איזה ספר הזכיר דברי החת"ס בנוגע לפולמוס פאה או מטפחת?

באמת ראיה למה שהביא הרב משיב כהלכה אין זה משנה אם התמונה תהיה של הרבנית מרגלית או של כל אישה אחרת, כי הטענה היא שזה נופל לאחור וכטענת כמה וכמה גדולים, אולי העניין הוא שהיתה מוחזקת לאישה יראת שמים ואפילו הכי נפל לה.
מה נפל בחולצה?
 
יש לשון מפורשת (בעמ' נה) שנשאל למה אשתו הולכת עם פאה ולא מטפחת (שהרי אחז שעדיף מטפחת שזה יותר צנוע).
אז למה לעשות לומדעס' כשאמר על זה להדיא דברים ברורים?
בדיוק עליך כתב הרב שרבאני כי דברי חכם בן ציון מסורים למי ששימש אצלו.
תקרא הכל.
 
יש לשון מפורשת (בעמ' נה) שנשאל למה אשתו הולכת עם פאה ולא מטפחת (שהרי אחז שעדיף מטפחת שזה יותר צנוע).
אז למה לעשות לומדעס' כשאמר על זה להדיא דברים ברורים?
לגבי לומדע'ס זה דבר שחביב עליי, [במיוחד בנהיגה אגב...]
לגבי עמוד נה עיינתי עכשיו, כתוב שם שהיו שואלים אותו מסיבות לא ענייניות, והיה משיב להם מטפחת מאחד מג' סיבות שמנה שם, אף שדעתו שפאה מותר ומטפחת זה רק עדיף, והיו חוזרים ומנטרים אותו על אשתו והיה משיב שכך היא רוצה.
זה לא שייך לשאלה אם הורה לאשתו להיתר, או שעשתה שלא כהוראתו.
הוא הרי הורה שמותר פאה, ושבמקרים רבים עדיף פאה, ובמקרים מסוימים עדיף מטפחת כמבואר שם מגוון רחב של שיקולים.
 
מה נפל בחולצה?
אין ראיה מאשתו של הרב שזה מותר. זה כבר כתבתי בכמה וכמה הודעות מה דעתי הקטנה בזה.
הרב משיב כהלכה בא לחזק את טענת כמה וכמה גדולים שאמרו שגם אם נתיר שתי אצבעות יבוא ליפול לאחור, ולכן עדיף פאה, והוא מביא ראיה שכך המציאות מאשת הרב, ועל זה כתבתי שזה לא שייך דווקא אליה אלא אם כן באו להביא ראיה ממי שהיא מוחזקת ליראת שמים ואפילו היא לא יימלט שיפול לה לאחור.
דבר שאסור לגמרי [ולא שנוי במחלוקת] כמו חולצה קצרה, אם אכן יש תמונות, אין בפרסומם שום טעם טוב, ולא ראיה לכלום.
 
באופן כללי יש ע"ז אשכול בפורום השכן, שם הביאו הרבה עדויות וגם תמונות (אחת לכה"פ) של נשות גדול"י שהלכו ללא כיסוי ראש.
ושם הובאו גם דברי הגאון רבי ראובן שרהבני זצוק"ל נשוא אשכולינו שג"כ אמר כדברים אלו.
 
יש גם תמונות של נשות ובנות של גדול"י שהולכות עם חולצה קצרה אז זה מותר?

לא מובן מה אתה רוצה, אתה יודע לקרוא?

בוודאי שאין ללמוד מזה על דעתו, הרי הוא כתב במפורש שרגיל להזהיר לא לגלות יותר משתי אצבעות. אבל יש מזה ראיה גדולה נגד הטוענים ש"אפשר לכסות אם רוצים", וראיה גדולה כאותם גדולי הדור שהזהירו על כך שהכיסוי גולש מהראש ולא ממהרים להחזיר, ו"שתי אצבעות" הם כבר לא שתי אצבעות כלל.
 
