הדרך לפסיקת הלכה בזמנינו

[איתן]

והוא בתראי ראה את כולם ודן בראיותיהם, והכריע.

ועדיין לא נראה לי שאם מרן היה רואה דבריו נגד כמה פוסקים שלפניו (מהמפורסמים שמרן נוקט כמותם), הוא היה נוקט כמותו בהחלט.
למרות היותו 'בתראי' ביחס אליהם.

 

[איתן]

ב' הרי"ף והרא"ש בלא"ה (לדברי הרמב"ם) לא חולקים הרבה.

נ"ל שיש כאן ט"ס, והתכוונת לומר שהרי"ף והרמב"ם לא חולקים הרבה.
(אבל הם באמת חולקים במאות מקומות).

 

[כהנא דמסייע]

ועדיין לא נראה לי שאם מרן היה רואה דבריו נגד כמה פוסקים שלפניו (מהמפורסמים שמרן נוקט כמותם), הוא היה נוקט כמותו בהחלט.
למרות היותו 'בתראי' ביחס אליהם.

שוב אני חושב שהעלאת הסיטואציה הזו כלפי הרשב''ץ בלתי סבירה לחלוטין כי הוא בעצמו לא יעשה כך. וכמו שהדגשתי בהודעה קודמת.

ולגבי היחס של הפוסקים אליו ראה כאן:

ואגב היחס שלך כלפי הארץ חיים כ"ספר כללים" הוא יחס לא נכון, כפי שהתייחסו אליו כל גדולי הפוסקים, ומרן הגרב''צ א''ש מביאו תמיד וזו מסורת הפסיקה אצל גדולי ספרד. וגם הגרע''י מביאו בכדי סמיכה לרוב. וזה ברור.

 

[איתן]

ואגב היחס שלך כלפי הארץ חיים כ"ספר כללים" הוא יחס לא נכון, כפי שהתייחסו אליו כל גדולי הפוסקים, ומרן הגרב''צ א''ש מביאו תמיד וזו מסורת הפסיקה אצל גדולי ספרד. וגם הגרע''י מביאו בכדי סמיכה לרוב. וזה ברור.

הכוונה אם בפועל נהגו כן או לא. כשבפועל צריך להביא כמה דוגמאות לכך שנקטו ש'אם מרן היה רואה דברי הרשב"ץ היה חוזר בו'.
והיחס של הפוסקים אליו ידוע. השאלה היתה על היחס של מרן אליו כפוסק מכריע.

 

[בדרך התורה]

נקודה שתפסה אותי בהקדמה שהעליתי, ואני חושב שזה סולם שכל אחד יכול לסמן את עצמו, או אפילו את הספרים הנפוצים בשוק של הלומדים והמלמדים, וכיצד הם נחשבים, ולפי זה גם לסדר את עלייתו האישית, וגם סדר ומשקל הספרים שלומד בהם.

 

[אלישמע]

התכוונתי 'ויכוחים נמשכים' למה שכתבת כאן:

...

כי בסופו של דבר נראה בבירור שנתקבלה שיטתו (באופן כללי) על כל הפוסקים, הלא כן?

חשבתי שאתה מתכוין לעצם הויכוח בינינו,
איתך הסליחה.
אני הגבתי לדברי @בדרך התורה שכתב כמדומה לי, שאחר שמרן היה כותב תשובה בהלכה לאיזו קהילה אש הויכוח שם היתה כבה והמבי"ט הוא הראייה לכך.
ואני הגבתי שעדיין היו ויכוחים והיו בעיות גם לאחר פטירתו.
זה שבאופן כללי הספר שו"ע התקבל, עדיין אינו מהווה ראייה שכאשר הוא כתב תשובה נגמרו הויכוחים בקהילה שקבלה את התשובה.
רצונך בדוגמאות ?

הנה יש רשות,

 

[בדרך התורה]

אני הגבתי לדברי @בדרך התורה שכתב כמדומה לי, שאחר שמרן היה כותב תשובה בהלכה אש הויכוח היתה כבה והמבי"ט הוא הראייה לכך.

