פתיחת ההיכל של הפרנסה - האם יש לזה מקור?

[אלישמע]

שיתרמו את הדירה שלהם לצדקה,
בטוח שאח"כ הם יקבלו 10 דירות מאלוקים.

 

[משיב כהלכה]

אף אחד לא תורם את הדירה שלו, אתה מגזים ומקצין במתכוון כדי לברוח מהאמת הפשוטה.

 

[אלישמע]

מי שבורח מהאמת הפשוטה זה אתה,
אתה יודע שאין שום ענין בעצם הפתיחה הספציפית הזו לענין הצדקה,
ואתה יודע שאנשים קונים אותה מעל ומעבר ליכולת,
ואתה גם יודע שחוץ ממך, רובא דעלמא עוד לא זכו שהחשבון שלהם יהיה כמו סיר פופקורן,
רק אתה שמח שהגבאי מקבל קודם כל הבטחות מפוצצות, ואח"כ בעז"ה גם כסף (ככל ומשלמים), והתורם שישבור את הראש.
ובעיקר אתה בורח מהעובדה, שעם השנים הציבור שלנו נהיה יותר ויותר תמים, וכל מצוות הצדקה נהפכה עם השנים והסגולות למשהו יותר ויותר אידיוטי. - וכ"כ חבל.

 

[עומק המושג]

גבאי בתי הכנסת משוועים לכל פרוטה, ואשרי מי שידפיס חוברת של "סיפורי ישועות" בעקבות פתיחת הפרנסה, ויזכה את הרבים במתן צדקה, אע"פ שברור לכל בר בי רב דחד יומא שאין למנהג "פתיחת הפרנסה" שום מקור, וזו המצאה של גבאי מוכשר ויצירתי. ורחמנא ליבא בעי.​

במחילה, אך אלו שטויות והבלים.

ברור שאסור באיסור גמור לשקר ולהונות את הציבור ולהחדיר בו אמונות טפלות רק בשביל להרוויח כסף לצדקה.

מי שטוען אחרת - כל החשיבה המוסרית והערכית שלו מעוותת לחלוטין.

 

[משיב כהלכה]

כבר ביארתי כמה וכמה פעמים שאין מושג של שקר או מרמה מצד הגבאי, הוא רק מוכר פתיחת ההיכל. ונהגו לפתוח את ההיכל, כמו שנהגו לפתוח בהרבה מקרים אחרים, בתפילות מיוחדות כמו נשמת כל חי בהושענא רבה.

לפיכך הוא לא משקר, לא מרמה, ולא מחדיר אמונות תפלות. הוא פשוט מוכר כפי שהוא יכול למכור כל פעולה בבית הכנסת. אתה ממש לא חייב לקנות.

אדם שפותח את ההיכל מרגיש שהוא קרוב יותר לקב"ה, ובפרט לאחר שתרם סכום הגון לצדקה, תפילתו לפרנסה תתקבל ברעווא.

מי שטוען אחרת, אין לו בכלל מושג של חשיבה מוסרית, היצר הרע מדבר מגרונו ומסית אותו לא לתת צדקה.

 

[משיב כהלכה]

אתה יודע שאין שום ענין בעצם הפתיחה הספציפית הזו לענין הצדקה

יש ענין פשוט - צדקה.

כשאדם תורם לצדקה הוא זוכה לפרנסה, כי מלח ממון חסר (וכנ"ל), וזה לא משנה מה גרם לו לפתוח את הכיס. בפרט כאשר הוא פותח את ההיכל לקבלת תפילת הציבור על הפרנסה - שזה לא סתם סגולה מטופשת שהמציא מאן דהו (לדוגמא - לעשות חלה בצורת מפתח).

