תפילין בת"ב ומנהג כפרות

[משיב כהלכה]

לפי מה שנתבאר, לענין המנהג של התפלין, הגרע"י לא שינה מנהג, אלא הציבור הוא ששינה, והגרע"י סבור שרשאים להמשיך בשינוי זה, כי כל כחו מעיקרא היה מכח מנהג, וזמש"כ דאתי מנהג ומבטל מנהג

דא עקא שלא מדובר בסתם מנהג אלא במנהג שנפסק בשו"ע, וקיבלנו הוראות מרן (אלא אם כן מדובר בהמלצה לא מחייבת).

 

[משיב כהלכה]

לגבי שאר מנהגים שנהגו בהם בא"י, ובאו אחרים ועלו לכאן, דעת הגרע"י שהם צריכים לשנות מנהגם למנהג א"י.

דא עקא שאין מושג כזה "מנהג ארץ ישראל", יש כאן אשכנזים וספרדים, חסידים ומתנגדים, תימנים ומרוקאים, תוניסאים ועיראקים, כל עדה ומנהגיה, וכך היה בירושלים מזה 800 שנה, ולא היה מנהג אחיד (מלבד שהטענה גופא אינה נכונה ואכמ"ל).

גם מנהג הנחת תפילין בת"ב שחרית הוא מנהג חדש מזמן הרש"ש, ואיננו מנהג ארץ ישראל בשום מובן.

 

[משיב כהלכה]

הכלל בשניהם לדעת הגרע"י הוא, שהמנהג - כשיש לו יסוד בפוסקים - מחייב את כל הבאים בשעריו לנהוג כמותו.

אם אינו נוגד את דעת השו"ע (לכאורה, טל"ח).

 

[משיב כהלכה]

אבל בשביל קושיא זו צריכים להוכיח שאכן היו כמה מנהגים כאן בא"י באמירת ההלל, ולא כמ"ש מרן שמנהג א"י שאין מברכים

מה שכתב מרן הוא בזמנו, מאז עברו הרבה מים בנהר.

לפני כשבע מאות שנה, כתב רבי יהודה אלחריזי בספר תחכמוני (שער ארבעים וששה) שמצא בירושלים את הקהילה החשובה "מן המערבים" שבראשה עמד רבי אליהו המערבי.

לפני כחמש מאות שנה, כתב רבי עובדיה מברטנורא על הקהילה המרוקאית בירושלים, שבשנת רמ"ה היו מתפללים בירושלים "לפי מנהג המערביים שנוהגים כדברי הרמב"ם ופוסקים באיסור והיתר לדעתו".

לפני כארבע מאות שנה, עלה השל"ה הקדוש לירושלים והיה לרבה של הקהילה האשכנזית שהיתה במקום. לאחר מכן, לפני כמאה שנה, עלו גם תלמידי הגר"א ותלמידי הבעש"ט.

לפני כמאה וחמישים שנה, נלחם הגאון רבי רפאל אלעזר הלוי בן טובו, ראב"ד לעדת המערבים בירושלים, על שמירת מנהגי המערב בקהילתו הירושלמית.

ובנותן טעם לצטט דברים אחדים ממה שכתב הגאון רבי אליהו אברז'ל שליט"א, ראש אבות בתי הדין בירושלים עיה"ק, בספרו דברות אליהו (חלק ז' סי' א'), על חשיבות מנהגי אבותינו: "הנה מודע לבינה שמאז עלות נר המערב הגאון הגדול מרנא ורבנא המאור הגדול צדיק יסוד עולם חסידא קדישא הרב שלום משאש זצ"ל, הרב הראשי וראב"ד דעיר הקודש ירושלים ת"ו... היה אומר שאין לבטל שום מנהג, ולא טובים אנו מאבותינו, וכל גדולי מרוקו לדורותיהם זה מאות בשנים, אף אחד לא הרהר לבטל שום מנהג, וק"ו אנן יתמי דיתמי, דאין לנו רשות לבטלם ולא לשמוע לשום חכם בזה, יהיה אשר יהיה".