ממש לא כתבתי כן. ואולי לא הבנת אותי. כתבתי רק שהיה ויכוחים בין הקהילות, ופסיקה מסודרת יוצרת סדר. וששאלות כאלה הגיעו לפתחם של גדולי המשיבים בדור, והבאתי כדוגמא למי ששאלו אותם, את הב''י והמבי''ט ועוד שמות. רק בתור להראות את המציאות של השפעת הגירוש על כל הגולה. וד''ב.

 

[אלישמע]

ממש לא כתבתי כן. ואולי לא הבנת אותי. כתבתי רק שהיה ויכוחים בין הקהילות, ופסיקה מסודרת יוצרת סדר. וששאלות כאלה הגיעו לפתחם של גדולי המשיבים בדור, והבאתי כדוגמא למי ששאלו אותם את הב''י והמבי''ט ועוד שמות. רק בתור להראות את המציאות של השפעת הגירוש על כל הגולה. וד''ב.

אפשר שלא הבנתיך, - לא תכעס.
עכ"פ אני חוזר ואומר שהחיבור ב"י אינו בשביל לסדר את הבעייה שנוצרה בעקבות גירוש ספרד, אלא בכלל לעזור ללומד בביהמ"ד להגיע לפסק הלכה. וע"ז אני שואל, מה הכריח את מרן לעשות 'סדר' ע"פ כללים חדשים, אחר שבדרך החדשה שהביא ישנה לכאו' בעיה גדולה.

 

[בדרך התורה]

נקודה נוספת שלדעתי נוגעת בנקודת הליבה של הרבה מהכוללים בהם לומדים הלכה למבחני רבנות, ופחות מתמקדים בסוגיות בעיון בהבנה.
מההקדמה שהעליתי לעיל.

וטעם נוסף הובא שם מהגרי''ס - שלומד לשמה מתייחס לאמת ההלכה, ולא לנטיותיו האישיות למטרות כבוד או כסף.

 

[בדרך התורה]

עכ"פ אני חוזר ואומר שהחיבור ב"י אינו בא לסדר את הבעייה שנוצרה בעקבות גירוש ספרד, אלא בכלל לעזור ללומד בביהמ"ד להגיע לפסק הלכה. וע"ז אני שואל, מה הכריח את מרן לעשות 'סדר' ע"פ כללים חדשים, אחר שהדרך החדשה שהביא ישנה לכאו' בעייה גדולה.

הוא כותב מגמה זו שתהיה תורה אחת ומשפט אחד, בדבריו בפירוש.
וזה ודאי אחד מהמטרות המרכזיות של הספר.

 

[אלישמע]

הוא כותב מגמה זו שתהיה תורה אחת ומשפט אחד, בדבריו בפירוש.
וזה ודאי אחד מהמטרות המרכזיות של הספר.

בהקדמה הוא כותב שבעייה היא ריבוי השיטות שבפוסקים, וזה היה גם קודם הגירוש.
ואם לאחר הגירוש, הנה הרוב הלכו בלא"ה כהרמב"ם (והרי"ף בלא"ה אינו חולק הרבה עמו),
ואת המנהגים הוא בלא"ה לא בא לבטל,
והספר עוסק ע"פ רוב בדבר שיש בו מנהג,
כך שלא נראה שיש נפק"מ גדולה בין לפני הגירוש לאחריו לעצם מטרת הספר.

 

[בדרך התורה]

בהקדמה הוא כותב שבעייה היא ריבוי השיטות שבפוסקים, וזה היה גם קודם הגירוש.
ואם לאחר הגירוש, הנה הרוב הלכו בלא"ה כהרמב"ם (והרי"ף בלא"ה אינו חולק הרבה עמו),
ואת המנהגים הוא בלא"ה לא בא לבטל,
והספר עוסק ע"פ רוב בדבר שיש בו מנהג,
כך שלא נראה שיש נפק"מ גדולה בין לפני הגירוש לאחריו לעצם מטרת הספר.

מחילה אבל אתה מתעלם מהמציאות, וכבר דובר לעיל, על זה שלרא''ש הייתה השפעה עצומה, וגם לרי''ף.
אולם מ''מ נ''ל שמי שמכיר את המציאות הכללית, ומנסה להבין, יוכל להבין מתוך המו''מ דבר ומחצה.
אולם נ''ל שהדיון חוזר על עצמו, יש''כ על העלאת הנדון. אך נ''ל שמיצינו.

