ברכת הבמבה, 'האדמה' או 'שהכל'?

  • יוזם הנושא יוזם הנושא אור יעקב
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
  • מומלץ
חבל, באמת כדאי שכת"ר יעיין בתשובה של הרב אלקנה שליט"א מתחילה ועדו סוף. הוא מדבר שם מדוע לא חוששים לסב"ל, ועוד שהרי גם לאשכנזים כתב (וכן הורה הרב אלישיב זצוק"ל) שמברכים האדמה אפי' שהרמ"א חולק על מרן.
חבל על מי שלא מעיין באמת.
האם הוא הביא את הפוסקים שהבאתי שחששו לסב"ל גם במקרה שניטע על דעת כן?? יש פוסקים אחרים, אבל יש פוסקים שנקטו שזה ספק ברכה לבטלה גם בזה. אין מה לעשות.
הרב אלישיב לא ראיה כי הוא פוסק כדעת המ"ב שאכן מסכים שבמקרה שניטע ע"ד זה ברכתו נשארת, אבל מה עם הפוסקים האחרים בעיקר בני ספרד, ומה עם המנהג שהביא הכה"ח [להזכירך לגבי נפח ומשקל נתנו 'משקל' חשוב לעדות הכה"ח על המנהג שמשערים במשקל, וכאן כבר לא..]
(עיי"ש שגם בבמבה זה גידול מיוחד וא"א לאכול את התירס כך
ועליה אני דן וכנ"ל.
וגם בבמבה זה לא נקרא כלל "מרוסק" כמו שביאר שם בפנים, ולכן לדידן פשוט שמברכים "האדמה" גם בלי כל הסיבות הנ"ל, וצירף אותם רק לאשכנזים גם)
כבר כתבתי שלספרדים יש יותר לחוש לזה.

האם הביא שם את הר"ח שהבאתי? האם הביא את הריטב"א שהבאתי שמבואר להדיא מדבריהם דליתא לכללו של המג"א?

חבל לחזור ולטחון מים. העליתי טענות 'חדשות' שאף אחד לא עמד בהם. נא עיין בזה היטב.
 
כי אם הייתה לו גירסא אחרת אפשר דדוקא היכן שמזיק סובר שגרע כ"כ שיש לברך שהכל אך באופן שלא מזיק באמת היה אומר לברך אדמה.
אני רואה כאן חוסר הבנה בסיסי, ולכן אכתוב פעם אחרונה בלנ"ד ולא אשנה. אם מישהו ירצה להחליפני - שיעשה זאת.

בגמ' לפי הר"ח לפי הבנתך יש ספק שאולי כיון שמזיק הוא גרע כ"כ שיש לברך שהכל. או שלא ויש לברך האדמה או העץ.

מחמת הספק הנ"ל, לפי דעת המג"א וכפי שפסק הרב עובדיה היה צריך לברך 'האדמה' או 'העץ', שהרי גם על הצד שהוא מזיק - אם בירך העץ יצא שהרי לא שיקר, וא"כ כיון שיש ספק ובדיעבד יצא בין בשהכל ובין בהעץ - ברכה מבורררת עדיפא.

בר"ח כתוב לא כך, אלא שרק אם בירך שהכל יצא בדיעבד ולכן מברכים לכתחלה שהכל.

ולכן לא קשור מה שכתבת שאם לא היה מזיק היה אומר לברך האדמה, כיון שאז לא היה ספק כלל, כי זה היה כמו טרימא [כל אחד לפי פירושו בטרימא, האם נמעך לגמרי או לא, זה לא הסוגיא כאן].

אנו דנים על הצד שכן יש ספק איך מכריעים אותו.

ולכן מה שכתבת
מה שאין כן במעוך סתם כשלא מזיק וגם ראוי לאכילה יגיד לברך אדמה. כמו בפרי שמסופק בברכתו.
לא קשור כלל, כי גם אם הוא יסבור כך - זה משום שכך דעתו שאין בזה ספק, אבל אנו דנים איך מכריעים בספיקות שיש 'לנו', לא שיש 'לו', ומדבריו אנו למדים כלל בהכרעת ספיקות בדינים אלו, שלא סוברים כמו המג"א.

זה מה שאני יכול להסביר ולכתוב בענין זה. והמבין יבין.
 