אין לו מה למחוק, כי דבריו נכונים מאוד, חוץ משנותיהם הראשונים במצריים שהיתה מהיחידות שמכסות את ראשם בכלל, היתה מגלה כמה אצבעות מלפנים, ולא רבע או שליש מראשה כפי שכתבת.

בספר פוסק הדור עמ' 41 , הובא שם תמונה של אשתו , התמונה צולמה בארץ [בירושליים]

איני יודע איך להגדיר שם את הכיסוי כמחצה או שליש, שהרואה יעיין וישפוט
 
תמשיך לשנות עובדות בהתאם לשיטתך, וכפי המודה החדשה.
עי' בסרטון בחמישים שנות נישואין שזה היה לפני פטירתה,
שיותר מרבע/שליש ראשה מגולה באופן ברור.
ובתמונות שבס' "באשר תלך" שזה בסוף ימיה.
לגבי התמונה שהעלית מס' פוסק הדור, כל השיער שלה והכובע מטושטשים, וכנראה אתה חושב שכל הכובע הוא ג"כ חלק מהשיער.
עכ"פ בעשרות תמונות רואים לא כך. אם תרצה אשלח לך באישי. אלא גילתה רק כמה אצבעות מלפנים.
 
הרב משיב כהלכה בא לחזק את טענת כמה וכמה גדולים שאמרו שגם אם נתיר שתי אצבעות יבוא ליפול לאחור, ולכן עדיף פאה

חלילה, הם לא אוחזים מהיתר בדיעבד זה שהוא דעה יחידאה וחולקים עליו בתוקף, ומסיבה זו העדיפו פאה (אמנם מבחינה עובדתית שתי אצבעות הן לא שתי אצבעות וזה מתרחב לארבע וחמש).

וכאשר הגר"ע אהב להזכיר את חרם ההפלאה על פאה, כך ישנו חרם על גילוי מקצת הראש, במילים חריפות ביותר:

"בשנת תר"כ בעיר גדולה סלוניקי ראו רבני העיר ובראשם הרב הגדול מהר"א קובה שהתחילו ללבוש איזה לבוש וע"י זה באו לגלות חלק מהשערות, וגזרו בחרם גמור בגזירת נח"ש, ובאו על החתום כל החכמים ורבנים וטובי העיר שלא לשנות כלל לא בענין המלבושים ולא בגילוי שיער ואפי' קצת חוץ לצמתן, ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו כי אין איסור בזה הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו" (ספר דת והלכה סימן א' להגר"מ שטרנבוך שציטט את השדי חמד).

ובשדי חמד מביא עוד מספר "משא מלך" דקצת חכמים שלמדו בבחרותם ושנו ופירשו, רצו לפקפק בהסכמתם, ותלו עצמם באילן גדול המהר"ם אלשקר, אמנם טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם, ותלו בוקי סריקי באיש אלהים קדוש, דכל השקלא וטריא שלו היא בשערות שיצאו חוץ לצמתן וכו' ולא בכל הראש או אפי' קצת שיער וכו' ע"ש (שם).

שו"ת "מים רבים" (סי' ל'), הביא דברי משא מלך הנ"ל, וגם הוא צווח ככרוכיא על זה וכתב: "מעתה אצעק חמס וריב על אשר ראו עיני ולא זר במקצת מקומות שעברתי שהנשים הנשואות מתקשטות בשערן ממש הדבוק לראשן, ומראות השיער לעין כל, אוי לעיניים שכך רואות ואוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, ומלבד שהאיסור שלפי הפוסקים יש בדבר ג"כ פגם למעלה כי לפי סודות הקבלה אין לאשה להראות שערה לחוץ וכפי אשר כתב הרב בעל הלבושים באה"ע סי' כ"א. ואסיים בלישנא דזוהר קדישא הכתוב בפרשת נשא... לכן השומע ישמע והחדל יחדל ועליו תבא ברכת טוב".

"תוכחות חיים" (פלאג'י) בסוף הספר (מאת בנו), אריכות בנדון דידן: "שלא לגלות אפי' שערה אחת בחוץ, שכל אשה שיש עליה עוון זה תיענש כענשו של אבשלום, שיתלו אותה בשערה, ותרד לשבעה מדורי גיהנם".
 