 

[אלישמע]

מחילה אבל אתה מתעלם מהמציאות, וכבר דובר לעיל, על זה שלרא''ש הייתה השפעה עצומה, וגם לרי''ף.
אולם מ''מ נ''ל שמי שמכיר את המציאות הכללית, ומנסה להבין, יוכל להבין מתוך המו''מ דבר ומחצה.
אולם נ''ל שדיון חוזר על עצמו, יש''כ על העלאת הנדון. אך נ''ל שמיצינו.

א' אני ציטטתי את הב"י בהקדמתו למה חיבר החיבור.
ב' הרא"ש לא שמענו שילכו על פיו זולתי בספרד בחלק מן המקומות (באו"ה או ממונות, לא זוכר).
ג' כל הגלילות האלו קבלו ע"ע את הוראות הרמב"ם, זו עדות מרן בכמה מקומות.
ד' הרי"ף והרמב"ם אינם חולקים כמעט, כך לפי עדות הרמב"ם.
לא התעלמתי מכלום.

 

[שמעון טרבלסי]

נדיר ביותר, ולגבי הר''א מורדון ידוע דבגלל מעשה שהיה כתב כן. וכמוש''כ מרן החיד''א בענין זה, שאין זו דרך הב''י כלל, ומה שמצאנו שם היה בגלל מעשה שהיה. לגבי רבינו יונה, וכו', צריך לעיין, האם אמר זאת כקושיא, בלבד, שזה מצאנו לרוב כלפי כולם. וגם היום נקשה. או שהציע מהלך אחר ופסקו להלכה. וצריך פנאי לזה.
ומ''מ כלפי הר''ן והמגיד משנה, למרות שמתייחס בכבוד מאד, אך לא פעם ולא פעמיים והרבה פעמים מציע מהלך שונה, ומכריע אחרת הן בדעת הרמב''ם, והן בפירוש הסוגיות, משא''כ כלפי הדור שמעל.

ציינתי לד' החיד"א הנ"ל, ועכ"ז בלשון הב"י בשו"ת מבואר שמותר לחלוק עליהם, ושזו הדרך.

 

[כהנא דמסייע]

שמותר לחלוק עליהם, ושזו הדרך.

ואיך תפרנס את זה?
יסוד דרך פסיקתו של מרן הבית יוסף מבוארת בהקדמתו לספרו "אם באנו להכריע בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות הרמב''ן והרשב''א והר''ן מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדעות, ומי זה אשר יערב לבו וכו' להכניס עצמו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם בראיות וטענות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם וכו', ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר הבית ישראל נשען עליהם הלא המה הרי''ף הרמב''ם והרא''ש ז''ל אמרתי אל לבי שבמקום ששניים מסכימים לדעה אחת נפסוק הלכהכ כמותם, אם לא בקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא, ולכן פשט המנהג להיפך. ובמקום שלא גילה דתו אחד מעמודי ההוראה ושני העמודי הוראה חולקים הנה הרמב''ן והרשב''א והר''ן והמרדכי והסמ''ג ז''ל לפנינו למקום אשר יהיה שם הרוח רוח אלהי''ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה". ונראה שדעת מרן הבית יוסף שהרמב''ם הרי''ף והרא''ש כדיינים מומחים שהמחום כל ישראל עליהם ולכך הלכה כוותייהו.

 

[כהנא דמסייע]

ויעויין כאן:

דעת הגרב''צ באופן קבלת הוראות השו''ע​

כתב הגרב''צ במבוא לחלק ב "ונראה בכל זה יסוד בשיטת מרן בפסקיו בשו"ע שאעפ"י שבכמה מקומות שיש מחלוקת בין הראשונים הכריע מרן כצד אחד, מ"מ במקום שראה שאין דברי החולקים דחויים לגמרי חשש לדבריהם במקום שבקל יכול לעשות כמותם, ובפרט במקום איסור תורה מפני שמרן בפסקיו אינו פוסק בראיות תלמודיות אלא מכריע בין שיטות הפוסקים וכמש"כ מרן עצמו בהקדמתו לבית יוסף וז"ל ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת המשפט אחד וראיתי שאם באנו לומר שנבריך דין בין הפוסקים במענות וראיות תלמודיות הנה התוספות וחידושי הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל מלאים מענות וראיות לכל אחד מהדעות ומי זה אשר יערב ליבו לגשת להוסיף מענות וראיות ואטה הוא אשר ימלאהו ליבו להכניס ראשו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם על פי טענות וראיות לסתור מה שבררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם וכו' וע"ש שמשום כך הסכים בדעתו להכריע על פי שלשת עמודי הוראה וכיון שאינו אלא מכריש אף במקום שפסק כצד אחד חשש לדברי החולקים כיון שיכול לקיים שניהם והוא כעין דין דבר שיש לו מתירין, שכיון שיכול לנהוג בהיתר גמור אומרים לו המתן עד שיהא ודאי היתר". ובדרך זו יישב הרבה סתירות בדעת השו''ע יעו''ש.

ועוד כתב שם: "והנה יש לחקור במה שקבלנו הוראות מרן האם קבלנו דעתו לגמרי ושאר השיטות שנגד מרן נחשבות כדחויות לגמרי ואין לחוש להן או שמה שקבלנו הוראות מרן הוא שקבלנו דעתו כאילו היא דעת הרוב ודעת החולקים עליו כאילו היא דעת המיעוט אבל אין מחשיבים דעתם כדחויה לגמרי ונפק"מ אם צריכים לחוש להחולקים במקום שיכול בקל לחוש לדבריהם. דנראה שקבלנו הוראות מרן כאילו שיטתו היא כדעת הרוב אבל אין שיטת החולקים דחויה לגמרי ולכן מצינו בהרבה מקומות שהאחרונים חששו לסברת החולקים בעיקר במקום איסור תורה ובעיקר במקום שבקל יכול לדוש ולהחמיר וכן כתב בברכ"י בחו"מ סימן כ"ה אות ו' שיש לחוש להחמיר כסברת החולקים על מרן".

ועוד הוסיף: "אלא שקשה על יסוד זה ממה דקי"ל בדיני ממונות דלא אמרינן קים לי כנגד מרן וכמ"ש בברכ"י חו"מ סימן כ"ה ס"ק כ"ז וכן כתב בשו"ת רב פעלים ח"ב סימן ג' וכן כתבו עוד אחרונים ולכאורה כיון שסברת החולקים אינה דחויה למה לא יאמר הנטען קים לי הרי קי"ל דאמרינן קים לי אף כנגד רוב הפוסקים אם יש מיעוט פוסקים המוברים כמותו וכבר נתקשו בזה האחרונים ויש שרצו להיכיח מכאן שקיבלנו הוראות מרן כודאי גמור אך כבר נתבאר לעיל בראיות שאין קבלת מרן כודאי גמור.

דנראה בביאור הענין שיש לחלק בין דיני ממונות לשאר דינים שדוקא בדיני ממונות קיבלנו את הוראות מרן לגמרי כאילו שאר השיטות דחויות והטעם לזה הוא משום שאם לא היינו מקבלים בדיני ממונות את הוראות מרן לגמרי הרי שלגמרי היתה מתבטלת קבלת הוראות מרן בדיני ממונות שהרי תמיד יאמר הנטען קים לי כהחולק ולכן עשו בזה חיזוק וקיבלו בדיני ממונות הוראות מרן לגמרי אבל בשאר ההלכות קיבלנו הוראות מרן כאילו דעתו היא רעת רוב הפוסקים וכמו שנתבאר".

 

[שמעון טרבלסי]