 

[אלישמע]

מותר לגבאי למכור את פתיחת ההיכל, ומותר לכל אחד לקנות.
אבל צריך לדעת, שלא זה מה שיפתח לו את המזל, אלא הצדקה, ולכן מה שהוא באמת נותן לצדקה אמיתית שיתן גם כאן.
ואין צורך לתת סכום הגון של 1500 ש"ח, אם הוא לא מוכן לתרום כזה סכום לביה"כ בסתם, ורק לפתיחה הנ"ל הוא נותן כי הוא חושב שזה (הפתיחה) מה שיפתח לו את המזל.
גם החיד"א לא אמר שיש ענין "לפתוח" את ההיכל, אלא שיהא ההיכל פתוח, ולא משנה מי יפתח ולא משנה כמה שילם, העיקר שיאמר המזמור האמור כשההיכל פתוח. - תרומות יש פרופורציה לכך.
הבעייה היא שיש שחושבים שצריך לגדל את הציבור סתום וחתום בשביל מצות הצדקה,
ולא היא. - ובפרט שהדבר לפעמים גובל בשלום בית (כן, להוציא סכום גדול זה בד"כ בא ע"ח משהו אחר), וברווחת הילדים באופן שאינו מותר ואינו נצרך.
את זאת יש להודיע לציבור.
ומה שאלישמע אמר "שאין שום ענין בעצם הפתיחה הספציפית הזו לענין הצדקה", הכוונה כמו שביאר כאן אינספור פעמים, ל"פתיחה" ולא לצדקה.
ולכן מי שלא נותן את הצדקה הזו בלי הפתיחה, ברור שהוא לא סומך על הצדקה, אלא רוצה משהו מהפתיחה, ולכן יש לאלפו בינה שיפסיק להאמין בשטויות, ושיתן צדקה כתור צדקה כמה שצריך ובעזה"י יראה את הישועה השלימה מצד הצדקה ולא מצד ה"פתיחה, שאינה לא מעלה ולא מורידה.

 

[משיב כהלכה]

ואתה יודע שאנשים קונים אותה מעל ומעבר ליכולת

כפי שכתבתי, זה לא חסרון אלא מעלה.

אם היה מדובר בנוכלים שמספרים לציבור סיפורי בדים ולוקחים כסף לעצמם מאנשים קשי יום, הייתי מסכים איתך, אבל מדובר בכסף שהולך להחזקת לומדי תורה ומתפללים, ולא לכיסו של אף אחד אחר.

 

[אלישמע]

מה לא חסרון אלא מעלה ?
שאנשים קונים מעבר ליכולת ?
שאנשים חושבים שמעשה הפתיחה יביא להם ישועה ?
ושוב, לא מדובר בנוכלים, אלא באידיוטיות ציבורית.
הגיע הזמן להתחיל להסביר את האמת לאנשים. - שהפתיחה לא מועילה כלום, ושהכסף הוא נטו צדקה שהולך לתורה.
מישהו רואה בזה משהו רע ? אז שימשיך לקנות פתיחה באלפי שקלים מעבר ליכולת. - מה נעשה לו ?

 

[משיב כהלכה]

מה לא חסרון אלא מעלה ?
שאנשים קונים מעבר ליכולת ?

כן, ועוד לא שמעתי על אחד שירד מנכסיו כי תרם לבית הכנסת.

אנשים הגיעו לפת לחם כי התנהלו בבזבזנות, או כי השקיעו בשטויות והבלים, אבל מתרומות אף אחד לא העני אלא רק העשיר (ובזה יש סיפורים לרוב).

 

[משיב כהלכה]

הגיע הזמן להתחיל להסביר את האמת לאנשים

התוצאה היחידה מה"אמת" הזו תהיה קרירות במתן צדקה, ירידה בהכנסות בתי הכנסת ובתי המדרש, וזה יזקף "לזכותך".

 

[משיב כהלכה]

הכוונה כמו שביאר כאן אינספור פעמים, ל"פתיחה" ולא לצדקה.

