במקרים רבים אין כאן אלא עניין של חוסר מזל, כפי שציין הרב
@עשרה זהב.
בעל הנודע ביהודה נמנה ללא ספק על העשירייה הפותחת של גדולי יהדות אירופה במאתיים וחמישים השנים האחרונות.
המרפרף בתשובותיו, יראה עד כמה הוא היה תקיף שלא נשא פנים לאיש, וכל חכמי דורו היו לפניו כקליפת השום.
ישנו חכם
אחד בלבד אליו הוא כותב בביטול, כתלמיד לרבו:
לא נהגו גבן להיות זעיר שאיל בשלמא דרבה לכן היה ראוי לי להיות נחבא אל הכלים ולהיות ירא לגשת אל הקודש. אך דברי קדשו ותשובתו על הפסק אשר היה ביד זה רעי ואהובי החכם השלם חסידא קדישא חכם אברהם גרשון אשר הגיעני בירח האיתנים ותורה היא וללמוד אני צריך והם הרהיבוני לגשת. ואם ירא אנכי פן תכסני בושת. אמנם כן דרכה של תורה ואם נבלת וגו'. וטרם כל אתו ועמו הסליחה על גמגום לשוני ועל קוצר פלפולי כי הקיפוני טרדות מכל צד טרדות התלמידים השואבים מי מערה מבורי ולפי גודל עומק המושג וקוצר המשיג כך אקצר רק אבוא על קצת דברים כתלמיד השואל לפני רבו ואדוני יבחר כי לו משפט הבחירה. וזה החלי: ראשית דברי קדשו...(קמא, אבן העזר עד, וע"ש עוד).
מיהו אותו חכם? מהר"י בכ"ר דוד מאיסטנבול, בעל שו"ת דברי אמת,
ששמו כיום כמעט ואינו מוכר (אגב, מהר"י בכ"ר דוד לא השתכנע מדברי הנודע ביהודה, והורה ליהודי ברודי שבגליציה לנהוג כפי שהורה הוא - וכן עשו).
זאת ועוד: המעיין בכתבי האור החיים הקדוש - שהוזכר כאן כגדול הכמעט יחיד מבני יהדות מרוקו במאות האחרונות- יווכח על נקלה שהוא לא חי במדבר: כסדר הוא מזכיר את אבותיו וחבריו, ובפרט את הרשב"א - רבי שמואל אבן אלבאז, אותו הוא מכתיר כגדול הדור.
והיום? מי שמע עליו בכלל, למעט כמה חובבי היסטוריה? האור החיים שיצא ממרוקו - התפרסם בזכות זאת בכל העולם, אבל רעו הטוב הרשב"א - נשכח זכרו.