דעת הרמ"ע מפאנו בענין 'סתם ויש' בדברי מרן

[כהנא דמסייע]

באיזהו מקומן.

ציין לנו הפניה.

 

[אלישמע]

ציין לנו הפניה.

איני יודע איה מקום כבודו (אם בכלל).

אני שולח כאן, זה כמובן רק טיוטא.

 

[כאחד העם]

איני יודע איה מקום כבודו (אם בכלל).

כמדומני באשכול הנוכחי לעיל הועלה העניין
עיין כאן

 

[אלישמע]

כמדומני באשכול הנוכחי לעיל הועלה העניין
עיין כאן

עכ"פ, זה שאני שולח עתה יותר טוב בקצת.

 

[כהנא דמסייע]

איני יודע איה מקום כבודו (אם בכלל).

אני שולח כאן, זה כמובן רק טיוטא.

רמה גבוהה
חזק

 

[אור יעקב]

חושבני שבאחד מקבצי תורת ציון האריכו להוכיח דכמעט כלהפוסקים כתבו דאם הזכיר הפוסקים הוא לחוש לו לכתחילה. או אם הוא יקל לסמוך בשעת הדחק.

אכן - הועלה כאן

וכפי שכתבתי כבר שם שזה רק ח"א , ויש גם ח"ב שעוד לא העלתי

עילעלתי מקופיא, לא התשכנעתי.
בסדר, אני לא ראייה.
אבל יש תח"י (נ"ל העליתי פעם) ים של חומר בנושא סתם ויש,
אין בזה משנה סדורה.
י"א הל' כסתם, י"א הלכה כיש, י"א מרן לא הכריע, וי"א הל' כסתם וחש לשיטת היש (להקל ולהחמיר).
ויש שסותרים דבריהם, וכותבים פעם כך ופעם כך.

בעזה"י עוד חזון למועד.
אבל יש באמתחתי כמה וכמה ראיות מוחצות שדעת מרן השו"ע בבירור כדעת הסתם.
(הן מקומות שהכריע במקום אחר כמו הסתם לגמרי ולא הזכיר את הי"א, או מקומות שכתב להדיא שיש לחוש ליש אומרים, או מקומות שהכריע בבירור בבית יוסף כמו הסתם ולא העלה אפי' צד להחמיר, ועוד)

 

[כאחד העם]

הן מקומות שהכריע במקום אחר כמו הסתם לגמרי ולא הזכיר את הי"א,

אם כבר זה ראיה הפוכה , כי מה שראה לנכון שאין זה להלכה "השמיטו בשו"ע לגמרי" דעל כרחך אם בשאר מקומות לא השמיט כדי שתחוש להם

או מקומות שכתב להדיא שיש לחוש ליש אומרים,

אם כדבריך , אזאי יש גם ראיות הפוכות , כגון : סי' קס"א ס"ד- "שיעור נט"י כל היד עד הקנה של הזרוע וי"א עד מקום חיבור האצבעות לכף היד, וראוי לנהוג כדעת הראשון"
דאם ההלכה כסתם - מדע היה צריך להוסיף שראוי לנהוג כדעת הראשון הרי ההלכה היא כסתם לגמרי.

עוד מקום - סי' רע"ט ס"ב- "נר זה שאמרנו שאסור לטלטלו אפי' לצורך גופו ולצורך מקומו אסור , ויש מי שהתיר ולא נראו דבריו".
דאם ההלכה כסתם - מה צריך להוסיף שלא נראו דבריו , הרי פשיטא שאין כדבריו כי ההלכה כסתם לגמרי.

אולם האמת מה שיותר נראה הוא - שפעמים השו"ע ראה לנכון לחזק יותר את הפסק, לחוש לו ביותר. דכשהדרגה פחותה הביאה בסתם ויש, וכשהדרגה יותר
חמורה סיים שיש לחוש לדבריהם.