ושוב, אם אדם חושב שעליה לקללות בפרשת כי תבוא תביא לו ברכה, והוא קונה את הקללות במיליון שקל, בשורה התחתונה הוא נתן צדקה וזה מה שחשוב.

ואם יהיה אויבער חוכם שיסביר לו שקללות זה קללות והוא עושה מעשה מטופש, אוי לו ואוי לנפשו ובשמים בוודאי יקפידו עליו על שמנע ממנו לתת צדקה.

 

[משיב כהלכה]

ובנותן טעם להזכיר כאן את המעשה הידוע:

בתקופת האריז"ל היה יהודי קשה יום, אופה במקצועו, שבמשך ארבעים שנה עבד במאפיה. כל חייו סבבו סביב עבודתו במאפייה. לעת זיקנה, היהודי היקר כבר לא יכול היה לעמוד על רגליו ולעבוד במאפייה. ובצער ישב בביתו וימיו עברו ללא מעש ובלא תכלית. אשתו דחקה בו ללכת לבית הכנסת לפחות לשמוע שיעור תורה מפי הרב.

אינני יכול ענה, אינני זוכר מתי בפעם האחרונה בקרתי בבית הכנסת , אני יהודי פשוט , לא אדע ולא אבין כלום. ניסתה שוב אשתו: "לך בעלי היקר, לך לבקר בהיכלו של המלך".

האופה אזר אומץ ויצא לכיוון בית הכנסת כדברי אשתו. בשקט התיישב על כיסא פנוי והצטרף לשיעור. הוא שמע את הרב מסביר על: "לחם הפנים".

הלחם, שהיו מקריבים הכוהנים בבית המקדש כל שבוע אופים 12 חלות ומקריבים חלות אלו לכבודו של בורא עולם והיו החלות נשארות טריות וחמות..

קם האופה מכיסאו ויצא בריצה משערי בית הכנסת. במהירות חזר לביתו תוך שהוא צועק: "אשתי, אשתי"...
"את לא מאמינה, הרב בבית הכנסת אמר שהיו מכינים חלות לכבודו של בורא עולם , חלות טריות וחמות ובוודאי היה אלוקים אוכל אותם".

"אני יודע לאפות חלות יפות ומיוחדות ומדוע שלא נאפה חלות לאלוקים? נוכל לעשות חלות ולהכניס אותן להיכל בבית הכנסת וכך האלוקים יוכל לאכול מהחלות שלנו ...".

עמדו האופה ואשתו ביום חמישי בלילה במטבחם, שמחים ומאושרים, אופים, רוקדים ושרים: "חלות לאלוקים"...

ביום שישי בבוקר, לקח האופה את המגש והלך לבית הכנסת. בית הכנסת היה ריק ממתפללים, בהתרגשות ובשמחה פסע לעבר ארון הקודש, בעדינות הסיט את הפרוכת וברעדה פתח את ההיכל בו ניצבו ספרי התורה המהודרים.

הכניס האופה את מגש החלות אל תוך ההיכל בין ספרי התורה, סגר את ההיכל והחזיר את הפרוכת בחזרה למקומה.

עמד בתפילה לאלוקים: "ריבונו של עולם, אני מקווה שתאהב את החלות, אני מקווה שהן תהיינה לך טעימות ואם אכן תאכל את החלות, אני מבטיח לך כל שבוע להביא לך חלות טריות וטעימות. תודה אלוקים".
חזר האופה לביתו, ישב עם אשתו שהם מתוחים ומתלבטים: "האם אלוקים יאכל את החלות שלנו". בליל שבת לא יכלו להירדם מרוב התרגשות. והנה שבת בבוקר, מיהר האופה לבית הכנסת, ממתין בסבלנות לכל אורך התפילה והנה הגיע הרגע: כולם עומדים בטליתות, ליבו הולם בחוזקה, ההיכל נפתח ו... אין חלות!!!

יש! יש! קרא בשמחה ויצא בריצה לביתו... אשתי, אשתי, אין חלות! אלוקים אכל את החלות שלנו...

