מרן זצוק"ל כנראה נשאר תמים ולא "פקח את העיניים" וככה רוב האברכים הספרדים (וב"ה רבים מהאשכנזים) והלוואי שישאר כך.
הניסוח שלך, כביכול מטפחת למחצה ולשליש היא הידור מופלג, הוא פשוט משעשע (אי אפשר להביא כאן תמונה של הרבנית להמחשה, וחבל).
ואני לא מדבר על דינא דגמ', רמב"ם ושו"ע, שצריכה לכסות את כל הראש, ואין שום רמז בחז"ל ובראשונים ובשו"ע להתיר גילוי מקצת מן הראש.
אלא אפילו שיער שחוץ לצמתה, כתבו בזה הפוסקים האחרונים דברים חריפים ביותר, ואצטט מעט:
"משא מלך" (חלק ז' חקירה י', הובאו דבריו בכנסת הגדולה אה"ע סי' כ"א בהגה"ט טו"ז ובשיירי כנה"ג יו"ד סי' רי"ד): "מעולם לא ראיתי נשים הנשואות שמגלות שיער ראשן, גם אין מוציאים שום שערות להתנאות בהן כי אם הבתולות בעודן בבית אביהן, ומנהג יפה הוא".
"ובשדי חמד מביא עוד מספר "משא למלך"
דקצת חכמים שלמדו בבחרותם ושנו ופירשו, רצו לפקפק בהסכמתם, ותלו עצמם באילן גדול המהר"ם אלשקר, אמנם טח עיניהם מראות מהשכיל לבותם, ותלו בוקי סריקי באיש אלהים קדוש, דכל השקלא וטריא שלו היא בשערות שיצאו חוץ לצמתן וכו' ולא בכל הראש או אפי' קצת שיער" (ספר דת והלכה סימן א).
"ישועות יעקב" (או"ח סי' ע"ה ס"ק ג'): "אם השערות ארוכות ויוצאות חוץ למגבעות יש להחמיר".
שו"ת "מים רבים" (סי' ל'), הביא דברי משא מלך הנ"ל, וגם הוא צווח ככרוכיא על זה וכתב: "מעתה אצעק חמס וריב על אשר ראו עיני ולא זר במקצת מקומות שעברתי שהנשים הנשואות מתקשטות בשערן ממש הדבוק לראשן, ומראות השיער לעין כל,
אוי לעיניים שכך רואות ואוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה, ומלבד שהאיסור שלפי הפוסקים יש בדבר ג"כ פגם למעלה כי לפי סודות הקבלה אין לאשה להראות שערה לחוץ וכפי אשר כתב הרב בעל הלבושים באה"ע סי' כ"א. ואסיים בלישנא דזוהר קדישא הכתוב בפרשת נשא... לכן השומע ישמע והחדל יחדל ועליו תבא ברכת טוב". ו"ודאי לא מיירי המים רבים בפרועות ראש ממש דזה דאורייתא היא, א"כ על כרחך מיירי בכעין המנהג שהביא מהר"ם אלשקר" (שו"ת צמח צדק אה"ע סי' קל"ט ובמילואים לשו"ת ח"א סי' מ"ה, וראה שדי חמד לקמן).
שו"ת "תשובה מאהבה" (ח"א סי' מ"ח): "בשערות עצמן יאות להחמיר מאוד, אף באלו שיוצאין חוץ לצמתן".
ספר "לחמי תודה" (ד,ב. הביאו בספר ברך את אברהם פרשת בחוקותי, ובשדי חמד לקמן) בשם אביו בעל ההפלאה על מסכת כתובות, דאיכא בזה מכשלה גדולה,
ושזה כמה שנים שיצא הכרוז מפי אביו הגאון הנ"ל בצירוף שני בתי דין בחרם על זה וכו'. ועיין ב"שדי חמד" דכוונתו על הנדון דידן.
שו"ת "חתם סופר" (או"ח סי' ל"ו): "כל שום שיער בשום מקום בראש ופדחת בנשואה אפי' בחדרה ערוה היא". וגם על דבר אותה שורה שבין אוזן לפדחתה סיים: "בפרט דלפירוש רשב"ם (בבא בתרא) אין כאן מחלוקת, א"כ איסור גמור הוא,
ויש לחוש לרביצת האלה האמורה בזוהר הנ"ל, ומי שחפץ בברכה ירחק ממנו"...
