עבד השם
חבר חדש
- הצטרף
- 17/1/26
- הודעות
- 91
רבים בציבור מבינים שהסידור "המדוייק" עשה כמה וכמה תיקונים בנוסח התפלה באופן שאינו מקובל על רוב גדולי ישראל, ורוב ככל הציבור אינו מתפלל בו.
לעומת זאת, את תיקון הקוראים "המדוייק" אפשר למצוא בכמעט כל בית כנסת ספרדי, ונראה שהציבור חושבים שלגבי דיוק בנוסח המקרא, אין חולק שהנוסח שבו הוא הכי מדוייק. ולא היא.
כבר העיר ר׳ דויד יצחקי באור ישראל (גליון ל מעמוד רג וגליון לג מעמוד קנג) על כך שגם בנוסח המקרא נעשו הגהות מסברא באופן שאינו מקובל, ואף יותר חמור מאשר בסידור. (עם זאת, סגנון ניסוחו בוטה מדי, אבל התוכן נכון בהחלט).
אבל מלבד הערותיו החשובות, יש להוסיף שאמנם עורכי הסידור היו בקיאים בכללי דקדוק בסיסיים, אבל בענייני מסרה וכללי טעמי המקרא לא כן הוא, ובלשון המעטה.
ונתקלתי בדוגמה מצערת בפרשת השבוע (יתרו), כשפתחתי את הספר הנ״ל (כי זה מה שהיה בבית הכנסת שבו הייתי):
והנה כמה יש להצטער על דברים כאלה שמעידים על חוסר הבקיאות של הכותבים. מצד אחד יודעים שז״ק מפסיק יותר מטרחא שאחריו, אבל חושבים שזקף גדול מפסיק פחות מהטרחא שאחריו, ואינם יודעים ששני הזקפים שווים לחלוטים בתפקידם, ואינם אלא תמורות מוזיקליות לפי כלל ברור (עם חריגים מועטים, ולא אפרט כדי לא להלאות את הקוראים).
גם לא ברור מה כוונתם על מנהגם בחו״ל, בדקתי בחומשים שנדפסו בליוורנו ושם היה ז״ק. גם מפליא שמי שטוענים שאין לסמוך על כל הדפוסים וכתבי היד של הסידורים כי כולם נכתבו ע״י עמי ארצות ולכן יש לשנות את ניקודם ונוסחם, כאן נאחזים בנוסח "מנהגנו בחו״ל", ואינם מקבלים את המציאות שבדפוסים ייתכנו שגיאות בין רביע וז״ק (סה״כ הבדל של נקודה אחת).
לסיכום, הדבר ברור שאם באנו לחפש את הנוסח הנכון והמדוייק באמת של המקרא, אין ספק בעולם שהטעמת "אל־המדבר" היא ברביע, וכן הוא בכל כתבי היד הקדומים והמוסמכים, וזה גם מתאים לכללי הטעמים: ז״ק וז״ג אינם מתאימים מפני החלוקה התחבירית המתבקשת של הפסוק, וז״ג אינו מתאים גם מפני כללי התמורות.
אבל מתוך הערה זו, ניכר שאין עורכי התיקון "המדוייק" בקיאים במסרה ובכללי הטעמים ומוטב היה שלא יתעסקו בתחום זה, וחבל שקנה לו מוניטין שלא בצדק.
אני מבהיר שאין לי שום עניין אישי נגדם ח״ו, ואני רוחש הערכה גדולה כלפיהם בתחומים אחרים שבהם הם צודקים לע״ד, אבל כאן מצאתי לנכון להזהיר את אלה שאינם בקיאים וסומכים עליהם בעיניים עצומות.
לעומת זאת, את תיקון הקוראים "המדוייק" אפשר למצוא בכמעט כל בית כנסת ספרדי, ונראה שהציבור חושבים שלגבי דיוק בנוסח המקרא, אין חולק שהנוסח שבו הוא הכי מדוייק. ולא היא.
כבר העיר ר׳ דויד יצחקי באור ישראל (גליון ל מעמוד רג וגליון לג מעמוד קנג) על כך שגם בנוסח המקרא נעשו הגהות מסברא באופן שאינו מקובל, ואף יותר חמור מאשר בסידור. (עם זאת, סגנון ניסוחו בוטה מדי, אבל התוכן נכון בהחלט).
אבל מלבד הערותיו החשובות, יש להוסיף שאמנם עורכי הסידור היו בקיאים בכללי דקדוק בסיסיים, אבל בענייני מסרה וכללי טעמי המקרא לא כן הוא, ובלשון המעטה.
ונתקלתי בדוגמה מצערת בפרשת השבוע (יתרו), כשפתחתי את הספר הנ״ל (כי זה מה שהיה בבית הכנסת שבו הייתי):
והנה כמה יש להצטער על דברים כאלה שמעידים על חוסר הבקיאות של הכותבים. מצד אחד יודעים שז״ק מפסיק יותר מטרחא שאחריו, אבל חושבים שזקף גדול מפסיק פחות מהטרחא שאחריו, ואינם יודעים ששני הזקפים שווים לחלוטים בתפקידם, ואינם אלא תמורות מוזיקליות לפי כלל ברור (עם חריגים מועטים, ולא אפרט כדי לא להלאות את הקוראים).
גם לא ברור מה כוונתם על מנהגם בחו״ל, בדקתי בחומשים שנדפסו בליוורנו ושם היה ז״ק. גם מפליא שמי שטוענים שאין לסמוך על כל הדפוסים וכתבי היד של הסידורים כי כולם נכתבו ע״י עמי ארצות ולכן יש לשנות את ניקודם ונוסחם, כאן נאחזים בנוסח "מנהגנו בחו״ל", ואינם מקבלים את המציאות שבדפוסים ייתכנו שגיאות בין רביע וז״ק (סה״כ הבדל של נקודה אחת).
לסיכום, הדבר ברור שאם באנו לחפש את הנוסח הנכון והמדוייק באמת של המקרא, אין ספק בעולם שהטעמת "אל־המדבר" היא ברביע, וכן הוא בכל כתבי היד הקדומים והמוסמכים, וזה גם מתאים לכללי הטעמים: ז״ק וז״ג אינם מתאימים מפני החלוקה התחבירית המתבקשת של הפסוק, וז״ג אינו מתאים גם מפני כללי התמורות.
אבל מתוך הערה זו, ניכר שאין עורכי התיקון "המדוייק" בקיאים במסרה ובכללי הטעמים ומוטב היה שלא יתעסקו בתחום זה, וחבל שקנה לו מוניטין שלא בצדק.
אני מבהיר שאין לי שום עניין אישי נגדם ח״ו, ואני רוחש הערכה גדולה כלפיהם בתחומים אחרים שבהם הם צודקים לע״ד, אבל כאן מצאתי לנכון להזהיר את אלה שאינם בקיאים וסומכים עליהם בעיניים עצומות.
