הערות על ספר "אוצר השיער" בדין פאה

[משיב כהלכה]

ועוד מכח דבר צדדי שלא הוזכר בדבריו דהיינו מצד שכל כוונת הנשים היתה להידמות לגויות ותו לא

אתה נצמד בכל כוחך למשהו שהם כתבו בדרך אגב, כאשר עיקר דבריהם הוא שהיה זה פירצה חדשה, וזה ברור לכל בר בי רב דחד יומא שבתקופה ההיא החלה פירצה זו, ולא לפני כן.

וממילא לא "הדבר הצדדי" עיקר כאן, ואין מה לפלפל פלפולים של הבל, "הרי לא הזכיר זאת כלל", רק כדי לדחות דבריהם בכל מחיר.

 

[משיב כהלכה]

הן בביאור הסוגיא [כך שלא ניתן לדחוק ולומר שרק באופן כללי הוא כתב לשון חריפה אבל בביאור הסוגיא הוא הבין שאין ראיותיו מוכרחות]

ביאור הסוגיא אין בו נפק"מ לאסור, אלא שאין ראיה להתיר, ותו לא. אבל גם אם ברור ופשוט לנו שמעולם לא היתה פאה נכרית בישראל, עדיין יש להתיר בשופי.

ולכן מה שכתב לשונות חריפים בדחיית ראיותיו מהסוגיא, כל זה הוא לגדור הפירצה החדשה, ולהראות שאין הוכחה מהגמ' להתיר, ותו לא.

 

[משיב כהלכה]

אולם באמת אין זה ראיה, שהרי הבאר שבע לא כתב שברה"ר לא היו יוצאות עם הפא"נ [שלכן תוכל להקשות שאם כן אי"צ להיתר מיוחד בחצר ד'לא תתגנה על בעלה' דהא בלא"ה לא תצא עמה לרה"ר אף ביום חול], אלא כתב שאף שאה"נ ברשות הרבים היו רגילים לצאת ביום חול עם הפא"נ, מכל מקום שם הפאה היתה מכוסה [ורק בבית או בחצר היתה מגולה], בדיוק כמו שערותיה המקוריות שבבית ובחצר מגולה וברה"ר מכוסה [וכן מבואר בראשונים – ראה לעיל בארוכה], וא"כ שפיר יש חשש שתצא לרה"ר עם הפאה, כאשר היא מכוסה – בדיוק כדרכה בחול, ולכן הצריכו 'להתיר' בחצר – כדי שלא תתגנה על בעלה. וז"פ.

כאשר צריכה לכסות את הפאה בצאתה לרה"ר, ממילא היא נזכרת שהיא יוצאת לרה"ר, ואין חשש ש"תשכח" ותצא בשבת כאשר זה אסור בשבת, כי זו פעולה מיוחדת שצריכה לעשות.

והחשש שתשכח ותצא לרה"ר קיים רק אם יוצאת באותה פאה מגולה שהולכת בה בחצר. וז"פ.

 

[משיב כהלכה]

מכל מקום שם הפאה היתה מכוסה [ורק בבית או בחצר היתה מגולה], בדיוק כמו שערותיה המקוריות שבבית ובחצר מגולה וברה"ר מכוסה [וכן מבואר בראשונים – ראה לעיל בארוכה]

בראשונים שאתה מביא "ראיה" מהם, מוכח להדיא שהפאה היתה מגולה, כאשר כתבתי וכאשר אכתוב גם לקמן על דבריך החדשים.

 

[משיב כהלכה]

ועכ"פ משמע מכאן מהו ייעוד הפאה, דלא היתה מיועדת אלא למי שלא היה לה שיער, דהרי מבואר שבלעדי הפאה היתה "מתגנה" על בעלה, ומטעם זה התירו לה לצאת לחצר בשבת, והרי אם איירינן בנשים רגילות, מדוע הוצרכו להתיר בחצר את הפאה בשביל שלא תתגנה, הרי יכולה להתקשט בשיערה ה'מקורי' כדי שלא תתגנה ומדוע נתיר לה פאה, אלא ע"כ שהפאה היתה מיועדת רק למי שלא היה לה שיער, ושימשה באותו תשמיש של השיער, בחצר מגולה ובחוץ מכוסה

כפי שכתבתי פעמים רבות, הפאה בזמנם שימשה להרבה שימושים, כמו בזמננו שיש גויות המשתמשות בתוספות שיער כדי להתקשט בפני בעליהן, ויש המשתמשות בפאה לקישוט מפני ששערן אינו נראה טוב, ויש קרחות שמשתמשות בפאה במקום שיער.

והצד השווה שבכולן, שלולא הפאה יתגנו על בעליהן.

(זה כתבתי אליבא דהמפרשים כך, שיוכלו לבאר כך, אבל לדידי לא קשיא מידי וכפי הביאור שהבאתי מהקדמת ספר חן וכבוד).

עד כאן תחום שבת, נתראה אי"ה בימים הקרובים כפי מיסת הפנאי להשתעשע בדבריך המשעשעים בהחלט.