שו"ת "מהר"ץ חיות", כתב שהמהרא"ל "הפריז על המדה להקל" (אלא שלא גילה טעמו בסתירת הוראתו), והעלה להחמיר משום מנהג המקום. והביא ממעשה דקמחית ודברי הזוהר, ואף העיד אשר "במדינתנו (פולין) וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן".
שו"ת "צמח צדק" וחידושיו על הש"ס באריכות, דגם בגילוי מקצת שיער היוצא חוץ לצמתה, כולל אותה שורה שבין אוזן לפדחת, איכא "איסור גמור" מצד שיער באשה ערוה ולפני עיוור ודת יהודית.
ספר "משא חיים" (פלאג'י, מנהגים מע' נ' אות ק"נ).
"תוכחות חיים" (פלאג'י) בסוף הספר (מאת בנו), אריכות בנדון דידן: "
שלא לגלות אפי' שערה אחת בחוץ, שכל אשה שיש עליה עוון זה תיענש כענשו של אבשלום, שיתלו אותה בשערה, ותרד לשבעה מדורי גיהנם".
"קדושת ישראל" (להגאון רבי עקיבא פרוש, נדפס בסוף ספר אבני שוהם): "אפי' לגלות שיער שחוץ לצמתן, אפי' בצינעא, אין מתירין,
וצריך למסור נפשו".
שו"ת "משיב דברים" (ח"ב סי' קכ"ז): "וגם שיער אחד לא יצא החוצה".
"דרכי תשובה" (יורה דעה סי' קצ"ח ס"ק צ"א): "אצלנו בני אשכנז קבלנו באיסור שלא להניחן, רק לספרן [כלומר לגלח לגמרי את שערות האשה]... כיון שזהו מן הנמנעות להיזהר בביתו שלא לגלותן".
"ייטב פנים" (מאמר דרוש טוב אות כ"ג): "ובל יראה החוצה שום שערה".
מהרש"ם בהגהותיו לאו"ח (סי' תקל"א): "אשה שבולט שערה מחוץ לצעיף מותר לה לגלח בחוה"מ כדי שלא תבוא לידי מכשול בגילוי שערה".
וע"ע בתשובותיו (ח"ד סי' קל"ח), דפריעת ראש בנשים איסור תורה: "ומפורסם כמה נפיש חיליה דהאי גאון בבירור הלכה ולא מחלק בין פלגא או קצת משערותיהן, דהכל הוי בכלל פרועי הראש ואסור לברך נגדם שום ברכה" (שו"ת דברי ישראל וועלץ דלקמן).
ספר ערוגת הבושם בצוואתו "הכנה דרבה" (אות י"ח): "והוו זהירים באזהרה יתרה שלא יצא ח"ו אפי' מקצת שיער חוץ לצמתן".
"חזון איש": "ולפני הרבה שנים נתפשטה שמועה בעיה"ק ירושלים על אחד שם שהתיר גילוי שערות עד טפח, ונכנסתי לרבינו החזון איש זצ"ל ושאלתי אותו מהי דעתו בזה, והוא ענה מיד שכל השערות אסורין בגילוי מדינא, ואלו שיצאו חוץ לצמתן אסורין ממנהג ישראל דור אחר דור. ושאלתי אותו האם האיסור במקצת שערות הוא מן התורה, והשיב שכן, הדבר אסור מהתורה. ושוב ביקשתי ממנו לפרש מהו שערות שיצאו חוץ לצמתן, ואמר שהכוונה השערות בצדדין או במצח,
אבל בראש גופא אסור מן התורה כל גילוי, ואמר לי שאוכל לפרסם דבר זה משמו" (ספר דת והלכה סי' א' בשמו).
שו"ת "דברי ישראל" וועלץ (חלק או"ח סי' ל"ג): "סוף דבר
חלילה להקל אפי' במקצת שערה מגולה נגד כל הגדולים". ושם סי' ל"ד: "תבנא לדינא, אסור לנשים נשואות מבנות רחל ולאה לילך כן בשערות ראשן מגולות אפי' רק קצת ראשיהן מלפנים גלויים, והוא איסור גמור".