 

[אור יעקב]

אם כבר זה ראיה הפוכה , כי מה שראה לנכון שאין זה להלכה "השמיטו בשו"ע לגמרי" דעל כרחך אם בשאר מקומות לא השמיט כדי שתחוש להם

התכוונתי לאותה הלכה שפעם הביא סתם ויש ובמקום אחר הביא רק את הסתם.

וראוי לנהוג כדעת הראשון"
דאם ההלכה כסתם - מדע היה צריך להוסיף שראוי לנהוג כדעת הראשון הרי ההלכה היא כסתם לגמרי.

"ראוי" זה לא שהלכה כסתם לגמרי.

עוד מקום - סי' רע"ט ס"ב- "נר זה שאמרנו שאסור לטלטלו אפי' לצורך גופו ולצורך מקומו אסור , ויש מי שהתיר ולא נראו דבריו".
דאם ההלכה כסתם - מה צריך להוסיף שלא נראו דבריו , הרי פשיטא שאין כדבריו כי ההלכה כסתם לגמרי.

זה לא שאלה, כתב שלא נראין דבריו לא רק מצד כללי הפסיקה אלא גם מצד הסברא.

אולם האמת מה שיותר נראה הוא - שפעמים השו"ע ראה לנכון לחזק יותר את הפסק, לחוש לו ביותר. דכשהדרגה פחותה הביאה בסתם ויש, וכשהדרגה יותר
חמורה סיים שיש לחוש לדבריהם.

לא נשמע.

 

[כאחד העם]

או מקומות שהכריע בבירור בבית יוסף כמו הסתם ולא העלה אפי' צד להחמיר

ואני יביא לך מקומות הפוכים.

המקרים שאני יעלה עכשיו הם לקוחים מקובץ "תורת ציון" ח"ה מאמר של הרב ישראל אליהו [חוץ מהמאמר הנ"ל שהעלתי שהוא גם בקובץ תורת ציון].

ובו נראה - שיש מקומות שהב"י כתב להדיא שראוי לחוש לשיטה מסויימת , ובשו"ע כתב את השיטה הזו בתור " וי"א " , שזה ראיה וסיעתא שהביא את השיטה וי"א כוונתו שראוי לחוש לדבריו אע"פ שעיקר ההלכה כהסתם.

א'. או"ח סימן ס"א ס"י, כתב הב"י שראוי לחוש לדברי מהר"י אבוהב, וגם כשקורא קריאת
שמע על מטתו כל הפרשה פעמיים, מ"מ יש ליזהר מלכפול פסוק ראשון. ובשו"ע כתב:
'כשקורא קריאת שמע על מטתו מותר לקרות כל הפרשה ולחזור ולקרותה, ויש מי שאומר שגם
בזה יש ליזהר מלומר פסוק ראשון'.

ב'. או"ח סימן תק"צ סעיף ו', כותב הב"י 'ואע"פ שהלכה כדברי הרמב"ם וסיעתו, מ"מ היכא
דאפשר יחזור לתקוע כדי לחוש לדברי החולקין עליו'. ע"כ. ובשו"ע שם הביא בסתם
להרמב"ם, ושיש חולקים.

ג'. יו"ד סימן ס"ט ס"ב, הביא הב"י מחלוקת מה הדין אם מלח ולא הדיח תחילה, דעת הסמ"ק
לאסור, ודעת הרא"ש להתיר. והכריע הב"י: 'ולענין הלכה, אעפ"י שסמ"ק אוסר, אם הוא
במקום הפסד מרובה, או שהוא בערב שבת וא"א להכין אחר, כדאי הם הר"ש והרא"ש לסמוך
עליהם'. ע"כ. ובשו"ע פסק: 'אם מלח ולא הדיח תחילה, ידיחנו וימלחנו שנית. ויש אוסרים'.

