בני תורה הספרדים צריכים סידור חדש!

גם זה מן הראוי לעורר ולהזכיר, כי זה מבלבל
רוב ההערות שלי זה על 'מנהגים' וכדו'
לדוגמא במחזור של סוכות מביאים מנהג מסוים ובמחזור של פסח לא מביאים את אותו מנהג, וכל כיו"ב
בין המחזורים של בית תפילה לסידורים יש גם לא מעט 'סתירות', אבל אכן לא דברים מהותיים כ"כ
 
אינו תחת ידי כעת, כשאתקל בו שוב אשתדל להעתיק כמה לשונות.
[באוצה"ח יש את מהדו' ד' של הסידור שיצאה לאור בשנת תשע"ז, ובאמת בחיפוש בו לא מצאתי לשונות כאלו, אני עברתי עליו בשנת תשס"ח בערך. וצריך למצוא את המהדו' ההיא].

לא היה ולא נברא שום לשונות. סה''כ הביע גישה שונה.
זכותו של הגרע''י לסבור שהאמת איתו.
וזכותם של תלמידי חכם ב''צ לסבור שהאמת איתו.
וכך היא דרכה ש''ת.
היה ונברא. מרוב זעזוע אני זוכר בע"פ חלק מהלשונות מלפני מס' שנים (בחיי מרן זצ"ל): "ואטו כך הדרך לפסוק... ולפי"ז נוציא ש"ע חדש ונחלוק על כל גדולי האחרונים ע"פ ראשונים שנמצא". "וביבי"א לא ירד לכ"ז". ועוד כהנה וכהנה.
 
בין המחזורים של בית תפילה לסידורים יש גם לא מעט 'סתירות', אבל אכן לא דברים מהותיים כ"כ
זה לא כ''כ מהותי, אבל זה עדיין לא מדויק, ואם כבר 'מעירים' אז 'נעיר' על הכל 'על הדרך'
סתם אני נזכר בדוגמא, במחזור של בית תפילה לא (!) מופיעה כלל הפיוט 'אם אפס רובע הקן' במוסף של ראש השנה למרות שבנוסח ירושלמי אומרים אותו (ברוב הקהילות עכ''פ) ביום השני במקום (או בנוסף) ל''עת שערי רצון''
זה מהותי
 
לשים לב לכל הפרטים, שלא יהיו סתירות, ללכת בקו אחיד לכל האורך וכו',
ברוב הסידורים המצוים זה לא המצב, וחבל, כי הציבור בד'כ לא שם לב לכ''ז
 
זה לא כ''כ מהותי, אבל זה עדיין לא מדויק, ואם כבר 'מעירים' אז 'נעיר' על הכל
סתם אני נזכר בדוגמא די חמורה, במחזור של בית תפילה לא (!) מופיעה כלל הפיוט 'אם אפס רובע הקן' במוסף של ראש השנה למרות שבנוסח ירושלמי אומרים אותו (ברוב הקהילות עכ''פ) ביום השני במקום (או בנוסף) ל''עת שערי רצון''
זה בעייתי
מעולם לא ראיתי מי שנוהג כך, וגם בסידורים הישנים כמו חוקת עולם ותפילת ישרים זה לא מופיע.
מי נוהג כך?
 
מעולם לא ראיתי מי שנוהג כך, וגם בסידורים הישנים כמו תפילת ישרים זה לא מופיע.
מי נוהג כך?
היום בהרבה מההבי''כ ירושלמי אומרים 'אם אפס רובע הקן' ביום השני,
אולי בית תפילה הולך לפי המנהג הישן או מנהג בבל,
האמת זה לא כ''כ נורא, כי הפיוט 'אם אפס' מופיע ב'סליחות' שבתחילת המחזור של ראש השנה
 
אחד הדברים הלא ברורים בסידורים הספרדיים, הוא התוספות.

הלשם יחוד והכוונות, התפילות והסגולות.

חלק הורידו, חלק הוסיפו,

צריכה להיות מדיניות ברורה בנושא הזה.
 
ועיקר העיקרים,
לא משנה מה תכתוב, ולא משנה מה תשמיט,
העיקר (לענ"ד כמובן) זה שיהיה נקי משגיאות, בכתב נאה ומשובח, ובסדר מאיר עיניים.
ואם כולם מזכירים כאן את בית תפילה, לטעמי זה בעיקר מה שיש בו. למרות כל מה שאין בו...
 
