פתיחת ההיכל של הפרנסה - האם יש לזה מקור?

[משיב כהלכה]

מצוה הבאה בעבירה

איזו עבירה?

 

[משיב כהלכה]

הסיכוי לא מרשה את הסיכון.

סיכון של מה?

על סמך מה אתה קובע את הסיכון, על סמך ידך הקפוצה? על כמה מקרים שמעת של אברכים ש"הסתכנו" ותרמו לצדקה?

 

[משיב כהלכה]

פתיחת ההיכל הזו אינה מצוה מצד עצמה

היא לא מצווה, היא אקט שמוסיף לקבלת התפילה. וכפי שנהגו כל ישראל לפתוח את ההיכל כאשר מגיעים לקטעים מסויימים בתפילה.

 

[משיב כהלכה]

תפסיק לערב אותה עם מצות הצדקה

מצוות הצדקה קשורה בה, היות והיא נמכרת בעבור חופן דולרים. ולולא זה, לא היו מוזילים מכיסם.

 

[משיב כהלכה]

בגלל אדיוטיות כזו אנשים עלולים לתרום בתמימות לקרן למען נחדל ודומיה

אולי כדאי גם שנפסיק לתרום לעניים, כדי שלא נתרום בתמימות לנוכלים.

 

[משיב כהלכה]

וחמור מכך אברך איש ספר, אדם עם שכל, אדם שאמור לחיות ע"פ הבנה, מחפש ישועות הזויות וטיפשיות בלי שום טיפת הבנה כמו איזה בעלב'ת או חזב"ת מתחיל

אברך שיש לו שכל ובכל זאת הוא משתמש באמונה תמימה, אשריו ואשרי חלקו, ואוי למי שמזלזל בו. כדאי שתלמד את מעשה החכם והתם ב"סיפורי מעשיות" למוהר"ן.

 

[משיב כהלכה]

אדם עם שכל, אדם שאמור לחיות ע"פ הבנה

אדם עם שכל והבנה יודע היטב לחלק בין תרומה לבית הכנסת כדי שיהיה לאנשים מקום להתפלל וללמוד בו, לבין תרומה לקרן כלשהי (מבלי להיכנס לדיון על הקרן הספציפית הזו, אני לא מתעסק במה שאין לי ידיעה בו).

 

[אלישמע]

אני מנסה פעם אחרונה, אח"כ אני מתייאש.

א. צדקה לא נותנים מעבר ליכולת. - זו עבירה של ממש.
סיפורים של אנשים שנתנו והעשירו ולכן יש לתת, זו טפשות שאיני מתייחס אליה.
כן, זה גורם שאח"כ חסר לו כסף בכיס, ע"ח המחוייבויות האמיתיות שלו למשפחה.

ב. פתיחת ההיכל לכשעצמה (זו של הפרנסה), אין בה שום מצוה.
זה לא משנה מי יפתח, זה אולי יכול להיות חסד שאני אקום מהכסא ולא אתה.
אבל זה ברמה של אדם ששואל מה השעה, ואני אריב אתך מי יענה לו כי זה חסד, ואני משלם ע"ז 2000 ש"ח, זה טפשי.
אתה מחפש מצוות, יש אלפים מתחת ליד כל רגע. - ולכן אין שום סיבה לשלם עליה 2000 ש"ח.
אם אני אלמד משנה אחת בזמן שאתה תקום ותפתח, לא ברור לי שהמצווה שלי פחות משלך.

ג. עכשיו משתלבים פה שני הדברים כאחד.
עושים מעשה שאינו מצוה מחד (מצד עצם מעשה הפתיחה לתפילה זו), ומאידך הכסף אכן הולך לצדקה.
השאלה מה יותר חשוב.
וכשאני שם את המצב הכלכלי של חלק לא מבוטל מהרוכשים (בלי להתייחס לסיפורי סבתא שהעשירו), מחד.
וכשאני מצרף לזה את האוילות הציבורית להכניס לספר המצוות מצוה חדשה שאינה מצוה, (כמו שאתה מאמין שיש כזו מצוה, בפתיחה הספיציפית הזו).
וכשאני מצרף את האוילות הציבורית (שזה לדעתי דבר חמור מאד לגדל ציבור מטומטם, ולכן בהרבה דברים אנחנו נראים ככה, וד"ל...) שחושבים שזה מה שיפתח להם את המזל מחד, ובכלל אין כוונתם לשמים לשם מצוה והראייה שבלי הפתיחה הנז' הם לא תורמים..., וגם אחרי הפתיחה הם ממשיכים לא לתרום סכומים מופרזים, כי הם בעצמם לא בטוחים אם אמנם יקבלו את מה שחשבו, רק פה הם נלחמים בכל הכח כדי לקבל סרך ישועה (שבסוף גם לא תועיל להם), הרי זה עיוות תפיסתי ממדרגה ראשונה, שבמקום לחזר באמת אחרי מצוות, ובמקום באמת לתת צדקה מהצד הראוי הפנימי, הם מחזרים אחרי ישועות מטופשות ותו לא, רק שלמפרע גם היה בזה צדקה.
ובהתעלם מהמידות המושחתות שלפעמים נובע מזה, מריבות שקטות, וגאווה מי יגיד את המחיר הגדול האחרון.
כל זה גורם לי בחילה, אני מעדיף לתת בשקט לגבאי סכום יפה כפי יכולתי בתור צדקה אמיתית, לא לריב עם אף אחד על שום רכישה, ואם באמת אזכה לקנות מצוה (עלייה, פתיחה אמיתית וכדו'), ואתנדב סכום מתאים כפי יכולתי.
ואם אני מחפש מצוות באמת, האמן לי שהן נמצאות מתחת לשולחן. (ולפעמים גם לוותר זו מצוה, הרבה לא יודעים).
וגם שקל אחד, זו צדקה. - וגם כשלא שומעים ורואים כמה נתתי, זו צדקה (ומעולה ביותר).
אלא מה, הגבאי מרוויח מהאדיוטים עוד כמה שקלים, נו נו, זה לא סיבה מצדקת להשאיר המצב על כנו.
זו תפיסת עולמי.
זהו, מכאן ואילך אני לאחר יאוש.

