העובדה שמועצת החכמים נגררת אחרי המועצת הליטאית (או ליתר דיוק: אחרי הגרד"ל, דעתם של שאר חברי המועצת הפורמליים לא באמת מעניינת מישהו), נובעת מכמה סיבות שיארך הזמן כדי למנותן, והן עניין אולי לאשכול נפרד. אבל מציאות זו מנציחה תכונות נפלאות של ענווה והכרת המקום, ולא של נחיתות.
אין טעם להתכחש למציאות - הנגרמת במישרין מהשיח העדתי - שגדולי התורה הליטאים נחשבים לגדולים יותר מגדולי התורה הספרדים. אותו הדבר בדיוק היה קורה אצל האשכנזים, אם אצלם היה שיח עדתי לפני 70 שנים. אם הגרד"ל היה מסרב ללמוד מתלמידי החזון איש כי הם ליטאים והוא פולני נכד לאדמו"ר, הוא לא נהיה הגרד"ל. אם הגרמה"ה לא היה קונה תורה מהגרא"ק רק בשל הגאווה במסורת ההונגרית, לא היית שומע עליו היום. אם הרבנים האחים דויטש לא היו דבקים ברב שך רק כי אביהם היגר ארצה מהונגריה, הם אולי היו גדלים למזכירים בישיבת פוניבז' ולא לר"מים בה.