3. הבנה אחרת בדעת הגאונים (מרדכי, ראב"ן, רשב"א)
השיטה: ראשונים אלו מפרשים את דברי הגמרא בפסחים (צד.) כעיקר ההלכה, ולפיהם זמן בין השמשות נמשך משקיעת גוף השמש ועד צאת הכוכבים, במשך ארבעה או חמישה מילין. זמן זה הוא ארוך מאוד, בדומה לשיטת רבינו תם (הנמנית מתחילת השקיעה הראשונה).
מקורות: מרדכי בשבת, הראב"ן, הרשב"א בברכות ב: המבאר את דברי הגאונים כר"ת.
ההגיון: שיטה זו מתבססת על ההבנה שעיקר ההלכה נקבעה כסוגיא בפסחים צד.. ההבדל המרכזי משיטת רבינו תם הוא נקודת ההתחלה: שיטה זו מתחילה למנות משקיעת גוף השמש.