ואף שהראוני למי שכתב, שהשותה יין ולא נהנה בשתייתו שום הנאה, אינו מברך כיון שאין לו הנאת גרון. הנה ידוע שבד"כ אין סברותיו נכונות וא"א לסמוך עליו בהלכה...
אין צורך להכיר את הסוגיא/או את בעלי הטענות, מספיק לקרא את הסגנון כדי לדעת לאיזו אסקולה הכותב משתייך.
ואף שהראוני למי שכתב, שהשותה יין ולא נהנה בשתייתו שום הנאה, אינו מברך כיון שאין לו הנאת גרון. הנה ידוע שבד"כ אין סברותיו נכונות וא"א לסמוך עליו בהלכה...
אין צורך להכיר את הסוגיא/או את בעלי הטענות, מספיק לקרא את הסגנון כדי לדעת לאיזו אסקולה הכותב משתייך.
מה שהכי יפה זה שהוא בתחילת דבריו תוקף את הכותב הנ"ל בעוון זה שהוא פסק לא לברך על שתיית יין יבש,
וכמה שורות אח"כ מביא את דברי מרן הגריש"א שפסק לא לברך. תמיהני.
ומעודי תמהתי על ענין 'אזוקי מזיק ליה' שעל כן לא יברכו על השמן, וכי אדם האוכל בורקסים / עוגות / ג'לים וכיוצ"ב שאר מרעין בישין לא יברך? ולא שמענו כן מעולם. וע"כ חשבתי לבאר ענין 'אזוקי מזיק ליה' פי' שאין לו הנאה כלל מחמת השמנונית שלו, אבל אדרבה יש לו בזה הנאת מעיים [וכדמוכח מהסימון הירוק של משרד הבריאות ע"ג הבקבוק...], ונמצא א"כ שכיון שאינו נהנה משתיית השמן אינו מברך.
ושו"מ כן באגלי טל (טוחן ס"ב אות ג') וז"ל "דהנה חומץ שנתקלקל טעמו וריחו ברור שאין בו הנאת מעיים ואינו מזון לגוף אך קלקולו זה תקונו שבהרגשת החמוץ בגרונו משיב את הנפש, אבל הנאת מעיו אין בו. ושמן נהפוך הוא, כי הוא יפה ומשובח ובודאי הוא מזין. אך לרוב שמנוניתו אינו נהנה ממנו, אבל בבא למעיו הוא מזון לגופו. וידוע שמשקה הטראהן אף שאדם קץ בשתייתו נותנים אותו הרופאים לאדם כחוש שיבריא וישמן", עכ"ל.
