אכתוב הנראה בזה לענ"ד:
דבר פשוט שעיקר העמל והיגיעה הנצרכת כדי ללמוד ולהבין הוא בסברא. [ושמעתי פעם בשיעור מחכם יצחק שליט"א שאין חסרון להשתמש במחשב כדי לחפש ספרים, והביא דברי החזו"א הנ"ל, ואמר: "שכל המחשבים בעולם לא יעזרו לך להבין דברי הגאון רעק"א"].
אולם השאלה היא אם יש בזה מעלה או שאין בזה כלום. והנה בגמרא מגילה (דף ו:) אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי וכו', יגעתי ומצאתי תאמן. וכו'. ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא עכ"ל. ומבואר דיש ב' דברים בלימוד התורה א' ההבנה (דהיינו לחדודי) ב' לזכור דברי התורה (והיינו לאוקמי גרסא, וכמו שפירש"י שם "שלא תשתכח ממנו").
ולפ"ז יוצא מדברי הגמרא במנחות ורש"י שם, שלטרוח ללכת אל הרב ללמוד, זה מועיל גם לעצם הבנת הנלמד, דהיינו לחדודי, (וכנראה שזה ענין סגולי). והראיה שרש"י כתב שם "משום יגעתי ומצאתי". וכן מבואר מדברי הבן יהוידע שהבאתי לעיל שג"כ כתב דהיו מטריחין עצמם לעמוד בשעת הלימוד "משום יגעתי ומצאתי" ע"ש. וכאמור ענין יגעתי ומצאתי שייך רק להחדודי, וע"כ שגם יגיעה מעין זו מועיל להבנה.
אבל מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה מבואר שהיגיעה מועיל גם לזכרון, וזה נלמד ממאמרם "חכמה שלמדתי באף". וכן הביא הלקט יושר ראיה מדברי הרמב"ם (פ"ג מהל' ת"ת הי"ב) אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה וכו' ע"כ. [ויל"ע אם זה רק ענין טבעי או גם סגולי, ומדברי הרמב"ם נראה שיש בו משניהם] ודו"ק.
דבר פשוט שעיקר העמל והיגיעה הנצרכת כדי ללמוד ולהבין הוא בסברא. [ושמעתי פעם בשיעור מחכם יצחק שליט"א שאין חסרון להשתמש במחשב כדי לחפש ספרים, והביא דברי החזו"א הנ"ל, ואמר: "שכל המחשבים בעולם לא יעזרו לך להבין דברי הגאון רעק"א"].
אולם השאלה היא אם יש בזה מעלה או שאין בזה כלום. והנה בגמרא מגילה (דף ו:) אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי וכו', יגעתי ומצאתי תאמן. וכו'. ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא סייעתא מן שמיא היא עכ"ל. ומבואר דיש ב' דברים בלימוד התורה א' ההבנה (דהיינו לחדודי) ב' לזכור דברי התורה (והיינו לאוקמי גרסא, וכמו שפירש"י שם "שלא תשתכח ממנו").
ולפ"ז יוצא מדברי הגמרא במנחות ורש"י שם, שלטרוח ללכת אל הרב ללמוד, זה מועיל גם לעצם הבנת הנלמד, דהיינו לחדודי, (וכנראה שזה ענין סגולי). והראיה שרש"י כתב שם "משום יגעתי ומצאתי". וכן מבואר מדברי הבן יהוידע שהבאתי לעיל שג"כ כתב דהיו מטריחין עצמם לעמוד בשעת הלימוד "משום יגעתי ומצאתי" ע"ש. וכאמור ענין יגעתי ומצאתי שייך רק להחדודי, וע"כ שגם יגיעה מעין זו מועיל להבנה.
אבל מדברי הרמב"ם בפירוש המשנה מבואר שהיגיעה מועיל גם לזכרון, וזה נלמד ממאמרם "חכמה שלמדתי באף". וכן הביא הלקט יושר ראיה מדברי הרמב"ם (פ"ג מהל' ת"ת הי"ב) אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה וכו' ע"כ. [ויל"ע אם זה רק ענין טבעי או גם סגולי, ומדברי הרמב"ם נראה שיש בו משניהם] ודו"ק.
