באנר תרומה

איזה מרבותינו שומרים על המנהג לאכול מצות רכות

  • יוזם האשכול יוזם האשכול יד אברהם
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
באנר
איך נהגו חכמינו זצוק"ל
חכם בן ציון זצוק"ל
חכם עובדיה זצוק"ל
הגר"י צדקה זצוק"ל
הגר"י מועלם זצוק"ל
הרב הנאמ"ן זצוק"ל

ומה נוהגים חכמינו שליט"א
חכם משה צדקה שליט"א
הגרי"ח סופר שליט"א
הגר"א סלים שליט"א
חכמי משפחת בן שמעון
הגרש"מ עמאר שליט"א
הראשל"צ ר' יצחק יוסף שליט"א
הראשל"צ ר' דוד יוסף שליט"א
הגרש"י זעפראני שליט"א
חכם יעקב הלל שליט"א
חכם בן ציון מוצפי שליט"א
חכם משה מאיה שליט"א
חכמי כסא רחמים
ועוד חכמים

בביתנו לא נוהגים כלל ברכות
אך כל שנה הנני מתקשה מאוד באכילת הכזיתות, ובמיוחד באכילת הכורך
וגיסי היושב לצידי כל שנה מתענג לו על אכילת הרכות, ומסופקני אולי לעבור לאכילת מצות רכות.
אך חוששני מאוד, ולכך מעניין מאוד מה מנהג חכמינו ?
 
נערך לאחרונה:
תוכל לעלות איזה ראיה מהפוסקים?
מה שקופץ לי כעת
1. ענין ברכת המצה בכנה‘‘ג מוכח שהייתה רכה ולא נכססת.
2. גם מפתה‘‘ד לגבי שיעור מצה שברכה שוה המשקל לנפח
ועוד
ואיני מופנה כעת להאריך
 
שמעתי שהגר"נ בן סניור שליט"א
אוכל רק מהרכות, ויש לו חבורה שאופה בישיבת זכרון דוד בבני ברק

שאלתי האם יש במצות הרכות חששות גדולים שיש להימנע מהם? או כל דכפין ייתי ויכול?
כי הגר"נ בן סניור שליט"א ידוע כמחמיר גדול

כמו כן יש למאן דהוא ידיעה מה נוהג הגאב"ד הגרש"י זעפראני שליט"א
 
מה שעולה לי כעת - שהבית דוד והחיד"א אכלו מצות קשות

מהנידון של הבית דוד על ברכת המצה אחרי פסח , שהוא מדמה את זה ל ביסקוגוס שזה בעצם מעין ביסקויט, והוא קורא לזה "כיסנין" דזה ודאי כהמצות הקשות והיבשות שלנו.

וכן החיד"א- שמביא אותו, עוד מוסיף עליו שהמצות שלנו יותר קשות מהביסקוגוס יעו"ש
 
הגר"י כהן ובנו הגר"ח שליט"א
ראיתי סרטון שאופים אחרי מצות בישיבתם מצות רכות
כנראה שנפוץ מאוד בחכמי ירושלים
כמו כן שמעתי שחכם משה צדקה יש חבורה שאופים רכות בשושנים לדוד
אשמח למידע
 
מה שעולה לי כעת - שהבית דוד והחיד"א אכלו מצות קשות

מהנידון של הבית דוד על ברכת המצה אחרי פסח , שהוא מדמה את זה ל ביסקוגוס שזה בעצם מעין ביסקויט, והוא קורא לזה "כיסנין" דזה ודאי כהמצות הקשות והיבשות שלנו.