היום ברוב הבי''כ ירושלמי אומרים 'אם אפס רובע הקן' ביום השני, אני חזן למעלה מ-20 שנה בהרבה מניינים שונים
אולי בית תפילה הולך לפי המנהג הישן או מנהג בבל,
האמת זה לא כ''כ נורא, כי הפיוט 'אם אפס' מופיע ב'סליחות' שבתחילת המחזור של ראש השנה
זה לא מופיע גם במחזורי ליוורנו וחוקת עולם.
איזה מחזור הוא הראשון שהדפיס זאת?

ולפי מה קבעת שכך נוהגים רוב הבתי"כ?
 
לענ''ד לא צריך להוסיף את כל התפילות של ה'לשון חכמים' וכדו', זה מאוד מכביד
בזה צריך ללכת כמו ה'בית תפילה', להביא בעיקר את מה שצריך לפי שער הכוונות, ולא להעמיס בדברים, אח''כ צריך לדפדף כל הזמן
 
לענ''ד לא צריך להוסיף את כל התפילות של ה'לשון חכמים' וכדו', זה מאוד מכביד
בזה צריך ללכת כמו ה'בית תפילה', להביא בעיקר את מה שצריך לפי שער הכוונות, ולא להעמיס בדברים, אח''כ צריך לדפדף כל הזמן

הנה לך סלע מחלוקת:

התפילות בפתיחת ההיכל בימים נוראים.
לשם יחוד הארוך בספירת העומר (כמדומה שבבי"ת ישנו).
ועוד ועוד וכיו"ב.
 
זה לא מופיע גם במחזורי ליוורנו וחוקת עולם.
נכון
זה לא נוסח 'ירושלמי' אלא נוסח 'צפון אפריקה', שונה לגמרי
איזה מחזור הוא הראשון שהדפיס זאת?
אין לי מושג
אבל היום זה נהוג בהרבה מאוד מקומות, שמתפללים 'ירושלמי'
ולפי מה שקבעת שכך נוהגים רוב הבתי"כ?
זה לפי מה שאני ראיתי בעיני ב30 השנים אחרונות ... בהרבה מניינים בתי כנסת וישיבות
 
והשתא דאייתינן להכי, זו אחת הבעיות שיש ב'בית תפילה' ש'ברכי נפשי' מופיע רק בערבית, למרות שבד''כ לא נהוג לומר בערבית (חוץ ממרוקאים וכדו') ובשחרית הוא לא מופיע וצריך לדפדף כל התפילה בראש חודש
 
והשתא דאייתינן להכי, זו אחת הבעיות שיש ב'בית תפילה' ש'ברכי נפשי' מופיע רק בערבית, למרות שבד''כ לא נהוג לומר בערבית (חוץ ממרוקאים וכדו') ובשחרית הוא לא מופיע וצריך לדפדף כל התפילה בראש חודש

כללית, בראש חודש בבי"ת יש שם חיסרון, שאחרי ההלל אתה צריך לחזור לשחרית של חול כדי לומר את כל השיר של יום וכו', ואחר כך צריך לחזור שוב למוסף.
בסידור אי"מ ובעוד סידורים עשו מיד אחרי ההלל את כל מה שיש לומר עד מוסף, וזה מיקל מאוד.
 
אחד הדברים הלא ברורים בסידורים הספרדיים, הוא התוספות.

הלשם יחוד והכוונות, התפילות והסגולות.

חלק הורידו, חלק הוסיפו,

צריכה להיות מדיניות ברורה בנושא הזה.

דוגמא פיצית שעולה לי בראש:

באהבת עולם יש בסידורים שלוש זכירות לזכור: מעמר ה"ס, מרים הנביאה, ועמלק. ע"פ שער הכוונות, והובא במג"א סימן ס'. [וזכירת יצ"מ בויאמר]

במחזורים של אי"מ במהדורות הישנות הביאו את זכירת חטא העגל ע"פ סידור הרש"ש. במהדורות החדשות זה נכנס לכל הסידורים שם.

לאחרונה ראיתי שבסידור של עוז והדר כתבו זאת בפשטות.

ואני שואל, האם כל רעיון שנמצא בכל סידור נכנס?!

מהם גבולות הגזרה בכגון דא?! מה מכניסים ומה לא?!
 
מהם גבולות הגזרה בכגון דא?! מה מכניסים ומה לא?!
לענ''ד לא צריך להוסיף את כל התפילות של ה'לשון חכמים' וכדו', זה מאוד מכביד
בזה צריך ללכת כמו ה'בית תפילה', להביא בעיקר את מה שצריך לפי שער הכוונות, ולא להעמיס בדברים, אח''כ צריך לדפדף כל הזמן
 
ראשי תחתית