ד'. סימן ס"ט סי"ט, הביא הב"י שדעת הרמב"ם להצריך חליטה לבשר גם לאחר שנמלח, ושרוב
הפוסקים סוברים שא"צ חליטה, וסיים הב"י: 'ולענין הלכה כיון דכל הני רבוותא חולקים על
הרמב"ם כוותייהו נקטינן, ומיהו היכא דאיפשר טוב לחוש לדברי הרמב"ם ז"ל'. ובשו"ע כתב:
'אחר שנמלח הבשר והודח מותר ליתנו אפילו במים שאינם רותחין, ויש מי שמצריך ליתנו
במים רותחין'

ה'. סימן רל"ד סמ"ט, כתב הטור: 'קיים נדרי אשתו או בתו ונתחרט, נשאל לחכם על הקמתו
ומתיר לו, ויש לדקדק אם צריך לשאול ביום שמעו, דאיכא למימר דלא גרע משתיקה, ומיהו
נראה כיון שאינו יכול להפר הוי כמי שאינו יודע שיכול להפר שאין שתיקותו קיום', ע"כ. וכתב
הב"י, שכן משמע מדקדוק דברי הרמב"ם, אבל מדברי הר"ן נראה שאינו יכול לישאל על ההקם
אלא ביום שמיעה, ושכן כתבו התוספות, ושכן פסק רבינו ירוחם. וסיים הב"י: 'וכתב בתרומת
הדשן סימן רע"ט דגם בסמ"ק פסק כן, ושראוי לחוש לדבריו ודברי התוספות'. ובשו"ע פסק:
'המקיים נדרי בתו או אשתו וניחם, הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו, וחוזר ומפר לה בו
ביום, אבל אם הפר לה וניחם, אינו יכול להשאל לחכם כדי שיחזור ויקיים, וי"א שאינו יכול
להשאל על ההקם אלא ביום השמיעה'.

ו'. סימן רפ"ו ס"ז, הביא הב"י שנחלקו הראשונים האם מרפסת )שהיא דרך לעלות בה לעליות(,
ובית שער, והגנה, חייבים במזוזה. שדעת הרי"ף והרמב"ם שפטורים ממזוזה, ודעת ר"י ורש"י
שחייבים במזוזה. וסיים הב"י: 'ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי
נקיטינן, ומכל מקום נכון לחוש לדברי ר"י ורש"י'. ובשו"ע כתב: 'מרפסת, שהיא דרך לעלות
בה לעליות, ובית שער והגנה, פטורים, ואם בית פתוח לאחד מאלו חייבים, ויש אומרים שבית
שער חייב אפילו אין בית פתוח לו'.

ז'. אבה"ע סימן קמ"א ס"א, הנה נחלקו בגיטין ס"ג: אם האשה יכולה לעשות שליח לקבל
גיטה מיד שלוחו של בעלה, דרב סבר אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שלוחו של בעלה,
ורבי חנינא אמר אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שלוחו של בעלה. ונחלקו הראשונים כמאן
הלכה, דדעת רבי האי גאון ור"ח והרי"ף והרא"ש והרמב"ם והרשב"א ועוד ראשונים הלכה
ברבי חנינא שיכולה לעשות שליח, ומאידך בה"ג ורב שמואל בן חפני והתרומה ועוד ראשונים
דהלכה כרב שאינה יכולה לעשות שליח. וסיים הב"י: 'ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם
והרא"ש מסכימים להכשיר ונלוו אליהם עוד רבינו האיי והרשב"א והרב המגיד הכי נקיטינן,
ומיהו היכא דאפשר ראוי לחוש לדברי הנוטים לסברת רב מפני חומר אשת איש'. ע"כ. ובשו"ע
כתב: 'האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה, וכו', ויש אומרים שאין האשה
יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה'. [עד כאן ראיתי בדברי יעקב על עירובין מ"ו ע"ב.
ויש להוסיף עוד כמה ראיות דומות לאלו, וכדלהלן:].

