גדר "עמל התורה"

אברימי

חבר קבוע
הצטרף
1/1/25
הודעות
966
מי שתוך כדי לימודו נצרך לקום וללכת להביא ספרים רבים, האם זה נקרא "עמל התורה"?
(כלומר, יש עניין מצד "עמל התורה" לטרוח ולפתוח ספר ממשי ולא באוצר החכמה?)
 
מי שתוך כדי לימודו נצרך לקום וללכת להביא ספרים רבים, האם זה נקרא "עמל התורה"?
(כלומר, יש עניין מצד "עמל התורה" לטרוח ולפתוח ספר ממשי ולא באוצר החכמה?)
עיין בהקדמת הגר''י הוטנר לאוצר מפרשי התלמוד בשם מרן החזו''א שיגיעה היא העמקה ולא חיפוש פיזי של ספרים ע''ש. ושמעתי באומרים לי דהגר''מ לוי טען אחרת
 
עיין בהקדמת הגר''י הוטנר לאוצר מפרשי התלמוד בשם מרן החזו''א שיגיעה היא העמקה ולא חיפוש פיזי של ספרים ע''ש. ושמעתי באומרים לי דהגר''מ לוי טען אחרת
חשבתי להוכיח ממש"כ בגמ' (מנחות ז.) שאבימי שכח את מסכת מנחות ובא לפני רב חסדא שהיה תלמידו כדי שיזכיר לו. והגמ' שואלת: "ולישלח ליה וליתי לגביה", מתרצת הגמ': "סבר הכי מסתייעא מילתא טפי".
ואומר רש"י: "מסתייע מילתא - משום יגעתי ומצאתי".
וא"כ רואים שגם דבר פיזי כמו ללכת לתלמיד נחשב כיגיעה.
אבל חשבתי לחלק בין "יגיעה" ל"עמל" התורה.
 
חשבתי להוכיח ממש"כ בגמ' (מנחות ז.) שאבימי שכח את מסכת מנחות ובא לפני רב חסדא שהיה תלמידו כדי שיזכיר לו. והגמ' שואלת: "ולישלח ליה וליתי לגביה", מתרצת הגמ': "סבר הכי מסתייעא מילתא טפי".
ואומר רש"י: מסתייע מילתא - משום יגעתי ומצאתי".
וא"כ רואים שגם דבר פיזי כמו ללכת לתלמיד נחשב כיגיעה.
אבל חשבתי לחלק בין "יגיעה" ל"עמל" התורה.
ראיה מאד יפה. ובאמת שמעתי שגם הסטייפלר שהיה לומד חברותא היה רוצה להביא הספרים בעצמו.
אך ייתכן לחלק בין מצב ששכח שצריך ס''ד מיוחדת,
או לחלק בין "חיפוש רב" הגורם להפחתה במן העיסוק בעיון הלימוד עצמו, שזה בא לאפוקי החזו''א שזה יותר חשוב.
לבין טירחא שלא תגרום להפחתה בלימוד עצמו, שסו''ס יש כאן ודאי עיסוק בהכשר מצוה, והוי יגיעה טפי. אך עמל התורה הוא בסברא וכמו שכתב היראים להדיא. ואגרא דשמעתתא סברא.
ראה בשורה החמישית ביראים שצירפתי למטה
 
מה רואים שם? לכאו' אין שום דבר שקשור לעמל התורה בדבריו שציינת.
תקרא בשורה הראשונה כותב הגדרה כללית למצוה - "'תלמוד' - צוה ה' ברוך הוא, שילמדו ישראל את התורה - ויעמלו בה" ולומד זאת מהפסוק "ולמדתם אותם את בניכם", ואחר כמה שורות כותב "ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם", פירוש התלמוד לא ילמד אדם בלי סברא וכו'. שצריך לשמש ת''ח ולידע סברתם וכו'. הרי שגדר המצוה ללמוד תלמוד בעמל. ובפרטי המצוה מגדיר זאת "לא ילמד אדם בלא סברא"
 
חשבתי להוכיח ממש"כ בגמ' (מנחות ז.) שאבימי שכח את מסכת מנחות ובא לפני רב חסדא שהיה תלמידו כדי שיזכיר לו. והגמ' שואלת: "ולישלח ליה וליתי לגביה", מתרצת הגמ': "סבר הכי מסתייעא מילתא טפי".
ואומר רש"י: מסתייע מילתא - משום יגעתי ומצאתי".
וא"כ רואים שגם דבר פיזי כמו ללכת לתלמיד נחשב כיגיעה.
אבל חשבתי לחלק בין "יגיעה" ל"עמל" התורה.

