קודם כל, יש לעיין מהו גדר מצות אכילת מצה כל שבעה (לפי הגר''א, למעשה כבר מבואר כן בכמה ראשונים)
בפשיטות ילפי' ממ''ש 'שבעת ימים תאכל מצות' ודרשו ע''ז חז''ל שחוץ מלילה הראשון, הכל 'רשות' - משמע שאף שזה רשות יש בזה מצוה (מצוה קיומית)
מאידך, יל''ע למה אין מברכים ע''ז לפי הנ''ל ?
ועוד דלא מצינו בחז''ל ענין זה,
וע''כ נ''ל דהמצוה באכילת מצה כל ז', אינה בעצם האכילה, אלא זה נמשך מאיסור אכילת חמץ - וממילא יש לאכול מצה. כלומר המצוה היא אכילת 'לא חמץ' ומתקיימת רק ע''י אכילת מצה, שעי''ז מראה שמקיים ציווי הקב''ה לא לאכול חמץ, ע''י שבמקום חמץ אוכל מצה, ולכן גם אין מברכים ע''ז.
משא''כ ב'סוכה' מהות המצוה בז' ימים (חוץ מלילה ראשון) היא לאכול בסוכה (קום ועשה), ולא 'לא לאכול חוץ לסוכה'. ולכן גם מברכים על זה.
עכשיו יש לדון לענין 'בל תוסיף', דיתכן באמת שמי שיאכל מצה אחרי הפסח במקום חמץ, או כגון שימשיך להשבית החמץ ולאכול מצה (דהיינו 'לא חמץ') אחרי הפסח יעבור על בל תוסיף, ועדיין קצת צ''ע.
ומזה נפק''מ לדינא, דמי שמחמיר לאכול מצות בז' ימי הפסח, מ''מ אי''צ להקפיד לאכול דוקא כזית בכדי אכילת פרס, וללא ליפתן, וכו', אלא עצם זה שקובע סעודה על המצה שפיר קיים מצות עשה לדעת הגר''א ודעימיה