ח'. או"ח סימן קי"ט ס"א, לגבי בקשת צרכיו בשאר ברכות שבתפלה )חוץ משומע תפלה(,
שדעת רבינו יונה שרק אם אם שואל צרכיו ממש, כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שהוא צריך
לפרנסה, יכול לשאול אפילו באמצע הברכה הקשורה לצרכיו, ובברכת שומע תפלה וכן בסוף
התפלה יכול לבקש אפילו אם אין לו חולה בביתו וכדו'. וכתב הב"י: 'וכיון דהרמב"ם והרא"ש
ז"ל בחדא שיטתא אזלי הכי נקטינן, ומכל מקום טוב לחוש לדברי ה"ר יונה ז"ל', ובשו"ע סתם
כדעת הרמב"ם והרא"ש וסיים 'ולהר"ר יונה וכו''.

ט'. יו"ד סימן נ"ו ס"ב, שדעת הרא"ש שצומת הגידין הם בבהמה בעצם האמצעי כלפי חוץ,
ודעת הראב"ד שהם כלפי פנים, וכתב הב"י 'ולענין הלכה ראוי לחוש לדברי הראב"ד', ובשו"ע
הביא את דעת הרא"ש בסתם ואת דעת הראב"ד ביש מי שאומר.

י'. יו"ד סי' ק"ס סי"ג, נחלקו האם מותר שהלוה יפייס אדם אחר לתת למלוה בשביל שילוהו,
או שאסור. ובב"י כתב, הרוצה לסמוך על המתירים, רשאי וכו'. ומשמע שלא פסק כן בצורה
מוחלטת, אלא 'רשאי'. ובשו"ע הביא בסתם שמותר שהלוה יפייס אדם אחר לתת למלוה
בשביל שילוהו, וי"א שאסור. ובזה רמז שהרוצה להקל רשאי, אך יש מקום להחמיר.

י"א. יו"ד סימן ק"ע סעיף א', בב"י הביא את מחלוקת הראשונים לגבי ישראל שלוה מעות
מעובד כוכבים ברבית, שלכאורה כיון שבדיניהם תובע את הערב תחלה, נמצא הערב תובע את
ישראל ברבית שהערב חייב בה לעובד כוכבים. ונחלקו בזה הראשונים, דעת רש"י ושאר
מפרשים שכל שיכול לתבוע לערב תחלה אסור עד שיקבל עליו שלא לתבעו עד שיתבע הלוה
ולא ימצא לגבות ממנו, ודעת הרשב"א דדוקא בערב שלוף דוץ )כלומר שאין דין המלוה עם
הלוה כלל שהוא יכול לדחותו אצל הערב( בכהאי גוונא הוא דאסור, אבל אם קיבל עליו לתבוע
מאיזה מהם שירצה מותר. והסיק הב"י: 'והנכון בעיני, דלכתחלה מורין כדעת רש"י, ובדיעב ד
היכא דקיימי זוזי שבקינן להו כדין הספיקות שהמוציא מחברו עליו הראיה'. ובשו"ע כתב
בזה"ל: 'ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית, אסור לישראל אחר להיות לו ערב, שכיון
שבדיניהם תובע הערב תחלה, נמצא הערב תובע את ישראל ברבית שהערב חייב בה לעובד
כוכבים, לפיכך אם קבל עליו העובד כוכבים שלא יתבע את הערב תחלה, הרי זה מותר, וי"א
שאינו אסור אלא בערב שלוף דוץ, דהיינו שאין דין המלוה עם הלוה כלל, שהוא יכול לדחותו
אצל הערב'. הא קמן דעת מרן שיש לחוש לדעת הי"א ולא להוציא ממון.

