שמעתי דעות לכאן ולכאן אשמח לקרוא וללמוד את תגובתכם
תוכן מומלץ
שו"ת יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן כו אות א'.
הרי"צ גיאת במאה שערים ח"ב (עמוד נח), הביא תשו' רב נטרונאי גאון, דמתני' דאין מברין אלא על מטות זקופות, במועד מיירי. (ושם הביא ד' הגמ' כו סע"ב, רבא איתרע ביה מילתא על לגביה אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי, רבא זקיף, אבא בר מרתא כפי, אמר (רבא), כמה לית ביה דעתא להאי צו"מ. וכ' ע"ז הגאון, דמתני' אטעיתיה הוא סבר דבחול קיימא, ולא היא במועד קיימא, ובמועד הוא דאין מברין אלא על מטות זקופות, אבל בחול אין מברין אלא על מטות כפויות. ע"כ. והוא חידוש שדוחה...
מנהג קדום למרן, האמנם?
בילקו"י ח"ג תפילה [כרך ב] מהדו' תשפ"א הביא גבי "נפילת אפיים" שהמנהג שלא ליפול על פניהם "הוא מנהג קדום עוד לפני מרן השו"ע".
ובמקורות שם לעניין זה שנהגו שלא ליפול על פניהם, הכי קדום שמצא בעניין הוא "ר' חיים פלאג'י" שמעיד שיש בדורו שנהגו הכי, [אלא שהוא לא מסכים עמהם, ואומר שלא טוב הם עושים יעו"ש].
והוא היה כ- 300 שנה אחרי מרן השו"ע – ולזה קורא "מנהג קדום קודם מרן"
האמנם?????
ר' חיים פלאג'י, ר' אליהו מני, זבחי צדק, והבא"ח.
הם המקורות שהביאו העניין והעידו על זה...
[הערת מנהל - אשכולות קודמים: אשכול 1, אשכול 2]
מפורום אוצה"ח:
בענין שביעית, ידוע כי בשו"ת מהרשד"ם (סי' קצב) מופיע נוסח קצר וסתמי שחכמי צפת "נידו והחרימו לשומרי שביעית".
בספר 'ארץ חיים' לר"ח סתהון (יו"ד שלא יט) הבין שכונת הרשד"ם על המחמירים לנהוג שתי שמיטות רצופות מספק. (שזהו הנושא בו עסק הרשד"ם קודם לכן).
בספר 'ציץ הקדש' לריצ"מ שפירא (ס"ס טו) הבין שכונת הרשד"ם על המחמירים לנהוג קדושת שביעית בפירות נכרי.
בספר 'חזון איש' (כ סוף ז) הביא דברי ציץ הקדש, וכתב: "ומה מאד יש להצטער על הדברים...
אשמח לדעת ולברר גדר ברור בעניין החשש לעין הרע, האם כמה והיכן יש לחשוש לעין הרע, ומתי הוי אמונה תפילה.
מצינו בחז"ל בכמה מקומות שיש עה"ר, כדוגמת לוחות הראשונות וכעניין שרוב מתים מעה"ר וכן בהרחקת נזיקים אסור לאדם לראות בשדה חבירו כשהיא בקמותיה מפני עה"ר וכד', אך מאידך פשוט וברור שלא בכ"מ יש לחשוש לעה"ר.
אשמח לקבל מקורות בעניין.
ייש כח
אחרי הציטוטים הרבים שהעלתי פה
אכתוב בקצרה
שהתשובה הנ"ל ביביע אומר חי"א אהע"ז סי' יג - נכתב על זה שזו תשובה שהכינה הרב עובדיה לחלק יא.
ולפיכך- כל מה שנכתב לעיל "שזה גרם לחורבן גדול", וכן "שלא העיקר לעשות כסף"
חוזר א"כ על הרב עובדיה ולא על בנו ר' משה
מצורף פה מה שכתבתי בנושא מריחת משחה בשבת. (בעיקר בדעתו של מרן הגרע"י זצוק"ל)
איתא בירושלמי (שבת פ"ז ה"ב דף מט.) "חד אמר רוקק ושף וחרנה אמר אינו רוקק ושף, מה פליגין בשאין שם פסיפס אבל יש שם פסיפס רוקק ושף".