 

[משיב כהלכה]

צדקה לא נותנים מעבר ליכולת. - זו עבירה של ממש

אתה יוצא מנקודת הנחה שזה מעבר ליכולת (אין לך מושג כמה באמת מרוויח כל אברך ומה היכולת שלו), ואז מחליט שזו עבירה. נחמד.

 

[משיב כהלכה]

סיפורים של אנשים שנתנו והעשירו ולכן יש לתת, זו טפשות שאיני מתייחס אליה

"עשר כדי שתתעשר", "מלח ממון חסר", טיפשות של חז"ל או שלך?

 

[אלישמע]

אתה יוצא מנקודת הנחה שזה מעבר ליכולת (אין לך מושג כמה באמת מרוויח כל אברך ומה היכולת שלו), ואז מחליט שזו עבירה. נחמד.

בתוך עמי אנכי יושבת.
אני רואה מה קורה אח"כ אצל חלק מהרוכשים.
ככל ויש אחרים, שיתרמו גם בלי הפתיחה, למה לא ?

 

[משיב כהלכה]

כן, זה גורם שאח"כ חסר לו כסף בכיס, ע"ח המחוייבויות שלו למשפחה

שוב, הנחה שלך ללא שום הוכחה כלשהי (גם אין באפשרותך להוכיח). כל אדם שקונה "פרנסה" לוקח הכל בחשבון.

 

[אלישמע]

"עשר כדי שתתעשר", "מלח ממון חסר", טיפשות של חז"ל או שלך?

בחייך, זה הכוונה ?

 

[משיב כהלכה]

אני רואה מה קורה אח"כ אצל חלק מהרוכשים.

מה קרה, ספר לנו. אולי נמליץ עליך ויצרפו אותך לצוות הכותבים של קופת העיר.

 

[משיב כהלכה]

בחייך, זה הכוונה ?

זה מה שאתה כתבת, לא אני.

 

[אלישמע]

@משיב כהלכה
אין צורך להגיב על כל מילה ומילה שלי באופן ספיציפי,
זה הענין של המכלול.
תביא תגובה כללית בפעם אחת, ניחא.
אבל כבר אמרתי למעלה, זה תלוי בתפיסת עולם.
זה לא הויכוח הזה, כבר הוכח למעלה מכל ספק, זה אי שם בשורש.
זהו.

 

[משיב כהלכה]

אתה מחפש מצוות, יש אלפים מתחת ליד כל רגע. - ולכן אין שום סיבה לשלם עליה 2000 ש"ח

אין סיבה, יש סיבה, כרגע יש אלפי יהודים שמוכנים לשלם על דבר זה ולהוזיל מכספם לצדקה. למה לעצור אותם ולהמליץ להם לחפש מצוות אחרות, כאשר היחיד שיפסיד מכך הוא בית הכנסת? יש ענין לגרום ליהודים לא לתת צדקה?

כל ההגיון שלך עקום בתכלית. אם היה מדובר על "נוכלות", מילא, אבל כאן הכסף הולך במלואו לבית הכנסת, וזו אמונתו הפרטית של כל אדם ואדם (עיין דברי הנאמ"ן לעיל). מי אתה שתערער את אמונתו?

 

[משיב כהלכה]

אבל כבר אמרתי למעלה, זה תלוי בתפיסת עולם

לא התייאשת?

 

[משיב כהלכה]

אבל זה ברמה של אדם ששואל מה השעה, ואני אריב אתך מי יענה לו כי זה חסד, ואני משלם ע"ז 2000 ש"ח, זה טפשי

לכתוב משפט כזה, זה באמת טיפשי לגמרי.

כי אדם עם מוח היה מוכן לריב ולשלם עבור זה, ביודעו את גודל מתן השכר שיקבל על כך בעולם הבא. וידוע הסיפור על אשה שהגיעה לחברתה בחלום וסיפרה לה שעל הנפת יד (להראות למאן דהו את הדרך) קיבלה שכר עצום שאין באפשרותה לתאר.

 

[משיב כהלכה]

בלי להתייחס לסיפורי סבתא שהעשירו

זה לא סיפורי סבתא, זו מציאות, וזו אמונתם של יהודים בכל הדורות. לקרוא לזה סיפורי סבתא - לא גרע מאחרון המשכילים שניסה לקרר את אמונתנו בדברי חז"ל.