דג מטוגן בחמאה לספרדים / מנהג הספרדים באכילת דגים וחלב

[הולך בתמים]

האם יש מקור להקל בדג וחמאה לספרדים?
דהרי כל דין איסור דג בחלב יש דעות שמקורו בט''ס.

 

[ידידיה]

האם יש מקור להקל בדג וחמאה לספרדים?
דהרי כל דין איסור דג בחלב יש דעות שמקורו בט''ס.

כמדומה שכך כותב הזבח"צ.

 

[משיב כהלכה]

מנהג הספרדים

רוב הספרדים לא נהגו להיזהר באכילת דגים עם חלב או גבינה וכיו"ב. רק כיום, לאחר שפשטו פסקיו של הגר"ע יוסף, ואחד מעתיק מהשני, זה הפך לאיסור גמור כמו חזיר (נגד דברי הגר"ע עצמו שכתב רק "יש להימנע" ותו לא - כדלהלן).

גם רוב ההולכים אחר דעת הגר"ע יוסף אינם יודעים שבדיעבד הוא מיקל בשופי, דהיינו כגון אם אדם מתארח בבית חברו והגישו לו פיצה עם טונה, שזה נקרא בדיעבד לאחר האפיה (ראה דבריו להלן).

מרן השו"ע היה רב ספרדי, והוא כתב בפשטות בשולחן ערוך להתיר אכילת דגים בחלב, ללא הסתייגויות, ללא איזכור של מנהג, וללא איזכור של "רופאים" כלשהם שטענו שיש בזה סכנה (ראה דבריו להלן).

וכן הפר"ח היה רב ספרדי, וכתב להתיר ולא הזכיר שיש בזה מנהג לאסור (ראה דבריו להלן).

ובספר תורת הקדמונים הביא שהגאון רבי יוסף מולכו שהיה רב בסלוניקי, העתיק דברי הפר"ח ולא הזכיר שיש מנהג לאסור.

וכן בספר התקנות של ירושלים שהוציא הרב אלישר בשנת תרמ"ג באות ט"ל העתיק דברי הפר"ח בחלק המנהגים.

וכן הרב נתיבי עם בריש חלק יו"ד העתיק דברי הפר"ח ולא העיר שהמנהג הוא לאסור.

וכן החיד"א שהיה רב ספרדי, כתב להתיר אכילת דגים בחלב, ובב"י נפלה טעות סופר (ראה דבריו להלן).

וכן רבי מסעוד חי רקח היה רב ספרדי, נולד באיזמיר לר' אהרון רקח, לאחר מכן עלה לארץ ישראל, משם יצא כשד"ר לטריפולי וכיהן כרב המקום. ובספרו על הרמב"ם הוא כותב במפורש ומנהג העולם שלא ליזהר" (ראה דבריו להלן).

וכן רבי יהודה שמואל אשכנזי היה מרבני טבריה הספרדים ואח"כ בליוורנו, בספרו "בית מנוחה" (דף ע"ג סוף אות ג') כותב במפורש "וברוב המקומות אוכלין גבינה ודגים יחד ואין חושש".

וכן רבי דוד מועטי היה מגדולי הפוסקים באלג'יר, בספרו "אשר לדוד" (דף ג' ע"ג) הוא כותב שאע"ג שכתוב בבית יוסף שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה, בזמן הזה אין חשש סכנה כלל. ע"ש.

וכן רבני מרוקו הגר"ש משאש, והגר"מ מלכה (שו"ת והשיב משה), כתבו להקל בזה, ראה דבריהם להלן.

ואצל רוב קהילות האשכנזים המנהג פשוט לאכול דגים עם חלב או גבינה (למעט כמה קהילות שגרו בירושלים בדורות האחרונים). ואין לעשות מזה מחלוקת אשכנזים וספרדים, ואין מה להפחיד את המון העם התמימים בדמיונות של שטויות והבלים. ואבות אבותינו מאז ומעולם אכלו דגים בחלב, ומפורש בגמ' (חולין קיא): "רבי אלעזר הוה קאים קמיה דמר שמואל אייתו לקמיה דגים שעלו בקערה וקא אכיל בכותח (חלב)". וכן במסכת כלה "משל לדג הבא מבית הצייד", ופירש בספר רבי אברהם בן נתן בספר המנהיג: "שמותר לאכלו אף בחלב", וכן במדרש אלפא ביתא: "אסרתי לכם בשר בחלב, התרתי לכם בשר דגים בחלב".