מאז, בכל יום חמישי בלילה, היו עומדים הוא ואשתו, עובדים וטורחים בשמחה ובהתרגשות... ובכל שבת, בתפילת הבוקר, בזמן פתיחת ההיכל... אין חלות!

מה שהתרחש מאחורי הקלעים: בכל יום שישי הגבאי היה מגיע לבית הכנסת, רואה חלות בהיכל, לא הבין מאיפה הן מגיעות והיה מחלק את החלות בין האנשים...

יום אחד הגיע האופה לבית הכנסת עם החלות ורב בית הכנסת כבר היה יושב בבית הכנסת.

הרב שאל את האופה: למי הבאת חלות? ענה האופה: הבאתי לאלוקים, אני עושה כך כל שבוע ואלוקים אוהב את החלות ואוכל אותם...

הרב אמר לאופה: "אלוקים אוכל חלות?" וגבאי בית הכנסת סיפר, שהוא בעצמו בכל שבוע היה מוציא את החלות מההיכל ומחלק לאנשים.

לאופה ואשתו נגרם צער רב והם בכו ויבבו: "אלוקים לא אכל את החלות..." צערם של הזוג היה קשה מנשוא...

זמן קצר לאחר מכן הגיע לבית הכנסת אחד מתלמידיו של האריז"ל לומר לרב כי הוא נשלח על-ידי האר"י, שאמר כי הרב ילך לביתו וייפרד ממשפחתו, כי נגזר בשמיים שבזמן בו הוא אמור לשאת דרשה למחרת בבוקר הוא כבר ילך לעולמו.

הרב לא יכול להאמין למשמע אוזניו ולכן עשה את דרכו ישירות אל האר"י, שאמר לו: "מאז שחרב בית המקדש לא הייתה לבורא העולם הנאה מרובה כמו שהייתה לנו מקורבנו של היהודי הפשוט. כאשר הוא היה מביא את החלות אל בית המקדש, היה בורא העולם מקבל אותם באהבה כאילו היו לחם הפנים, לפיכך נגזרה עליך מיתה כאשר גערת בו והפסקת אותו ממנהגו. זו גזירה מן השמיים ולא ניתן לשנותה".

 

[אלישמע]

ושוב, אם אדם חושב שעליה לקללות בפרשת כי תבוא תביא לו ברכה, והוא קונה את הקללות במיליון שקל, בשורה התחתונה הוא נתן צדקה וזה מה שחשוב.

ואם יהיה אויבער חוכם שיסביר לו שקללות זה קללות והוא עושה מעשה מטופש, אוי לו ואוי לנפשו ובשמים בוודאי יקפידו עליו על שמנע ממנו לתת צדקה.

אין עסקי בסיפורים, אותי חינכו שאסור לתת צדקה מופרזת מעבר ליכולת (ויש גם סיפורים הפוכים).
קנית "ישועות" במסווה של צדקה הוא בזבזנות לא פחות, ול השטויות האלו יעלו או יורידו אתערך מצות הצדקה, הם כן יורידו את ההכנסה הזו הספציפית מהגבאי, אבל יצילו את האומלל שחושב שהישועה מחכה לו מאחרי הדלת.
מכאן ואילך הכל הוא ענין של תפיסת עולם.

ולענין המעשה עם האר"י, על זה בדיוק אמרו "אין למדין ממעשה רב".
ואכמ"ל. (ובכלל שאני מפקפק באמיתות המעשה, למרות שמהר"ם חאגיז מביא אותו).
ובודאי שהתורם הרבה פעמים עיקר כוונתו להראות לכולם את נדיבותו, או סתם מלחמת כוחות מי ישבור את מי, וכנודע.
או שהוא רוצה לעמוד ולפתוח את ההיכל, ועיקר כוונתו הוא לשם פרנסתו וכספו. - כל אלו לא מגיעים אפי' במחשבה לאותו יהודי שהיה עושה מעשהו בסתר, ובאמת בתום לב. - ואולי הקב"ה באמת רוצה שיפסיקו את המריבות וההתנצחויות הללו ביום הקדוש, (ואת השלום בית שבא לאחר מכן), מי יודע, וכל זה יעמוד לזכותי...