וכן החיד"א- שמביא אותו, עוד מוסיף עליו שהמצות שלנו יותר קשות מהביסקוגוס יעו"ש
נכון החיד‘‘א מדמה לכיסנין
 
יש לחכם בן ציון ראיה נפלאה מהרמ"א בסימן תע"ה ס"ז וז"ל 'ונהגו לעשות שלש מצות של סדר מעשרון זכר ללחמי תודה'
והנה שיעור עשרון הוא כ2.5 קילו פחות או יותר, יוצא אם כן שכל מצה היא כ800 גרם, ואם העובי שלהם היה כמצות שלנו א"כ כל מצה היתה בגודל של שולחן...
ובע"כ שהיו עושים אותם עבות ואם היו רוצים שיהיו ראויים לאכילה בע"כ שגם היו עושים אותם רכות והראיה היא נפלאה.
 
יש לחכם בן ציון ראיה נפלאה מהרמ"א בסימן תע"ה ס"ז וז"ל 'ונהגו לעשות שלש מצות של סדר מעשרון זכר ללחמי תודה'
והנה שיעור עשרון הוא כ2.5 קילו פחות או יותר, יוצא אם כן שכל מצה היא כ800 גרם, ואם העובי שלהם היה כמצות שלנו א"כ כל מצה היתה בגודל של שולחן...
ובע"כ שהיו עושים אותם עבות ואם היו רוצים שיהיו ראויים לאכילה בע"כ שגם היו עושים אותם רכות והראיה היא נפלאה.
הביאה בספרו?
או מפי השמועה?
 
יתכן שאבותינו נהגו לאכול מצות רכות, אבל בפועל מה שהורגלנו מקטנות הם מצות קשות, ומצות רכות נראות ומרגישות כחמץ ממש, וזה הורס לגמרי את ההרגשה של פסח (הוא הדין לכל מיני שקדי מרק וספגטי כשר לפסח וכדו').
 
וכי אצל האשכנזים אכלו פעם מצות רכות?!
כן.

וסקירה היסטורית יש במאמרו של הרב ברוך אוברלנדר, 'באופן אפיית מצה לפי מנהגי העדות השונות', אור ישראל, נא (תשס"ח), עמ' קכא-קלז, ושם, נב (תשס"ח) עמ' עג-פח.
 
יתכן שאבותינו נהגו לאכול מצות רכות, אבל בפועל מה שהורגלנו מקטנות הם מצות קשות, ומצות רכות נראות ומרגישות כחמץ ממש, וזה הורס לגמרי את ההרגשה של פסח (הוא הדין לכל מיני שקדי מרק וספגטי כשר לפסח וכדו').
זה ענין של הרגשה וכ‘‘א ליום מה דמשער ליביה

ויש כאלה שהתחתנו עם עיראקים וכיו‘‘ב ואוכלים שם רכות האם צריך להנזר?

בפשטות לא.
 
כן.

וסקירה היסטורית יש במאמרו של הרב ברוך אוברלנדר, 'באופן אפיית מצה לפי מנהגי העדות השונות', אור ישראל, נא (תשס"ח), עמ' קכא-קלז, ושם, נב (תשס"ח) עמ' עג-פח.
ומדוע עברו למצות קשות
הידועים כקשות לאכילה
 
ומצות רכות נראות ומרגישות כחמץ ממש, וזה הורס לגמרי את ההרגשה של פסח
כמו שפאה נכרית נראית כשיער ממש וזה הורס לגמרי את ההרגשה של הצניעות.
(ה"ה לכל מיני מטפחות ראש קטנות ובובו ואביזרייהו שאינן מכסות השיער)...
 
ומצות רכות נראות ומרגישות כחמץ ממש,
לא נראה לי הייתי רוצה לאכול מצות רכות כל השנה...

וגם מצות רכות זה דבר מיוחד לפסח ושונה וודאי אינו הורס את ההרגשה כמש"כ (חוץ מזה שזה טענה שאינה מתחילה ואין פוסקים הלכות כדוגמא זה מצד ההרגשה כמו שאף אחד לא חשב לאסור "פפושדו" מחמת ההרגשה)
 
יתכן שאבותינו נהגו לאכול מצות רכות, אבל בפועל מה שהורגלנו מקטנות הם מצות קשות, ומצות רכות נראות ומרגישות כחמץ ממש, וזה הורס לגמרי את ההרגשה של פסח (הוא הדין לכל מיני שקדי מרק וספגטי כשר לפסח וכדו').
כל אחד וההרגשות שלו.
לי זה ממש לא הורס את האוירה של הפסח, וכמוני רבים.