"וכדברים האלה כתב הגאון המפורסם ראב"ד לעדת המערבים, הרב אליעזר בן טובו זצ"ל, בספרו פקודת אלעזר (או"ח סי' קל"ג) וזה לשונו, דאין לנו לשנות המנהגים שנהגו אבותינו הקדושים חסידים ואנשי מעשה, ועל כיוצא בזה אמרו הנח להם לישראל, אם אינם נביאים וכו', ואפילו סתם מנהג אין שומעים לו (לבטלו) ואין לחלק בין מנהג למנהג כו', ואפילו יהיה ספק בדין, כיון שכבר נהגו ונעשה ברבים, אין בידינו לבטל המנהג".

"ועיין עוד לגאון שו"ת קרית חנה דוד (חלק א' יו"ד סי' י"א) וזה לשונו, ומכאן תוכחה מגולה שלא יקל אדם במנהג שנהגו בית ישראל, הגם שיראה לו שאין באותו מנהג שום טעם, יאחז במעשה אבותיו, ולא יהיה חכם בעיניו, שאם הוא נראה ריק הוא מכם, ובוודאי כי לא לחינם הוקבעו, כי הראשונים היו בקיאים בכל דבר, צופים אמרום ויסדום ביסוד מוסד".

"עיין בשו"ת לב חיים להגר"ח פלאג'י (ח"ב סי' ט') וזה לשונו.. לא לעבדים ולשפחות נמכרנו ליטוש תורת אמנו, ולערבב ולבלבל סדר תפילתנו שנתגדלנו עליו מנעורינו עד עתה, או כדי לשנות מנהג הקדמונים אשר נחלו לנו זקנינו וחכמינו, כי ידוע לכל יודעי דת ודין כי לכל מנהג [=נוסח] מלאך ממונה וחלון ברקיע לקבל תפילות, וכל המשנה ממנהג אבותיו ומסבב נחלה ממטה למטה אחר, יורד מטה מטה, עד שאמרו כל המשנה ידו על התחתונה ועובר על לא תיטוש... ולא רק בנוסח התפילות עצמן נאמר אלא בשינוי איזה מנהג שיהיה, אפילו מכוער הרבה משל הקדמונים. עושה חדשות בעל מלחמות".

"ובשו"ת בית יהודה (עייאש, ח"א סי' ס') כתב וזה לשונו, ולא ראינו ולא שמענו מי שפוצה פה ואפילו לחשוב שום מחשבה לשנות שום מנהג מהמנהגים הקבועים, דכל דבר ודבר יושב על עיקרו ויסודו יתד שלא תמוט, וכל המשנה ידו על התחתונה... וזאת תורת האדם השלם לאחוז במעשה האבות ולא יטה ימין ושמאל, ולכן כל מורה צדק סמך ידו בחזקה לחזק במסמרים מנהג מי שקדמו, ובדרך זו אנו דורכין מעתה ועד עולם".

"וכן דעת הגאון רבי רפאל ברוך טולידנו זצ"ל ראב"ד מקנס, והגאון האדמו"ר ראב"ד תפיללת ואגפיה, הגאון רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, שנזפו במי שלא שמר על מנהגי אבותיו, כגון מי שלא ענה ברוך הוא וברוך שמו על ברכה שהוא יוצא בה ידי חובה, או שהניח תפילין בתשעה באב בבוקר, בניגוד למנהג ולדברי מרן בשו"ע".

"ותימה גדולה דראינו אפילו באתרא דמרן בעיר צפת דנהגו בהרבה הלכות דלא כפסק בשו"ע, עיין ויקרא אברהם קונטרס מקום שנהגו (אות ג') ובשו"ת מנחת שלום (חלק ז' סי' ב') שמנה מעלה ממאה דברים בארבעת חלקי השו"ע דנהגו דלא כמרן השו"ע, אלא ודאי דבמקום מנהג, המנהג במקומו קיים, ולא לבטלו, שכן הוא דעת מרן כפי דאמרינן, במקום שיש מנהג ישארו במנהגם".