ומשמע מדברי הירושלמי שלכו"ע מותר למרוח רוק ע"ג קרקע מרוצפת כיון שבכך אין איסור של אשוויי גומות.
וכן משמע מדברי מרן השו"ע (סי' שטז סעי' יא) שפסק "לא ישפשף ברגליו רוק ע"ג קרקע משום דמשוה גומות". משמע דדוקא ע"ג קרקע אסור משום אשוויי גומות, אולם ע"ג קרקע מרוצפת שאין איסור אשוויי גומות כמו...
ברוך ה' אור זרח והפציע בהגיע אלינו ילקו"י ברכות החדש כרך ב'
וכמעשהו בראשונה כך מעשהו עכשיו כ1000 דפים מלאים בבקיאות עצומה ובעיון שכל הרואה עומד משתומם על בקיאותו ועיונו של מרן שליט"א.
- אמרתי שאכתוב כאן כמה פנינים וחידושים שעלו לי מבין עוברי על הספר, ואשתף את הקוראים.
עמ' ז, מבוא - סד' דוגמאות בעניין עניית אמן אחר ברכות התלויות במח' הפוסקים. (כב' דוגמאות שעונים, מב' דוגמאות שלא עונים)
דוגמא ט' - חזר מרן שליט"א ממה שכתב בעבר שמותר לענות אמן אחר אשה המברכת על פסוד"ז וברכות קריש"ע, והורה שאין...
האם ידוע לת"ח דפה, האם נכון שהגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל סבר שאינם יהודים עד כדי שהורה להוציא ממוסדות ילדים מבני העדה, אפי' שהיה בזה בזיון והלבנת פנים?
האם עד כדי דעתו, שאפי' אם אחד מהם קידש אישה, תהיה מותרת לשוק?
ראיתי לבאר כאן נקודה שמדוברת לאחרונה בביהמ"ד, והיא היחס של הבא"ח לפסקי מרן.
מחד, הבא"ח חוזר ע"ז כמה פעמים שקיבלנו הוראות מרן ואפי' אלף פוסקים.
מאידך, הבא"ח חולק על מרן פעמים רבות ממש. ויש שליקטו כמאה פעמים.
אחר ההתבונות שנים רבות, עם יגיעה גדולה, נלע"ד שהביאור פשוט בדעתו.
א, ברור שקיבלנו הוראות מרן, ואין נפק"מ א"י או בבל, וכל החולק על מרן וכו'. ואך למותר להאריך.
ב, ברור שקיבלנו הוראות הארי"זל נגד מרן [כאשר יוכיח הסידור שכולו נגד מרן וכהאר"י] וכן סוברים כל חכמי ספרד זולת רבנו מרן הגרע"י...
למה להקצין
עי' ישכיל עבדי ועוד שיש לזה טעמים ע"פ סוד
המעיין בדברי המקובלים בטעמים שכתבו להלכה יראה שהטעמים שלהם הם על פי מה שראו בהלכה 'בפשט'.
וברוב המקרים יש מחלוקות בין המקובלים, פעמים בין המקובלים הראשונים לאחרונים, פעמים בין הראשונים לראשונים, ופעמים בין האחרונים לאחרונים, ובד"כ כל אחד כותב טעם בקבלה למנהג מקומו או רבו וכדומה.
כלומר אין טעם 'אמיתי' בקבלה שצריך ואפשר לומר שהוא הוא יכריע, אלא כל מקובל אומר ומסביר מסברא שלו את הפסק שנראה לו בפשט - לפי הקבלה.
במילים אחרות אין שום משמעות לטעם הקבלי, כיון שבודאי יש טעם קבלי גם לצד השני, וחזר...
בין הסדרים:
- נעול