ועכ"פ לא פוסקים הלכות ע"פ הרגשות.
 
לא אהבתי את הכותרת
זה ברור שכך היה מנהג האבות???
נראה ברור שחוץ מעירקים ותימנים לא היה נהוג בהרבה עדות אף בחו"ל.
 
כמו שפאה נכרית נראית כשיער ממש וזה הורס לגמרי את ההרגשה של הצניעות.

בסביבה של חובשות מטפחת, בוודאי שזה הרס הצניעות, ומסיבה זו יצאו גדולי עולם במקומם נגד פורצות הגדר, לפני מאות שנים.

כיום כאשר רוב הנשים החרדיות חובשות פאה, אין בזה שמץ של חוסר צניעות.

גם כאשר נהגו ללכת עם "רדיד" היה חוסר צניעות משווע לללכת עם מטפחת ולכן נפסק בשו"ע שצריך לגרשה ואין לה כתובה, אבל משפשט המנהג לית לן בה.

גם דעת לנבון נקל שאשה שהלכה כל ימיה עם שיער ולאחר החתונה ממשיכה עם אותו שיער, לא השתנה בה שום דבר שיהפוך אותה לפחות צנועה בגלל שיש טבעת על אצבעה.

וכן כתב מרן הגאון הקדוש רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת "שמש ומגן" (אה"ע ח"ב סימן ט"ז):

"ואם באנו לשפוט לפי ההגיון והסברה, כבר כתבתי בספרי תבואות שמש חלק אה"ע (סי' קל"ח), שאין שום הרהור כלל בגילוי הראש בזמנינו גם בנשואות, דאיזה שכל והגיון יאמר דשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש? וקרוב להיות הדבר בהיפך, שקודם נישואין יש מקום להרהור כיון שהיא מותרת וחזיא לנישואין לכל גבר. לא כן אחר הנישואין דלא חזיא והיא מיוחדת לבעלה, ההרהור פחות הרבה כיון שיודע שאי אפשר להשיגה, וכמש"כ הראב"ע גבי לא תחמוד. וזה היה בימי קדם שהנשואות היו מכסות ראשן, ואם תראה אותה אח"כ מגולה, יש שינוי בגוף וראיה חדשה ויש בזה הרהור, אבל בזמן שלא נשתנה בה שום דבר, גם שיהיה באיסור, אבל לגבי ההרהור לא התחדש שום דבר.

והאיסור שלה לא מפני הרואים, אלא מפני החציפות שעושה בגילוי ראש, שדרך הנשים לכסות במטפחת או בפאה נכרית והיא נשארה מגולה, ועוברת על דת משה, ולכן די לנו לקבל את מה שאסרה תורה בפירוש בגילוי שערה ממש, ואף שהיום פג הטעם דחציפות כיון שהכל עושין כך, עכ"ז גזירה דאורייתא נקבל. אבל אין לנו להוסיף עליה שום דבר קטן או גדול, כיון דבעיקרא דמילתא אין כאן חציפות ואין הרהור".
 
כמו שהרחיב בזה הרב כהן זכרונו לברכה
א. מצות רכות זה 'קולא', לא 'חומרא'. אין ענין להמשיך 'ולהדר' לאכול מצות רכות, אלא להיפך. 'להחמיר' ולאכול מצות קשות.
ב. מנהג 'ספרד' המקורי הוא לאכול מצות 'קשות' ולא 'רכות'. כך מוכח מדברי הראשונים וגדולי האחרונים הספרדים.
מנהג אכילת המצות 'הרכות' הוא מנהג 'אשכנז' שהיו אוכלים מצות 'עבות' ורכות.
גם מנהג חלק מ'ארצות המזרח' היה לאכול מצות 'רכות'.