מקור החשש

מקור החשש לאכילת דגים בחלב הוא בדברי הרופאים שחיו לפני מאות שנים, וטענו שיש סכנה באכילת חלב ודגים.

את דברי הרופאים הביא רבינו בחיי (לא מחבר ספר חובת הלבבות, אלא רבנו בחיי בן אשר אבן חלואה שחי לפני 700 שנה) שכתב בפירושו על התורה שמות פרק כ"ג: "וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת".

רבינו בחיי לא דיבר על חלב ודגים, אלא על דגים וגבינה, ודוקא שהתבשלו כאחד. והוא גם לא אסר זאת אלא רק ציין כעובדה (לגבי ענין אחר) את דברי הרופאים. יתכן שאפילו רבינו בחיי עצמו אכל דגים וחלב ולא חשש להם, רק ציין להם בדרך אגב (הוא כותב שכמו שיש מפרשים טעם התורה על בשר וחלב, כך דעת הרופאים על דגים וחלב שמוליד תכונה רעה).

כאשר בית יוסף כתב שלא לאכול דגים עם חלב, ורוב האחרונים ביארו שיש טעות סופר בדבריו (וצ"ל דגים עם בשר), היו כמה אחרונים שניסו לקיים דבריו ולתלות זאת בדברי הרופאים שציטט רבינו בחיי.

אולם כיום רוב ככל הרופאים אינם חושבים שיש סכנה באכילת חלב ודגים. והיות ולא מדובר בסכנה סגולית, אין שום סיבה לאסור זאת כיום משום סכנה. ואין לומר שהרופאים כהיום פחות חכמים מאז, כי אדרבה הרפואה התקדמה מאוד.

וכבר לפני שלוש מאות שנה, כתב הרב יצחק למפרונטי (ראש ישיבת פירארה) בספרו "פחד יצחק" בערך בשר דגים וחגבים (עמ' רס"ה): "ואני המחבר צעיר הרופאים, כל ימי גדלתי בין ספרי החכמים וזקני הרפואה, ולא מצאתי סעד וסמך לדברי הרב שארית יהודה בשם הרופאים שיש סכנה באכילת דגים בחלב".

זאת אומרת שבכל מאות השנים האחרונות, עולם הרפואה הבין שאין סכנה כלל באכילת דגים וחלב.

וסיים שם ש"כיון שהדבר יצא מפי המלך הוא מרן הבית יוסף, מנעתי מתוך ביתי אכילת דגים עם גבינה או עם חמאה" אבל כאמור לעיל, רוב ככל האחרונים הבינו שמדובר בטעות סופר, והשו"ע התיר במפורש, כדלהלן.

דעת השו"ע ורבני הספרדים

וגם מגדולי רבני הספרדים כתבו להקל, ובראשם השולחן ערוך בסימן פ"ז סעיף ג': "אינו נוהג [איסור בשר בחלב] אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה... אבל דגים וחגבים, אין בהם איסור [לאכלם עם חלב] אפילו מדרבנן". ומה שכתב בב"י, "כמו שנתבאר בספר א"ח סי' קע"ג", פשוט לכל מעיין שהוא טעות סופר, כי לא נתבאר כלום בסימן קע"ג על חלב ודגים, אלא מדבר שם על סכנת בשר ודגים. ומה זה שכתב "נתבאר"? ללמוד קל וחומר או גזירה שווה מדגים ובשר? הרי לא מוזכר שם המילה חלב אפילו ברמז, אז איך נתבאר? ובפרט שהשולחן ערוך על אתר מתיר בשופי אכילת דגים וחלב, איך יסתור עצמו מיניה וביה?