חבל על מי שלא מעיין באמת.
האם הוא הביא את הפוסקים שהבאתי שחששו לסב"ל גם במקרה שניטע על דעת כן?? יש פוסקים אחרים, אבל יש פוסקים שנקטו שזה ספק ברכה לבטלה גם בזה. אין מה לעשות.
הרב אלישיב לא ראיה כי הוא פוסק כדעת המ"ב שאכן מסכים שבמקרה שניטע ע"ד זה ברכתו נשארת, אבל מה עם הפוסקים האחרים בעיקר בני ספרד, ומה עם המנהג שהביא הכה"ח [להזכירך לגבי נפח ומשקל נתנו 'משקל' חשוב לעדות הכה"ח על המנהג שמשערים במשקל, וכאן כבר לא..]
האחרונים הנ"ל דנו באופן שא"א לאכול אותו כמו שהוא רק ע"י ניפוח?? (או שדנו רק ב"גידול מיוחד לשם כך")
 
האחרונים הנ"ל דנו באופן שא"א לאכול אותו כמו שהוא רק ע"י ניפוח?? (או שדנו רק ב"גידול מיוחד לשם כך")
הם דנו בפרי שכל צורת אכילתו ע"י ריסוק ומרקחת ולא בפני עצמו, כמו תה"ד, שהם הם המקורות של הרב יצחק יוסף והרב אלקנה בזה עי"ש.
 
האם הביא שם את הר"ח שהבאתי? האם הביא את הריטב"א שהבאתי שמבואר להדיא מדבריהם דליתא לכללו של המג"א?
וכן הוא הביא את דברי הריטב"א והרא"ה שמשמע מהם להפך ודן בדבריהם (אות כז)
 
ועיין באות קטז שכתב שיש כמה ראשונים שחולקים על השו"ע בזה ולא מסתיר אותם...
 
מה גם שבשעה"צ ר"ס רו הביא הרבה אחרונים שלא ס"ל המג"א, ומכלל סב"ל לא יצא.
לשיטת מרן הגרע"י שמשני פוסקים עושים סב"ל כאן יש כמה וכמה אחרונים. ואכמ"ל.
 
אבל לענ"ד מדברי הר"ח שכת"ר הביא אין ראיה.
כי שם יש ספק מה לברך ולכן נקט "שהכל" (אבל זה לא אומר שאם בירך "האדמה" לא יצא).
משא"כ בנידון דידן שדעת מרן השו"ע לברך "האדמה" וכן רוב האחרונים נקטו כמג"א וא"כ הברכה המבוררת היא יותר "האדמה" ולכן לא חוששים לסב"ל.
 
אני רואה כאן חוסר הבנה בסיסי, ולכן אכתוב פעם אחרונה בלנ"ד ולא אשנה. אם מישהו ירצה להחליפני - שיעשה זאת.

בגמ' לפי הר"ח לפי הבנתך יש ספק שאולי כיון שמזיק הוא גרע כ"כ שיש לברך שהכל. או שלא ויש לברך האדמה או העץ.

מחמת הספק הנ"ל, לפי דעת המג"א וכפי שפסק הרב עובדיה היה צריך לברך 'האדמה' או 'העץ', שהרי גם על הצד שהוא מזיק - אם בירך העץ יצא שהרי לא שיקר, וא"כ כיון שיש ספק ובדיעבד יצא בין בשהכל ובין בהעץ - ברכה מבורררת עדיפא.

בר"ח כתוב לא כך, אלא שרק אם בירך שהכל יצא בדיעבד ולכן מברכים לכתחלה שהכל.

ולכן לא קשור מה שכתבת שאם לא היה מזיק היה אומר לברך האדמה, כיון שאז לא היה ספק כלל, כי זה היה כמו טרימא [כל אחד לפי פירושו בטרימא, האם נמעך לגמרי או לא, זה לא הסוגיא כאן].

אנו דנים על הצד שכן יש ספק איך מכריעים אותו.

ולכן מה שכתבת

לא קשור כלל, כי גם אם הוא יסבור כך - זה משום שכך דעתו שאין בזה ספק, אבל אנו דנים איך מכריעים בספיקות שיש 'לנו', לא שיש 'לו', ומדבריו אנו למדים כלל בהכרעת ספיקות בדינים אלו, שלא סוברים כמו המג"א.

זה מה שאני יכול להסביר ולכתוב בענין זה. והמבין יבין.

1) אולי בר"ח לא כתוב אבל איננו יודעים מה הייתה גירסתו ולא טעמו ואם הייתה גירסא אחרת וייתכן שזו הייתה גם גירסתו והוא דיבר באופן של הגירסא בגמרא אפשר להבין שזה רק באופן הזה. מה הסיבה זה כבר נתון לפרשנות.
2) כיוון שנראה שכך גרס בגמרא הראבי"ה ועל זה מביא את הר"ח זה מחזק שכך הייתה גם גירסת הר"ח.
3) כיוון שגם בספק בוסר פסק כן שהוא לגריעותא יותר ממעוך זה קצת מחזק את הסברא הנ"ל.
4) מצד הכרע בדיני ספק הרי שבספק מה מברכים על פרי עץ או אדמה פסק הר"ח את הדין הפשוט שמברך אדמה. כלומר זה "ספק שיש לנו" ואומר לברך אדמה. כך שאין זה נכון לומר שבספק שיש לנו מברכים שהכל לדעת הר"ח וזה מחזק את דבריי הנ"ל.
 