נערך לאחרונה:
אז אין צורך לערב מין בשאינו מינו, מה שנפרץ בגולה בזמנו.

וכי בירושלים (מקום מגוריו של הגר"ע יוסף לפני שעזב למצרים) הלכו הנשים ללא כיסוי ראש?
תעיין שם ותראה שגר"ר שרהבני זצוק"ל אמר שחכם יהודה צדקה זצוק"ל העיד שזה היה המצב בארץ ישראל.
ואיננו מדברים על ירושלים אלא על שהותו במצרים שם מצב היהדות היה בכי רע.
 
חלילה, הם לא אוחזים מהיתר בדיעבד זה שהוא דעה יחידאה וחולקים עליו בתוקף, ומסיבה זו אסרו פאה (אמנם מבחינה עובדתית שתי אצבעות הן לא שתי אצבעות וזה מתרחב לארבע וחמש).
חלק זה לא כ"כ הצלחתי להבין.
הכוונה שאוסרי הפאה אסרוה מחמת שחששו לשתי אצבעות ? איך זה מתכנס.
אולי היתה כאן טעות מקלדת והכוונה אסרו מטפחת ?
אם כן זה מה שבאתי לומר.
 
ובמצרים הכל "מותרים לכם שרויים לכם"?
לא.
כמו שלא הותר לנשות אותם גדולים ללכת ללא כיסוי ראש כלל, או עם שרוולים קצרים וזרועות חשופות.
אבל זה היה הרע במיעוטו.
חכם יהודה צדקה נסע לבבל בשביל למצוא אשה שמוכנה כיסוי ראש, ש"מ שכל שאר החכמים שהתחתנו באותה תקופה בא"י נשותיהם הלכו ללא כיסוי, זה היה מותר?! התשובה לא!!!
 
חלק זה לא כ"כ הצלחתי להבין.
הכוונה שאוסרי הפאה אסרוה מחמת שחששו לשתי אצבעות ? איך זה מתכנס.
אולי היתה כאן טעות מקלדת והכוונה אסרו מטפחת ?
אם כן זה מה שבאתי לומר.

צ"ל העדיפו, תיקנתי כעת.
 
לא הבנת.

אשה הרגילה לכסות ראשה, ומגיעה למצרים, הותר לה? בוודאי שלא.

גם הגר"ע היה מדקדק במצוות, ואשתו בת גדולים היתה.

אלא מאי, החליק הכיסוי מראשה ותו לא.
ונשות הרבנים הדגולות שהלכו ללא כיסוי ראש כלל, או עם חולצות קצרות, גם החליק להם?! הותר להם?! בעליהם הרבנים לא היו מדקדקים במצוות?!
 
זה לא "בהתחלה", זו הערה שהיתה יכולה להיכתב על ידו גם בשנתו האחרונה.
בשנתו האחרונה לא התיר רוב הראש.
יותר הגיוני שזה היה בהתחלה, ולפ"ז מובן שהרבנית הייתה הולכת כך. (ובפרט שזה גליונות על ח"ג ביבי"א)
 
לא הבנת.

אשה הרגילה לכסות ראשה, ומגיעה למצרים, הותר לה? בוודאי שלא.

גם הגר"ע היה מדקדק במצוות, ואשתו בת גדולים היתה.

אלא מאי, החליק הכיסוי מראשה ותו לא.

איני יודע על איזה תמונה אתם מדברים, אבל מסתמא זו התמונה שגם אני ראיתי,
ולא נראה שזה החליק (בטח לא בעת מעמד צילום מכוון ועוד בימים ההם שהצילום היה טקס כפשוטו).
וגם החולצה שלה לא נראה שנפתחה בטעות.
פשוט היתה מן הקלה כזו בציבור אז, וא"צ לדון את מה שהיה אז, (כמובן בתנאי שלא ידונו אחרים שנוהגים כיום בקולות אחרות).
 
ראשי תחתית