ושוב לא מובן- אם הוציא עצמו מכלל ישראל איך סמך גם עליו בהוראה זו??
פספסת את ההספד המרגש (ביום ראשון כ"ה חשון תשנ"ה) שהספידו הרב עובדיה:
"הרב ש. גורן שקדן עצום היה משחר נעוריו, הבבלי והירושלמי היו נגד עיניו תמיד בהתמדה נפלאה ובאהבה עצומה, בבחינת אילת אהבים ויעלת חן באהבתה תשגה תמיד, עליו יש לומר הפסוק גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו, מהו "יתנכר", היה לו לומר "יוכר" הנער. אלא התנכרות למעשה נערות, משחקים אינם מענינים אותו, והוא בז להם, כי יש לו משיכה אך ורק לתורה, כי זך וישר פעלו. וכבר אמרו אם יאמר לך אדם יגעתי ומצאתי האמן, לא יגעתי ומצאתי אל תאמן, ובזה פירשו האמנתי כי אדבר וכו' (מהרש"א בח"א מגילה ו: ). אף מתנגדיו מודים שהיה גדול בתורה בש"ס ובפוסקים. ועליו יאמר: אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו גדל בשם טוב ונפטר בשם טוב מן העולם. - בשעת פטירתו של האדם אין מלוין אותו לא כסף ולא זהב וכו', מאי קמ"ל? אלא גם כסף וזהב שהשתמש בהם לצורך לימודו בתורה, אין מלוין אותו, שאינם אלא מכשירי מצוה, ורק התורה שהיא גוף המצוה מלוה אותו, וכמו שאמרו כל העושה מצוה אחת מקדימתו והולכת לפניו, שנאמר והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. וכן נאמר בהתהלכך תנחה אותך וכו'.
הגאון רי"א הלוי הרצוג שם עינו הבדולח על העילוי הרב ש. גורן בצעירותו, ומינה אותו רב ראשי לצה"ל, כי ידע את אומץ לבו העשוי לבלי חת, ובעוז רוחו פנה לשר הבטחון דאז ד. בן גוריון ודרש ממנו שיתן פקודה למטכ"ל שבכל מטבחי הצה"ל יהיה רק אוכל כשר בלבד, שלא כמו שעלה על רוחו לתת אוכל כשר לחיילים דתיים בלבד, ולחילוניים יאכלו כאשר תאוה נפשם. ועמד הרב בתוקף רב לבל יהיו אגודות אגודות בצה"ל, אלא אוכל כשר לכל חייל, תורה אחת ומשפט אחד לכל ישראל, כדי שכל חייל דתי שיתגייס לא יתרוצץ אנה ואנה לחפש אוכל כשר. תבע ודרש וכן נעשה עד היום הזה, וכן לימים יבואו. גם לחם בעוז על שמירת שבת ומועד בצבא כפי שמצוה עלינו התורה, ושהמיפר שמירת השבת ענוש יענש, ומבוקשו ניתן לו, ונתקיים בו תאות לבו נתת לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה. אין אף אחד שיוכל להכחיש דברים אלו, שאם יש כשרות ושבת בצה"ל זהו הודות לו ורק לו, והזכות הזאת נשמרת לדורות עולם, וזכות הרבים תלויה בו.
ואמנם כאשר שירתנו יחד ברבנות הראשית בתל אביב,
היינו רעים אהובים זה לזה, אני כיבדתיו והוקרתיו, ואף הוא השיב לי אהבה רבה על אהבתי, והיינו יחדיו כשבת אחים גם יחד בביקורים הדדיים ובהשתתפות בשמחות זע"ז. אך כשקבלנו משרת רבנים ראשיים לישראל, באו אנשים מסויימים והפרידו בינינו, ונתקיים בנו כי ידברו את אויבים בשער, ומכל מקום נתקיים בנו לבסוף את והב בסופה, ושלש שנות כהונתינו האחרונות (עד שנפסקה משרתינו),
חיינו יחדיו באהבה רבה ובכבוד הדדי, ולא פעם הביע את צערו בפני על שנתן לאנשים אינטרסנטים להפריד ממנו. לאחר מכן הקדיש עצמו למען ישיבת אידרא אשר הקים לאברכים מצויינים, וכיתת רגליו למרחקים להחזקת הכולל. וזכות הרבים תלויה בו".