 

[משיב כהלכה]

הסיפור מדבר בעד עצמו, והוא לא סיפור ללא מקור.

המסר הוא לא לזלזל באמונה תמימה של אנשים, קל וחומר שלא לקרר אותם ממתן צדקה לבית הכנסת.

זה לא "ישועות" נוסח קופת העיר אלא מכירת מצוות בבית הכנסת וכל אחד קונה לו את מה שחביב עליו.

מי שיזכה לתרום כסף לבית הכנסת הוא ההיפך מ"אומלל" ובוודאי יזכה לישועה.

 

[אלישמע]

הסיפור מדבר בעד עצמו, והוא לא סיפור ללא מקור.

המסר הוא לא לזלזל באמונה תמימה של אנשים, קל וחומר שלא לקרר אותם ממתן צדקה לבית הכנסת.

זה לא "ישועות" נוסח קופת העיר אלא מכירת מצוות בבית הכנסת וכל אחד קונה לו את מה שחביב עליו.

מי שיזכה לתרום כסף לבית הכנסת הוא ההיפך מ"אומלל" ובוודאי יזכה לישועה.

עכשיו יצא המרצע מהשק!

מה ההבדל ?

 

[משיב כהלכה]

אל תבין אותי לא נכון, גם להמצאות של קופת העיר אני מפרגן בגדול, כל מה שיועיל לגרום לאנשים לתרום - מבורך. אם כי יש הבדל גדול בין ארגון גדול כמו קופת העיר שלא ברור לאן כל שקל הולך (אני מקווה שהכל הולך לצדקה) לבין בית כנסת שהכל שקוף והולך לצרכים הבסיסיים של בית הכנסת.

אבל אם יש לך בעיה עם הישועות הללו, את זה עוד אפשר להבין. כאן לא מוכרים לך סגולה על הקרח, תרום איקס כסף וקבל את מפתח הישועות, אלא כאן אדם פותח את ההיכל ומתפלל, פשוטו כמשמעו, לאחר שתרם סכום הגון לצדקה.

 

[אלישמע]

נו, העיקר שיהיה לכולם כסף.
אני בתפיסת עולם שונה, ואתה בתפיסת עולם שונה,
תגיד לגבאי שאני מוכן לקנות את הפתיחה ב- 20 ש"ח ואני מכבד אותו לפתוח.
אני מאמין במצוה הזו הרבה יותר.
ואם אחד המתפללים רוצה להוסיף עלי עוד 1480 ש"ח, אני מוותר לו בהחלט.
ושיהיה לך שנה טובה, החכמְתָּ הרבה, אבל אני כנראה יש לי תפיסת עולם שונה לחלוטין.
מעריך אותך מאד, ואוהב אותך מאד, מקווה שגם אתה אותי.

 

[משיב כהלכה]

למה שלא אוהב אותך?

גם אני לא קניתי "פרנסה" (השקעתי בדברים אחרים...) אבל לפחות אחרים קנו פרנסה בסכום מופקע בזכותי, וגם השתדלתי בכל כוחי למנוע קירור בענין מהגולשים בפורום... והיה זה שכרי.

 

[אלישמע]

למה שלא אוהב אותך?

גם אני לא קניתי "פרנסה" (השקעתי בדברים אחרים...) אבל לפחות אחרים קנו פרנסה בסכום מופקע בזכותי, וגם השתדלתי בכל כוחי למנוע קירור בענין מהגולשים בפורום... והיה זה שכרי.

מה, הרמת להם את המחיר ? - נו נו נו.