י"ב. אבהע"ז סימן י"ז סעיף י"ז, בדין יצאו גוי וישראל מעמנו למקום אחר, ובא הגוי ואמר
איש שיצא מכאן עמי מת, משיאין את אשתו אע"פ שאין העובד כוכבים יודע אותו האיש.
שכתב הרשב"א שיש דעות בין הפוסקים שא"צ שיאמר קברתיו ושכן דעתו נוטה, אלא שמי
יקל ראשו כנגד הרי"ף והרמב"ם. ושכ"כ הריב"ש שראוי להחמיר לדבריהם. וכ"כ הב"י בסימני
הב"י שבתחילת הסימן 'יש לחוש לדברי הרי"ף הרמב"ם המצריכים לומר קברתיו'. ובשו"ע
כתב, שמשיאין את אשתו וי"א שצריך שיאמר קברתיו.

י"ג. אבה"ע סימן קמ"א ס"ד, בדין קטנה שנתארסה, ויש לה אב, שדעת הרי"ף והרמב"ם
שאביה מקבל גיטה ולא היא, ומאידך דעת התוספות והרז"ה שגם היא יכולה לקבל גיטה. וכתב
הב"י: 'ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת וכמה רבוותא הכי סבירא
להו נקטינן כוותייהו, ומיהו כל היכא דאפשר ראוי לחוש לדברי החולקים עליהם'. ובשו"ע
כתב: 'המקדש קטנה ע"י אביה, וגרשה כשהיא קטנה בעודה ארוסה ואביה חי, אביה מקבל
גיטה ולא היא שלא מדעתו, וי"א שהיא יכולה לקבל גיטה'.​

ויש עוד דוגמאות לכך כפי שהעלה שם בקובץ , יעו"ש בהרחבה.

 

[אור יעקב]

ואני יביא לך מקומות הפוכים.

ראה ראיתי כבר את רוב ככל המקומות והתייחסתי אליהם היכן שכתבתי בנושא.
כמה מהמקומות שהבאת אפשר לומר שמרן חזר בו וכמו שכתב בקובץ שהעליתי ויש עוד כמה מקומות שלכל אחד יש התייחסות בפנ"ע.

(ולא אכחד שישנם מקומות בודדים שגם לי נשארו בצ"ע, אבל פשוט וברור לי שהדיעה נוטה בהרבה יותר לצד השני)

 

[כאחד העם]

אבל פשוט וברור לי שהדיעה נוטה בהרבה יותר לצד השני

ואת הספק הזה כבר הכריעו האחרונים, וכמו שבקובץ הנ"ל הביא רבים רבים מגדולי האחרונים שכתבו כך בדעת השו"ע , ויש עוד רבים שהביא החכם הנ"ל בחלק אחר של תורת ציון [כאשר נעלה].

כך שרובא דרובא מכל גדולי האחרונים לדורותיהם סברו וקיבלו שראוי לחוש לי"א.

עתה אעלה את המאמר השני של אותו מחבר בקובץ תורת ציון

 

[אלישמע]

בעזה"י עוד חזון למועד.
אבל יש באמתחתי כמה וכמה ראיות מוחצות שדעת מרן השו"ע בבירור כדעת הסתם.
(הן מקומות שהכריע במקום אחר כמו הסתם לגמרי ולא הזכיר את הי"א,

אז אולי זו ראייה מוחצת הפוכה, שאחר שהחליט בבירור לפסוק כהסתם, חזר והורה לחוש להיש ?

או מקומות שכתב להדיא שיש לחוש ליש אומרים,

וכשכותב יש ויש, ומסיים והלכה כדעה בתרא, זו ראייה מוחצת שבסתמא הל' כיש קמא ?

או מקומות שהכריע בבירור בבית יוסף כמו הסתם ולא העלה אפי' צד להחמיר, ועוד)

ובמקומות שהעלה בב"י צדדים להחמיר, האם זה ראייה מוחצת שדעתו בשו"ע לחשוש ליש ?