כ"כ עוד כמה ראשונים אם אתה רוצה לדעת... (עיין עמ' תקיד)
איך הוא דוחה את זה? מביא את הכס"מ שאומר שיצא. נו באמת...

הכס"מ סובר שזה כן נקרא פרי, אבל אנו דנים לפי מי שאומר שזה לא נקרא פרי - האם זה לעיכובא או שבדיעבד יצא, וע"ז מוכח מהריטב"א הנ"ל שלא יצא.

וא"כ לראשונים שסוברים שטרימא זה שהכל - זה מראה שזה לא נקרא פרי, ואפילו בדיעבד לא יצא, ופשוט.
 
וכן מתבאר מחידושי אלאשבילי בברכות מ' ע"ב שכתב שאם בירך על הפת בפה"א לא יצא וז"ל אבל בפת אפשר לומר דכיון שהכתוב קבע לו שם בפנ"ע וכו' לא נפיק כשבירך עליה בפה"א [וזה טעם הרא"ה]. ועוד דבברכתה דקבעו לה רבנן הוציאוה מכלל פרי כלומר שאינו מזכיר בברכתו פרי – שוב אינו יוצא בה בלשון פרי ע"כ, ומבואר בטעמו השני שאע"פ שפת קרויה פרי – כיון שרבנן הפקיעו לשון 'פרי' ותקנו מטבע אחר אינו יוצא בלשון פרי. ולדבריו אלו נראה ברור שלסוברים שפרי מרוסק שלא ניכרת צורתו ברכתו שהכל – אם בירך בפה"ע או בפה"א לא יצא, דהא חכמים הוציאוה מכלל פרי, ולא יוצא כשהזכיר פרי. והדברים ק"ו, ומה בברכת המוציא, שהשתנה למעליותא, והיה מקום לומר שעדיין שמו הראשון עליו סבירא ליה שלא יוצא כשמזכיר 'פרי', בפרי מרוסק שהסיבה שאינו מברך בורא 'פרי' זה משום שהשתנה לגריעותא – בודאי שהפקיעו שם 'פרי' ממנו לגמרי ולא יוצא כשמזכיר 'פרי'



מחילה אבל אין פה ק"ו. שהרי לטעם השני חז"ל קבעו ללחם ברכה מיוחדת והפקיעו שם פרי. אבל בברכת שהכל על פרי מרוסק לסוברים שבירכתו שהכל אין זו תקנה לדבר זה במיוחד כמו על לחם שנימא שרבנן הפקיעו מזה שמו. [עוד בה שזה ברכה כוללת לא היה שייך שיהיה בה סממן פרטני משא"כ לחם שכן היה שייך שיהיה בו לשון "פרי" ובכל זאת הפקיעו ממנו].
 
איך הוא דוחה את זה? מביא את הכס"מ שאומר שיצא. נו באמת...
בבקשה תעבור על התשובה לפני... הוא לא דוחה שם, הוא בסה"כ אומר שהרב דוד היה יכול להביא ראיה מכאן... (וגם הוא מודה לדינא שעל פת נקטינן סב"ל, אבל נידון זה לא דומה כלל לבמבה ולכן אין משם שום ראיה וגם ממה שהבאת)
 
וע"ז מוכח מהריטב"א הנ"ל שלא יצא.
כבר כתבתי לך לעיל שאינו דומה מה שכתבו שיברך שהכל מחמת שהיה להם ספק.
אבל לנו מדברי השו"ע ורוב הפוסקים משמע לברך "האדמה" והמג"א והרבה אחרונים כתבו שלא שייך סב"ל. (ובפרט שהחיד"א ועוד אחרונים כתבו שהמברך כדעת מרן אין מוחין בידו) ובפרט בבמבה שאינה דומה כלל לנידונים הנ"ל בכמה דברים. (שאין לה "נשתנה מראהו" וכן אינה ראויה לאכילה כך כלל ועוד.)
 
ואתמול שדיברתי עם הרב אלקנה שליט"א, הוא אמר לי הוא ממש בצער על כך שהוא כבר עשרות שנים שולח מכתבים לרב דוד שליט"א (כבר לפני שיצא ההלכה ברורה) "ואין קול ואין עונה"...
1747036099126.png
 
ראשי תחתית