מי שמגדיר עצמו 'ספרדי' - נכון יותר שיחזור למנהג אבותיו ולהדר לאכול מצות קשות שאין בהם שום חשש אפילו קל שבקלים של חימוץ.
למרות שבודאי המצות הרכות כשרות 'לכתחלה'.

נ.ב.
כל החומרא של מצות כפולות ונפוחות ושרויה התחיל רק במצות העבות והרכות שבאשכנז. אולם במצות קשות דידן לא שייכים אף אחת מהחומרות הנ"ל [למרות שכיום לא מבדילים ביניהם].
 
נערך לאחרונה:
בסביבה של חובשות מטפחת, בוודאי שזה הרס הצניעות, ומסיבה זו יצאו גדולי עולם במקומם נגד פורצות הגדר, לפני מאות שנים.

כיום כאשר רוב הנשים החרדיות חובשות פאה, אין בזה שמץ של חוסר צניעות.

גם כאשר נהגו ללכת עם "רדיד" היה חוסר צניעות משווע לללכת עם מטפחת ולכן נפסק בשו"ע שצריך לגרשה ואין לה כתובה, אבל משפשט המנהג לית לן בה.

גם דעת לנבון נקל שאשה שהלכה כל ימיה עם שיער ולאחר החתונה ממשיכה עם אותו שיער, לא השתנה בה שום דבר שיהפוך אותה לפחות צנועה בגלל שיש טבעת על אצבעה.

וכן כתב מרן הגאון הקדוש רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת "שמש ומגן" (אה"ע ח"ב סימן ט"ז):

"ואם באנו לשפוט לפי ההגיון והסברה, כבר כתבתי בספרי תבואות שמש חלק אה"ע (סי' קל"ח), שאין שום הרהור כלל בגילוי הראש בזמנינו גם בנשואות, דאיזה שכל והגיון יאמר דשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש? וקרוב להיות הדבר בהיפך, שקודם נישואין יש מקום להרהור כיון שהיא מותרת וחזיא לנישואין לכל גבר. לא כן אחר הנישואין דלא חזיא והיא מיוחדת לבעלה, ההרהור פחות הרבה כיון שיודע שאי אפשר להשיגה, וכמש"כ הראב"ע גבי לא תחמוד. וזה היה בימי קדם שהנשואות היו מכסות ראשן, ואם תראה אותה אח"כ מגולה, יש שינוי בגוף וראיה חדשה ויש בזה הרהור, אבל בזמן שלא נשתנה בה שום דבר, גם שיהיה באיסור, אבל לגבי ההרהור לא התחדש שום דבר.

והאיסור שלה לא מפני הרואים, אלא מפני החציפות שעושה בגילוי ראש, שדרך הנשים לכסות במטפחת או בפאה נכרית והיא נשארה מגולה, ועוברת על דת משה, ולכן די לנו לקבל את מה שאסרה תורה בפירוש בגילוי שערה ממש, ואף שהיום פג הטעם דחציפות כיון שהכל עושין כך, עכ"ז גזירה דאורייתא נקבל. אבל אין לנו להוסיף עליה שום דבר קטן או גדול, כיון דבעיקרא דמילתא אין כאן חציפות ואין הרהור".
רוב הנשים חובשות הפאה, חובשות פאה ששערה יפה הרבה יותר משערם הטבעי, וגם פזור ומסורק בצורה שלא הלכו לפני החתונה.
 
כמו שהרחיב בזב הרב כהן זכרונו לברכה
מה שכתב שלא שייך כפולות ונפוחות בקשות, אינו נכון כלל, וכפי שראיתי בעיני אתמול, שא' מבני החבורה אצלינו היה בביקור ושימוש במצות חבורה בית שמש והביא כפולות וכו'.
 
ראשי תחתית