לא כולם נהגו כך ???, כל עם ישראל נהג לעשות מצות עבות ורכותצריך לציין שלא כולם נהגו כך מקדמת דנא.
א. מצות רכות זה 'קולא', לא 'חומרא'. אין ענין להמשיך 'ולהדר' לאכול מצות רכות, אלא להיפך. 'להחמיר' ולאכול מצות קשות.למה המנהג הזה לא ממשיך אצל כולם ?
ועוגות?אינני מבין כיצד אנשים מסוגלים לאכול מצות רכות שנראות כמו פיתה. זה הורס את כל האווירה של פסח, גם אם זה כשר למהדרין מן המהדרין.
גם אני אינני מבין כיצד אנשים מסוגלים לאכול מצות קשות שנראות כמו קרקר. זה הורס את כל האווירה של פסח, גם אם זה כשר למהדרין מן המהדרין.אינני מבין כיצד אנשים מסוגלים לאכול מצות רכות שנראות כמו פיתה. זה הורס את כל האווירה של פסח, גם אם זה כשר למהדרין מן המהדרין.
גם אני אינני מבין כיצד אנשים מסוגלים לאכול מצות קשות שנראות כמו קרקר. זה הורס את כל האווירה של פסח, גם אם זה כשר למהדרין מן המהדרין.
הבלים.
למה?תגובה אופיינית: חוזר על הנאמר בצורה הפוכה, בלי טעם ובלי ריח, בלי קשר ובלי פשר.
כה"ח ת"ס מ"ד:העבות התחילו באשכנז לפני 170 שנה כי התחילו לייצר בצורה המונית יותר לפני פסח כדי למכור וכו' ודקות יותר נשמרות
לא חומרה אלא נוחות של המוכרים
בדיוק להיפך. המצה הרכה יש בה הרבה מים, ופעמים שהיא בגדר 'בלילה' ולא בגדר 'עיסה' [מצוי במצות התימנים] ועליה יש מחלוקת אם היא בגדר לחם או לא.ויש דעות בראשונים שאפילו חיוב הפרשת חלה אין בזה
באשכנז אתה צודק.כולם היו אוכלים רכות, העבות התחילו באשכנז לפני 170 שנה
נדצ"ל הדקותהעבות התחילו באשכנז לפני 170 שנה כי התחילו לייצר בצורה המונית יותר לפני פסח כדי למכור וכו' ודקות יותר נשמרות
גם הרכות הם דקות, רק טיפה יותר מיםכה"ח ת"ס מ"ד:
ועכשיו מנהג ק"ק אשכנזים פה עיר הקודש ירושלים ת"ו לעשות מצת מצוה וכן במצות שעושין לטוחנן רקיקין ממש כמו שכתב מור"ם ז"ל, וכן יש קצת מן הספרדים שעושין גם כן מצת מצוה רקיקין ממש, וכל הנזהר לעשות יותר דקין ולא עבים הרי זה משובח.
בדיוק להיפך. המצה הרכה יש בה הרבה מים, ופעמים שהיא בגדר 'בלילה' ולא בגדר 'עיסה' [מצוי במצות התימנים] ועליה יש מחלוקת אם היא בגדר לחם או לא.
המצה הקשה היא עיסה ממש, ואין מי שאומר שאין בה הפרשת חלה.
באשכנז אתה צודק.
בספרד היו אוכלים 'קשות'. כך מפורש בצרור המור, ברדב"ז, בכנה"ג, בגינת ורדים, בשו"ת דבר שמואל, במהר"ם זכות, ובעוד רבים מהאחרונים.
כך מתבאר מדברי ראשוני ספרד [הרמב"ן וסיעתו] שהמצה נקראת 'פרפרת' הפת משום שעושים אותה רקיקין דקין. וזה מתאים למצה הקשה. המצה הרכה, אף שהיא דקה - היא לחם גמור כמו 'לפה', ואין היא נקראת 'פרפרת' שזה פה"ב, ודוק כי קיצרתי.
גם הרכות הם דקות, רק טיפה יותר מים
זה ודאי עיסה, כמעט שאין הבדל למי שמכיר
המצה הרכה, אף שהיא דקה - היא לחם גמור כמו 'לפה', ואין היא נקראת 'פרפרת' שזה פה"ב, ודוק כי קיצרתי
עיין במצורףשאר הפוסקים שהבאת, אדרבה תביא מקורות מדוייקים יותר
א. מצות רכות זה 'קולא', לא 'חומרא'. אין ענין להמשיך 'ולהדר' לאכול מצות רכות, אלא להיפך. 'להחמיר' ולאכול מצות קשות.
קצ"ב.למרות שבודאי המצות הרכות כשרות 'לכתחלה'.
הכל עניין של הרגל,אינני מבין כיצד אנשים מסוגלים לאכול מצות רכות שנראות כמו פיתה. זה הורס את כל האווירה של פסח, גם אם זה כשר למהדרין מן המהדרין.
אה"נ. אולם במצות קשות אין שום ספק שהכל נאפה ואין קמח או בצק שיכול איך שהוא להחמיץ.וי"ל שהכל עניין של מיומנות, ומי שאינו בקי מספיק שלא יעשה רכות כלל, ומי שיודע היטב היאך לעשותן כראוי, מקרם אחיד, עובי אחיד, חום תנור מדוייק וכו', לית לן בה.
לא.אתה אפית מצות בידיך?
שכל ההודעות שלך בנושא הם מסברא ונראלי וספרים ושמועות
אכן חשוב מאוד לאפות מצות 'ביד' כדי לדעת מה היה 'מנהג ספרד' לפני 500 שנה ויותר.זו נקודה מאוד חשובה לכל הדיון.
כך גם רואים מדבריך
אני לא מדבר על מה היה לפני 500 שנה, אני מדבר על ההודעות שאתה "מסביר" מה ההבדל בין קשות לרכות ואני עומד וצוחק מאיפה אתה מביא את מה שכתבתאכן חשוב מאוד לאפות מצות 'ביד' כדי לדעת מה היה 'מנהג ספרד' לפני 500 שנה ויותר.
האשכול הזה מדבר על זה לידיעתך.אני לא מדבר על מה היה לפני 500 שנה
אף אחד לא שאל מה היה בזמן 'הגמ'. בזמן הגמ' היו עושים עד טפח.(ובנוגע למה היה פעם, אם בזמן הגמרא היה מצות רכות אז ככל הנראה שמנהגנו הספרדים לאכול אותם לכתחילה, המציאות בארצות שלנו הייתה הרבה יותר קרובה לזמן הגמרא מאשר אצל האשכנזים)
לא. עיין בכותרת. (ובכל אופן, זה לא סיבה לכתוב דברים תלושים מהמציאות בשביל להסביר את ההעדפה שלך)האשכול הזה מדבר על זה לידיעתך.
כתבתי לך, הספרדים הם אלו שיותר קרובים במציאות לחז"ל, גם בכללי וגם בזה כידוע וכפשוט.אף אחד לא שאל מה היה בזמן 'הגמ'. בזמן הגמ' היו עושים עד טפח.
השאלה היתה מה המנהג של 'הספרדים', והאם יש 'חומרא' לאכול מצות רכות.
דוקא בזה האשכנזים היו קרובים יותר לחז"ל ואפו מצות 'עבות', והספרדים 'החמירו' לאפות מצות דקות 'וקשות'.