כדי להבין את הגמ' ואת רש"י צריך לדעת מה היתה המציאות בזמנם. ובכן, לא היו להם ספרים, והכל למדו בעל פה איש מפי איש, ועל כן עשו כל טצדקי כדי לזכור, על מנת שיהיה תלמודם מונח בכיסם, למיגמר והדר ליסבר, ולולא זה לא היו יכולים להתחיל לעיין כלל (משל למה הדבר דומה, לאברך הנבחן ברבנות בשאלה מעשית שאינה כתובה בחומר שלמד. הרי לפני שיסדר כל הראשונים והאחרונים במוחו, אין הוא יכול להתחיל לגשת לפירוק השאלה המעשית).

ובזה שייך ענין היגיעה, שהוא כולל גם הרבה דברים מסביב, כמו ללכת בעצמו לרב וללמוד ממנו, שכל זה היא מסירות המועילה לזיכרון. ואולי אפילו גם המוזכר במדרש רבה פרשת פנחס, לסדר הספסלים ולפרוס המחצלאות, גם זה מועיל לקנין התורה.

אבל המציאות שלנו היא שיש לנו ספרים, ולא נותר לנו אלא לעיין בהם ולהבינם, ולכן עמל התורה לדידן הוא אך ורק ההעמקה והעיון ולא דברים צדדיים כמו לחפש ספרים בספריה ולחפש הענין בכל ספר וספר עד שימצא, כאשר יכול לחסוך זמן ולמצוא הכל מיד בתוכנות החיפוש השונות.

ובמקום אחר הארכתי שאפילו הבנת הפשט איננה מוגדרת עמל, דא"כ נתרגם את כל הש"ס לסינית ונעמול על הבנת השפה הסינית. אלא לאחר שמבין מה כתוב, העמל הוא להבין למה כתוב כך ולא אחרת, ולהקשות כל מה שצריך להקשות, ולתרץ ולבאר עד שמגיע לדרך ישרה בהבנת כל הענין.

ומהרח"ו בשער המצות (פרשת ואתחנן דף ל"ג ע"א) כתב על האר"י: "גם בענין עסק ההלכה בעיון עם החברים ראיתי למורי זלה"ה מתגבר כארי בכח בעת שהיה עוסק בהלכה, עד שהיה נלאה ומזיע זיעה גדולה". אבל לא היה מזיע בריצה הלוך ושוב להביא ספרים...
 
גם הוא דיבר על זכרון ("זכור באותו מעשה").

אבל למעשה הזכרון נקנה בעיקר ע"י שינון, "חזור וחזור ואל תצטרך לבלדור" (מרכבת המשנה מסכת אבות פרק ב משנה ט).
 
ראיה מאד יפה

הביאה הגראי"ל שטיינמן בספרו אילת השחר (פרשת בחקותי) וזה לשונו:

"יל"ע אם גם על עמל התורה נאמר דת"ת כנגד כולם, או שזה מצוה בפני עצמה, וכן יל"ע אם בלימוד בלי עמל יש ג"כ ענין ביטול תורה [ואף על פי שיתבעו ממנו על שלא השיג יותר ע"י לימוד בעמילות, מ"מ אין הכרח שזה ביטול תורה, וכמו דאיתא בשוח"ט (משלי י') שתובעים מאדם צפית במרכבה, אף על פי שלמד דברים אחרים], ומסתבר שעמילות שמועיל להבנת התורה (וכדפרש"י כאן הוו עמלים בתורה ע"מ לשמור ולקיים) זה בכלל מצות ת"ת, אמנם עמילות כגון מה דאיתא במנחות (ז' א') דאבימי הלך לרב חסדא ללמוד ממנו, ופרש"י שם שעשה כן משום יגעת ומצאת, יגיעה כזו שעמל ויגע בעבור התורה יתכן שזה לא כת"ת ממש".
 
משנה מסכת אבות פרק ה משנה כג
בן הא הא אומר לפום צערא אגרא

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק ה משנה יט
ואמר בן הא הא: לפי שעור עמלך בתורה יהיה שכרך. ואמרו שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שנלמד בעמל ויגיעה ויראה מן המלמד, אבל לימוד השעשוע והנחת - לא יתקיים, ולא יקבל בו תועלת. אומרו בפירוש אמרו: (קהלת ב ט) "אף חכמתי עמדה לי" - "חכמה שלמדתי באף עמדה לי". ולפיכך יצוו המלמד להטיל מורא על התלמידים, ואמרו: "זרוק מרה בתלמידים".
 
ראשי תחתית