 

[משיב כהלכה]

אבל למיטב ידיעתי, הגרע"י סובר שבא"י היה המנהג פשוט (עכ"פ ברוב ערי הארץ) שלא לברך וכמ"ש מרן

גם אם "היה", מאי נפק"מ, הרי כתבת דאתי מנהג ומבטל מנהג... וא"כ למה נבוא ונבטל מנהגם של יהודים תמימים שבירכו על ההלל בר"ח בחו"ל וממשיכים כן גם בארץ מזה שנים רבות?

 

[משיב כהלכה]

פשטות הראשונים שכתבו שבת"ב מניחים תפילין, ולא חילקו מתי
א"כ ברור בדבריהם שהוא ככל הימים, דכזה חידוש עצום היו חייבים ללמדנו

דעל כרחך- מי שכתב שת"ב מניח תפילין הוא כיום רגיל

[וכמו הראשונים שסברו שמניחים תפילין בחול המועד- וכי נגיד בדבריהם שהתכוונו להניח רק במנחה?]

אפשר לומר שהראשונים שכתבו להניח, באו לאפוקי מהראשונים שכתבו שלא להניח כלל, ולכן לא נחתו להנחתן דוקא במנחה.

אבל בכל אופן אין נפק"מ, השורה התחתונה הוא שמנהג זה החל מתקופת הראשונים, והוא מנהג של פשרה בין הראשונים שכתבו להניח לבין הראשונים שכתבו שלא להניח, וכך היה המנהג בכל העולם בזמן השו"ע, והשו"ע פסק כן, וקיבלנו הוראות מרן (בפועל, לא כסיסמא בעלמא).

 

[עת שערי רצון]

וקיבלנו הוראות מרן (בפועל, לא כסיסמא בעלמא).

חוץ ממה שלא קבלנו ...

 

[איתן]

נמצא שיש חילוק בין מנהג דת"ב למנהג ההלל.
ולא באתי אלא לומר שיש חילוק בין שני המנהגים, כי היכי דלא תקשי מדידיה אדידיה.

בשביל קושיא זו צריכים להוכיח שאכן היו כמה מנהגים כאן בא"י באמירת ההלל, ולא כמ"ש מרן שמנהג א"י שאין מברכים.

אבל למיטב ידיעתי, הגרע"י סובר שבא"י היה המנהג פשוט (עכ"פ ברוב ערי הארץ) שלא לברך וכמ"ש מרן, והנוהגים ארצה הרי הם צריכים לנהוג כמנהג א"י.

מה שכתב מרן הוא בזמנו, מאז עברו הרבה מים בנהר.

מים רבים ראיתי. גם נהר שוטף.
עדות על כך שנוהגים בא"י לברך על ההלל, ודלא כמ"ש מרן "וכן נוהגין בכל א"י וסביבותיה" - לא ראיתי.
וזה המבוקש.

 

[איתן]

דא עקא שלא מדובר בסתם מנהג אלא במנהג שנפסק בשו"ע, וקיבלנו הוראות מרן (אלא אם כן מדובר בהמלצה לא מחייבת).

אבל בכל אופן אין נפק"מ, השורה התחתונה הוא שמנהג זה החל מתקופת הראשונים, והוא מנהג של פשרה בין הראשונים שכתבו להניח לבין הראשונים שכתבו שלא להניח, וכך היה המנהג בכל העולם בזמן השו"ע, והשו"ע פסק כן, וקיבלנו הוראות מרן (בפועל, לא כסיסמא בעלמא).

הדברים חוזרים על עצמם.
כבודו טוען שיש בזה 'קבלת הוראות מרן' ולפיכך כל הסרים ומשנים מנהגם למנהג אחר צריכים לבטל מנהגם כפי המנהג שכתב מרן.
הגרע"י טוען שיש בזה מנהג בעלמא, שהביאו מרן, וכיון ששינו המנהג רשאים להמשיך במנהגם האחרון.

לגבי אלו שלא נוהגים כן, אלא כמנהג שכתב מרן, כבודו טוען שימשיכו במנהגם ולא יבטלוהו. ואף הגרע"י לא כתב שיבטלוהו.
נותרה דעת הסוברים שמהלכים בשיטת הגרע"י וסוברים - היפך דעתו - שיש למחות ביד הנוהגים כן, ועליהם כבודו טוען שאין דבריהם נכונים.
ואף הגרע"י מסכים עמו בזה. גם בלי להשתמש במונח 'קבלת הוראות', ואף סובר שבכחם להכפיף את הבא בשעריהם לעשות כמותם משום 'לא תתגודדו'.

