגה, וכך מתייחסים אליה כל ציבור היראים לדבר ה', אך בחוג חזו"א דווקא ייהנו מכך שיש להם מקום להתגדר בו ולהפגין עד כמה הם ממשיכי דרכו של החזון איש, כך כולם יאמרו בלחישה שבחוג חזו"א נאמרים דברים חריפים כנגד המאירי, ומיד ידעו כולם שהם לא כמו שאר הציבור, הם באמת תלמידי החזון איש, (למרות שלא ראו אותו מימיהם, כמובן), התופעה הזו היא תופעה פסולה, וראוי למתוח עליה ביקורת ולא להתפעל ממנה.

בגרות היא תכונה שצריכה להגיע בשלב מסוים בימי הנעורים, מי שכל חייו מצוי במרדף אחרי תחושת שייכות וייחודיות מזויפת - בהחלט ראוי לביקורת.​
ועל תופעה כעין זו אצל תלמידי הגרע"י אכן נמתחת ביקורת חריפה (ובמובנים מסויימים ודאי שבצדק).
 
היחס למאירי הוא ממש התגשמות קלאסית של התופעה הנזכרת, החזון איש טען טענה מחודשת ותמוהה ביחס למאירי,
שוב פעם חוסר הבנה בסיסי, והתעלמות כסדר

כתבתי לעיל את ציטוט החזו"א מדוייק
אין שום קשר בין מה שכתבת על המאירי ולבין מה שהחזו"א כתב באמת
[וכל דבריך זה פרשנות שלך ונטיית הלב שלך גרידא]

כל דבר שהחזון איש אמר הופך לאחד מעיקרי האמונה, בלי שום התחשבות ויחס להיגיון או לדעות של חכמים אחרים
פיטומי מילי, ובזבוז הדיו
זה שהם חוששים לחזו"א בכל דבר, זה פשוט שכל אחד שהוא תלמיד או אפי' מתלמידי תלמידיו, ינהג לפי רבו, וכ"ש בנדו"ד שהיה רב מובהק בדורו ואף לאחריו.
תופעה דומה היא גם חוסר ההבנה וההכלה של שיטות שאינם סבורות כמו החזון איש
שוב זה אותם דברים בשינוי לשון, והיית יכול לקצר

הכל סיסמאות גרידא אין שום תוכן רציני במה שכתבת
 
לא ידועה לי של אמירה של הגרד"ל, ואינני מאמין שדיבר כנגד המאירי שהיה מגדולי הראשונים.
אך בחוג חזו"א דווקא ייהנו מכך שיש להם מקום להתגדר בו ולהפגין עד כמה הם ממשיכי דרכו של החזון איש, כך כולם יאמרו בלחישה שבחוג חזו"א נאמרים דברים חריפים כנגד המאירי, ומיד ידעו כולם שהם לא כמו שאר הציבור, הם באמת תלמידי החזון איש, (למרות שלא ראו אותו מימיהם, כמובן), התופעה הזו היא תופעה פסולה, וראוי למתוח עליה ביקורת ולא להתפעל ממנה.
נדמה לי שיש כאן אי - הבנה מסויים. אם כבודו במקום של להגן על המאירי או על ראשון אחר, מפני שלטעמו פגע אי מי בכבודו - אני הראשון להצטרף אליו.
הנידון בדבריו של החזו"א וק"ו בדבריו של הגרד"ל אינו מתיימר ח"ו לדון על כבודו או גדלותו של המאירי אלא על היחס הכללי לתורת הראשונים.
העניין הוא שלהשקפת החזו"א אין באמת סיבה לקבל כל דבר של ראשונים כהלמ"ס מפני קדמנותם אלא רק מחמת שנתקבלו דבריהם במסורת הדורות. לא הקדימות קובעת אלא המסורת. ומשום כך, בלא שום קשר לגדלותו של המאירי אין תוקף לדבריו מחמת שלא עברו את מסורת הדורות.
אפשר לחשוב אחרת (כמובן מי שיש לו כתפיים רחבות לדון בנושא כבד משקל זה, כי הנושא אינו ספרי המאירי אלא כל מיני ספרים שיימצאו אי פעם בגניזה הקהירית ויבוא אחד ויפסול את כל דברי האחרונים בטענה שאילו היו רואים דברי אותו ראשון היו חוזרים בהם וכבר היה לעולמים. ואכמ"ל גם בזיופים שגם זה היה לעולמים), אבל בעיניי - בתור תופס ביהמ"ד פשוט שלומד בספרי המאירי כספרי כל הראשו' - זו השקפה לגיטימית שיש לה אב זקן ולא ראויה לשום מתיחת ביקורת למי שמבין אותה לעומקה ולא מסתכל במבט שטחי של מזלזל / לא מזלזל (מה שמזכיר מאוד פורום אחר).
 
ראשי תחתית