וכך כתב הש"ך שם: ''הוא טעות, כי לא נזכר שם אלא דדגים עם בשר אסור משום סכנה, אבל בחלב לא שמענו ולא ראינו, וכל יומא ויומא נהגינן הכי לבשל דגים בחלב ולאכול. גם בדרכי משה השיג על הבית יוסף בזה, וכן בספר באר שבע דף ק', ושאר אחרונים השיגו עליו בזה, וגם בש"ס משמע בהדיא (= בפירוש) דלית ביה אפילו משום סכנה, והוא פשוט".

וכן כתב הט"ז שם: "בב"י כתוב ומ"מ אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה, והוא טעות סופר, וצ"ל עם בשר, כמוזכר בא"ח סי' קע"ג, וכ"כ בדרכי משה, שנתערב להב"י כאן בשר בחלב".

וכן כתב המגן אברהם: "וכבר כתב [הרמ"א] בדרכי משה שטעות סופר הוא שם בב"י, וצריך לומר דגים בבשר ע"ש, וכ"כ האחרונים".

וכן כתב בספר יד יהודה: "האחרונים כתבו לאסור דגים בחלב מחמת סכנה ולהתיר בחמאה, ודבר שאין לו יסוד בדברי חז״ל רק מהלכות הרופאים, הכל לפי המקום והזמן דאין כל המקומות והזמנים שוין בטבע".

וכן כתב הרמ"א: "ולא ראיתי מימי נזהרין בזה, וגם בא"ח סימן קע"ג, אינו אלא שלא לאכלו בבשר משום סכנה אבל בחלב שרי, ועי"ל סימן קי"ו, ולכן נראה שנתערב להרב בשר בחלב".

וכן כתב הפרי חדש שם, "ודע שמה שכתב הב"י [עמוד קכא ד"ה דגים] שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה הוא טעות סופר, או לא דק, והכי מוכח בריש פרק כיצד צולין [פסחים עו, ב]. וכבר הושג מהאחרונים".

והגר"ע יוסף בספרו יחווה דעת הביא דברי האהל יצחק בנימוקי הרמב"ם פרק ט מהלכות מאכלות אסורות, "שבודאי לדינא נקטינן כדעת כל הגאונים האחרונים שהתירו לאכול דגים בחלב, ואין להחמיר מטעם חמירא סכנתא מאיסורא, שדוקא בדבר שיש בו סכנה בודאי, כשיפול בו ספק אזלינן לחומרא, אבל בענין דגים בחלב שלרוב הפוסקים אין בזה חשש סכנה, לא אמרינן חמירא סכנתא מאיסורא, כיון שרוב מנין ורוב בנין כתבו שאין סכנה בדבר, ומה גם שיש לומר שנפל טעות סופר בבית יוסף".

וכן כתב בשו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן ק"א): "צווחו עליו, הא בחלב ליכא קפידא כלל, וכתב [אחד האחרונים לתרץ את הבית יוסף] שכונתו כך: "כמו שכתבתי בא"ח שבשר עם דגים מסוכן על פי רופאים, הכא נמי עם חלב מסוכן על פי רופאים שאמרו כן". ולפי עניות דעתי, זה אינו אמת! ונאמן עלינו הרמב"ם גדול הרופאים (שאין שום סכנה בחלב ודגים).

וכן כתב בספר מעשה רקח (על הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט) "ודעת רוב הפוסקים שהוא טעות סופר בדברי הרב ב"י, וצ"ל דגים עם בשר, אך אין הלשון מתיישב כלל, ומאי דקשה לי טובא, דאם יש בו חשש סכנה, איך התירוהו במשנה ולא ביארוהו בגמרא, גם רבינו [הרמב"ם] שהיה ראש הרופאים איך לא חש לה? ומנהג העולם שלא ליזהר".

וכן כתב ערוך השולחן: "ודע שטעות נפל בספרו הגדול של רבינו הב"י, שכתב שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמבואר באורח חיים סימן קע"ג, ושם מבואר על בשר בדגים שיש סכנה, וכבר השיגו רבינו הרמ"א בספרו דרכי משה. ויש שרוצים לקיים זה ואמרו שמצאו בספרי הרופאים שיש סכנה בדגים בחלב, ואינו כן, דרבינו בחיי כתב בפרשת משפטים שהסכנה הוא בדגים עם גבינה, ומזה נופל צרעת על האדם, ע"ש, ולא בדגים בחלב. ועוד דאם כדבריהם למה לא קבע זה בשו"ע, ועוד דכל העולם אוכלים זה ונחשב למאכל חשוב. ולכן לית מאן דחש להא מילתא, ויכולים לאכול בלי שום קפידא חלילה".

