אה"נ, בסימן זה כתב הרבה פעמים בסגנון זה, אבל אחהמ"ר דבריו צע"ג.
שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
קסט) בעמוד רלז מ"ש שאפילו תבשיל יבש, אם יש בו מעט רוטב, אין ליתנו על פלאטה חשמלית לחממו, [וזה שלא כמ"ש מרן הבית יוסף (סי' רנג) בשם רבינו ירוחם שדוקא אם רובו רוטב אסור], אשתמטיתיה מ"ש הגאון מנחת כהן (שער ב פ"ב) בד"ה התנאי השני, שאחר שהעתיק דברי רבינו ירוחם (נתיב יב חלק ג) במקורם, כתב ע"ז, ונראה לי שאפילו אם יש מעט מרק, עם כל זה מותר להניחו כנגד המדורה, שהרי אין לך בשר שאין מוהל ושומן יוצא ממנו, ועם כל זה נידון לדבר יבש. ונראה שכל שהרוב הוא דבר יבש, אפילו יש בו קצת רוטב לא שייך בו בישול, וכמו שכתב להדיא בבית יוסף (סי' רנג) בשם רבינו ירוחם, שכל שרובו רוטב יש בו בישול, ומשמע שאם הרוטב הוא מיעוט נידון לדבר יבש, שאין בו בישול אחר בישול, ואף על פי שרבינו ירוחם עצמו כתב, "כל דבר שיש בו רוטב", מ"מ נראה שמרן הבית יוסף עצמו ס"ל שכן הדין לדעתו שכל שרובו יבש נידון ליבש, וכל שרובו רוטב נידון לדבר לח, שאם לא כן נתת דבריך לשיעורין, כן נראה לי. ע"כ. וזה מבואר להדיא שמרן סובר כן לקושטא דמילתא, אף שבספר רבינו ירוחם שלפנינו, לא כתב אלא "שיש בו רוטב", ולכן מ"ש אור לציון בביאורים כאן, שנתחלפה המלה בב"י, ובמקום "שיש ברובו רוטב", צ"ל שיש בו רוטב. אשתמיט מניה מ"ש במנחת כהן, דלקושטא דמילתא אזלינן בתר רובא. וכן כתב הרב שם חדש (דף נח ע"ד), שכן המנהג בירושלים להקל לחמם תבשיל שיש בו רוטב ומרק, שהואיל והרוטב הוא מיעוט, לא חשיב, והוי כמצטמק ורע לו, שמותר גם לדעת מרן, וכמ"ש להדיא בב"י (דף פ רע"ב), שבמצטמק ורע לו, אין בו משום בישול אפילו יש בו מרק. ע"ש. וכיו"ב כתב הפרי מגדים (סי' רנט מש"ז סק"ג). וכן העלה להקל הרה"ג רבי עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ג חאו"ח סי' י אות יב, וח"ד חאו"ח סי' יט, וחלק ח דף קעח ע"ב), ושכן המנהג. ע"ש. וכן מתבאר במאמר מרדכי (סי' שיח סוף סק"ו). וכבר הארכתי בזה בשו"ת יביע אומר ח"ז (חאו"ח סי' מב אות ו והלאה). ושם אות ט נסתייעתי גם מדברי האגלי טל ומדברי הגרצ"פ פראנק בשו"ת הר צבי (חאו"ח ח"א עמוד רסג). ועוד. ולכן העיקר כמש"כ בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סי' מה) דאזלינן בתר רובא, ואם רוב התבשיל יבש, אפילו יש מעט רוטב ומרק, נידון כדבר יבש, שיש להתיר ליתנו על הפלאטה של שבת, שאין בישול אחר בישול. ודלא כהאור לציון.
מה שייך לומר 'אשתמטתיה' בזה? הרי זה לשון האור לציון
שו"ת אור לציון חלק ב - באורים פרק ל - דיני בישול בשבת אות יג
ונראה שאף אם יש בו רק מעט רוטב יש לאסור משום בישול אחר בישול, שאעפ"י שכתוב בב"י בסימן שי"ח בשם רבנו ירוחם תבשיל שיש בו רוב רוטב וכו', ומשמע שאם מיעוטו רוטב מותר, וכן הביא להלכה בכה"ח שם אות ס"ב שרק אם רובו רוטב אסור, נראה שטעות סופר היא בב"י, שהרי בספר רבנו ירוחם לא מוזכר הלשון רוב רוטב, אלא שיש בו רוטב, ונראה שנתחלפה המילה בו ברוב, וצריך לגרוס בב"י שיש בו רוטב, וכמ"ש מרן בשו"ע שם שיש בו מים, וכן מסתבר, שהרי כיון דקי"ל שיש בישול אחר בישול בלח, א"כ מה לי רוב רוטב ומה לי מיעוט רוטב, דעכ"פ הרוטב מתבשל ויש בו משום בישול, וכבר תמה בזה בספר אגלי טל מלאכת אופה ע"ש. וכן כתב בהגהות הר"ד במברגר על הטור שהוא טעות סופר בב"י, וכן דעת מורנו הגאון רבי עזרא עטייא זצ"ל. ולכן אין להקל במיעוט רוטב, וכמ"ש הגאון ר' זלמן בשו"ע שלו סימן שי"ח סעיף י"א, שרק תבשיל שאין בו רוטב כלל דינו כיבש, ואין בו בישול אחר בישול ע"כ.
וז"ל הכה"ח שציין האור לציון
[סב] שם. בתבשיל שיש בו מרק. והיינו שרובו רוטב כמו שכתב בבית יוסף סימן רנ"ג ד"ה ומה שכתב רבינו כל זמן שהיא רותחת בשם רבינו ירוחם שכתב בשם ה"ר יונה יעו"ש. וכן כתב אליה רבה אות י"א בזה הסימן בשם מנחת כהן אלא שכתב וצ"ע. אבל במשבצות זהב סימן רנ"ג אות י"ג ובאשל אברהם שם אות מ"א נראה שמסכים לזה דהולכין אחר הרוב יעו"ש, וכן כתב במשבצות זהב סימן רנ"ט אות ג' יעו"ש ע"כ.
אז ודאי שהאור לציון ידע שיש מנחת כהן שמתיר, וזה ע"פ גירסתו בב"י וסברתו שהב"י שינה מלשון ר' ירוחם, אבל האור לציון ורבו ר' עזרא עטייה לא סבירא להו כן, וגם הביא את הר"ד במברגר שכתב כן.
ולכן 'השגתם' של הרב עובדיה ובנו בענין זה אינה מובנת. אלא היא בגדר 'מחלוקת' את מה לקרב ואת מה לרחק, ואינה בגדר 'השגה'.