ואיך תפרנס את זה?
יסוד דרך פסיקתו של מרן הבית יוסף מבוארת בהקדמתו לספרו "אם באנו להכריע בין הפוסקים בטענות וראיות תלמודיות הנה התוספות הרמב''ן והרשב''א והר''ן מלאים טענות וראיות לכל אחת מהדעות, ומי זה אשר יערב לבו וכו' להכניס עצמו בין ההרים הררי אל להכריע ביניהם בראיות וטענות לסתור מה שביררו הם או להכריע במה שלא הכריעו הם וכו', ולכן הסכמתי בדעתי כי להיות שלשת עמודי ההוראה אשר הבית ישראל נשען עליהם הלא המה הרי''ף הרמב''ם והרא''ש ז''ל אמרתי אל לבי שבמקום ששניים מסכימים לדעה אחת נפסוק הלכהכ כמותם, אם לא בקצת מקומות שכל חכמי ישראל או רובם חולקין על הדעת ההוא, ולכן פשט המנהג להיפך. ובמקום שלא גילה דתו אחד מעמודי ההוראה ושני העמודי הוראה חולקים הנה הרמב''ן והרשב''א והר''ן והמרדכי והסמ''ג ז''ל לפנינו למקום אשר יהיה שם הרוח רוח אלהי''ן קדישין ללכת נלך כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה". ונראה שדעת מרן הבית יוסף שהרמב''ם הרי''ף והרא''ש כדיינים מומחים שהמחום כל ישראל עליהם ולכך הלכה כוותייהו.

זה לא שאלה עלי, זה שאלה על הב"י.
תפרנס אתה...

 

[כהנא דמסייע]

זה לא שאלה עלי, זה שאלה על הב"י.
תפרנס אתה...

אם נאמר כהחיד''א שאין זו דרכו הכללית ביחס לראשונים, הקושיא תיושב כמין חומר. ויש עוד להאריך ועת לקצ'ר.

 

[מקור נאמן]

כשמביא שיטה מסויימת ואינו סובר כמותה, הוא מציין זאת. הבאה בשתיקה שיטת ראשונים בבית יוסף היא הסכמה.

בזה יש לנו ויכוח.

נראה שכדברי הרב @איתן מבואר להדיא מדברי מרן הב"י בהקדמה כשתיאר את את מטרת חיבור הספר, כתב וז"ל:

וזה משפט הספר ומעשהו
(א) לבאר הדין שכתב בעל הטורים אם הוא משנה או ברייתא או תוספתא או מימרא בתלמוד בבלי או ירושלמי או בסיפרא או בסיפרי או במכילתא ואם הוא מוסכם או אם הוא מחלוקת תנאים או אמוראים והמחבר פסק כאחד מהם ומאיזה טעם פסק כמותו.
(ב) ואם מביא המחבר סברות פוסקים חולקים בדין ההוא יבאר טעם כל אחד מהסברות שרשה ומוצאה מהתלמוד.
(ג) ואם המחבר ישמיט סברת איזה פוסק כמו שתמצא פעמים הרבה שהשמיט סברת הרי"ף או סברת הרמב"ם או סברת פוסקים אחרים יביא סברת הפוסקים הנשמטים וטעמם.
(ד) ואם דברי איזה מהפוסקים ההם בין שמביאם המחבר בין שאינו מביאם אינם מובנים יבאר דבריהם. ובפרט דברי הרמב"ם ז"ל כי בהרבה מקומות דבריו סתומים וחתומים הם מתבארים בספר הזה על פי מה שפירשו בו מגיד משנה והר"ן. ולפעמים יקשה על פירושו ויפרש בדרך אחרת והמעיין את אשר יבחר ירצה ויקרב. ובקצת מקומות שיש בדברי הרמב"ם שצריכים ביאור והמפרשים הנזכרים לא דברו בו יפרש דבריו.
(ה) ואם המחבר הזה בעל הטורים מקשה על איזה מהפוסקים יתרץ קושיתו או תמיהתו.
(ו) ואם נמצא איזה דין מחודש בדברי איזה פוסק או מפרש ולא הביאו המחבר יביאנו ויבאר טעמו:

ורק בהמשך דבריו בהקדמה שם כתב: "ועלה בדעתי שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות..."

ומבואר דעיקר מטרת הספר היתה להביא דברי הראשונים ולבארם, אבל להכריע בין הראשונים ולקבוע הלכה עלה בדעתו רק אחר כך. וא"כ ברור שמה שהביא ראשונים בשתיקה אינו מגלה אם דעתו לפסוק כך.

 

[כהנא דמסייע]

אבל להכריע בין הראשונים ולקבוע הלכה עלה בדעתו רק אחר כך.

יש הבדל בין התוכנית והשלבים שבה עלתה במחשבתו. לבין התהליך של הספר עצמו