וכן מרן החיד"א בספרו מחזיק ברכה (סימן פז סק"ד) כתב, "בעל כרחינו צריך לומר כמו שכתב הט"ז, שטעות סופר נפל בבית יוסף, וצריך לומר דגים בבשר, שכן הוא באורח חיים סימן קעג. ומה שפירש הכנסת הגדולה דברי הבית יוסף כמ"ש בא"ח סימן קעג, ר"ל שכשם שאמרו באכילת בשר בדגים שיש סכנה בדבר, כך הוא הדין באכילת דגים בחלב, כמה מן הדוחק יש בזה! שהרי דבר חדש הוא, שהרופאים אומרים שיש סכנה בדבר, והיה לו למרן לבאר כל זה. ועוד שלא הביא דין זה בשלחן ערוך. ולכן היותר נראה שנפל טעות סופר בדברי מרן הבית יוסף, וכמו שכתב הט"ז. וכזאת וכזאת יש לדקדק על מה שכתב בשו"ת בית דוד סימן לג, בטעמו של מרן, ולי ההדיוט כל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה שמרן הבית יוסף סתם דבריו בתכלית, וכל כי האי צריך לאודועי ולפרש טעמו. וגם מדוע לא כתבו בשלחן ערוך? אלא ודאי כדברי הט"ז".

אמנם היו בודדים מהאחרונים שקיימו גרסת הב"י - אבל אין לדבריהם הסבר הגיוני. כיצד התיר מפורש בשו"ע ולא הזכיר ברמז שאסור?

ובשלמא אם היה משמיט, היה אפשר לתרץ בדוחק שסמך על מה שכתב בב"י (ועדיין היה קשה, מדוע בבשר ודגים כתב מפורש שאסור, ובחלב ודגים השמיט). אבל איך יסתור עצמו בשו"ע ויכתוב שמותר בפשטות? ואף אחד לא ענה על שאלה זו.

וכן הגר"ש משאש, והגר"מ מלכה (שו"ת והשיב משה), כתבו להקל בזה, וכתב על כך הגר"ש משאש (שמ"ש ומגן ח"ד חיו"ד סי' יב') רבה של יהדות מרוקו:

"ולדעתי זה תלוי באנשים האוכלים, שמי שיש לו דמיון ואינו רוצה לאכול דגים עם חלב או גבינה או כותח, לא תוכל להסיר לו הדמיון וראוי להניחו וכו' אבל מי שישאל על ההלכה, אם מן הדין מותר או לא, תגיד לו בקול רם שמותר וכו'. אבל למדומיינים לא יועיל כל זה, ולכן טוב להניחם במנהגם".

דעת הגר"ע יוסף

ובעצם גם הרב עובדיה, דעתו להקל בזה, כמובן לכל מעיין, כי לא פסק "לא לאכול" אלא "יש להימנע" ופירושו שמותר מעיקר הדין, אבל ראוי להימנע, ותו לא. ולא כפי שסילפו דבריו והפכו זאת לאיסור גמור. ומסתמא הסיק כך ע"פ מה שכתב שם, "ונמצא שכל עיקר איסור דגים בחלב הוא על פי יסוד רעוע, לפי דעת מרן החיד"א שאנו נגררים אחריו, וכמו שכתב עליו בספר נר מצוה (סימן יא דף קפו) וזו לשונו: וחביבים עלי דברי גאון עוזינו החיד"א, כי לדידי חזי לי דהוי כחד מן קמיא היושבים ראשונה במלכות שמים, וכמו שאמרו על הרמב"ם, ממשה עד משה לא קם כמשה, כעת יאמר מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף, כלומר ממרן רבינו יוסף קארו עד רבינו יוסף אזולאי לא קם כיוסף. כי הגדיל לעשות ספרים הרבה, ולכל בני ישראל היה אור ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכן העיד עט"ר מר אבי בשם רבינו משה חיים ז"ל שלא היה נוטה מדברי החיד"א בין להקל בין להחמיר, ושקבלנו עלינו הוראות החיד"א כדרך קבלת דברי מרן השלחן ערוך".