ומה נעשה במקומות שהעלה צדדים בב"י, ובשו"ע הביא דעה אחת בסתמא, האם זו תהיה ראייה מוחצת שסמך על המעיין שיעיין בב"י וידע שיש עוד צד להחמיר? או שבכה"ג תאמר שבשו"ע הוא חזר בו ? - כי אז גם במקרה שהעלית אתה, נאמר שהוא פשוט חזר בו...

מה אתה אומר ?

ועכ"פ, וזה העיקר - לא משנה מה התכווין השו"ע, אלא מה אנחנו קבלנו - וכמו שהעליתי בחוברת בשם החיד"א.

 

[אור יעקב]

ואת הספק הזה כבר הכריעו האחרונים, וכמו שבקובץ הנ"ל הביא רבים רבים מגדולי האחרונים שכתבו כך בדעת השו"ע , ויש עוד רבים שהביא החכם הנ"ל בחלק אחר של תורת ציון [כאשר נעלה].

כך שרובא דרובא מכל גדולי האחרונים לדורותיהם סברו וקיבלו שראוי לחוש לי"א.

אני לא יכנס איתך לזה עכשיו.

עתה אעלה את המאמר השני של אותו מחבר בקובץ תורת ציון

אשמח באמת שתעלה לפה או בפרטי אפי' את כל ההוכחות בדעת השו"ע (לא האחרונים) לצד השני שאוכל להתייחס אליהם.

 

[כהנא דמסייע]

אשמח באמת שתעלה לפה או בפרטי אפי' את כל ההוכחות בדעת השו"ע (לא האחרונים) לצד השני שאוכל להתייחס אליהם.

וכי כל האחרונים לא ידעו שו''ע?

ממתי אנחנו מתעלמים מדעת כל גדולי האחרונים?

 

[אור יעקב]

אז אולי זו ראייה מוחצת הפוכה, שאחר שהחליט בבירור לפסוק כהסתם, חזר והורה לחוש להיש ?

זה שו"ע...
חיבור אחד.
זה לא שהוא "חוזר" בו מהלכה להלכה.
הגיוני שמהב"י יחזור בו בכותבו את השו"ע אבל לא בשו"ע גופיה.

וכשכותב יש ויש, ומסיים והלכה כדעה בתרא, זו ראייה מוחצת שבסתמא הל' כיש קמא ?

זה נידון אחר של "יש ויש" שאני באמצע כתיבתו,
רק על קצה המזלג שבאמת בנידון הזה יש עשרות מקומות שכותב בשו"ע להדיא שהלכה כדעה בתרייתא, ובאמת יש גם מצד שני כמה מקומות בודדים שמכריע כדעה קמייתא ואני עדיין צריך לעיין בזה.

אבל הנידון שלנו שונה, כי אם כל ה"מטרה" שמביא את היש אומרים הוא כדי לחוש אליהם למה לו לכתוב זאת להדיא?
(ומשהו רצה לטעון שלי שכתב בכמה מקומות לגילוי דעת על שאר המקומות)

ומה נעשה במקומות שהעלה צדדים בב"י, ובשו"ע הביא דעה אחת בסתמא, האם זו תהיה ראייה מוחצת שסמך על המעיין שיעיין בב"י וידע שיש עוד צד להחמיר? או שבכה"ג תאמר שבשו"ע הוא חזר בו ? - כי אז גם במקרה שהעלית אתה, נאמר שהוא פשוט חזר בו...

בוא נסתכל על הכלל.
תבדוק אם יש מקומות כאלה שבב"י הכריע כדעה מסויימת להדיא ואז בשו"ע כתב לא כך (מקומות מפורשים, לא סתם ויש ולא מח')
יש כאלה?
כמה?

אז למה פתאום שזה "סתם ויש" אתה טוען שכן חזר בו?

ועכ"פ, וזה העיקר - לא משנה מה התכווין השו"ע, אלא מה אנחנו קבלנו - וכמו שהעליתי בחוברת בשם החיד"א.

העיקר זה לברר את האמת מתוך השו"ע גופיה.
אחרונים יש לכאן ולכאן.

