אני אתה והוא ספרדים - על זה אין ויכוח...
בהיות ואני שייך ליהדות מרוקו (ווארזאת למתעניין) ואתה שייך ליהדות עירק/חלב/טורקיה... וכן על זה הדרך - אז לכאו' - לא יהיה מקום לשנינו, למה אתה שואל? אההה זה פשוט...
כי בליל הסדר אני יזמר בקול ניחר 'בבהילו יצאנו ממצריים הא לחמא עניא בני חורין' ושכני הטונסאי יאמר בצאת החג תוך שימת עלי חסא על ראשי הפתחים והמיטות ושאר פינות הבית "כדרנא ולעם אכדאר" - אז לכאו אין מקום לשנינו באותו חלל...
מממהההההההה פתאום כולנו שומרי מנהגי אבותינו ושומרים על מה שחונכנו במהלך השנים. בזה כולנו חושבים שאין שייך לשנות כל אחד איפה שהוא גדל, וזה בסדר יחזיקו כולם במנהגי אבות.
ולמה?
מה זאת אומרת! על כך גדלתי, כך הנחילו לי אבותי ורבותי עם זה אני צועד הלאה.
נו...
אז שראשי הישיבות שלנו שנלחו על ידי אבותיהם לפונוביז וסלבדוקא למיר להרב חייקין וגדלו על הברה כזו או אחרת, עליהם נלין?!?
במקום להסתכל על מסירות נפשם של רבותינו שליט"א שעזבו בית אב והלכו בארץ לא זרועה למוד במקומות תורה, כדוגמת משפחת טולדאינו המעטירה - ומה שנשאר לנו לבדוק עם המבטא הוא כמו המבטא הרגיל אצלי בבית?!?!? אתמהה. והרי אבותיהם נושאי דגל יהדות ספרד שלחו אותם על דעת שישנו ממנהגם בלשון ועוד, ובכל זאת היו מוכנים לכך כי הבינו שבזה טמון גורלם העתידי, הם - הם לא התחשבו בנוסח והגייה, הם התמקדו בעיקר, בחינוך הטהור ובשאיפה שיהיו יראי שמים בתכלית.
הן אמת שגם בשנים קדמוניות רבו גדולי התורה מעדת בני ספרד המעטירה, יחד עם זאת עולם התורה היה נמצא ברובו המוחלט בארץ הקודש אצל אחינו. מה לעשות זו עובדה היסטורית אותה לא ניתן לשנות, אני מצטער אם אני גורם אי נוחות לכמה מחברי הפורום הנכבד... זו המציאות.
ואם את ערכי הנצח שאותם הם מנחילים לדורות הבאים הם ינקו מאחינו בני אשכנז, אז מצטרפת לזה חבילה קטנה, לא כבדה כל כך לרוב 'העולם' - - -
--------- המבטא האשכנזי --------------
אני לא מתווכח על הריקאציה שיש לכאלה ואחרים ממבטא שניחוח קוגל והרניג ממולח נודף ממנו - אין לי ויכוח עם זה, לכל אחד יש את חושי הטעם שלו, ואם זה מפריע למישהו אני לא ינהל איתו דיון אם זה נכון או לא. אבל זה שאני לא אוהב חריף לא הופך את שכני המרוקאי המתענג מידי שבת על סיר דגים מהביל ורותח מחום ופלפל שאטה לאדם משונה
חריף? לא הטעם שלי... - מי שאוכל חריף - מברוק!
אז נכון שאתה הוא וכל אדם אחר היה מעדיף לשמוע את רבו מדבר במבטא האהוב עליו, אין ספק. יחד עם זאת - לא כל הרצונות שלנו מתגשמים.
איך סבתא שלי שתחי' נוהגת לומר 'הוא קיווה למשהו ולא קרה - שיאכל קיווי'
כי לא כל מה שאנו מקווים קורה.
רק שניקח פורפורציה בין סל הערכים האידר אותו הם נותנים לנו - לבין האי נוחות המופיע לחלקים מאיתנו - נעשה השוואות ונראה מה משתלם
בהצלחה בחישוב הסיכונים למול התועלת
