האינך יודע שבעבר נהגו במרוקו כפסיקות הרי"ף, לתקופה מסויימת קיבלו את פסיקות הרמב"ם,
בהמשך עם הגעת המגורשים לספרד קיבלו את הרא"ש עליהם כרבן,
[דוגמה בולטת לכך היא בנושא הנפיחה, שקודם הגירוש נהגו להחמיר בזה, ולאחריו למדו מהמגורשים להקל כדעת הרא"ש, והתפלמס עימם באריכות מהר"ח גאגין בחיבורו עץ חיים והעיד בסופו של דבר שדבריו לא נתקבלו וכולם שינו מנהגם]
אני לא חושב שזה לגמרי מדוייק, אבל עכ"פ כל זה הוא לפני הופעת השו"ע וממילא אין ענין לבטל מנהגיהם.
וגם הגר"ע מסכים בזה, רק חידש בטובו שכאשר הגיעו לארץ ישראל צריכים להתבטל למרא דאתרא ומנהג המקום.
וזאת למודעי שעוד בחיי מרן השו"ע, ובהוראתו הישירה, נהגו בצפת שלא כמו השו"ע. וא"כ מהיכי תיתי לבטל מנהג כלשהו לאחר חמש מאות שנה, בטענת מרא דאתרא?
וכיצד יהיה מרן "מרא דאתרא"?
האשכנזים יוצאים ביד רמ"א והם לפחות 40 אחוז, ומבין הספרדים יש מרוקאים ותימנים ועוד עדות, ולכל עדה מנהגיה, וא"כ העולה לא"י למי יתבטל, האם לליטאים או לספרדים או לתימנים או לחסידים, ויש קהילות אין ספור, וגם הספרדים בפועל אינם עושים כמרן כי חולקים עליו בעשרות מקומות כנ"ל, הלזה יקרא אתריה דמרן?
בפרט שעוד בזמן מרן היתה קיימת בארץ ישראל קהילה מרוקאית, עם בי"ד ומנהיגים, ומעולם לא התבטלו למאן דהו. גם בירושלים (אגב דעסקינן במושג "מנהג ירושלים" שמעולם לא היה אחיד וכנ"ל), וגם בצפת, בעירו ובמקומו של השו"ע שבוודאי היה שם "מרא דאתרא".
בצפת בזמן מרן השו"ע היו כמה וכמה קהילות, גם לאשכנזים וגם לספרדים, והספרדים (אני משתמש בכינוי הנהוג היום) נחלקו לשלוש קהילות: מוסתערבים (תושבי כמה ממדינות ערב שהגיעו לארץ), ספרדים (מגורשי ספרד), ומערבים (יהודי מרוקו שעלו לארץ).
רבי יששכר אבן סוסאן היה מנהיג קהילת המגרבים (או מערבים, כינוי למרוקאים) בצפת בזמן השולחן ערוך (נפטר שנה אחת לפניו) והוא נולד בפאס שבמרוקו. כך הוא כתב על אחת ההלכות שבה פשט המנהג כספרדים:
"וכן עתה בקהילות צפת תו"בב, שבאו הנה מארצות חוץ לארץ, יש נוהגין ויש נוהגין, כל קהילה כפי מנהג ארצה ומחוזה שבאו משם, והמוסתערבים יצ"ו תושבי הארץ, וכן שאר הקהלות יצ"ו אשר שם, נוהגין כספרד, וכן נהגנו כמותם גם אנו קהל המערביים יצ"ו אשר שם, ובכך הלכנו אחר הרוב" (ספר עיבור שנים, פ"ב).
בענין אחר, מרן השו"ע עצמו הורה שהמערבים ימשיכו במנהגם ולא יבטלוהו בגלל קהילת הספרדים שנהגו אחרת בענין מסויים.... (שם, ס"א).
דהיינו, לא רק שכל קהילה נהגה במנהגה, אלא גם מרן השו"ע עצמו הורה שתמשיך במנהגה ולא תתבטל. והורה זאת ספציפית לעדת המרוקאים...
הספרדים המכונים כיום ספרדים, אינם ספרדים אלא עולים מארצות ערב כגון כורדים, גרוזינים, בוכרים, חלבים, עיראקים, טורקים, פרסים, וכו'. דהיינו, מוסתערבים (ומשתמשים בטעות בכינוי "ספרדים" כאשר אינם אלא עדות המזרח. בענין זה ידוע מה שאמר מרן הגר"ע יוסף זיע"א למלך ספרד, אבל דחאו בקש).
עכ"פ היות וחלק גדול ממגורשי ספרד הגיעו למרוקו, ממילא גם המרוקאים של ימינו הם ספרדים ברובם, אבל כך או כך, גם מגורשי ספרד וגם המרוקאים הן קהילות עתיקות בארץ, מלפני מרן השו"ע ועד ימינו אנו.
והנה ההיסטוריה חוזרת על עצמה, ויש לנו כיום את קהילת המוסתערבים בראשות הגר"ע יוסף זיע"א (המכונים ספרדים ועדות המזרח) ומולם את קהילת המרוקאים / ספרדים (אמיתיים, לשם שינוי).
מהיכי תיתי לבוא אחר 500 שנה, ולבטל מנהגים בשם השו"ע, נגד הוראת השו"ע עצמו, בזמנו, ובמקומו - בצפת?
מהיכי תיתי לומר "קמא קמא בטיל" כאשר יסוד קהילתם נטוע בארץ ישראל מאות שנים, עוד לפני מרן, וגם כאשר עלו לארץ בעליות האחרונות - עלו עם רבניהם ומנהיגיהם?
גם במאות השנים האחרונות, כאשר רוב רובו של היישוב היהודי התרכז בירושלים, במפקד שהתבצע בשנת 1863 למניינם היו הספרדים (מגורשי ספרד!) רוב מכריע בקרב יהודי ירושלים. נספרו 7,500 ספרדים, כאשר מספר המערבים (מרוקאים) מתוכם היה כ-600, עם בית דין משלהם, כמובן.