 

[אור יעקב]

וכי כל האחרונים לא ידעו שו''ע?

ממתי אנחנו מתעלמים מדעת כל גדולי האחרונים?

העיקר זה לברר את האמת מתוך השו"ע גופיה.
אחרונים יש לכאן ולכאן.

 

[כאחד העם]

אחרונים יש לכאן ולכאן.

לא נראה שהמשקל אפילו קרוב להיות שווה

כי רובא דרובא דרובא סברו שאם הביא את הי"א זה כדי לחוש להם.

 

[אלישמע]

זה שו"ע...
חיבור אחד.
זה לא שהוא "חוזר" בו מהלכה להלכה.
הגיוני שמהב"י יחזור בו בכותבו את השו"ע אבל לא בשו"ע גופיה.

אם זה חיבור אחד, אז למה במקום אחד כיבד את הדעה השניה ובמקום אחר לא ?
אלא מה, כי סמך על כך שכיבדה במקום אחר, אז אולי גם סמך על המעיין (שמסתמא יודע שהוא כבר כיבדה, כי אחרת מה הכבוד?) שהוא יודע שהוא חושש אליה.
ושו"ע זה לא ספר אחד, הוא נכתב על פני שנים רבות, ויש בו סתירות, כמקובל אצל הפוסקים שיש כאלו שמנסים ליישב, ויש כאלו שאומרים חזר בו, ויש כאלו שאומרים זכח מה שכתב, ויש שכותבים פעם כך ופעם כך.

זה נידון אחר של "יש ויש" שאני באמצע כתיבתו,
רק על קצה המזלג שבאמת בנידון הזה יש עשרות מקומות שכותב בשו"ע להדיא שהלכה כדעה בתרייתא, ובאמת יש גם מצד שני כמה מקומות בודדים שמכריע כדעה קמייתא ואני עדיין צריך לעיין בזה.

נחכה לך שתגמור.

אבל הנידון שלנו שונה, כי אם כל ה"מטרה" שמביא את היש אומרים הוא כדי לחוש אליהם למה לו לכתוב זאת להדיא?
(ומשהו רצה לטעון שלי שכתב בכמה מקומות לגילוי דעת על שאר המקומות)

מאותה סיבה שבהרבה מקומות לא כיבד את אותו חכם שכיבדו עתה, ולא הזכירו כאשר הזכירו עתה, ולמה ?

בוא נסתכל על הכלל.
תבדוק אם יש מקומות כאלה שבב"י הכריע כדעה מסויימת להדיא ואז בשו"ע כתב לא כך (מקומות מפורשים, לא סתם ויש ולא מח')
יש כאלה?
כמה?

אז למה פתאום שזה "סתם ויש" אתה טוען שכן חזר בו?

אני לא יודע מתי חזר בו, ומתי שכח מה שכתב, ומתי יש לו כוונה נסתרת, ומתי התכוון לסמוך על המעיין.
ואף אחד לא יכול לעשות בזה משנה סדורה כי אין.
בדיוק כמו שאתה לא יכול להסביר לי למה בהלכות מסויימות החליט לכבד פוסק מסויים ובהלכות מסויימות לא.
ולמה במקומות מסוייים החליט לחשוש לעוד שיטה, במקומות מסויימים לא.

העיקר זה לברר את האמת מתוך השו"ע גופיה.
אחרונים יש לכאן ולכאן.

אם אתה רוצה לעשות מחקר לחיי הב"י ומשנתו, אולי. - לדעתי זה בזבוז זמן, כי אין לו בזה משנה סדורה.
אבל אני לא מחפש לחוקר מה הוא רצה אלא מה אני צריך לעשות עם החומר שלפני,
ולכן לא חשוב לי כ"כ מה הוא חשב, אלא מה הפוסקים שאני הולך לאורם עשו עם המציאות הזו, ואיך הורו לי להתנהג.