שו"ת "מנחת יצחק" (ח"ז סי' ג') האריך קצת בנדוננו, וסיים: "כי זה אין ספק שכל בנות ישראל החרדות מסוף עולם עד סופו קבלו עליהם שלא לחלק בין שאר שערות ראשן ובין בת צדעא, ושלא להוציא לחוץ מכיסוי ראשן אפי' שערה אחת".
וכן העידו שזאת לפנים בישראל דקדקו נשי ישראל לכסות את כל שערות ראשן כדין ולא לגלות שום שיער - הגאון בעל עצמות יוסף בספרו משא מלך הנ"ל שם (לשונו הועתק לעיל). שו"ת חת"ס: "אמותינו לא יצאו ונזהרו מאוד".
שו"ת מהר"ץ חיות: "במדינתנו וגם במדינת אשכנז אשר מאז נהגו לכסות כל השיער ולא היו נוהגים מעולם בהיתר השערות התלויות חוץ לצמתן".
קדושת ישראל: "לצאת בגילוי שיער אפי' אלו שחוץ לצמתן, הגם שהרמ"א ז"ל מיקל, הוא כבר מנהג פשוט בכל ישראל אשכנזים ספרדים תימנים יכב"ץ כהפוסקים ז"ל רשב"ם והערוך וסייעתם האוסרים אפי' אלו שחוץ לצמתן, וגם הרמ"א ז"ל מודה במקום שנהגו שהוא ערוה".
ובספר משא חיים (להגאון ר' חיים פלאג'י, מנהגים, מערכת נ' אות ק"נ) נדפס האיסור שהסכימו עליו רבני סאלוניקי ובראשם הגאון ר' רפאל אשר קובו (בעל שער אשר), על אשר התחילו הנשים שם לפרוץ גדר ולגלות מקצת שערם, באומרם שסומכות על המהר"ם אלשקר, אז נתוועדו הרבנים הנ"ל
והסכימו בחרם גמור ובגזירת נח"ש על אלו הלובשות המלבוש הגורם לגילוי שיער "ואפי' במקצת היוצא מחוץ לצמתן", ואשר יעשה בזדון ולבבו פונה היום באמרו אין איסור בזה, הרי הוא מופרש ומובדל מעדת ישראל ומין ואפיקורס הוא, לא יאבה ה' סלוח לו".
הגאון בעל משנה ברורה (ביאור הלכה סי' ע"ה): "אבל בזוהר פרשת נשא החמיר מאוד שלא יראה שום שיער מאשה, וכן ראוי לנהוג, עכ"ל המג"א... ובעל הבית שמואל בסימן קט"ו כתב דלפי מנהגינו הוי דת יהודית בגלוי ממש אפילו בחצרה וחדרה, ואפילו אי תימא שלא תצא עבור זה בלי כתובה, עכ"פ איסורא איכא, וכ"כ בתשובת חת"ס סימן ל"ו,
דכיון דכבר קבלו עלייהו אבות אבותינו בכל מקום ששמענו שנפוצים ישראל לאסור בזה, א"כ ה"ל דין גמור שקיבלו עלייהו כהך דעה האוסרת, וכמש"כ המג"א סימן תקנ"א ס"ק ז', וע"ש שהאריך הרבה בזה, וכתב לבסוף
דבארצותינו שנתפשט המנהג ע"פ הזוהר איסור גמור הוא, ויש לחוש לרביצת האלה האמור בזוהר, ומי שחפץ בברכה ירחיק ממנו".
וכ"כ בת' יעב"ץ ח"א סי' ט'ובח"ב סי' ב' ג' ד' ובהגהותיו בנזיר שם לעניין פאה נכרית, וכן האריך בזה בת' בית יצחק או"ח סי' י"ד ט"ו ט"זומ"ש בסי' י"ד אות' ג' ראי' דאפילו בחול אסור לצאת בפאה נכרית, לא ראה שכבר קדמו בת' יעב"ץ ח"א סי' ט'[...אנו סומכין בזה הזמן על המקילין, דאין כאן איסור כלל אם שערותיה מכוסות בפאה נכרית, ורק דאגה בדבר אם ישאושערותיהן תחת פאותיהן הנכריות ישתקע הדבר ח"ו והיו עוברים על דת משה.