 

[איתן]

דא עקא שאין מושג כזה "מנהג ארץ ישראל", יש כאן אשכנזים וספרדים, חסידים ומתנגדים, תימנים ומרוקאים, תוניסאים ועיראקים, כל עדה ומנהגיה, וכך היה בירושלים מזה 800 שנה, ולא היה מנהג אחיד (מלבד שהטענה גופא אינה נכונה ואכמ"ל).

לענין ההלל, שהוא המבוקש כאן, כתב מרן שכן 'מנהג ארץ ישראל', ומבואר שהוא מנהג אחיד.

גם מנהג הנחת תפילין בת"ב שחרית הוא מנהג חדש מזמן הרש"ש, ואיננו מנהג ארץ ישראל בשום מובן.

כאן לשון הגרע"י שכן המנהג 'כיום' בירושלים ורוב ערי הארץ.

 

[כאחד העם]

כאן לשון הגרע"י שכן המנהג 'כיום' בירושלים ורוב ערי הארץ.

כמדומני שכתב שם שזה היה מנהג קדום קודם מרן ועוד דברים מהסגנון הזה
אין לי את הלשונות מולי אבל יש לי בזכרון שכתב דברים מעין אלו

 

[איתן]

כמדומני שכתב שם שזה היה מנהג קדום קודם מרן ועוד דברים מהסגנון הזה
אין לי את הלשונות מולי אבל יש לי בזכרון שכתב דברים מעין אלו

אני הבאתי לעיל את כל הנכתב בזה בחזו"ע תעניות. דומה לי שלא החסרתי דבר.

ראשית דבר, עלינו לתת את רשות הדיבור להגרע"י, בספרו חזון עובדיה (תעניות עמ' שסו ואילך), ואחר נדון מה הקושי בדבריו.
ולו לא יהא באריכות דברינו אלא כפילת הדברים, דיינו. אלא שנדמה לי שסדר דבריו חשוב כדי להביא את הלך מחשבתו בענין.

 

[כאחד העם]

אני הבאתי לעיל את כל הנכתב בזה בחזו"ע תעניות. דומה לי שלא החסרתי דבר.

אני מתכוין לקטע הזה

ובאמת שהוא מנהג עתיק יומין, כמבואר בספר חיים וחסד.

 

[איתן]

אני מתכוין לקטע הזה

לא כתב שם על 'זמן מרן' או דברים בסגנון.
כתב רק שהוא היה 'מנהג עתיק יומין'.
וכל זה בתוך שטף הדברים של הצגת המנהג מתוך הכתוב בספרים.

כשמביטים על ההקשר שבו נאמרו הדברים, שלא הובא משפט זה אלא כהשלמה למה שהוא כבר 'מנהג ירושלים',
מבינים שאין כוונתו לומר שכיון שהוא מנהג עתיק יומין לכן 'צריך לשנותו' כדי שיתאים לעתיקות ימיו,
אלא רק שהשינוי הזה היה בבחינת 'החזרת עטרה ליושנה'. וזה בסך הכל מעניק עוד מעט משקל לכך שהמנהג החדש רשאי להתקיים.
אבל אילו לא היה המנהג משתנה, לא היה משתמש בעתיקותו כדי לשנות את המנהג הרווח.

בדיוק מטעם זה היה חשוב לי להביא את השתלשלות הדברים בספרו.
הגרע"י היה מדייק בדבריו. ועלינו להבין את כוונתו לפי ההקשר שבו הוא מביא ציטוט וכדו'.

 

[איתן]

כמדומני שכתב שם שזה היה מנהג קדום קודם מרן ועוד דברים מהסגנון הזה
אין לי את הלשונות מולי אבל יש לי בזכרון שכתב דברים מעין אלו

אני מתכוין לקטע הזה

לא כתב שם על 'זמן מרן' או דברים בסגנון.