דג שבושל עם חלב - דעת הגר"ע יוסף במקרה של בדיעבד

כמו כן היקל הגר"ע יוסף במצב של בדיעבד, כגון אחד שהזמין פיצה והביאו לו פיצה עם טונה, או שהוזמן לבית של חבר והגישו לו דגים שבושלו עם חלב. שאין מה לחשוש לזה כלל. וזה לשונו: "ולפע"ד חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ"א והט"ז והש"ך והפר"ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה".

וכן כתב הרב דוד נקי, מתלמידיו המובהקים של הרב יצחק יוסף, בספרו "כשרות המטבח בהלכה ובאגדה":

"כבר בארנו לעיל שיסוד האיסור של דגים בחלב הוא רעוע, חלש ומפוקפק. ואף בל נשכח שזו מציאות שבני אשכנז אוכלים, וכן המנהג היום כמעט בכל מקום, ולא רק בחוץ לארץ שזה מצוי שם מאוד, כפי שהעיד לי יהודי בעל חנות שמוכר כל יום מאות מנות של פיצות וטוסטים של דגים וגבינה צהובה לספרדים ולאשכנזים, אלא אפילו כאן בארץ, חנויות רבות מוכרות פיצה עם דגים בהכשר בד"ץ, וברוך השם כולם בריאים וחזקים, ולא כהתה עינם ולא נס ליחם. ועל כרחנו לומר כמו שכתב ביד יהודה לנדא הנ"ל, שאיסור אכילת דגים בחלב מחמת סכנה, הוא דבר שאין לו יסוד בדברי חז"ל רק מהלכות הרופאים, ולכן הכל לפי המקום והזמן, שאין כל הזמנים והמקומות שווים בטבע. ע"כ.

נמצא שדי לנו אנחנו בני ספרד להחמיר לכתחילה כפי שנהגנו עד כה, אבל מכאן ועד להחמיר כל כך גם בדיעבד, על זה כתב מרן זצוק"ל שחומרא יתירה היא. שוב סיפר לי הרה"ג ר' יוסף חיים יונה שליט"א שכן העיד לו נכד מרן מלכא זצוק"ל שלמד בישיבה שהיו מגישים לפניהם בארוחת ערב דג עם גבינה, והתיר לו מרן לאוכלם. וכן הובא בספרו שלחן יוסף על הלכות בשר בחלב סימן פז".

ועוד התיר לכתחילה שם לחוזרים בתשובה ספרדיים: "נשאלתי מיהודי יקר ירא שמים אשכנזי שנשא ספרדיה, ומאז שחזר בתשובה הוא נוהג הכל כמנהג הספרדים בהלכות ובנוסח התפילה, מה דינו עתה לגבי אכילת דגים בחלב, האם נאסר עליו כיון שהוא נוהג כמו הספרדים או שרשאי להמשיך לאכול? ואמרתי לו, כיון שאין זה ענין הלכתי כהלכות שבת שנחלקו מרן והרמ"א, וגם אין זה מנהג כאכילת קטניות ומצה עשירה - "פפושדו" בפסח שתלוי במנהגי אשכנזים וספרדים, אלא חשש סכנה. והרי עד עתה בתור חילוני אשכנזי הוא אכל, וברוך השם הכל עבר בשלום, וכי מאחר ועכשיו שהוא התחיל לנהוג הכל כמו ספרדי, גופו נעשה רגיש יותר?! לכן ברור שהוא רשאי להמשיך לאכול, ואם ישאר לו מהפיצה, יכול לתת גם לאשתו הספרדיה".

"בעלי תשובה ספרדים שהיו רגילים בעבר לאכול פיצה עם דגים, יש להקל להם להמשיך לאכול. כיון שבמציאות הם אכלו במשך שנים ולא קרה להם כלום, נגלה הדבר שאינם בכלל חשש סכנה זו".