במחשבה שניה, נראה שכוונת לקטע הזה:

ד) ועל מה שטען הגר"ש משאש שאם המנהג הקדום בירושלים היה להניח בשחרית, מדוע כתב מרן שנוהגים להניח במנחה, השיב הגרע"י ע"פ מש"כ החיד"א שהחכמים היושבים בצפת לא ידעו ממנהגי ירושלים 'אפילו בענינים גדולים' מפני שיבוש הדרכים. וציין עוד למש"כ ביבי"א שהרבה מנהגים שכתבם מרן הב"י, השתנו לאחר מכן כדברי האחרונים.

שמבואר בו שהגרע"י סבור שהמנהג היה עוד בזמן מרן.
אמנם לכי דייקת, הוא לא בא 'מטעם זה' לקיימו. אלא רק מתייחס לטענת הגר"ש משאש שמציאותית 'לא יתכן' שהיה מנהג כזה בזמן מרן ומרן לא הזכירו כלל.
והגרע"י עצמו בתגובתו, היות שלא חשב בכלל שהכל עומד על היות המנהג 'קדום מזמן מרן', ולא לזה כיוון, הרי הוא דוחהו בספק: שמא היה בזמן מרן והוא לא ידעו, ושמא נשתנה לאחריו.
והרי זה עצמו עד ממהר שעיקר הטענה של הגרע"י היא שזה 'מנהג ירושלים' ואין לבטלו, אלא שהוסיף לו נופך מה שהיה 'עתיק יומין'. אחת היא לו מאיזה זמן הוא התחיל. ולא על זה יפול דבר.
אינו אלא יפוי שלא חש לו הגרע"י כלל לבססו.

 

[כאחד העם]

במחשבה שניה, נראה שכוונת לקטע הזה:

ובמחשבה שלישית
אני מתכוין למה שכתב שם "לפיכך צדקו המחזירים עטרה ליושנה"
כמדומני שכתב כן אחרי שהביא שהוא מנהג קדום.

שוב- אין לי את הלשונות מולי, אבל אחד ועוד אחד ועוד אחד שווה 10

גם מה שהבאת לעיל עם הר' משאש, וגם מה שהבאתי לעיל שהביא בשם הר' מוספאייה וגם הקטע האחרון

שלשה קטעים מפוזרים- שבהם מושחל פעם אחר פעם הנושא כביכול שזה "מנהג קדום"

 

[משיב כהלכה]

מים רבים ראיתי. גם נהר שוטף.
עדות על כך שנוהגים בא"י לברך על ההלל, ודלא כמ"ש מרן "וכן נוהגין בכל א"י וסביבותיה" - לא ראיתי.
וזה המבוקש.

עלו לארץ עדות שונות, שמנהגן היה לברך על ההלל.

אולי כבודו רוצה וידאו מלפני 300 שנה שמתעד את הברכה?

 

[משיב כהלכה]

הגרע"י טוען שיש בזה מנהג בעלמא, שהביאו מרן, וכיון ששינו המנהג רשאים להמשיך במנהגם האחרון.

ולגבי ברכה על ההלל הפך "מנהג בעלמא" לפסק הלכה המחייב את כל מי שנהג אחרת לבטל את מנהגו?

בשורה התחתונה, לכל פסק הלכה אפשר למצוא נימוק, לאחר שמחליטים עליו.

 

[משיב כהלכה]

לענין ההלל, שהוא המבוקש כאן, כתב מרן שכן 'מנהג ארץ ישראל', ומבואר שהוא מנהג אחיד.

גם הנחת תפילין בת"ב היה מנהג אחיד בארץ ישראל, ומנהג רווח בכל העולם בזמנו של רבי יוסף קארו.

וכפי שהתבאר, מקונטרס חידושי דינים אין ראיה אלא להיפך. וזה ברור ופשוט שמנהג ירושלים נוסד ע"י הרש"ש ומשם התפשט לבתי כנסת אחרים.

 

[משיב כהלכה]

כאן לשון הגרע"י שכן המנהג 'כיום' בירושלים ורוב ערי הארץ.

ואז?

אגב, גם לא נכון עובדתית. אולי בירושלים זה רוב בתי הכנסת.