 

[משיב כהלכה]

כדברי הרב דוד נקי כתב עוד תלמיד של הרב יצחק (הרב אושרי אזולאי), הרב נקי חזר על הדברים אף בעלונו הפופולרי, והרב יצחק יוסף יצא עליו בשצף קצף בדרשתו השבועית, מבלי להזכירו בשמו, ולמרות שמדובר בתלמידו חביבו.



טענותיו אינן ברורות כלל:

"מה זה נקרא בדיעבד, אם אכלת אל תקיא" (?)

"הרב דיבר על תערובת (??) לא על פיצה ודגים בעין".

"מה שייך דיעבד, הבעיה היא באכילה"

אבל כל המעיין ביחוה דעת (חלק ו' סימן מ"ח) יראה שמדובר בהחלט על אכילת דגים עם חלב:

"חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ"א והט"ז והש"ך והפר"ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה, ממה שאמרו (בחולין קיא:) דגים שעלו בקערה מותר לאכלם בכותח, ואפילו את"ל שיש חילוק בין כותח לחלב, מ"מ הואיל וגדולי האחרונים מתירים, ומחלוקת היא בין הרופאים בזה, כמו שיתבאר להלן, ומרן החיד"א במחב"ר (סי' פז) סובר ג"כ להקל. ובשו"ת זבחי צדק ח"ג (סימן קמג) נטה ג"כ להקל וכמו שיתבאר להלן, עכ"פ בדיעבד בודאי שיש להתיר".

דהיינו, יש לכתחילה - לבשל / לאפות דגים בחלב או גבינה, ויש בדיעבד - לאחר שנאפה או נתבשל. וההיתר בדיעבד הוא מפני שגם לכתחילה האיסור לא ברור והסכנה לא ברורה כלל (ולמעשה זו לא "מחלוקת בין הרופאים" אלא אין רופא שטוען כן בימינו...)

ואם נלך בתר טעמא, שהוא חשש סכנה ותו לא, אין שום נפק"מ בין "איסור בעין" או לא.

וגם מבחינה מציאותית, אם בישל דגים בחלב - יתכן שהחלב ניכר בעין.

ואדרבה, דג שבושל עם חלב, שכבר התמזגו והפכו לאחד, הרי הוא גרוע יותר מדג שנאכל עם חלב, שזה לצד זה!

ואף הרב יצחק יוסף בספרו ילק"י כתב בפשטות "דגים שעברו ובישלו אותם בחלב, או עם גבינה, אין הדגים או החלב נאסרים באכילה, אפילו אם שיעור ששים כדי לבטל את הדגים או החלב, שדי לנו להחמיר לכתחלה שלא לאכול דגים עם חלב, אבל בדיעבד אם נתבשלו כבר בחלב, מותרים באכילה".

וכי דג שבושל עם גבינה אינו בעין?

וכי זה שונה מפיצה עם טונה?

ואגב, המקור היחיד שקדם למרן הבית יוסף, הוא רבינו בחיי (חי לפני 700 שנה), שדיבר על תערובת דגים וגבינה וכלל לא הזכיר חלב. וזה לשונו בפירושו על התורה שמות פרק כ"ג: "וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת". וכמו כן, דיבר על בישול ולא על אפיה, או אכילתם יחד ללא בישול ואפיה.

זאת אומרת, אם אין טעות סופר בבית יוסף, לא ברור מהיכן לקח שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה. ואם מקורו הוא רבינו בחיי (שהיה לו לכל הפחות להזכירו וגם זה תמוה), תמוה כיצד הגיע מזה לאסור אכילת דגים עם חלב. ופשוט שהוא ט"ס כפי שהכריעו רוב גדולי האחרונים, ופסק הגר"ע לסמוך עליהם בדיעבד.

ולגבי דג בחמאה גם המחמירים הורו שאפשר להקל בשופי, ראה שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן מח, "כיון דאעיקרא הוא יסוד רעוע.... וכן כתב בספר כף החיים להקל בחמאה עם דגים, וכן עיקר להלכה".

 

[משיב כהלכה]

שמעתי שהרב יצחק יוסף חזר וכתב בזה בילקוט יוסף החדש, אריכות גדולה לאסור גם בדיעבד, והוא פלא.

מי שיכול להעתיק תע"ב.